תרחיש האימים: כך העולם עלול להידרדר למלחמת אטום
זה יכול להתחיל מטעות בזיהוי: סיור של צבא דרום קוריאה סבור שהוא מזהה ניסיון חדירה ופותח באש לעבר כוח צפון־קוריאני. מכאן מציירים מומחים אמריקנים תרחיש אפשרי של יום הדין ועשרות אלפים נהרגים. והשאלה הגדולה: האם ילחצו הצפון־קוריאנים על הכפתור האדום
האירועים האחרונים בצפון קוריאה, ובראשם שיגור הטיל הבין־יבשתי, המסוגל להגיע עד אלסקה שבצפון־מערב ארה"ב, העלו מאוד את המתיחות בין וושינגטון לפיונגיאנג. ב־64 השנים האחרונות, מאז 27 ביולי 1953 - עת נחתמה הפסקת האש בתום מלחמת קוריאה - הבליגה ארה"ב על שורה של פרובוקציות מצד המדינה המבודדת בעולם.אבל תחת הנשיא הנוכחי טראמפ, שהוא הכי פחות צפוי מכל קודמיו, אין לדעת איך יתגלגלו הדברים. צפון קוריאה מקפידה ללכת על סף התהום, אבל לא לחרוג מצעדים שארה"ב יכולה עדיין להכיל, ושני הצדדים מודעים היטב לסיכונים. היטיב לבטא זאת הגנרל ג'ים מאטיס, שר ההגנה האמריקני, שאמר לאחר שיגור הטיל כי "אם המצב ייגרר לעימות צבאי, זו עלולה להיות טרגדיה בקנה מידה בלתי ייאמן".
אבל מה אם? מה אם אירוע כזה או אחר, מתוכנן או מקרי, יגרור את הצדדים למלחמה שאיש אינו מעוניין בה? איך תיראה מלחמה כזאת? החלטנו לנסות לערוך מעין תרחיש של מלחמה, שבמסגרתו נזיז כוחות, נפציץ יעדים, נספור אבידות וננסה לחזות כיצד ינהגו הצדדים.
בהכנת התרחיש הסתייענו בתחזיות של קולונל דיוויד מקסוול, קצין צבא בדימוס ששירת בכוחות המיוחדים של צבא ארה"ב ומשמש דירקטור במרכז ללימודי ביטחון באוניברסיטת ג'ורג'טאון; מייג'ור־גנרל רוברט הרטלינג, קצין צבא אמריקני בדימוס; קפטן ג'רי הנדריקס, קצין צי בדימוס, המשמש אנליסט מחקר במכון "ניו אמריקן סקיוריטי"; קולונל הנחתים בדימוס דיוויד פוקואה מהקולג' ללוחמה ימית; ומייג'ור־גנרל רוברט סקיילס, קצין צבא ארה"ב בדימוס. החמישה השתתפו בהערכת מצב של המגזין "מיליטרי טיימס". התרחיש מבוסס על ההנחה כי המלחמה לא תיפתח במכת מנע אמריקנית, אלא באירוע קטן שיידרדר במהירות להסלמה.
סיור של צבא דרום קוריאה על הגבול סבור בטעות כי זיהה ניסיון חדירה ופותח באש לכיוון כוח צפון־קוריאני. שני הצדדים מזעיקים תגבורת חי"ר וסיוע ארטילרי. קרב ארטילרי פורץ באזור.
לצבא הצפון יש כ־20 אלף תותחים בקטרים שונים, מהם כ־4,000 הממוקמים ברכסים שפונים אל סיאול. הם מגובים במאות סוללות רקטות, המוחבאות בצוקי הגרניט בסמוך לקו רוחב 38, האזור המפורז (DMZ) המסמן את קו הגבול בין הקוריאות מאז 1953. במשך שנים חפרו הצפון־קוריאנים בונקרים בתוך הצוקים, ובתוכם הונחו מסילות ברזל. התותחים הכבדים מורכבים על קרונות חשמליים המגיחים אל פתח הבונקר, משגרים את הפגזים ונבלעים שוב במעבה ההר, עד לשיגור הבא.
הארטילריה הצפון־קוריאנית פותחת במכת אש, הכוללת עשרות אלפי פגזים ורקטות על מטרות בצידו הדרומי של הגבול, בכללן הבירה סיאול, המרוחקת 50 קילומטר מהגבול.
הטילים והרקטות מזוהים על ידי מערכת המכ"ם "אורן ירוק" מתוצרת התעשייה האווירית ואלתא, שהדרום־קוריאנים רכשו בשנים האחרונות. אזעקה מופעלת בסיאול.
חלק גדול מהרקטות נשלחות לעבר מטרות צבא בדרום קוריאה, ובייחוד חמישה בסיסים של צבא ארה"ב ושני בסיסי האוויר אוסאן וקונסאן - בסך הכל שוהים בבסיסים 30 אלף חיילים אמריקנים, המהווים את חיל המשלוח בקוריאה.
הנשיא טראמפ, שעומד לשגר את ציוץ הבוקר הראשון בטוויטר, מוזעק על ידי היועץ לביטחון לאומי, הגנרל ה.ר. מקמאסטר, לחדר המצב בבית הלבן. בחדר כבר ממתינים לו סגנו מייק פנס, שר ההגנה מאטיס, מזכיר המדינה טילרסון, ראש המטות המשולבים הגנרל מארק מילי, ראש הזרוע האווירית הגנרל דיוויד גולדפיין, ראש הזרוע הימית אדמירל ג'ון ריצ'רדסון, וראש ה־CIA מייק פומפאו. פניהם המודאגות מבהירות לו כי על השולחן מונח כעת מצב שבו טרם נתקל.
"מתפתח מצב חירום בקוריאה", אומר מאטיס בלי גינונים מיותרים. הוא מעדכן את הנשיא על הפעלת הכוחות המשולבים של צבא ארה"ב וצבא דרום קוריאה, המורכבים מכל הזרועות הלוחמות - מארינס, צי, חי"ר, ארטילריה וכוחות אוויריים.
את הפעולות הראשונות של הבלימה והכלת ההתקפה מבצע צבא דרום קוריאה, המונה יותר מ־650 אלף לוחמים בשירות סדיר. הצבא הצפון־קוריאני, הניצב מולם, נחשב לרביעי בגודלו בעולם. הוא מונה יותר מ־1.2 מיליון חיילים סדירים, ועוד 1.7 מיליון חיילי מילואים.
במקביל, מופעל גם הכוח האמריקני הראשון: דיוויזיית הרגלים השנייה של הארמייה השמינית האמריקנית מבסיסה ביונגסאן. דיוויזיה זו מורכבת מכוחות חי"ר משולבים של הקוריאנים והאמריקנים, שיביאו לשדה הקרב חטיבת צוותי קרב משוריינים, חטיבת קרב אווירית וחטיבת ארטילריה.
מטוסי קרב אמריקניים ממריאים מבסיסי האוויר היפניים מיסאווה, יוקוטה וקאדנה ומנושאת המטוסים "קרל וינסון", המשייטת במפרץ קוריאה. יש בהם מפציצים חמקנים מהדור החמישי, כגון F-22 "ראפטור", B-2 "ספיריט" ו־F-35, ולצידם מטוסי קרב מהדור הרביעי דוגמת F-15E "סטרייק איגל" ו־F-16 "פייטינג פלקון". אליהם מצטרפים מטוסי קרב קוריאניים מדגם F-15K. בתוך 20 דקות הם יעוטו על יעדיהם: מטרות צבאיות ושלטוניות בבירה פיונגיאנג ובסביבותיה.
לכוחות ארה"ב ודרום קוריאה יש עליונות אווירית ברורה מול 700 מטוסי הקרב וההפצצה המיושנים של צפון קוריאה. חיל האוויר הצפוני מחזיק בכ־60 מטוסי "מיג 21", המופעלים כבר מאז שנות השישים, ובכ־40 מטוסי "מיג 29" חדישים יותר, כמו גם ב־35 מטוסי "סוחוי 25".
גם מערך ההגנה האווירית הצפון־קוריאני מסתמך על כמות יותר מאשר על איכות ומשתמש במרכיבים רבים מייצור עצמי על בסיס ידע סובייטי: יותר מ־70 טילי S-200, כ־300 טילי S-125, כ־2,000 טילי S-75, ועוד אלפי טילי נ"מ אישיים. הבעיה של האמריקנים היא שהמרחב האווירי המצומצם מעל שתי הקוריאות אינו מאפשר הפעלה של מסות אוויריות אדירות באותו זמן.
הידיעות מקוריאה מגיעות לבורסות אירופה באמצעו של יום המסחר האחרון לאותו שבוע. התגובה המיידית היא ירידות שערים תלולות וזינוק במחירי הנפט והזהב. ברשתות הטלוויזיה הבינלאומיות כבר יש מי שמדבר על החשש מפני מלחמת עולם שלישית.
בבסיסי המארינס האמריקניים שבאי אוקינאווה מופעלים צופרי האזעקה. בהתאם לתרחיש שתורגל אלפי פעמים בשנים האחרונות, מתחילים כ־10,000 נחתים להעמיס את ציוד הלחימה על כלי שיט אמפיביים של צי ארה"ב, שיביאו אותם היישר אל אזורי הלחימה.
בבסיסם בפורט בראג שבצפון קרוליינה מתארגנים לתזוזה לוחמי הדיוויזיה המוטסת 82, אחת היחידות המהוללות ביותר בצבא ארה"ב, שרשמה פרקים מפוארים במלחמות במאה שעברה. מטוסי הגלאקסי הענקיים של פיקוד התובלה האמריקני ייקחו אותם בטיסה של 17 שעות אל בסיסי האוויר אוסאן וקונסאן, משם ייצאו מייד לחזית באזור הגבול.
צוותי קרב ימיים מנושאות המטוסים "קרל וינסון", "רונלד רייגן" ו"ג'ורג' בוש", ולצידן משחתות וספינות טילים, נכנסים לפעולה: מאות טילי שיוט "טומהוק" משוגרים לעבר כלי שיט צפון־קוריאניים, הנמצאים בים הפתוח או בנמלים.
שלוש שעות לאחר פרוץ הקרבות עומד מניין ההרוגים בשני הצדדים על 5,000, מחציתם חיילים ומחציתם אזרחי סיאול, שנפגעו ממטחי הארטילריה והרקטות המשוגרים אל העיר ללא הפסקה.
בשלב הזה נכנס לפעולה אחד מכלי הנשק היעילים של צפון קוריאה - מנהרות התקיפה. כוחות הצפון הצליחו במהלך השנים לכרות מנהרות גדולות ונרחבות מתחת לאזור המפורז, כדי לאפשר תנועה מהירה דרומה, מתחת לשדות המוקשים משני עברי הגבול, ולהתייצב בגבם של הכוחות הדרום־קוריאניים במרחק לא רב מסיאול.
המנהרות מאפשרות מעבר של עשרות אלפי לוחמים בתוך שעה. המטרה העיקרית של הצפון־קוריאנים היא תפיסת שטח גדול ככל האפשר לפני הגעת כוח התגבורת הקרקעי שיצא מארה"ב. לוחמי הצפון מגיחים מבטן האדמה מצוידים בטילי נ"ט "מטיס" ו"קורנט" ובטילי נ"מ אישיים מדגם SA-16, כדי לפגוע במסוקים. הם תוקפים כוחות צבא דרום־ קוריאניים, משתלטים על כבישים ועל מסילות ברזל וזורעים הרס ומוות.
כוח המונה כמה אלפי לוחמים צפון־קוריאנים מגיע לפרברים הצפוניים של סיאול. התוכנית אינה כוללת בשלב זה את כיבוש העיר, שבה ובסביבותיה מתגוררים 25 מיליון בני אדם, אלא עקיפתה והמשך תנועה דרומה, תוך כדי בידודה וכיתורה. הם מקווים להתבסס סביב העיר כדי להתכונן למתקפת הנגד העיקרית של התגבורת האמריקנית, שתכוון לעבר הכוחות המכתרים. מטוסים צפון־קוריאניים תוקפים בגלים את שדות התעופה אוסאן וקונסאן, המשמשים את מטוסי הקרב האמריקניים.
ממשלת דרום קוריאה מתפנה בבהילות במסוקים מיושנים לעיר הנמל הדרומית פוסאן, הממוקמת 325 קילומטר מדרום לסיאול. אלפי בני אדם מתחילים להימלט מהבירה דרומה.
לווייני הביון האמריקניים מעבירים למרכז הפיקוד בפנטגון תמונות של זרם פליטים דומה הנראה עוזב את פיונגיאנג, המופצצת מהאוויר. הם נמלטים צפונה, לעבר הגבול הסיני.
רשת CNN מדווחת כי הכוחות הגרעיניים של רוסיה ושל סין הועמדו בכוננות עליונה. סין מעבירה לארה"ב אזהרה חמורה, שלפיה כל כוח אמריקני שיתקרב לגבול הסיני עם צפון קוריאה, יושמד.
סין גם מצליחה לגייס בחשאי את רוסיה כדי למנוע קידום מגעים להפסקת אש. השלטון בבייג'ין מאמין שבשלב זה ארה"ב מקיזה דם ואינה מצליחה להגיע להישגים משמעותיים, מה שתורם לפיחות במעמדה באזור הפסיפי ובעולם כולו.
12 שעות לאחר פרוץ הקרבות, מניין ההרוגים נאמד בעשרות אלפים. על בסיס חיל האוויר האמריקני באוסאן נוחתים שני טילי "נודונג־1" נושאי ראש נפץ המכיל גז עצבים VX. הנזק בשטח לא גדול, מאחר שהטילים (המבוססים בחלקם על טילי "סקאד" סובייטיים מיושנים) לא מותאמים לנשיאת ראש נפץ כזה. אבל הידיעה שקים ג'ונג און הטיל למערכה נשק בלתי קונבנציונלי זורעת בהלה בקרב חיילי הדרום.
בחדר המצב בבית הלבן מתחילים לדון בהשלכותיה של תקיפה גרעינית מוגבלת בצפון קוריאה. אנשי הצבא מציעים שלושה אתרים בפיונגיאנג. באחד מהם, לפי ה־CIA, שוהה מנהיג צפון קוריאה. כך מקווה הממשל לצוד שתי ציפורים: הנחתת מכה אנושה על המאמץ המלחמתי של צפון קוריאה, ושיקום ההרתעה האמריקנית הנשחקת מרגע לרגע.
המטוסים האמריקניים, הפועלים מהבסיסים ביפן, ממשיכים להלום בבסיסי צבא צפון קוריאה ובמבני השלטון בפיונגיאנג. כל גיחת התקפה משחררת טונות של חימוש, והיקף האבידות בעיר נוסק במהירות.
עשרות אלפי חיילים צפון־קוריאנים חודרים לסיאול וזורעים בה הרס ובהלה. זה תסריט הבלהות שראש המטות המשולבים, הגנרל מילי, כינה "מלחמת מגה־סיטי" - מלחמה שבה מתבטלים יתרונותיה של ארה"ב, כגון כוח אש עדיף, סיוע אווירי צמוד לכוחות הקרקע והיכולת להביא לשדה הקרב את החידושים הטכנולוגיים האחרונים. מדובר במצב שכמוהו לא חוו הכוחות המזוינים האמריקניים מעולם.
מבסיס חיל האוויר האמריקני ברקסדייל שבלואיזיאנה ממריאים עשרה מפציצים אסטרטגיים מדגם B-52, בדרכם הארוכה מערבה. הם יגיעו לדרום קוריאה בעוד 18 שעות. מבסיס וייטמן שבמיזורי ממריא להק של 24 מפציצי B-2 ("ספיריט").
אלפי לוחמי מארינס אמריקנים, שיצאו מאוקינאווה, מגיעים לחוף המזרחי של דרום קוריאה בכלי סער אמפיביים. הם יורדים לחוף מצפון לעיר פוהאנג תחת אש כבדה, במבצע שכמוהו לא נראה מאז מלחמת קוריאה בשנות החמישים.
הם מתחילים להתקדם צפונה, תחת הפגזות ארטילריה והפצצות מהאוויר, ונתקלים גם במכשול שלא צפו: גל אדיר של מיליוני פליטים, הנמלטים מסיאול בכיוון דרום. הכבישים הראשיים במדינה פקוקים בהמוני כלי רכב והולכי רגל, לאחר שמערכת הרכבות יצאה מכלל פעולה בעקבות הפצצת המסילות.
כוחות דרום קוריאה נערכים למתקפת נגד גדולה בציר המרכזי של גויאנג־פאג'ו־פיונגיאנג, אבל בפועל עדיין עסוקים בהדיפה, בבלימה ובהכלה של המתקפה האדירה של צבא הצפון.
היממה הראשונה למלחמה גובה את חייהם של 40 אלף הרוגים משני הצדדים. קבוצות קרב שבמרכזן שלוש נושאות מטוסים נוספות מהאוקיינוס השקט ומהים התיכון מופנות לעבר ים יפן, אבל הן יזדקקו לשבוע כדי להגיע לאזור. במקביל מתחילה להתארגן ארמיה חדשה, המורכבת מ־50 אלף חיילים אמריקנים, החונים דרך קבע בפיקוד CENTCOM האמריקני שבקטאר.
עמוק בתוך האדמה, בבונקר ענק מצפון לפיונגיאנג, מחומשים עשרה טילים בין־יבשתיים מדגם HS-14 בראשי קרב גרעיניים. אחד מהם מועמס על רכב שיגור (TEL) ויוצא ליעד בלתי ידוע.
כדי להקשות על ארה"ב להעביר תגבורות לקוריאה מהמזרח התיכון, ממהרת איראן לעכב ולבדוק כלי שיט במיצרי הורמוז, בתואנה של "הגברת הביטחון התעבורתי".
המרחב האווירי שמעל דרום קוריאה מפונה עבור מפציצי ה־B-2, שהגיעו מארה"ב ועושים את דרכם צפונה כדי לפגוע בבסיסי הטילים ובאתרים לאחסון נשק גרעיני. מטרתם העיקרית היא רכבי השיגור, שבלעדיהם אי אפשר לשגר את הטילים הבין־יבשתיים. במקביל להפצצה משוגרים אל היעדים מאות טילי "טומהוק".
למרות ההרס הרב שגורמת התקיפה, המודיעין האמריקני מתקשה לקבוע במאה אחוזים אם הצליח לנטרל את היכולת של צפון קוריאה להכות באדמת ארה"ב. גם בשאלה בדבר גורלו של הרודן קים ג'ונג און אין תשובות חד־משמעיות. על פי אחת הידיעות, הוא נהרג מפצצה חודרת בונקרים. ידיעה אחרת מספרת שהוא נמלט בחשאי לסין, שהעניקה לו מקלט מדיני.
למרות האבידות הכבדות, ממשיכים חיילי צפון קוריאה להילחם בלהט. בתום שבוע של קרבות מצליחים כוחות ארה"ב לחסל את קיני ההתנגדות העיקריים, אך יחלוף עוד זמן רב עד שיהיה אפשר לומר בפה מלא שלא נותרו חיילים מצבא הצפון על אדמת דרום קוריאה. מספר ההרוגים משני הצדדים מגיע ל־80 אלף.
מתחת לפני השטח כבר מוחלפים מסרים בין הממשל האמריקני לקצינים בכירים בצבא הצפון־קוריאני, הטוענים כי הם נמצאים כעת בשליטה על המדינה ועל צבאה. לראשונה מאז הקמתה של צפון קוריאה ב־1945, מביעים הקצינים נכונות לדון באיחוד של שתי המדינות.
המודיעין האמריקני, על זרועותיו השונות, גם לא יכול לתת תשובה מוסמכת מה עלה בגורלם של טילי SH-14, שחומשו עם פרוץ הקרבות בראשי חץ גרעיניים.
אחרי ארבעה שבועות של קרבות עקובים מדם מושגת הפסקת אש בתיווכן של סין ובריה"מ. החתימה על ההסכם מתוכננת להתקיים באזור המפורז בשעה 09:00 בבוקר.
לוויין של NRO, סוכנות הלוויינים האמריקנית, מזהה פעילות יוצאת דופן בקרחת יער, במרחק כמאה קילומטר מצפון לפיונגיאנג. מטוס ביון אמריקני שנשלח לאתר מעביר תמונות שאינן מותירות מקום לספק: נראה בהן רכב שיגור (TEL) ועליו טיל שחרטומו זקור - מוכן לשיגור. בדיקה קדחתנית על מסכי האנליסטים הצבאיים בפנטגון מעלה כי מדובר באחד מטילי ה־SH-14 הנעלמים. הם מעריכים בסבירות גבוהה שהטיל נושא ראש נפץ גרעיני.
שישה טילי "טומהוק" משוגרים מסיפונה של נושאת המטוסים "קרל וינסון" אל קרחת היער. הם נוחתים על המטרה בדיוק רב, אבל פוגשים רק את שובלי העשן שמותיר הטיל הצפון־קוריאני. חישובי בזק של המחשבים העוקבים אחריו מזהים כי הוא ינחת באלסקה בתוך דקות.
"הסיכוי למלחמה גרעינית בין ארה"ב לצפון קוריאה קטן", מרגיע האלוף (מיל') עמוס ידלין, ראש המכון למחקרי ביטחון לאומי. "שני הצדדים מודעים למחיר הבלתי נסבל שתגרום מלחמה כזו, שלא יהיו בה מנצחים.
"הניסוי הצפון־קוריאני בתחילת החודש הוכיח יכולת לשגר טיל בליסטי למרחק של כ־6,000 ק"מ, ובצירוף העובדה שלצפון קוריאה יש כיום 20-15 פצצות גרעיניות, מדובר בשילוב שעלול לפגוע באדמת ארה"ב. אף שהנשיא טראמפ הצהיר בעבר שלא ישלים עם יכולת כזאת בידי מדינה כזאת, הרי עתה, עם ההוכחה כי היכולת קיימת, אין לו בעצם כלים דיפלומטיים וצבאיים יעילים לשנות את המצב. האיום החדש על ארה"ב פוגע גם במטריית ההרתעה שהיא פרסה על בעלות בריתה, יפן ודרום קוריאה".
למרות ההתפתחויות האחרונות, ידלין סבור כי אי אפשר להשוות את המצב בין צפון קוריאה לארה"ב למצב ששרר בשנות המלחמה הקרה בין ארה"ב לבריה"מ. "אין כאן הרתעה הדדית (Mutual Assurance Destruction), משום שלצפון־קוריאנים אין את יכולת המכה השנייה, שהיתה לשתי המעצמות בזמן המלחמה הקרה. אבל יש כאן איום שלא היה קיים עד לניסוי האחרון".
מעבר לאיום החדש על ארה"ב, קיים האיום המרחף מעל שתי המדינות הסמוכות לצפון קוריאה - יפן ודרום קוריאה. "שתי המדינות הללו מחזיקות יחד בכשמונה אחוזים מהכלכלה העולמית, והפגיעה האנושה בהן, שצפון קוריאה עלולה להסב, יכולה להוביל לשפל ולמשבר כלכלי עולמי, מעבר לאובדן העצום של חיי אדם".
מה יכולה להיות האסטרטגיה האמריקנית לטיפול במשבר? ידלין מונה חמישה כיוונים אפשריים. "האפשרות הראשונה היא הסכם דיפלומטי עם צפון קוריאה. הנשיאים קלינטון ובוש כבר קיימו איתם דיונים, ולאחר מכן גם נחתמו הסכמים, אם כי הם הופרו בידי הצפון־קוריאנים, שהמשיכו לחתור לנשק גרעיני. מצד שני, היו מאז ניסיונות לשוב לשולחן הדיונים, וכולם נכשלו, בגלל ההתעקשות הצפון־קוריאנית להמשיך ולהחזיק בנשק גרעיני.
"אפשרות שנייה היא הטלת סנקציות כלכליות ודיפלומטיות, שיגבו מצפון קוריאה מחיר כבד. יש לזכור כי מדינה זו עמדה ועדיין עומדת בשורה ארוכה של סנקציות, שעד עתה לא הביאו את התוצאה המקווה - בעיקר משום שהאליטה השלטת לא מייחסת משקל רב לסבל של המוני העם ומתרכזת אך ורק בשימור שלטונה. גורם נוסף שתוקע מקלות בגלגלי הסנקציות הוא סין, ששומרת על יחסים תקינים עם המשטר ומנהלת איתו יחסי מסחר וכלכלה מלאים.
"אפשרות שלישית היא פעולה אקטיבית נגד המשטר - תקיפה שהיא מתחת לסף המלחמה - למשל, פעילות חשאית ומתקפות סייבר. בשנים האחרונות נכשלו חמישה ניסיונות שיגור של טילים בליסטיים בצפון קוריאה, וייתכן שלפחות חלקם נגרמו בשל תקיפות סייבר. מדובר באמצעי שיכול לעכב פיתוחי אמל"ח, אבל לא למנוע אותם בצורה כוללת.
"האפשרות הרביעית היא תקיפה באמצעות כלי נשק מגוונים שנמצאים בארסנל האמריקני - טילים ומטוסים. הבעיה העיקרית היא שלשם ביצוע יעיל נדרש מודיעין איכותי, מקיף ומדויק לצורך זיהוי המטרות.
"בעיה נוספת היא היכולת לחדור מערכי מיגון והסתרה שצפון קוריאה הקימה לתשתית הגרעינית ולתשתית הטילים הבליסטיים והמשגרים, שנשמרים בבונקרים עמוקים או במנהרות שנחצבו בהרים. אני לא משוכנע שלאמריקנים יש כיום את המידע הזה, לא בהיקף ולא באיכות הנדרשים.
"האמריקנים גם מבינים שיפן ודרום קוריאה מוחזקות בעצם כמעין בנות ערובה, שעלולות לספוג מכה קשה ביותר עם תחילתה של תקיפה אמריקנית על צפון קוריאה.
"האפשרות החמישית היא החלפת המשטר - למשל, על ידי התנקשות בשליט. יש לזכור כי מדובר בדור שלישי של דיקטטורים מאותה המשפחה, וייתכן שהורדת המשפחה מהשלטון תשנה את הדרך שבה הולכת צפון קוריאה, אבל אין בכך ביטחון".
ידלין אומר כי עד כה לא ראה שהאמריקנים גיבשו אסטרטגיה יישומית ויעילה מול המצב החדש והאתגרים שמציבה להם צפון קוריאה.
"הנשיא טראמפ הבין שהדרך היעילה ביותר להשפיע על צפון קוריאה עוברת דרך הסינים, ואפשר לראות שההתבטאויות שלו נגד סין התמתנו מאוד, כנראה כחלק מהתובנה הזו. אבל עדיין איננו מזהים את מנופי הלחץ האמריקניים, שיניעו את הסינים לפעילות משותפת נגד צפון קוריאה.
"סין לא מעוניינת בנפילתה או בהחלשתה של צפון קוריאה, משום שהן שותפות לאותו קו אידיאולוגי. בסופו של דבר, אלו שתי המדינות הקומוניסטיות האחרונות בעולם. הסינים גם חוששים שנפילה של צפון קוריאה תביא גל פליטים אדיר, שישטוף את סין. מה גם שקוריאה מאוחדת וחזקה, בעלת אוריינטציה מערבית, עלולה לאיים עליהם.
"רק איום ממשי של צפון קוריאה על סין, או ויתורים אמריקניים משמעותיים והתחייבות לפירוז ולניטרליות של קוריאה מאוחדת, יכולים לגרום לשינוי משמעותי בעמדת סין".
"ארה"ב מבינה את המחיר הצפוי של מלחמה", אומר דן שפירו, לשעבר שגריר ארה"ב בישראל וכיום עמית מחקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי.
כמי שהיה שנים בסוד העניינים, כנציגו של ממשל אובאמה בישראל, יודע שפירו דבר או שניים על הדרך שבה מתנהלים העניינים בוושינגטון ובפנטגון. גם הוא סבור שהסיכוי למלחמה בין שתי הקוריאות נמוך. "הצפון לא יצליח בשום מקרה לכבוש את הדרום בגלל הנוכחות האמריקנית, והדרום לא שואף לכבוש את הצפון בכוח הזרוע ולא מתכוון לפתוח במלחמה. כך ששני הצדדים מבינים שמדובר באירוע שעלול לגרום לאבידות איומות ולמחיר בלתי נסבל.
"גם כשסין הפכה גרעינית, באמצע שנות השישים, נשמעו בארה"ב קולות שקראו לא לאפשר את ההתפתחות הזאת, אבל בפועל לא ננקטה פעולה כלשהי, כך שההרתעה ההדדית הלכה והתבססה, בדיוק כמו עם בריה"מ.
"את הקולות האלה אנחנו שומעים כיום בהקשר של צפון קוריאה, בתוספת האמירה שהמשטר במדינה אינו רציונלי כמו המשטר בסין, וגם שהשגת נשק גרעיני על ידי צפון קוריאה עלולה להביא לתפוצה בלתי מבוקרת של נשק ושל ידע גרעיניים ברחבי העולם. למשל, יש טענה שגם איראן תצעד בעתיד בנתיב של צפון קוריאה, כי נשק גרעיני הוא 'תעודת ביטוח' למדינה שמחזיקה בו.
"אלא שאיראן היא מדינה הרבה יותר רגישה מצפון קוריאה. בעוד הקוריאנים מטפחים ומקדשים התבודדות והסתגרות, האיראנים רוצים מאוד בקשרים כלכליים, דיפלומטיים ופיננסיים עם העולם, ולכן חשופים יותר ללחצים בתחום זה. זו הסיבה שאיראן חתמה על הסכם הגרעין עם המערב והסכימה לוותר על נכסים שהיו לה בתחום הגרעין".
אף שכבר אינו חלק מהממשל, שפירו משרטט את הדרך שבה אמורה ארה"ב לפעול, לדעתו. "יש צורך בשתי פעולות: הקטנת האיום ושינוי הכיוון. זו אמנות האסטרטגיה המדינית. יש צורך בפעולות שיקפיאו את המצב, ומאוחר יותר יסיגו אותו לאחור. אפשר, למשל, להציע לממשל הצפון־קוריאני ערבות שהוא ישרוד, תמורת הקפאה - ומאוחר יותר פירוק - של היכולות הגרעיניות. יש הכרח בשיתוף פעולה עם הסינים, מכיוון שלסין יש מעורבות גדולה בכל המתרחש בצפון קוריאה".
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם