ראשי » חדשות » בארץ

רואים רחוק לומדים שקוף

לפעמים מערכת החינוך צריכה שמישהו יתפוס יוזמה ויניע אותה צעד נוסף אל תוך המאה ה־21. מישהו כמו המורה תומר ברץ למשל, שהבין שאפשר לשבור את שגרת הלימודים באמצעות הרצאה מרתקת, גם אם בית הספר והמרצה מרוחקים זה מזה מאות ואלפי קילומטרים

כמו בני נוער רבים אחרים, גם תלמידי כיתה ח' בתיכון קריית־חיים שאלו את המורה שלהם "בשביל מה זה טוב? בשביל מה צריך לדעת את זה?". הפעם על הכוונת היה שיעור ערבית, ומי שנאלץ להתמודד עם השאלה היה המורה תומר ברץ (34). הוא מצידו לא הסתפק בתשובות הרגילות והנדושות, וחשב כיצד אפשר להמחיש לתלמידים את התועלת שיוכלו להפיק מלימודי השפה.

לבסוף החליט ברץ לרתום לעניין את חברו רועי קייס, כתב לענייני ערבים ב־ynet, שניאות להרצות בפני התלמידים על חשיבות הערבית. אבל הרעיון המקורי כמעט הוסר מהפרק: תקציב לא היה, וגם לאחר שקייס הסכים להעביר את ההרצאה חינם - עדיין נותרה בעיית התשלום על הנסיעה, והזמן הרב שיבזבז בפקקים מהמרכז לצפון.
 
אז עלה בראשו של ברץ רעיון: לקיים את השיעור בשיחת וידאו. קייס נותר בחדר העבודה שלו, התלמידים נותרו בכיתה בקריות, וההרצאה עברה בהצלחה. התלמידים נהנו והחכימו תוך שבירת שגרת השיעורים הרגילים, המורה היה מרוצה מההעשרה שקיבלה הכיתה, ואפילו המרצה חש סיפוק: בלי לצאת מהחדר הוא הקדיש חצי שעה מזמנו לטובת חינוך הדור הבא.

אחרי הרצאת הווידאו הזו הגיעו שיעורים נוספים באותה מתכונת. מומחים מכל הארץ וגם מהעולם הרצו בפני תלמידי התיכון בקריית־חיים על אזרחות וכבוד האדם, על יזמות חברתית, על תקשורת, על מדעי המוח ועל רפואה. עם הזמן הבין ברץ שבתי ספר נוספים יכולים ליהנות מהרעיון, וכך נולד מיזם "לראות עולם", שמטרתו להנגיש לתלמידי ישראל ידע והשראה באמצעות שיחות ועידה. כל שנדרש הוא חיבור לאינטרנט, מקרן, מחשב, מצלמה, ומורה שמוכן לצאת מאזור הנוחות שלו.

בארבע שנות פעילותו של המיזם כבר נהנו ממנו עשרות בתי ספר בארץ. בין המרצים שהשתתפו בפרויקט היו העיתונאית אילנה דיין, עדי אלטשולר מייסדת עמותת "כנפיים של קרמבו", ורבים אחרים. הרעיון של ברץ גם זכה במקום השלישי בוועידת היזמות בחינוך של עיריית בת־ים, מבין 180 מתמודדים.

"רציתי לייצר למידה מעניינת לתלמידים שלי", אומר ברץ, שבינתיים עבר לגור ברחובות וללמד בתיכון אורט בבת־ים. "במקביל הראיתי להם איך דברים קורים בעולם האמיתי, תוך כדי שאני מתמודד עם מגבלות של מרחק וחוסר זמן של המרצים".
 
לא רק "מרצים מקצועיים" הוא רוצה להביא לכיתה בדרך זו, אלא גם הורים שיכולים לתרום מהידע שלהם. כל הורה הרי מכיר את הסיטואציה: במהלך אספת ההיכרות בתחילת השנה המורה מבקש שהורים בעלי מקצוע מיוחד יבואו בהמשך להרצות בפני הילדים. בדרך כלל בכיתה של שלושים־וכמה תלמידים יתנדבו הורה או שניים, וגם הם ייאלצו לשם כך להיעדר לכמה שעות מהעבודה או לוותר על בוקר פנוי ביום שישי. הרעיון של "לראות עולם" הוא להפוך כל אדם בעל ידע מעניין למרצה בפוטנציה.

לברץ חברו שתי נשים חדורות מוטיבציה: אילת סגל (51), מורה בבית ספר במודיעין, רכזת תקשוב ותומכת טכנולוגיות; וד"ר נועה אלבלדה, חוקרת מוח וראש תחום נוירו־פדגוגיה ב"מרכז סגול למוח ותודעה" במרכז הבינתחומי בהרצליה. השלושה מריצים יחד את "לראות עולם" בהתנדבות מלאה, על חשבון זמנם הפנוי, במטרה לחשוף את התלמידים לכמה שיותר תחומים ולהתאים את הלמידה לעולם הטכנולוגי העכשווי. "אנחנו מנסים לחבר בין אנשים טובים שנמצאים במדינה הזאת, ולשלב אותם בלמידה באמצעות שיחות וידאו. בקלות אפשר להפוך כל כיתה לאולפן חדשות חינוכי, ולקחת את התלמידים הכי רחוק מארבע הקירות והלוח הסטנדרטי".

ברץ, נשוי ואב לבת, למד לתואר במדעי המדינה ותקשורת באוניברסיטת בר־אילן, והשתתף בתוכנית "חותם" להסבת אקדמאים לחינוך, עם דגש על הצבתם בפריפריה. הוא מלמד אזרחות, ערבית, לימודי המזרח התיכון, הבעה ואנגלית. בשיחה איתו אפשר מיד להבחין כי הוא מדבר על ההוראה בתשוקה ועל התלמידים כעל ילדיו שלו, ומביא איתו רעננות והרבה מחשבה מחוץ לקופסה. כך הגיע לרעיון של "לראות עולם" כבר בשנתו הראשונה כמורה.

סגל הגיעה להוראה רק בגיל 30. בשנות עבודתה, לצד ההוראה המסורתית, היא למדה והשתלמה בטכנולוגיות חדשות בחינוך. דרך הפייסבוק נחשפה לברץ, והחלה לעקוב אחר "לראות עולם" במטרה להכיר לתלמידיה תוכניות לימוד חדשניות. השניים שוחחו וירטואלית וברץ הציע שתיזום מפגש וידאו באחת הכיתות שהיא מלמדת, אבל סגל חששה מהלא נודע. "חשבתי איך אמצא זמן ומקום לזה, ואת מי אזמין לדבר בפני הכיתה. איכשהו עזבתי את זה", היא מספרת.
 

 
אבל אז הגיע אילוץ שחייב אותה לקפוץ למים. תלמידי הכיתה שלה במודיעין למדו במשותף עם ילדי אבו־גוש, דרך פורום באינטרנט ששימש להתכתבות. שתי המורות רצו להפגיש בין הכיתות לקראת סיום השנה, אך לא נמצא תקציב לנסיעה - וסגל החליטה להתייעץ עם ברץ ולנסות ליצור פגישה וירטואלית בין הילדים. ההמלצה שלו הייתה לקיים שיעור וירטואלי על "חברות חוצת גבולות".

כמרצה אורח הוזמן אורי פורשטט, אז נער בן 14, שסיפר על החברות יוצאת הדופן שלו עם וואי, פליט בן גילו מדרום־סודן. וואי היה לחברו הטוב של פורשטט כשלמד איתו, עד שהוחזר למולדתו. הנער הישראלי יצא לבקר את חברו במדינה האפריקנית וסיפורו התפרסם בכלי התקשורת.

"יחד עם מחנכת הכיתה מאבו־גוש יצרנו למידה מקדימה, גם על דרום־סודן וגם על ערכי חברות", מספרת סגל. "כשאורי עלה לשיחה הם שאלו אותו את השאלות שסִקרנו אותם. אחרי המפגש איתו, המצלמה עברה בין הילדים והם הכירו את שותפיהם ללימוד לאורך השנה. זה היה מרגש וגם שמח".

פורשטט סיפר על הסרט "ליפול מגן עדן", שמתאר את קורותיהם של הילדים שהוחזרו לארצם, והתלמידים ביקשו לצפות בו. כך, למפגש החד־פעמי היה גם המשך. "יצאתי בתחושה שקורה פה משהו מדהים", אומרת סגל.

בשנה שלאחר מכן היא לימדה בתוכנית "אמירים" לילדים מחוננים את הקורס "מהשכונה אל הכפר הגלובלי", על דרך החיים בעבר ועל התפתחותה בעקבות הטכנולוגיה המתקדמת. אבל משהו לא עבד. סגל התייעצה שוב עם ברץ, ויחד הם בנו ארבעה מפגשי וידאו עם מומחים בתחומים שונים. "הלמידה מקבלת כך עוד ממד", היא מספרת. "מעבר לכך שהילדים היו מרותקים, הם ניגשו למורות נוספות וביקשו גם מהן לקיים שיעור במתכונת של 'לראות עולם'".

ואז הגיעה ד"ר אלבלדה. בתחילה ברץ פנה אליה כאל מרצה נוספת. "התאים לי לבוא ולדבר עם ילדים על המוח, כי אני יודעת כמה הנושא הזה חשוב ותורם", היא מספרת. "כשאת מלמדת אנשים על המוח שלהם, הם מגלים דברים על עצמם: הם לומדים לזהות איך העולם מפעיל אותם בלי שהם שמים לב, והם לומדים לפתח ולטפח את המוח".
 
את השיעורים שהעבירה אלבלדה במסגרת המיזם, היא מתארת כחוויה נעימה ומעשירה לא רק לילדים. "למדתי בתואר הראשון פסיכולוגיה וחינוך, רציתי להיות מורה לחינוך מיוחד, והתגלגלתי למדעי המוח. אבל בתוכי לא איבדתי את התשוקה לחינוך. פתאום ההרצאה הזו אפשרה לי להביע את המורה שבי".

אחרי כמה חודשים, כשברץ חיפש שותפים להגדלת המיזם, אלבלדה הצטרפה. כיום ברץ מוביל את המיזם, אחראי ליצירת שיתופי הפעולה בעיקר מול בתי הספר, ועוזר לפתח פעילויות; סגל מלווה את המורים ("תהליך פשוט יחסית, אבל הרבה מורים מתקשים בתפעול הטכני, אז אני מסייעת להם כדי שזה יצליח"); ואלבלדה עוסקת בבניית מאגר המומחים. עד כה הצטרפו לפרויקט כ־150 מרצים במגוון תחומים.

אז איך זה עובד בפועל? שלא כמו הרצאה שהוקלטה מראש, השיעורים ב"לראות עולם" בנויים כך שהתלמידים יגלו מעורבות, ולא יצפו בפסיביות. הם יודעים מראש מי יהיה המרצה האורח, לומדים עליו ועל נושא המפגש, ומכינים שאלות מראש. בשיעור עצמו, במשך חצי שעה המורה בכיתה מלמד ומסביר; אחר כך מתקיים המפגש הווירטואלי עם המרצה; ואז יש זמן לשאלות. לרוב, החלק השלישי הוא המשמעותי ביותר.

"בהרצאה פנים מול פנים, מרצה יכול לעבור בין התלמידים. כאן זה לא קיים", אומר ברץ. "לכן היה לנו חשוב להעביר את המוקד מ'דבר המורה' ל'שאלת התלמיד'. בסופו של דבר, מה שהכי חשוב בכל הסיפור הוא לעורר את הסקרנות של הילדים, כדי שישאלו את המומחה". כך למשל בשיעור של ד"ר גלעד מלאך, ראש תחום "חרדים בישראל" במכון הישראלי לדמוקרטיה, התפתח שיח משמעותי על החברה החרדית. התלמידים הציגו למלאך שאלות על עתידו של המגזר הזה, ונשארו גם אחרי זמן השיעור המוקצב כדי להמשיך ולדון איתו. אורחת אחרת שכאמור הרצתה במיזם הייתה אילנה דיין. "אחד התלמידים בכיתה שאל אותה אם הסיקור שלה בפרשת סרן ר' היה הוגן, והעלה עוד שאלות נוקבות. אילנה הייתה בהלם ממידת העניין והמעורבות", אומר ברץ.
 

סגל נמצאת בקשר צמוד עם הצוותים החינוכיים, ולדבריה התגובות נלהבות. "בשבוע שעבר נערך מפגש וידאו לילדי כיתה א' עם נורית בורגר־ינאי, שטיפסה על הר הקילימנג'רו. היא סיפרה לתלמידים על הצבת יעדים, על הגשמת חלומות ועל התמודדות עם קשיים. המחנכת הופתעה מרמת השאלות של הילדים ומהקשב שלהם. נורית ריתקה אותם. כשיוצאים לדרך כזו, מגיעים למקומות נפלאים".

בתור חוקרת המוח שבחבורה, אלבלדה מנתחת את היתרונות: "שיעור כזה גורם למורה לגייס את המוטיבציה של התלמידים. פתאום יש להם שליטה על התכנים בשיעור, ועצם ההבאה של מישהו חדש לכיתה מעוררת סקרנות. למעשה לקחו כאן את כל היסודות החשובים ללמידה טובה והפעילו אותם. וכך, במקום תלמידים כבויים ורדומים את מקבלת אותם סקרנים וערניים".

סגל: "אפשר לראות שהתלמידים דרוכים וקשובים, הם מחכים לשאול, ותוהים לגבי התשובה".

ברץ: "שאלות הן חובת התלמיד. במקום שנהיה עסוקים בלתת לילדים את התשובות, אנחנו עסוקים בלגרום להם לשאול שאלות. בעיניי זה הדבר החשוב ביותר בכל הסיפור, כי העניין הוא לעורר למידה אחרת. הרצאה כזו שאין בה אפשרות לשאול שאלות, אין בה טעם. ככה הטכנולוגיה רק תרחיק את התלמידים. ב'לראות עולם' אנחנו משתמשים בטכנולוגיה כדי לקרב".

המיזם לא גורם למורה להרגיש מיותר?

סגל: "ממש לא. ההפך הוא הנכון. אני שמחה תמיד לשמוע את הפידבקים של המורים, שמספרים כמה טוב זה עשה לילדים. המורה בעצם משדר לתלמידים – 'הבאתי אדם שמבין בתחום ספציפי, ואני המוביל של ההתנהלות בכיתה'. זה מאוד מעצים את המורה. הוא לא רק עומד בצד ומאזין להרצאה, אלא מכוון את התלמידים מראש לנושא השיעור, מכין איתם שאלות ומסכם את ההרצאה. יש לו תפקיד חשוב".

אנשי "לראות עולם" מודים שהפן הטכנולוגי לא תמיד מתנהל באופן מיטבי. כך קרה למשל כשברץ יזם פעילות משותפת למסיימי כיתות ו' בכל אזור הקריות, לקראת המעבר לחטיבת הביניים: משדר שבו התלמידים עצמם ישדרו מזירות בשטח. המורים היו סקפטיים, אבל ברץ היה נחוש להוכיח שהמיזם עובד. ברגע האמת הרשת קרסה, והפעילות בוטלה. "מצאתי את עצמי עומד כמו טמבל, כשלמורים מסביב יש פרצופים של 'אמרנו לך שזה לא יעבוד'. פיזרתי את התלמידים, היה יום קשה, אבל למחרת קמתי עם רעיונות נוספים".

לאחרונה חתמו הוא וחבריו על הסכם לשיתוף פעולה עם "מכון דוידסון לחינוך מדעי" מבית מכון ויצמן. כמי שאחראית על גיוס המומחים למיזם, אלבלדה אומרת שרוב המרצים שהיא מזמינה שמחים לשתף פעולה, ואלה שהרצו כבר בפרויקט פונים אליה לא פעם ושואלים מתי יוזמנו שוב. "זה לא דורש מהם להכין הרצאה, ואפילו לא לקחת הרצאה מוכנה ולהתאים אותה לגיל המאזינים", מסבירה אלבלדה. "הם רק צריכים להתחבר לשיחה של חצי שעה, שאחריה הם ממשיכים הלאה בשגרת חייהם".

"אבל עם חיוך", מוסיפה סגל.
  

רוב המרצים אינם דמויות שמוכרות לציבור הרחב. לדברי הצוות של "לראות עולם", כל אדם יכול להיות מומחה מבחינתם, אם חווה על בשרו חוויה מיוחדת או למד והשקיע בתחום מסוים. כך למשל, שיבי פרומן מתקוע, בנו של הרב מנחם פרומן ז"ל, צפוי להעביר מפגש בנושא הפליטים הסורים שאיתם הוא מתנדב; ואורן אלמוג, שאיבד את בני משפחתו בפיגוע במסעדת מקסים בחיפה ובעצמו נפצע והתעוור, יספר את סיפורו האישי. אל המרצים המפורסמים, אין מה לעשות, קשה יותר להגיע.

אלבלדה: "חשוב לנו להביא לתלמידים מודלים לחיקוי שהם לא נתקלים בהם ביומיום: נציגי אוכלוסיות שהם לא מכירים, כמו חרדים ואנשי הציונות הדתית, או נשים שהן מומחיות בכלכלה ופיננסים. חשוב לנו לפתוח לתלמידים את הראש ולהוציא את הסטריאוטיפים. גייסנו בחור שלוקה בתסמונת אספרגר כדי שיעביר הרצאה. אני לא יודעת כמה ילדים נפגשו אי פעם עם אדם כזה. אנחנו חיים בחברה מגוונת, אבל כל אחד נשאר בקופסה שלו. אנחנו שואפים להוציא אנשים מהקופסאות".

למרחק בין המרצה לכיתה, כאמור, אין שום משמעות. בין השאר נערכה שיחת וידאו עם רן בולדור, ישראלי שחי בסין והעביר שיעור בסינית. אחד השיאים של המיזם מבחינת ברץ היה כשמורה לערבית מאילת, שחוותה קשיים בהזמנת מרצים לבית הספר בגלל הריחוק הגאוגרפי, קיימה שיעור וידאו מוצלח עם קייס, הכתב של ynet. "זה השיעור שבשבילו הוקם הפרויקט", מחייך ברץ בסיפוק. "אני לא מכיר הרבה מרצים שהיו מסכימים לנסוע לאילת, אבל כשאני בא לבן־אדם ואומר לו 'תן לי חצי שעה בחודש מהבית או מהמשרד לטובת חינוך', מי יגיד לי לא? אפילו לא צריך להכין מצגת, כי המפגש פשוט זורם".

לצוות חשוב לגוון לא רק את אוכלוסיית המרצים, אלא גם את קהל השומעים. לאחרונה יצר ברץ שיתוף פעולה שריכז בכיתה אחת תלמידי תיכון, גמלאים ומומחה לשוק ההון. רונן ליבוביץ', דובר רשות שוק ההון, ביטוח וחיסכון, העביר הרצאה שכותרתה "מי מפחד מביטוח".

ברץ: "למרות שהטכנולוגיה לא הייתה בעדנו, הצלחנו לקיים את השיחה ולמצוא פתרונות מהירים. חלק מהחבר'ה הצעירים איבדו פוקוס ואני כבר חשבתי 'העיקר שניסינו', אבל הגמלאים פשוט התרגשו. למרות האתגר הטכני, אחד מהם שאל את רונן אם בכלל שווה לעשות ביטוח בגיל 70. אחרת, בווידוי מעומק הלב, הודתה שהיא פשוט מפחדת: מצד אחד היא חוששת לא לעשות ביטוח בכלל, ומצד שני התקשורת מהלכת אימים, ומספרת איך חברות הביטוח מפקירות לעיתים את האזרח. אחרי השיעור הם ניגשו אליי ואמרו שפשוט חייבים עוד שיעורים בנושא. חייבים. 'זה כל כך חשוב', הם אמרו. הרגשתי שמצאנו קהל יעד נוסף ל'לראות עולם': הגמלאים".

מורים שרוצים להצטרף למיזם פונים בדרך כלל דרך עמוד הפייסבוק של "לראות עולם". שם הם יכולים לצפות ברשימת המומחים המגוונת ולמלא טופס הרשמה. אחד משלושת מפעילי הפרויקט ייצור איתם קשר, יחשוב יחד איתם על מומחה מתאים ופעילות מתאימה, וינחה את המורה כיצד להוביל בעצמו את המשך הדרך.

הליווי הטכני שמעניקה סגל דורש ממנה לא פעם כישורים חצי־פסיכולוגיים. "הרבה מורים חוששים שהטכנולוגיה לא תעבוד בזמן אמת. הם לא מיומנים בשימוש במחשב, ופוחדים שהתלמידים ילעגו להם. אני מלווה אותם יד ביד, אנחנו עורכים ניסיון לפני, ולאט־לאט הם נרגעים ומבינים את הערך הגדול שבמיזם".
 

ברץ: "יש טענה שאומרת שביוזמות בנושא חינוך, צריך ללמוד מהשטח. אני אומר שזה לא נכון: צריך לבוא לשטח עם רעיונות מעניינים. הנרי פורד אמר בזמנו שאם היית שואל אנשים מה הם צריכים כדי להגיע ממקום למקום, הם היו עונים 'סוסים מהירים יותר', ולא היו מדברים על מכוניות".

חלומם של השלושה הוא לבנות שיתוף פעולה ממוסד יותר, וכך להרחיב את "לראות עולם" לפרויקט שמקיף לא רק עשרות בתי ספר, אלא מאות ואלפים. כשאני שואלת האם הם חושבים להפוך את המיזם ההתנדבותי שלהם לעסק רווחי, ברץ משיב: "אנחנו מנסים בימים אלו לגבש מודל עסקי ומחפשים משקיע. קיימנו פגישות במשרד החינוך, מצאנו אוזן קשבת בחברות כמו גוגל, ויש אנשים שעוזרים לנו להפיץ את הרעיון".

אלבלדה: "הרצון הוא להנגיש את האנשים המסקרנים בארץ לכל נקודה גיאוגרפית, כדי שכל תלמיד ומורה יוכלו לשדרג את החינוך. כל מי שיכול לעזור לנו בכך, מוזמן".

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg