בג"ץ אימץ את עמדת שקד: "יש לדבר על כסף, לא על אדמה"
פלסטינים עתרו לבית המשפט בדרישה לקבל את אדמתם, שנתפסה על ידי צה"ל אחרי מלחמת ששת הימים ונמסרה מאז לחקלאים ישראלים. השופטים קיבלו את עמדת משרד המשפטים, ופסקו שבעלי הקרקע יפוצו בלבד, והמטעים לא יפונו
אילו אימץ בג"ץ בתיק עמונה את החלטתו השבוע בתיק דומה, ייתכן שהמאחז היה נשאר על כנו עד עצם היום הזה. מדובר במחלוקת נדל"ן במרחק של כמה עשרות קילומטרים מזרחה משם: אחרי מלחמת ששת הימים הוציאה מדינת ישראל צווים האוסרים כניסה לאזורים ביטחוניים שנתפסו על ידי צה"ל. אחד האזורים הללו הוא אדמה פרטית של פלסטיני המתפרסת על פני כ־5,000 דונם בבקעת הירדן, סמוך לגבול ישראל־ירדן, מול היישוב פצאל. עם הזמן אפשרה מדינת ישראל למתיישבי בקעת הירדן להיכנס אל השטח ולגדל בו מטעי תמרים.
בשנת 2013, אחרי שהחקלאים עיבדו את הקרקע במשך כמה עשרות שנים וגידלו בה תמרים, עתרו לבג"ץ יורשיו של בעל האדמה בדרישה להשיב להם את חלקתם. העותרים טענו שעבודת אנשי הבקעה בשטח מלמדת כי הצו חסר משמעות, וכי יש להשיב את הקרקע לבעליה.
בדיונים בבג"ץ התקשו נציגי המדינה להסביר מדוע ניתנה למתיישבי הבקעה האפשרות לעבוד בשטח חרף הצו. הנשיאה מרים נאור והשופטים דפנה ברק־ארז ומני מזוז מתחו ביקורת על המדינה. השופט מזוז אמר ש"המחויבות הראשונית של המדינה היא להחזיר את המצב לתקנו - זאת אומרת, מי שלא היה צריך להיות שם לא יהיה שם, ומי שבעל הזכויות יהיה בעל הזכויות".
חקלאי הבקעה, באמצעות עו"ד הראל ארנון, שאף מייצג את המדינה בבג"ץ בעניין חוק ההסדרה, טענו מנגד שאמנם יש בעייתיות בהתנהלות המדינה, אך לא נכון לתקן עוול אחד באמצעות עוול אחר. "המדינה הקצתה לחקלאים קרקע שאין עליה זכויות. כשהמדינה היא זו שמעבירה את הזכות, זה לא מצב של פלוני שמעביר לאלמוני", הוא אמר.
שרת המשפטים איילת שקד תמכה בעמדת התושבים, והנחתה את מחלקת הבג"צים לבקש מבית המשפט להגיע לפתרון של פיצוי כספי לפלסטיני, ולמנוע את פינוי החקלאים. במשך השנים נדחו טענות כאלו בבג"ץ, מה שהוביל לפינויים של יישובים ומאחזים אף שבמצב כזה לא רק היהודי יינזק מהפינוי אלא גם הפלסטיני שלא יוכל ליהנות מהקרקע או משוויה.
בדיון שהתקיים השבוע בבג"ץ הציעו הפלסטינים לתת לחקלאים אפשרות ליהנות מהקרקע, אולם עד מיצוי יבול העצים ובלי שתהיה אפשרות לשתול שתילים חדשים. משמעות הדבר היא שהאדמה תעבור לידיהם בעוד כמה שנים. החקלאים סירבו להסדר כי במקרה כזה הם יאבדו את פרנסתם.
שופטי בג"ץ קיבלו את עמדת המדינה ושרת המשפטים, ולחצו על הפלסטינים להסכים לקבלת פיצוי כספי. "אם מדובר על קרקע, אין פשרה ונצטרך לפסוק. אם מדובר על כסף, אפשר לפתור (את הסכסוך – נ"ב)", אמר השופט יצחק עמית בדיון, "אם מדובר על המישור הכספי יש מה לדבר. אפשר לקבוע מנגנון צופה פני עתיד שבכל שנה יתעדכן להצמדה מסוימת. אפשר למצוא מנגנון. רק יש לדבר על כסף, ולא על אדמה".
השופט מזוז הסביר לפלסטינים שכל עוד המדינה לא מבטלת את הצו, הם לא יוכלו לקבל את האדמות. כך, כדי שיוכלו ליהנות משוויין, המליץ להם ללכת לנתיב הכספי: "כל הסדר שעוסק בשאלה של תשלום דמי שימוש ראויים יהיה בתוקף כל עוד הצו יישאר בתוקף. אנו לא יודעים אם זה יהיה בעוד שנתיים, בעוד עשר או עשרים שנה. אי אפשר לומר מתי הצו יבוטל".
המיועדת לתפקיד נשיאת בית המשפט העליון הבאה, השופטת אסתר חיות, תמכה גם היא בכיוון ההסדר הכספי, אך השאירה לפלסטינים הזדמנות להגיש עתירה אחרת לביטול הצו הצבאי: "יכול להיות שמה שניתן לסמן כהסדר זמני הוא שתגיעו להבנה לגבי תשלום דמי שימוש או איך שנקרא לזה בשטח, הסדר כספי תוך שמירת הזכות שלכם לעתור לביטול הצו".
בלית ברירה קיבלו הפלסטינים את עמדת השופטים והסכימו לפתוח בהליך גישור מול החקלאים, שבמסגרתו ייקבעו פיצויים שנתיים כל עוד הצו הצבאי קיים. הסכמת הפלסטינים להסדר הכספי מונעת את פינוי החקלאים מהשטח. להתפתחות הזאת עשויות להיות השלכות מעניינות גם על תביעות דומות אחרות בשטחי יהודה ושומרון, כמו למשל בדרישות לפינוי יישובים.
עם זאת, הפלסטינים מתכוונים להגיש עתירה לבג"ץ שתדרוש לבטל את הצו הצבאי באופן גורף כך שלא תהיה מניעה לפנות את החקלאים, כפי שהציעה השופטת חיות. עד אז חקלאי הבקעה ימשיכו לעבד את אדמתם ולשלם דמי שכירות לפלסטינים בעלי השטח.
אקו"ם