ישראל עוקבת בחשש: הטרור האיראני מתקרב לגבול
הסכם הגרעין של אובמה הצליח להסיג מעט את ייצור הנשק להשמדה המונית של איראן, אך מנגד תרם להעמקת הגיבוי שהיא נותנת לפעילויות טרור. בחסות ההסכם עם המערב איראן מזנבת בישראל ומתקרבת לגבולותיה
שנתיים אחרי הסכם הגרעין של המעצמות ואיראן, ובישראל מביטים על התמונה הכוללת שאינה מעודדת כל כך. בהערכות המצב, סוגיית תוכנית הגרעין לא עולה מדי שבוע לדיון, ובראש סדר היום של המערכת הביטחונית עומדת המעורבות של האיראנים בקרב על סוריה. התוכנית לבניית נשק להשמדה המונית אולי הוקפאה, אולם פעילות הטרור בחסות הרפובליקה האסלאמית גוברת ומתעצמת.אמנם מסתמנת נסיגה בפעילות הגרעינית של טהרן, אך בצדה גם הפרות חוזרות ונשנות של ההסכם. רק בחודש שעבר האשימה שגרירת ארצות הברית באו"ם ניקי היילי את איראן, כשטענה כי ההפרות נרשמות "שוב ושוב ובאופן מכוון". היא הוסיפה כי לא נעשה מספיק להגיב לאותן הפרות.
במקביל, במערכת הביטחון הישראלית מתרשמים כי איראן עומדת בקווי ההסכם ה'יבשים' בכל מה שקשור לתוכנית הגרעין כאמור, אך לא שוללים את האפשרות שנותרו גם מתקני ייצור של תוכנית הגרעין שאינם ידועים, ולכן לא נמצאים תחת פיקוח, מה שנמצא במרכז פעילות המודיעין של גורמי ביון מערביים וניסיון לאתר פרצות ולהתריע עליהם.
בהסכם שנחתם בווינה לפני שנתיים, נקבע בין היתר כי פקחי הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית יהיו בעלי יכולת גישה חופשית לכל מתקן שהוא, כדי לבדוק בכל זמן שהוא מה קורה בו. מלבד הביקורות, גם מצלמות הוצבו במקומות המועדים לפורענות.
פרטי ההסכם נגעו בעיקר להעשרת אורניום ומספר הצנטריפוגות שיחזיקו האיראנים ברשותם. מנגד, החזירו את הזכות לשוב ולמכור נפט ולסחור בעולם ולגרוף שוב סכומי כסף גדולים, וכן גם הסרה של אמברגו הנשק בהתאם להתקדמות ההתפרקות מהנשק הגרעיני. בחודש ינואר האחרון הודיעה הסוכנות לאנרגיה אטומית כי איראן עמדה בתאריך היעד ובתנאים שהוצבו לה בהסכם הגרעין.
הממשל החדש אינו מתלהב מהעבודה שעשה נשיא ארצות הברית הקודם, ברק אובמה, בכל הנוגע לסוגיית הגרעין. הצהרות של בכירים בממשל, שלפיהן ההסכם נמצא בבחינה מחודשת נשמעו לא פעם בחודשים האחרונים. מניעת היכולת להגיע לנשק גרעיני היא אינה מוחלטת, זה כבר ברור, וגם אם יירשם הישג, הוא יהיה בעיקר על עיכוב התוכנית, כאשר איראן ממשיכה במישורים אחרים ולא הניחה את ידיה בכל מה שקשור למעורבות בטרור.
בישראל ובארה"ב לא רוצים לראות רק הפסקה של בניית פצצה גרעינית, אלא גם נסיגה לאחור בכל הקשור למימון ומתן חסות לטרור - מה שלא קורה הלכה למעשה. בפועל, איראן מעורבת בטרור עד צוואר – לפחות בארבע מדינות - ודבר לא נעשה מולה.
החשש העיקרי בישראל, כאמור, הוא עצם העובדה כי העיסוק בטרור נמשך, וכי זו סוגיה שאינה נמצאת תחת פיקוח. ההשקעה בחיזבאללה, התמיכה באסד בסוריה והמעורבות בלחימה בתימן הן רק דוגמאות בודדות.
במקביל, ברגע שישנו עיסוק בייצור של אמצעי לחימה והפצה, כך גם הכלכלה פורחת, בייחוד כאשר הסנקציות הוסרו והכסף חזר לזרום, והחל מיד להיות מושקע בטרור. אם לא ייצור וקידום תוכנית גרעין - אז מרוץ חימוש במזרח התיכון, שבא לידי ביטוי בסכומי כסף אדירים, לצד אמצעי לחימה, שעוברים מדי שנה לחיזבאללה בלבנון. הרמטכ"ל גדי אייזנקוט סיפר לפני כחודש כי מדובר ב-800 מיליוני דולרים כל שנה.
מלבד אלו, לוחמים ויועצים איראניים נמצאים לצדו של משטר אסד על אדמת סוריה ובחמאס זוכים לחיבוק דוב שמעורר מחלוקות בין הדרג המדיני לצבאי בעזה - האם לאמץ את החסות האיראנית או להימנע.
בישראל מאשימים את איראן בהפעלה של רשתות טרור בכל העולם במטרה לבצע פיגועים בארצות הברית ובאירופה, וניסיון לערער את המזרח התיכון כולו. לא רק חימוש וחיזוק כוחות דוגמת חיזבאללה או חמאס, אלא גם ביצוע פיגועים ממש, אותם יוציאו אל הפועל 'תאים רדומים' באמצעות שליחים שזוכים למימון ואימון איראני מטבע הדברים.
חיזבאללה היא השלוחה המרכזית של איראן באזור, וחסן נסראללה שעומד בראש ארגון הטרור הלבנוני, שהופך יותר לצבא מאשר ארגון רגיל, הוא אחד הגורמים הנתונים להשפעה חזקה מטהרן. בישראל מניחים כי אילו ירצה למשל לצאת לפעילות רחבה נגד "האויב הציוני", הוא יידרש לקבל את ברכת הדרך לעשות כן ולא יוכל לפעול רק על דעתו האישית. שילוב הזרועות בין הצדדים נושא פירות, ומתעצם בחודשים האחרונים.
ראש אגף המודיעין אלוף הרצי הלוי נתן דוגמא אחת לכך בסקירה הרחבה שמסר בכנס הרצליה: מפעלי הטילים שהוקמו בלבנון. "חיזבאללה מקים תעשייה צבאית בשטחי לבנון המבוססת על ידע מאיראן", אמר הלוי. לדבריו, זוהי תשתית לייצור עצמי של נשק מדויק. "איראן משקיעה מאמצים ומשאבים עבור ארגוני טרור ומפיצה תשתיות של עשה זאת בעצמך".
ניתן להעריך כי לאור הפעילות הישראלית, על פי פרסומים זרים, נגד משלוחי נשק על אדמות סוריה ולבנון, אשר על חלקם חתומה איראן, מתמקדים הצדדים בייצור מקומי נגדו קשה יותר לפעול. היכולות שנבנו אצל כוחות המיליציה הלבנונית בחסות איראן הן אדירות ובעלות משמעות רבה: טילים, כלי טייס בלתי מאוישים, כוחות מאומנים ומיומנים.
בגבולות ישראל הנוכחות האיראנית קיימת גם בלי הימצאות ממשית של אזרחי טהרן, ומספיקה נוכחותם של השליחים הרבים שפזורים באזור והגיעו בהוראה מהבירה האיראנית. ביום שאיראן הניחה בצד את תוכנית הגרעין, גבר העיסוק בטרור מחוץ למגרש המשחקים המקומי.
עוד עדות לכך הוא ירי הטילים נגד כוחות של דעאש, מאיראן לשטח סוריה לפני כחודש, שבו התגאו כל כך העומדים מאחורי הירי. בישראל זיהו את מיקום הנפילות ובזהירות ניתן לומר כי ההישג פחות מרשים ממה שחשבו תחילה. אם אלו הטילים שמייצרת התעשייה הצבאית של איראן, אזי יש להם עוד לאן להתקדם.
"דאעש ספג דברים קשים יותר", ציין ראש אמ"ן, לאחר השיגור הפומבי והוסיף כי "אם זו הייתה הצגה - היא לא מוצלחת במיוחד". הרמטכ"ל אייזנקוט הבהיר כי "ההישג המבצעי קטן הרבה יותר ממה שמתואר בתקשורת וזה רחוק מפגיעות מדויקות וההישג שהם מתפארים בו".
לא סתם שיגרו שני הקצינים הבכירים מסר פומבי, שהמען שלו הוא באיראן. אחד הדברים הבולטים שאיראן מנסה לקדם הינו היכולות לביצוע ירי טילים בדיוק מרבי, שישרת גם את ארגוני הטרור באזור. ירי הטילים לסוריה בחודש שעבר מלמד שכנראה הם עוד לא שם. הזרועות האיראניות הארוכות נשלחות לכל מקום שבו מצויים גורמים שרוצים בכך, והיכן שמזהים קרקע פורה לניצול המצב.
הלכה למעשה, במקום לפתח גרעין, וכדי לעמוד "בכאילו" בהסכמים מול המעצמות, מגבירה איראן את העיסוק שלה בתחום אחר ובהפצת טרור. היא מוציאה את הלחימה משטחה והולכת לרעות ולקדם מהלכים צבאיים בשדות זרים.
אקו"ם