איפה הכסף? העם האיראני מאוכזב מהמשטר
הסכם הגרעין הביא להסרת הסנקציות על איראן, אך במקום שסבלם של האזרחים יסתיים, הם גילו שהמיליארדים זורמים למלחמות בסוריה, בעיראק וגם לחמאס. ד"ר תמר עילם-גינדין: "העם מאוכזב, אך לא יתקומם כי הוא יודע שיכול להיות רע יותר"
החודש מציין העולם שנתיים לחתימת הסכם המעצמות עם איראן, שבו הוגבל פרויקט הגרעין האיראני תמורת הקלת הסנקציות על הרפובליקה האסלאמית. התאריך העגול הזה מעלה את השאלה מה עבר על איראן ועל הציבור האיראני במשך השנתיים האלו. האם הרחוב בטהרן הרוויח מההסכם, האם המשטר יצא ממנו מחוזק יותר? או שלמרות ההסכם בעיות היסוד של איראן עדיין קיימות?
ד"ר תמר עילם-גינדין, מומחית לאיראן במרכז האקדמי שלם ומרכז עזרי, דנה בשאלה זו ובנושא בשיחה עם 360. לדבריה, המשטר האיראני חשש מאד מההסכם עם המערב וניסה להתחמק ממנו בכל דרך אפשרית, כאשר גם היום המנהיגים מחפשים דרך להתנער מההסכמות מבלי לעורר את זעם הרחוב האיראני, שחפץ בהכרה עולמית.
היא טוענת כי הציבור האיראני מאוכזב מהתוצאות - הוא קיווה ליותר רווחה כלכלית וליותר חדירה של המערב לתוך איראן. במקום זאת, המשטר רק הגביר את האכיפה על לבוש הנשים. "כשמדברים על התהליכים שעברו על איראן בשנתיים האלו צריך לחלק בין המשטר לציבור", אמרה ד"ר עילם-גינדין. "המשטר היה היסטרי לחלוטין. הוא מאד חשש מהתוצאות של ההסכם ומאובדן השליטה על החברה האיראנית. לכן הייתה הכבדה באכיפת הלכות הצניעות והיו דרשות חריפות במסגדים נגד כל פשרה במערב".
"העליתי לאתר מרכז שלם דרשה של מטיף איראני עם הסברים שלי על מה שהוא אומר", סיפרה. "המטיף דרש בעוצמה על כך שהוא מאוכזב מהציבור שלא מגיע למסגדים ומכך שהנערות לא לובשות חיג'אב. לקראת חתימת ההסכם התראיין גם אחד מהיועצים של עלי חמינאי, עלי אכבר ווליאטי, ודיבר בדיוק על זה. שאלו אותו האם ההסכם יגרום לגמישות באיראן והוא ענה: 'מה פתאום גמישות. עוד ידרשו מאיתנו לתת חופש דת לבהאים. זה לא יעלה על הדעת'. כלומר אפילו לבהאים אין לאיראנים שום רצון לתת חופש כלשהו, לא כל שכן שאר הציבור".
עוד אמרה עילם-גינדין כי "מאז ההסכם איראן הכבידה את הכניסה אליה מהרבה מדינות. הוטלו הרבה דרישות לוויזות גם ממדינות שקודם לא היה בהן צורך כזה. כלומר המשטר עצמו בכלל לא רצה את ההסכם, ולא רצה בעצם שום קשר ממשי עם המערב. רק שהייתה לו בעיה: היה ברור שהציבור הרחב לא יעבור בשתיקה על הפניית עורף של המשטר, ושזה יהיה מעין קש ששבר את גב הגמל. לכן לחמינאי ולבכירים במשטר לא הייתה ברירה. יש גבול כמה אפשר להפר את רצון העם. לכן הם חתמו בחירוק שיניים על ההסכם - כשהם בעצם בכלל לא רוצים אותו".
אחת מבעיות היסוד של המשטר האסלאמי באיראן היא העובדה שהציבור ברובו חילוני ואינו שותף לשאיפות השלטון. עדות לכך היא הביקורת החריפה של רוב האזרחים על שאיפות ההתפשטות האיראנית לעזה, לסוריה ולמקומות אחרים. הציבור זועם על הזרמת הכסף לפרויקטים האלו, וכועס על התמיכה בחיזבאללה ובאסד.
לדברי ד"ר עילם-גינדין אחד הביטויים לכך היא העלייה הדו שנתית לקברו של מייסד האימפריה הפרסית כורש: "הציבור עולה בהמונים פעמיים בשנה לקברו של כורש. פעם בראש השנה האיראני, ופעם ביום ההולדת של המנהיג ההיסטורי העתיק. ההמונים שם קוראים בגלוי: 'לא רוצים את עזה, לא רוצים את לבנון. אנחנו איראנים נאמנים'".
"המשמעות של הקריאה היא מאד פשוטה: האנשים מתנגדים לכל זריקת הכסף החוצה", הוסיפה. "לכן כשנחתם ההסכם העם יצא לרחובות. אנשים חשבו שהנה, סוף סוף יהיה כסף לאדם הפשוט ואיראן תעלה על מסלול חדש. אלא שכעבור שנתיים הציבור רואה שלא השתנה כלום.
"כבר בהתחלה כשההסכם נחתם היו שאמרו 'מזל טוב לאסד', כי הם ידעו שהמשטר יבזבז המון כסף מוקפא על התמיכה בו, בחיזבאללה ובגורמים נוספים מחוץ לאיראן. המשטר מבין את זה, ולכן איפשר לרפורמיסט כמו רוחאני לעלות לשלטון. לא ברור עד כמה הבחירות באיראן אמיתיות, אבל מה שברור הוא שבמצב אחר לא היה עולה איש דת מתון לתפקיד הנשיא. לחמינאי ולפלגים השמרניים לא הייתה ברירה, היה ברור שהציבור רוצה שינוי".
למרות המצב הקשה הזה, ולמרות הביקורת הקשה על המשטר, לא צופה ד"ר עילם-גינדין הפיכה. "הציבור באיראן בעבר חשב שאם תהיה התקוממות, לא יכול להיות יותר רע ממה שכבר קיים. אלא שאז הגיע האביב הערבי והראה לרוב האיראנים שבעצם יכול להיות הרבה הרבה יותר גרוע. שמדינות יכולות להתמוטט ויכול להיווצר כאוס ממשי שהוא הרבה יותר גרוע מהמשטר הדתי בטהרן כיום", אמרה.
"לכן אין באיראן מוטיבציה אמיתית למרוד במשטר. אנשים רואים את סוריה ומדינות אחרות ועושים לבד את החשבון. אני מקווה שהיורש של חמינאי, שחולה בסרטן, יהיה מתון יותר ושיקום באיראן מנהיג כמו גורבצ'וב - איש דת מתון שייתן יותר חופש. אבל זו משאלת לב ואי אפשר לדעת מה יהיה בעתיד. מה שאפשר לומר בוודאות, הוא ששנתיים מחתימת ההסכם לא השתנה הרבה באיראן והציבור מאוכזב מאד. המשטר מצדו בחששות גדולים, וקשה להעריך לאן איראן תלך", היא סיכמה.
אקו"ם