ראשי » חדשות » בעולם » אמריקה

המיועד: האם ומתי יישב סגן הנשיא מייק פנס בחדר הסגלגל?

הפוליטיקאי השמרן והמחוקק הכושל ששונה מהבוס שלו בכל פרמטר, הפך לתקוותם של מיליוני אמריקנים. החרדה מטראמפ מביאה אפילו דמוקרטים לייחל להחלפתו בידי סגנו, מייק פנס. האם יום אחד הוא ישב בחדר הסגלגל?

סגן הנשיא הראשון בהיסטוריה של ארה"ב, ג'ון אדמס, הגדיר את תפקידו כ"משרה חסרת החשיבות ביותר שהאדם הצליח להמציא או להגות במוחו". אדמס אמנם קיבל פיצוי נאה מאוחר יותר כשדילג ממשרה זו לכהונה כנשיא השני של ארה"ב, אבל אכן, במשך שנים רבות נחשבה משרת סגן הנשיא לשולית.

נשיאים קירבו את סגניהם למוקדי קבלת ההחלטות וריחקו אותם מהם כראות עיניהם, והמשרה השנייה בחשיבותה בפועל הייתה מזכיר המדינה. רק בשנת 1949 נחקק חוק שקובע כי סגן הנשיא יהיה אחד מארבעת החברים הקבועים במועצה לביטחון לאומי של ארה"ב. העניין הזה חיזק את מעמדו של סגן הנשיא, אולם לא בהרבה. במאי 1974 פרסם ההיסטוריון זוכה פרס פוליצר ארתור שלזינגר מאמר מכונן בכתב העת היוקרתי 'אטלנטיק', תחת הכותרת: "האם משרת סגן הנשיא הכרחית?" כבר בכותרת המשנה ניתנה תשובתו: "לא". "זוהי משרה מקוללת", הסביר שלזינגר במאמר הארוך, והוסיף: "לסגן הנשיא יש רק דבר אחד רציני לעשות, והוא לחכות שהנשיא ימות".
 
תפקידו הרשמי היחיד של סגן נשיא ארה"ב, חוץ מאלה הייצוגיים הדומים במקצת לאלה של נשיא במדינת ישראל, הוא "נשיא הסנאט להלכה". למעשה, גם תפקיד זה נלקח ממנו לטובת נשיא בפועל שנבחר בסנאט, והוא בא לידי ביטוי רק במקרים נדירים של שוויון בהצבעה בין מאה החברים בו.

בהתחשב בחוסר החשיבות של המשרה הזאת, סגן הנשיא הנוכחי מייק פנס זוכה לכיסוי תקשורתי רחב מאוד בשבועות האחרונים, סיקור שהולך וגובר. שיאו של הרחש־בחש סביב פנס לעת עתה הוא כתבה שפורסמה ב'ניו־יורק טיימס' בתחילת אוגוסט ולפיה במפלגה הרפובליקנית כבר החלו בקמפיין צללים לקראת בחירות 2020 שבהן טראמפ לא יהיה המועמד, אלא מייק פנס. בכתבה מתוארת רשת ענפה של פעילות שיוצר סביבו סגן הנשיא, כזו שלא תואמת התנהלות של סגן נשיא בחצי השנה הראשונה לפעילותו, ונכתב כי פנס יוצר בסיס תמיכה עצמאי שמחזק את מעמדו כיורש אפשרי לטראמפ. הוזכר גם שמדובר בסגן הנשיא הראשון שייסד בשלב כה מוקדם לכהונתו ועדת פעולה פוליטית שבין השאר אמורה לדאוג למימון ריצה לתפקיד הבא, כלומר הנשיאות.

הסיבה לעניין המפתיע בשאיפותיו הסמויות של סגן הנשיא החדש־יחסית, נעוצה כמובן באיש שמעליו בהיררכיה - הנשיא טראמפ. ככל שטראמפ מוכיח לתקשורת האמריקנית שהוא לא מתכוון להפסיק לתקוף אותה, ככל שהסערות סביבו אינן שוככות ואף מתגברות, חלקים לא מעטים בציבור האמריקני רואים במייק פנס את המושיע שיכול להציל את המצב. ומנקודת מבטם, הם צודקים.
 
כפי שכתבנו בעמודים אלה לפני כחודש, הסיכויים להדחת טראמפ בדרך המקובלת, כלומר דרך שני בתי הקונגרס, קלושים מאוד לפחות עד בחירות אמצע הקדנציה בנובמבר 2018. אולם הסעיף הרביעי בתוספת ה־25 לחוקה האמריקנית, שנחקקה ב־1967, מעניק לסגן הנשיא פריבילגיה שהופכת אותו לאדם המסוכן ביותר לנשיא. על פי סעיף זה, לסגן הנשיא ולרוב חברי הקבינט ישנה הסמכות להכריז כי ניטלה יכולתו של הנשיא לשמש בתפקידו. במקרה כזה, סגן הנשיא מקבל מיד את כל סמכויותיו של הנשיא המודח.

נדגיש מיד כי גם הליך זה אינו פשוט; לנשיא יש זכות ערעור, ובמקרה כזה צריכים שני בתי הקונגרס להכריע ברוב של שני שלישים בעד הצעת סגן הנשיא כדי שתתקיים. אולם החששות של הדמוקרטים - וגם של חלק מהרפובליקנים המתונים - מהמשך נשיאותו של טראמפ כה כבדים, עד שהם משליכים בשבועות האחרונים את יהבם על סגן הנשיא מייק פנס.

רק השבוע צוטטו בכירים רפובליקנים ב־CNN כאומרים: "הבעיה הבסיסית היא שיש בארה"ב נשיא שאינו יודע להבחין בין טוב ורע, ובנוסף לכך לא יציב". פרשן הרשת שהביא את הציטוט הזה, קרל ברנסטיין, אמר כי בכירים בצבא ובעלי בריתם בבית הלבן שמודעים לסכנה בהמשך שלטון טראמפ צריכים להתאחד ולשכנעו לוותר על הנשיאות. טיפולו של טראמפ במשבר שרלוטסוויל ואופן סילוקו של היועץ סטיב באנון, היו בעיני רבים עוד שני סימנים לכך שזמנו של טראמפ בנשיאות קצוב, או לפחות אמור להיות כזה. ומייק פנס, סגן הנשיא שבאופן כמעט נסי הצליח לחמוק עד כה מהסערות הרבות שפקדו את צוות הבית הלבן בחודשים הספורים שבהם טראמפ משמש כנשיא, הוא האיש הכי קרוב לתואר נשיא ארה"ב, אחרי טראמפ.

מייקל ריצ'רד פנס נולד ביוני 1959 בקולומבוס שבאינדיאנה. הוריו היו חברים דווקא במפלגה הדמוקרטית. את תוארו הראשון, בהיסטוריה, קיבל ב'האנובר קולג'', ואת השני, במשפטים, באוניברסיטת אינדיאנה. הוא סיים את לימודיו ב־1986, ולאחר שנתיים של עבודה כעורך דין התמודד על מושב בבית הנבחרים, אך הפסיד. הוא נחל הפסד גם בבחירות שנתיים לאחר מכן, ב־1990. באמצע העשור עבר פנס מפוליטיקה לתקשורת, והנחה תוכנית אירוח רדיופונית שמרנית. אז גם הגה את הסלוגן שילך איתו עד הבית הלבן - "נוצרי, שמרן ורפובליקני - בדיוק בסדר הזה".
 

פנס חזר לפוליטיקה בבחירות 2000 שבהן ניצח ג'ורג' בוש הבן את אל גור וקיבל מושב בבית הנבחרים, וכבר בקדנציה הראשונה שלו מיצב את עצמו כאחד השמרנים ביותר במפלגה הרפובליקנית. הוא עקף מימין לפחות פעמיים את הנשיא בוש, כאשר הצביע נגד חוקים שנראו לו ליברליים מדי בתחומי החינוך והבריאות. באינדיאנה השמרנית דווקא העריכו את נציגם השמרן בוושינגטון הבירה, ובחרו בו שוב ארבע פעמים ברציפות. בשנת 2006 ביצע פנס את ניסיון הקפיצה הראשונה שלו לבריכה של הגדולים. הוא התמודד על הנהגת המיעוט הרפובליקני בבית הנבחרים, אך הובס בידי ג'ון ביינר. בבחירות 2008 ובבחירות 2012 עלה שמו כמועמד לנשיאות מטעם הרפובליקנים, אולם הדבר לא הבשיל לכדי מעשה.

12 שנותיו של פנס בקונגרס אמנם העניקו לו שם של איש שמרן וישר־דרך, אולם בתחום החקיקה אפשר לקבוע רק שמדובר בכישלון חרוץ: על פי ספירת ה'ניו־יורק טיימס', בשנים אלה הגיש פנס 90 הצעות חוק ותקנות - אף לא אחת מהן התקבלה. אולי בשל כך הוא הודיע ב־2011 על חזרתו הביתה לאינדיאנה, והפעם כדי להתמודד על משרת המושל. הוא אכן רץ, וניצח. באמצע מערכת הבחירות לכהונה השנייה, שאותה עלול היה להפסיד עקב מרוץ צמוד מול המועמד הדמוקרטי, נקרא פנס בידי טראמפ אל הדגל לשמש מועמדו לסגן נשיא ארה"ב אם ינצח בבחירות. השאר היסטוריה.

קשה לחשוב על שני אנשים מנוגדים יותר ממייק פנס ודונלד טראמפ. הראשון - נוצרי שמרן ואדוק, שחי עם אותה אישה יותר משלושה עשורים בבית צנוע במערב התיכון, ושמסרב באופן כמעט מביך לסעוד בחברת אישה שאינה רעייתו. בריאיון משפחתי שהעניק לרשת 'פוקס' עם בחירתו לתפקיד המועמד לסגן נשיא, הראתה אחת משלושת ילדיו, שרלוט, שלט ועליו המוטו המשפחתי: "עשה טוב במשך היום, ואז חזור הביתה לארוחת הערב".
 
השני - כוכב ריאליטי מוחצן ומוקף דוגמניות, נשוי בפעם השלישית, גר במגדל זהב מנקר עיניים בשדרה החמישית בניו־יורק. השילוב בין השניים בתקופת מערכת הבחירות היה קלאסיקה של הפכים המשלימים זה את זה: פנס העניק לטראמפ את הארשת הממלכתית שהוא כה חסר, את החותמת של הממסד המפלגתי שפנס הוא חלק בלתי נפרד ממנו, וכמובן את השמרנות הנוצרית שהיא בסיס התמיכה המרכזי של הרפובליקנים. אינדיאנה היא אמנם מדינה "אדומה" בוהקת, אבל אין ספק שכוחו הפוליטי כמושל בה סייע לניצחונות הקריטיים של טראמפ במישיגן ואוהיו השכנות והמתנדנדות, וכן בוויסקונסין ואייווה הלא רחוקות.

טראמפ מצדו העניק לפנס את הזדמנות חייו. פנס, שחסרה לו הכריזמה הנדרשת שתזניק אותו למרכז הבמה האמריקנית, הימר על סוס הפרא הנכון והגיע למשרת חלומות שספק אם היה מגיע אליה בכל מצב אחר. טראמפ, שיודע כי פנס הוא מעין תעודת ביטוח בעבורו, הוכיח כלפיו נאמנות מפתיעה, והיחסים ביניהם מצוינים גם כיום.

בהחלט ייתכן כי הדבק המאחד בין השניים הוא דווקא ההבדל התהומי ביניהם. טראמפ פשוט לא רואה בפנס איום על נשיאותו, ופנס טורח להדגיש בכל הזדמנות כי הוא אכן לא מעמיד איום שכזה. לא פלא, אם כן, שתגובתו על הכתבה מה'ניו־יורק טיימס' שהזכרנו קודם הייתה חריפה ונוסחה בבוטות יחסית לפנס. הוא כינה את הפרסום "פוגעני ומביש, שקר מוחלט", והוסיף כי מדובר במקרה נוסף של תקשורת המנסה לפלג את הממשל. לסיום קבע פנס: "צוותי ואני נמשיך להתמקד במאמצינו לקדם את סדר היום של הנשיא, ולהביא לבחירתו שוב ב־2020, ולא משנה מה יהיו ה'פייק ניוז' שבהן ניתקל בדרך. כל קביעה אחרת תהיה מגוחכת ואבסורדית". יש בוושינגטון מי שיכנה את ההכחשה הזאת "הכחשת־יתר".

ומה בקשר לישראל? פנס הוא ידיד אמת של מדינת היהודים. אלא שאם אצל טראמפ תמיד יכולות להיות הפתעות בנידון, כמו בכל נושא שבו הוא עוסק כמעט, הרי שאצל פנס מדובר בחלק מאמונתו הדתית העזה. הוא אמנם נולד קתולי, אך בצעירותו עבר לאוונגליזם בתהליך של "לידה מחדש". אחד מעיקרי האוונגליזם האמריקני הוא האמונה שעם ישראל הוא העם הנבחר, ושארץ הקודש כולה שייכת לו בלבד. לא פעם אמר פנס כי ישראל היא בעלת הברית החשובה ביותר של אמריקה.
 

בתחום הפרקטי־פוליטי, פנס מתנגד נחרצות להקמת מדינה פלסטינית, תמך בזכותה של ישראל להגן על עצמה בתקיפה של מתקני הגרעין באיראן, ועוד בהיותו מושל אינדיאנה העביר במדינתו חוק שקובע כי המדינה לא תנהל קשרי מסחר עם חברות המחרימות את ישראל. אבל אהדתו למדינת היהודים וליהודים בכלל לא מתבטאת רק בדברים הגדולים ובסוגיות הפוליטיות, אלא גם ברמה האישית. לאחר מותו של השר לשעבר בני אלון ז"ל, שלח פנס איגרת תנחומים לרעייתו אמונה. באיגרת, שנכתבה כשכבר כיהן כסגן נשיא, הדגיש פנס את היחסים הקרובים שיש בין ארה"ב לישראל, וסיים במילות התנחומים היהודיות כל כך - "המקום ינחם אותך בתוך שאר אבלי ציון וירושלים".

ג'וש ריינשטיין הוא מנכ"ל שדולת הכנסת לקידום יחסים עם קהילות נוצריות בעולם, שהיא אחת השדולות המתקיימות תחת כנפיה של IIACF – עמותה בינלאומית המאגדת את השדולות הפרו־ישראליות בפרלמנטים ברחבי העולם, שהקים השר לשעבר הרב בני אלון ז"ל. מאז פטירתו של אלון משמש ריינשטיין גם נשיא הארגון.

לריינשטיין לא מעט "שעות פנס", מכיוון שסגן הנשיא כיהן כיו"ר השדולה האחות בקונגרס האמריקני. "פנס היה אחד הראשונים שתמך ביוזמת השלום של הרב בני אלון – 'היוזמה הישראלית'", אומר ריינשטיין. "הוא מאוד פרו־ישראלי, ינק זאת מהבית. הוא סיפר הרבה פעמים שכשהיה ילד למד הרבה על ירושלים. כשהיה מדבר בכנסים שלנו על ירושלים, ראית בעיניים שלו כמה הנושא אמוציונלי אצלו. הוא יודע שא־לוהים שם אותו בתפקידים בכירים גם כדי שיתמוך בישראל".

היית מציב אותו בעשירון העליון של חברי הקונגרס שאהדו את ישראל?
"יותר מזה. הוא אחד מהתומכים הגדולים ביותר, אולי עולה על כולם. לא סתם הוא היה יו"ר השדולה בעד ישראל בקונגרס. זה תפקיד שדורש הרבה עבודה, והוא אמר שישראל חשובה לו כל כך, שלא מספיק לו להיות חבר אלא יושב ראש".

גם ג'ורג' בוש הבן היה אוונגליסט, וכשהגיע לתפקיד הנשיא לא תמיד פעל כך כלפי ישראל.
"אני לא רואה סכנה כזו עם פנס. הוא מאמין בתנ"ך לחלוטין. ההבדל בינו לבין בוש הוא כמו ההבדל בין יהודי דתי למסורתי. בוש היה אוונגליסט אבל לא הכי דתי שיש. הוא לא פנאט אלא מאוד דתי ואוהב את ישראל, ולא מוכן לעשות משהו שנוגד את התנ"ך. חשוב לומר שההחלטות שלו לא אמוציונליות, הוא פוליטיקאי מפוכח מאוד".

האם נראה אותו נשיא בבית הלבן?
"הוא לא יצא נגד טראמפ, אין סיכוי. הוא איש מאוד נאמן, יודע שהוא בתפקיד סגן הנשיא בגלל טראמפ. לא יהיו פה טריקים. אבל אני כן חושב שהמועמד הרפובליקני הבא אחרי טראמפ יהיה מייק פנס. ונשיא כמו פנס הוא מציאות שמשנה את כל המשחק בעבור ישראל. הוא איש מעשה. זה הרקורד הפוליטי שלו, אפשר לסמוך על המילה שלו".

הדמוקרטים כל כך חרדים מטראמפ, שהם מוכנים להעניק מחר את הנשיאות לפנס על מגש של כסף. הדבר מתבטא בפרסום הולך ומואץ של מאמרים מצד כותבים ליברלים הרואים בו את הנשיא הבא. דאנה מילבנק, בעל טור ליברלי ב'וושינגטון פוסט' כתב בתחילת יוני השנה טור שכותרתו "הנשיא פנס - זה נשמע יותר ויותר טוב". אלא שכלל לא בטוח שסגן הנשיא לא יהפוך לסיוט אידיאולוגי של הליברלים. נכון, הוא מדבר בנחת, הוא שקול ורציונלי, אבל דעותיו בכל הנושאים שבמחלוקת בציבוריות האמריקנית נטועות עמוק בימין השמרני, יש שיאמרו אף הקיצוני.

פנס תומך במדיניות הגירה קפדנית וקשוחה. הוא מהמתנגדים החריפים להפלות; כמושל, ניסה שלוש פעמים למנוע תקציבים מארגונים המספקים שירותי הפלות. הוא הביע התנגדות חריפה למהלך שהוביל הנשיא הקודם ברק אובמה לביטול ההגבלות על מחקר בתאי גזע עובריים, אחד הנושאים החשובים בשיח הליברלי העכשווי.
 

 
מבחינה כלכלית־חברתית, פנס הוא ימין שמרני הרבה יותר מטראמפ: הוא התנגד להעלאת שכר המינימום והצביע נגד החוק להגנת החולה וטיפול בר־השגה. הוא תומך נלהב בתעשיית הפחם ובתעשיית העישון האמריקנית. פנס טען לא פעם כי "רק שליש מהמעשנים מתים מסיבוכי עישון". לגבי שינוי האקלים, השתנתה עמדתו עם השנים. בתחילת שנות ה־2000 טען ש"כדור הארץ קר היום ממה שהיה לפני 50 שנה", וכי ההתחממות הגלובלית היא מיתוס. עם זה, בשנה שעברה חזר בו חלקית ואמר כי "ודאי שגם פעילות האדם משפיעה על הסביבה והאקלים של כדור הארץ".

שמרנותו של פנס באה לידי ביטוי גם ביחסו לקהילת הלהט"ב. הוא מתנגד ידוע להכרה בנישואין חד־מיניים, לדעתו אין להכיר בהם כמיעוט, והוא מתנגד לשירות להט"בים בצבא משום שהדבר "מחליש את לכידות יחידותיו".

בשום פרמטר, אם כן, לא מדובר בנסיך דמוקרטי ליברלי שיבוא רכוב על סוס לבן ויחזיר את הצבע ללחייהם של הדמוקרטים. מדוע אם כן הוא נתפס היום כתקווה הלבנה שלהם? קודם כול, כאמור, ריאליזים פוליטי - בשיטת הממשל האמריקנית אין סיכוי אמיתי לנשיא ליברלי־דמוקרטי לפני ינואר 2019. ושנית, הסגנון של האיש. בפגישה שערך עם נשים יזמיות בבית הלבן בתחילת חודש יוני, פתח מייק פנס את המפגש במשפט אחד: "אני כאן כדי לשמוע, לא לדבר". אף אחד לא מדמיין את טראמפ מוציא מפיו משפט כזה, ולסוג כזה של נשיא רבים בארה"ב מייחלים, אף שבנושאים אידיאולוגיים רבים הוא חלוק עליהם נמרצות.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg