70 שנה לאקסודוס: מה קרה לדגל שהונף על האנייה?
קצין בריטי, נגר אמריקאי, משפחה יהודית באפריקה ודיון סוער מעל בימת הכנסת. כיצד התגלגלו הדגלים מאניית המעפילים המפורסמת ברחבי העולם ומדוע הוגדרה הפרשה כ"בכייה לדורות"? קטע מהספר 'איש על דגלו' מאת דני בירן
הקצין הבריטי, פיטר רודס, הוריד את הדגל העברי ממרומי התורן של האנייה אקסודוס, קיפל אותו, והניחו למשמרת לצד דגלי כחול-לבן נוספים של אניות מעפילים אחרות שנתפסו בחופי ארץ ישראל. היו אלה מוצגים שנאספו לצורך הצגתם בדיונים משפטיים לאחר שבית המשפט העליון של בריטניה החליט לאשר את החרמתן של הספינות."אני וסמל נוסף היינו אחראים להכנת התיקים המתייחסים לכל ספינה, לאיסוף הודעות, תצלומים ומוצגים, שהוגשו לבית המשפט עם בקשת צו ההחרמה", סיפר רודס בזיכרונותיו. "בכלל המוצגים היה ציוד ניווט, מפות ודגלים שהיה בהם כדי ללמד על מוצא האניה, או על תכלית מסעה [...]לעתים קרובות לא היו מניפים את הדגל, עד שנראו ספינות חיל הים הבריטי, ואז היו מצמידים במסמרים את הדגל לתורן".
בתחנת משטרת הנמל בחיפה, שבה הופקדו המוצגים, נאספו כמה תריסרי דגלים, ובהם הדגל החשוב מכולם על פי דברי רודס, דגל "אקסודוס". בחודש מאי 1948, עם עזיבת אחרוני חיילי המנדט הבריטי את ארץ ישראל, הפליג גם רודס חזרה לאנגליה. לפני צאתו את הארץ מסר את הממצאים שנערמו בחדר האחסון לידי נציגי הסוכנות היהודית, בכלל זה דגלים שנלקחו מהאניות. רק דגל אחד ביקש להשאיר ברשותו. היה זה דגלה של האנייה אקסודוס.
השפעת האירועים הקשורים למסעה והתהודה הציבורית הגדולה הותירו ככל הנראה את רישומם גם על הקצין הבריטי, והוא שמר את הדגל הזה באוספיו במשך שנים רבות. עם השנים עבר רודס לשרת ברודזיה, ובין שאר המיטלטלים שלקח עמו לשם, היה גם הדגל הכחול-לבן. בתום תקופת שירותו השתקע ברודזיה ובמרוצת השני קשר קשרי ידידות עם משפחת ספיר היהודית, שחיה אף היא ברודזיה.
באחד הערבים של שנת 1972, התארח רודס בבית משפחת ספיר ובין הפריטים שצדו את עיניו הייתה גם האנציקלופדיה יודייקה. הוא שאל את בני הבית אם סיפורה של העלייה הבלתי לגלית מופיע בספר, ואז חיפש ומצא את הסיפור. בחדר התפתחה שיחה על אותם אירועים, ואז הודיע רודס למארחיו כי הוא מעוניין להעניק להם מתנה מאוד ייחודית, משהו שהוא שומר איתו כבר עשרים וחמש שנים.
רק אז, לאחר שמארחיו הגיעו לביקור גומלין בביתו, חשף רודס את סוד הדגל ששמר איתו. "הוא לא אמר לנו מה לעשות עם הדגל, אך אנו חושבים, שברגע שמסר לנו את הדגל, כאילו נגולה אבן מעל לבו. הוא הרגיש שהחזיר לנו כנציגי העם היהודי, חב שהיה חב לנו", סיפרה אסתר ספיר. בשנת 1977, עם עליית מפלגת הליכוד לשלטון, החליטו בני משפחת ספיר להעביר את הדגל לישראל. "כמשפחה שאירחה בביתה את ז'בוטינסקי בשנת 1937, וכבית"רים ראשונים ברודזיה, החלטנו להביא את הדגל במתנה למנחם בגין".
בגין הפנה אותם למכון ז'בוטינסקי, ושם, לאחר טקס קצר, הופקד הדגל העברי שהונף על האנייה אקסודוס למשמרת עולם. הבאתו של הדגל לישראל ומסירתו לבית ז'בוטינסקי עוררו שוב מחלוקת אידיאולוגית. בחלוף שלושים שנה למו האירועים שסבבו את אקסודוס, ומבלי שמישהו יכול היה להעלות זאת על דעתו, נמצא פתאום דגל האנייה במרכזה של סערה פוליטית, והעניין אף הגיע לדיון באחת מישיבות הכנסת השביעית.
בסיום הדיונים בנושאים שעל הפרק הגיעה זמנן של השאילתות ואז עלה לדוכן חבר הכנסת חיים בר-לב מסיעת המערך. הוא ביקש לדעת האם הדברים שנכתבו בעיתון "מעריב" על אודות הפקדתו של דגל האקסודוס במכון ז'בוטינסקי נכונים הם, ועל סמך מה הפנה מנחם בגין את משפחת ספיר למכון ז'בוטינסקי, "שהרי אין כל קשר בין תנועת בית"ר או תנועת חרות ואניית מעפילים זו". אחר כך שאל מדוע לא הופנתה משפחת ספיר למוזאון ההעפלה בחיפה או למוזאון ההגנה בתל-אביב, "המייצגים והמנציחים הלגיטימיים של העפה ושל 'אקסודוס'" והאם מוכן ראש הממשלה "להורות על העברת הדגל לאחד המוזיאונים הללו".
סגן השר, יורם ארידור, שנקרא לענות על השאילתות, ביקש להעמיד דברים כהווייתם. "המתואר בכתבה אינו מדויק", הסביר ועמד על כך שהדגל נמסר למכון ז'בוטינסקי על פי בקשת משפחת ספיר עוד לפני שמנחם בגין נבחר לראשות הממשלה, וכי מי שטיפל בעניין היה יחיאל קדישאי, מזכירו האישי של בגין. ארידור גם ביטל מכול וכול את קביעתו של בר-לב, ששללה קיומו של קשר כלשהו בין דגל אקסודוס למכון ז'בוטינסקי. "במוזאון המכון מיועד מקום נכבד לנושא ההעפלה. על האנייה 'יציאת אירופה תש"ז' יש מיכל שלם עם חומר דוקומנטארי", אמר.
אחר כך עבר סגן השר לצטט פסקאות מתוך ספר "תולדות ההגנה", המתייחסות לחלקה של התנועה הרוויזיוניסטית במבצעי ההפעלה. נראה היה כי הוא שואב נחת מעצם העלאת נושא הדגל לדיון במליאת הכנסת. "אני מודה לחבר הכנסת בר-לב שנתן לי ההזדמנות להבהיר את תולדות תחילת העפלה כפי שהובאו בספר תולדות ההגנה", אמר והשאיר את העניין להדברות בין המוזיאונים הנזכרים בדיון. "יש יחסי עבודה תקינים בין 'מוזאון ההגנה' ו'מכון ז'בוטינסקי', ועניין מקומו של דגל 'אקסודוס' יכול להסתדר ביניהם".
אבל בר-לב לא השתכנע. הוא ציטט דברים שנאמרו לו על ידי בגין במזנון הכנסת, שמהם השתמע כי ראש הממשלה בכלל לא ידע על הפקדת הדגל במכון ז'בוטינסקי, וביקש לדעת אם בגין מתכוון לפנות למכון ז'בוטינסקי ולבקשו שהדגל יועבר למשמרת במוזאון ההעפלה או במוזאון ההגנה. מתשובתו הלקונית של ארידור צריך היה גם בר-לב להבין כי הדגל שהורד מתורן האנייה אקסודוס בחיפה ונמסר למשפחת ספיר על מנת שיוחזר לישראל, יוצג בסופו של דבר במכון ז'בוטינסקי. אלא שהמציאות הייתה שונה בתכלית, כפי שהתברר לימים.
בחודש נובמבר 2015 פרסם בית המכירות הפומביות "קדם" הזמנה לרכישת "דגל שהורד מתורן אניית המעפילים 'אקסודוס' בטרם גירושה לאירופה". מן המידע, שהזמין את הקהל הרחב להשתתף במכרז הפומבי, התברר כי הדגל הורד מתורן ה"אקסודוס" בשעה שעגנה בנמל חיפה ב-18 ביולי 1047, בידי מייק (מייקל) וייס, מאנשי מח"ל האמריקניים, אשר היה נגר על האנייה.
לאחר שהורד מהאנייה בחיפה, גורש וייס, יחד עם אנשי צוות נוספים, למחנה המעצר בעתלית. ולאחר ששוחרר מהמחנה, חזר לארצות הברית. במהלך השנים התגורר וייס בפילדלפיה, ובהיותו חשוך ילדים מסר את הדגל בשנת 1977 לידי הרב הלל קולדיצקי מירושלים. וייס גם הוסיף בשולי הדגל כמה רישומים המעידים על גלגוליו.
המחיר ההתחלתי של הדגל שהוצע למכירה פומבית עמד על מאה אלף דולרים, אך בשלב ראשון נמנעה המכירה בשל התנגדויות מקרב הציבור, בטענה כי יש לשמר את הדגל במקום ראוי למען הדורות הבאים. ניסיונותיהם של המתנגדים למנוע את המכירה לגורם פרטי לא צלחו. כעבור חודשיים נמכר הדגל לשני אחים יהודים בני משפחת סילברשטיין, בעלי חברות נדל"ן משיקגו, שרכשו אותו במחיר של מאה ארבעים וארבעה אלף דולר. נחמתם היחידה של המתנגדים הייתה בעובדה שהדגל נתרם למשמרת במוזאון השואה בוושינגטון.
נחשפתי למידע מכתבות שפורסמו בעיתון ונדהמתי. מאין צץ לו פתאום דגל נוסף? האם התנופפו מעל האנייה שני דגלים? ואולי סיפורו של אחד הדגלים אינו אלא בדיה? הופעתו של דגל "אקסודוס" נוסף חייבה אותי לחזור ולבדוק את העובדות אצל אלה שהופקדו על שמירתו במכון ז'בוטינסקי.
מתשובותיהם התברר כי על האנייה היו כנראה שני דגלים כחול-לבן. באחת מתוך שפע התמונות שהשתמרו בגנזכים, ניתן אמנם לראות את שני הדגלים, ועל כן ייתכן כי הדגל של הקצין רודס הורד מתורן אחד בעוד זה של וייס הורד מתורן אחר.
עובדת קיומם של שני הדגלים על ה"אקסודוס" אינה פותרת עדיין לחלוטין את שאלת מקוריותם של הדגלים הללו – הדגל שנמסר למכון ז'בוטינסקי נעלם ואינו מצוי בו עוד מבלי שצוות המכון יודע מי לקחו ומה מקומו כיום. משום כך לא ניתן לערוך בדיקה השוואתית של שני הדגלים עלפי הצילומים שנעשו עם עגינתה של האנייה בנמל חיפה.
פליאה נוספת עולה לנוכח העובדה ששני הדגלים הגיעו לארץ בשנת 1977 – צירוף מקרים יוצא דופן שאפשר לראותו גם כמתמיה וחסר פשר. כך או כך, הניסיון להבין את הקשר בין שני הדגלים מגלה כי הדגל שהורד על ידי הקצין הבריטי והובא ארצה כדי להפקידו במכון ז'בוטינסקי, איננו מוצג שם עוד, ואילו דגלו של מייק וייס – שנמכר במכירה פומבית – גם הוא אינו נמצא בארץ. יש הרואים בכך "בכייה לדורות", כדבריו של יצחק רוזמן, בנו של מרדכי שהנהיג את מרד המעפילים על האנייה, או "סקנדל", כפי שהגדיר זאת יהודה בן צור בן התשעים, שהיה שותף למבצעי ההעפלה של הפלי"ם.
הספר 'איש על דגלו' מאת דני בירן ראה אור בהוצאת סטימצקי
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם