ראשי » חדשות » צבא וביטחון

מחוץ לחומות: רוב תושבי מזרח י-ם מעוניינים בשקט

למרות ההתססה של הווקף, המהומות בעקבות הצבת גלאי המתכות בהר הבית היו בהיקף מוגבל. רבים מתושבי מזרח ירושלים העדיפו להישאר בבית. המנהיגים האסלאמים מצדם אינם מסתפקים בהסרת מתקני הבידוק, ומבטיחים "יום זעם" ביום שישי הזה. סיכום ביניים

ספק אם שלושת המחבלים שהגיעו לפני שבועיים מאום אל-פחם לירושלים וירו למוות בשני שוטרי מג"ב במתחם הר הבית, שיערו את שרשרת ההשלכות של פעולתם הזדונית. המגנומטרים שהוצבו בשערי הר הבית בעקבות הפיגוע גרמו להתרוקנות רחבת אל-אקצה ממתפללים מוסלמים, למהומות בלתי פוסקות במזרח העיר, ואולי גם לתקרית הירי של מאבטח השגרירות בירדן. גלאי המתכות הוסרו בינתיים, אך הלהבות שפרצו אינן ממהרות לגווע.

עד אותו יום שישי שבו נהרגו רס"מ האיל סתאוי ורס"מ כמיל שנאן נהנו המתפללים הערבים מחופש תנועה בהר הבית בלי בידוק ביטחוני. תושב מזרח ירושלים שעשה את דרכו למשל מראס אל-עמוד דרך שער האריות אל מבואות הר הבית ולהר עצמו, עבר אמנם בכמה עמדות של המשטרה, אך לא נדרש לעבור כל בדיקה ביטחונית. המבקרים היהודים בהר, לעומת זאת, רשאים לעבור דרך גשר המוגרבים בלבד, וזאת לאחר בידוק במגנומטר.

הסיבה לכך, אומר גורם ביטחוני, היא שבכל התרחישים שהציג השב"כ בנוגע לפוטנציאל הסיכון בהר הבית והעיר העתיקה, דובר על פיגועים מהצד היהודי בלבד. גם על פי התפיסה המשטרתית. ביטוי לגישה הזאת ניתן בדבריו של מפקד מחוז ירושלים, ניצב יורם הלוי, שבריאיון ל'מקור ראשון' לפני כחודש אמר, בהקשר של מצעד הדגלים, כי "עד הכניסה לעיר העתיקה אנחנו שומרים על יהודים מפני ערבים, ומהעיר העתיקה אנחנו שומרים על ערבים מפני יהודים". הפיגוע לפני כשבועיים הפתיע אפוא את כוחות הביטחון, שלא צפו פיגוע ירי מוסלמי באחד המקומות הקדושים להם ביותר.

הפתעה שנייה הייתה נעוצה בכך שבניגוד לכל הפיגועים בשנתיים האחרונות בבירה, שכונו "פיגועי היחידים" וביצעו אותם ערבים מזרח-ירושלמים, המחבלים שביצעו את הפיגוע בהר הבית היו תושבי אום אל-פחם שפעלו באופן מתואם ומתוכנן. ככל שפיגוע ספונטני יותר ונעשה על ידי אדם בודד, כך קשה לעלות עליו בעוד מועד. פיגוע מתוכנן של מחבלים המתואמים עם סייען המשיג בשבילם נשק חם היה צריך להופיע ברדאר המודיעיני של השב"כ והמשטרה. הצלחתה של ההתארגנות הזאת לחמוק מן העין ולצאת לפועל נלמדת עתה בקרב גורמי הביטחון.

ערעור תפיסת הביטחון במרחב הרגיש, הוא שהביא את המשטרה ואת השר לביטחון הפנים גלעד ארדן להציע במהירות מענה ביטחוני פשוט, יעיל וקל - המגנומטר. למעשה מדובר בהעתקת מערך האבטחה הקיים ליהודים גם מול מוסלמים. המחשבה הייתה כי המגנומטרים יוכלו לאתר אמצעי לחימה בכניסתם להר.
 
מתנגדי המגנומטרים, ובהם בכירי השב"כ, טענו כי לא זו בלבד שמדובר בהפרת הסטטוס-קוו על ההר - עניין שעלול להצית את ההמונים המוסלמים, לעורר אינתיפאדה חדשה, לקומם את מדינות ערב ולחזק את ההסתה של התנועה האסלאמית - אלא שגם מבחינה מעשית מדובר ברעיון בעייתי: בכל יום שישי מגיעים להר רבבות מתפללים. בידוק ביטחוני עלול ליצור תורי ענק בסמטאותיה הצפופות של העיר העתיקה, מה שייצור אתגר ביטחוני מורכב בפני עצמו.

גישתם של ניצב הלוי ושל השר ארדן הייתה שמשטרת ירושלים תוכל להתמודד עם האיומים ועם הפרות הסדר הצפויות בעקבות המהלך וכי היא מסוגלת להכיל כל תרחיש. הלוי נתפס כקצין משטרה בכיר שיודע לקחת סיכונים מחושבים בשם תפיסתו הלאומית והביטחונית, ונושא המגנומטר הוא דוגמה לכך.

בשבוע הראשון לאחר הצבת המגנומטרים היה הרחוב הערבי רגוע יחסית, וזאת למרות ניסיונות הווקף והמופתי של ירושלים להתסיס אותו. המתפללים כן צייתו להוראת המופתי והווקף שלא להיכנס למסגד דרך המגנומטרים, והתאספו בפאתי ההר ומבואותיו. נקודת ההתפרצות הצפויה הייתה לקראת תפילת יום השישי. ההיערכות המשטרתית נעשתה ב"שיטת הבצל". המשטרה יצרה מעגלי אבטחה שתפקידם לסנן את מוקדי ההתפרעויות, ולמנוע התלקחות המונית בעיר העתיקה. נוסף לכך, הוגבלה הכניסה לאזור לבני 50 ומעלה, כך שהצעירים, המועדים יותר לפורענות, נשארו בבית.

גם ביום שישי האחרון בוששו המהומות לבוא. עיתונאים ישראלים וזרים התייצבו בשער האריות כבר בשש בבוקר, אולם עד השעה 12 בצהריים שרר במקום שקט. בצהרי היום התכנסה ישיבת חירום של מנהלי הווקף עם המופתי של ירושלים, והפעם הצטרפו אליהם חברי הכנסת של הרשימה הערבית המשותפת. הפרות הסדר החלו עם סיומה של הישיבה - ההתלקחות הראשונה הייתה בצעדת חברי הכנסת הערבים ברחוב צלאח א-דין וההתנגשות נוצרה עם המשטרה. הסרטונים והתמונות שנפוצו ברשת החברתית גרמו להתפרצות המהומות, ובמהלכן נהרגו שני פלסטינים ונפצעו 400. כמה שוטרים ישראלים נפצעו קל.

 
בניגוד לרושם שהתקבל מהתמונות בתקשורת, מרבית האלפים שיצאו לרחובות בחרו במחאה שקטה של תפילה בסביבות הר הבית. הרוב המכריע של התושבים בכלל נשאר בבית. נכון למועד כתיבת שורות אלה, המהומות היו מאוחרות ומצומצמות יחסית בהיקפן. הדבר קשור לכך שבשנים האחרונות תושבי מזרח ירושלים עוברים תמורה זהותית. "יש ישראליזציה אצל הדור הצעיר במזרח העיר", אומר ד"ר ישראל קמחי, חוקר ירושלים ותיק. "הנוער מבין שאם הוא רוצה להתקדם בחיים הוא צריך להגיע לאוניברסיטה העברית, וזה מביא לעלייה בדרישה ללמוד בבתי ספר שבהם תוכנית הלימודים ישראלית ולא פלסטינית".

ד"ר אמנון רמון, חוקר בכיר במכון ירושלים למחקרי מדיניות, משמיע דברים דומים. "אחרי בניית גדר ההפרדה ממזרח, החלו ערביי מזרח העיר להסתכל יותר ויותר מערבה, אל הישראליות", הוא מסביר. "הם לא רואים בעצמם חטיבה אחת עם ערביי יהודה ושומרון. כשהורה במזרח ירושלים שואל היכן העתיד הכי טוב שאני יכול להציע לילדיי, יותר ויותר ברור לו שהעתיד הזה נמצא בישראל. השאלה היא כמה המדינה והחברה הישראלית מוכנות להושיט לו יד.

"הישראליזציה היא צד אחד של המטבע", ממשיך ד"ר רמון. "מן הצד השני אנחנו רואים כמובן את טרור הסכינים. זו אוכלוסייה שחיה בתת-תנאים ונמצאת בסיר לחץ. היא מבינה שבישראליות טוב יותר, אבל היא מרגישה שהמדינה והחברה דוחות אותה, בזמן שהתנועות האסלאמיות רוצות לחבק אותה אך גם מזיקות לה. יש שיקראו לזה ישראליזציה, אני חושב שאפשר לכנות את זה 'רצון לחיים נורמליים'. זה לא שהם מצטרפים למרכז הליכוד, אם כי יש גם כאלה. הבעיה היא שישראל מתייחסת אליהם כאזרחים סוג ב', וכך היא עלולה לפספס את חלון ההזדמנויות".
 
השינויים ששני החוקרים מדברים עליהם ניכרים גם בעובדות. כידוע, לאחר מלחמת ששת הימים סיפחה ישראל את מזרח ירושלים והחילה עליו את החוק הישראלי, אך התושבים הוגדרו "תושבי קבע" ולא אזרחים. הם רשאים להצביע בבחירות לעירייה - אם כי רובם הגורף בוחרים לא לעשות זאת - אך לא בבחירות לכנסת. מטבע הדברים, השניוּת הזאת יצרה אצלם תחושת ארעיות וחוסר שייכות. עם זה, בשנה האחרונה חל זינוק בבקשות של ערבים ממזרח ירושלים לאזרחות ישראלית. כך, במהלך 2016 הוגשו 1,081 בקשות כאלה - המספר הגבוה ביותר מאז תחילת שנות התשעים. אלא שמאז 2014 ישראל ממעטת במתן אישורים כאלה, ומונעת מהתושבים החפצים בכך להרגיש חלק ממנה.

המחשה נוספת לשינוי המדובר היא מכתב בחתימתם של כ-3,000 הורים ממזרח ירושלים, שילדיהם לומדים בבתי ספר פלסטינים פרטיים. ההורים הביעו את רצונם להעביר את ילדיהם לבתי ספר של העירייה העומדים תחת פיקוח משרד החינוך. המכתב נשלח במסגרת עתירה שהוגשה לבג"ץ נגד העירייה ומשרד החינוך, בעקבות מחסור חמור של כ-2,000 כיתות במזרח ירושלים. המדינה טענה כי אין ביקוש לכיתות בבתי הספר האלו, אך פניית ההורים הראתה שהמצב שונה.

במזרח ירושלים כעסו השבוע לא רק על ישראל, בעקבות מה שהם רואים כשינוי הסטטוס-קוו בהר הבית, אלא גם על בני עמם מהגליל ומיהודה ושומרון. הערבים הירושלמים חשים כי בזמן שהם מעוניינים בשקט ובנורמליזציה, באים אחרים מהצפון ומהשטחים, מתסיסים את השטח ומבצעים פיגועים, ומי שמשלמים את המחיר הם התושבים המקומיים. לא רק המפגעים בהר הבית הגיעו לבירה מחוץ לירושלים, מאום אל-פחם, גם רוצחי השוטרת הדס מלכא לפניהם היו תושבי הכפר דיר אבו-משעל שבאזור רמאללה.

"כבר תקופה ארוכה ששקט אצלנו בירושלים, עד שבאו אלינו מהשטחים והרגו את הדס מלכא", אומר לי דאוד סיאם, פעיל חברתי מוכר בסילואן. "אחרי זה באו אלינו מהצפון והרגו שוטרים בהר הבית. אנחנו קיללנו את שניהם, אסור היה להם לעשות את זה. אנחנו מחפשים שקט, לחיות. כמעט כל הבעיות ירדו, הרמדאן היה חג שקט, עד שהגיעו אלה, רצחו שוטרת והרסו לנו את החג. התעייפנו כבר, אין לנו כוח. די לבעיות, אי אפשר יותר, רוצים שקט. הגיע הזמן לחיות. לתנועה האסלאמית אין יד ורגל אצלנו. הם באים ומנסים לדבר על הכיבוש, ופה אומרים להם 'לכו, אתם גנבים ורמאים'".

ובכל זאת הם הצליחו להוציא אלפים לרחובות.
"כשהם אומרים 'אל-אקצה' זה מצליח להם. כשלערבי ירושלמי חסר משהו, הוא הולך למסגד להתפלל. התנועה האסלאמית נגעה ברגשות שלנו השבוע בגלל אל-אקצה. קחו את השטח שלנו, תכבשו אותנו, רק אל תיקחו לנו את אל-אקצה. זה הדבר היחיד שנותר לנו, ככה מרגישים אצלנו. כשאנחנו בשטחים מצביעים עלינו ואומרים 'הם ישראלים', כשאנחנו בתל-אביב מצביעים עלינו ואומרים 'הם מחבלים'. אנחנו לבד, אין לנו לא אבא ולא אימא. יש לנו רק את אל-אקצה".

המורכבות המתוארת עומדת גם לנגד עיניה של משטרת הבירה. שם מצביעים על כך שמאז כניסתו לתפקיד של מפקד המחוז ניצב יורם הלוי, בפברואר 2016, מתחולל שינוי בתפיסת השיטור בנוגע לערביי מזרח העיר. לאחר שדחף להצבת מגנומטרים או פתרון ביטחוני אחר, קיים ניצב הלוי סדרת שיחות חשאיות עם בכירים בהנהגה האסלאמית בעיר, במטרה להגיע למתווה מוסכם. בפגישה שנערכה במפקדת מחוז ירושלים השתתפו בכירים ביטחוניים לצד פעילים בשכונות מזרח העיר.

"היחסים בינינו ובין המשטרה טובים מאוד", אומר פעיל בכיר באחת משכונות מזרח העיר. "זו לא הפגישה הראשונה שלנו עם מפקד המחוז. אנחנו משוחחים איתו פעמים רבות והוא קשוב לנו מאוד, ומאז שהוא נכנס לתפקיד אנחנו גם רואים שינוי. אנחנו מבקשים כל מיני דברים ורואים שהם מתבצעים בשטח. לפעמים הוא גם לא מקבל את דברינו, כמו עם המגנומטר שלדעתנו הוא עשה טעות, אבל אנחנו מאוד מכבדים אותו כי גם כשאנחנו לא מרוצים ברור לנו שהוא מכבד אותנו".

בעקבות השיחות הללו החליטה המשטרה בשני חודשי הרמדאן האחרונים לאפשר לראשונה כניסה חופשית של מוסלמים להר הבית, לאחר הבטחה של מנהיגי הציבור הערבי בעיר כי ידאגו לסדר ולמשמעת. ההבטחה קוימה. כאמור, רצח השוטרת הדס מלכא ז"ל בחודש רמדאן האחרון לא נעשה על ידי תושב ירושלים.

לצד השיחות הללו במשטרת ירושלים משקיעים מאמצים רבים למען שכונות מזרח העיר. לאחרונה הוקם מרכז שיטור אזורי משולב (משא"מ) בפאתי מחנה הפליטים שועפאט. המבנה הגדול מרכז שירותי משטרה לצד גורמי רווחה ועירייה. מרכזים דומים עתידים להיפתח בשנה הקרובה כמעט בכל שכונות מזרח העיר. קציני משטרה מבקרים בבתי הספר ומעבירים הדרכות במגוון תחומים. הילדים, שמכירים שוטרים מאירועי הפרות סדר או מהמחסומים, פוגשים אותם מחויכים ומסבירי פנים בסביבתם שלהם. בחודש הנוכחי קיימה המשטרה שבוע זהירות בדרכים בקייטנות הפועלות בבתי הספר במזרח העיר. אל הקייטנות הגיע מדריך של אגף התנועה בירושלים, רס"ר שאדי ג'בר, שערך עם הילדים פעילויות בנושא.

בד בבד עם העשייה הזאת הגבירה משטרת המחוז גם את פעילותה המבצעית והביאה למאות מעצרים ומנעה פעילות עבריינית. על פי נתוני המשטרה, בשנת 2016 היא סיכלה 42 פיגועים. הפעילות המשטרתית הייחודית של מחוז ירושלים לצד השינוי המתחולל בקרב האוכלוסייה הערבית בעיר, הביאו להישג: לאחר שבשלוש השנים 2013 ,2014 ו-2015 נרשמה עלייה באירועי הפרות הסדר, בשנת 2016 ו-2017, למרות טרור הסכינים הצטמצמו האירועים האלו ב-34 אחוזים.

בעקבות ההתפתחויות השונות ובהם תקרית הירי של מאבטח השגרירות ברבת-עמון שגרמה למותם של שני ירדנים ולמשבר דיפלומטי, הורה ראש הממשלה נתניהו להסיר את המגנומטרים. החלופה הביטחונית שהתקבלה במקומם היא המערכת האמריקנית 'עיר חכמה' שעלותה כ-100 מיליון שקלים. במסגרת הפרויקט, ירושת מרחב העיר העתיקה במצלמות מיוחדות היודעות לנתח תווי פנים ולהתריע מפני גורמים חשודים, בהתאם לנתונים שיוזנו בה.

יתרון משמעותי של המצלמות על המגנומטרים הוא בכך שהן יוצבו כבר בכניסה לעיר העתיקה, כך שאפשר יהיה לגלות גורם עוין במרחק קילומטרים מהר הבית. יתרון נוסף: עד היום מי שהיה מעלה פוסטים מעוררי חשד לפייסבוק, כפי שעשו רוב המחבלים בירושלים לפני שיצאו לפעולה, היה נחקר או נעצר בהתאם למשאבים העומדים בידי המשטרה, ואלה אינם רבים. במערכת החדשה, כל פוסט שיעורר את חשדה של המשטרה יגרום להזנת פרופיל המפרסם במערכת, וברגע שהוא ייכנס לאזור העיר העתיקה תדע המערכת להתריע מפניו.

בצד החסרונות אפשר למנות את עלותה  הגבוהה של המערכת, אך גם עניין מהותי: שמו ותווי פניו של מחבל שאינו מוכר לגורמי הביטחון או שלא פרסם דברי הסתה בפייסבוק לא יוזנו במערכת, והוא יוכל לצעוד אל הר הבית חמוש מכף רגל ועד ראש בלי שאיש יעמוד בפניו.

 
עד התקנתה של המערכת, הצפויה להתבצע בעוד כחצי שנה, הורה נתניהו לערוך בידוק אישי למוסלמים בכניסה להר הבית. בינתיים הווקף, המופתי והתנועה האסלאמית, אשר גם בעקבות מחאתם קיבל נתניהו את החלטתו, הצהירו כי לא יקבלו שום פתרון ביטחוני שתציע מדינת ישראל. הם הגדילו לעשות ובהודעה שהפיצו איימו כי אם המשטרה לא תעניק לווקף את המפתח לשערי הר הבית - שמעולם לא היה בידיו - יימשכו המהומות.

ואכן, גם לאחר הסרת המגנומטרים המשיכו מאות פעילים אסלאמיים להתעמת עם המשטרה סמוך לשער האריות. מציאות זו מעוררת את השאלה מה הועילו חכמים בהסרת המגנומטרים והתקנת המצלמות, כאשר המנהיגים האסלאמיים ממשיכים בהסתה והתססת השטח ואינם מקבלים שום פתרון. ליתר דיוק: אינם מקבלים את ריבונותה של ישראל, עם מגנומטר או בלעדיו.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg