ראשי » חדשות » פוליטי מדיני

הרעש שאחרי המלחמה: איראן רוצה להעביר בסיסים לסוריה

סיומה המסתמן של המלחמה בסוריה מדאיג את ישראל. אם הזרועות הארוכות של איראן יישארו בשטח, הכוונות יוסטו אלינו. בביקורו החפוז של נתניהו ברוסיה, הדברים הונחו על השולחן

מהעיניים של המדינה לא רואים איראנים. עוד לא. בגובה 2,221 מטר מעל פני הים, השמים שמעל האובך תכולים, ובשיא הקיץ האוויר קריר וצלול. עופות דורסים חגים מעל, קבוצות מטיילים נועזות מכתתות רגליהן בין סלעי החרמון הקיצי, צמוד צמוד לגבול סוריה. לא רחוק מהם, נקודת ההתחלה של שביל ישראל ושלט המספר על הקרבות הקשים של חטיבת גולני במקום זה בדיוק, במלחמת יום הכיפורים. בדרכים הצרות נראית יחידת הבינוי של צה"ל מכינה את השטח לרוחות העזות של החורף. עוד מעט יכסו שכבות עבות של שלג את האזור ורק יחידי סגולה יוכלו לנוע כאן בחופשיות.
    
בינתיים, לפחות במבט בלתי מזוין, נדמה שאין מה שיכול לאיים על השקט והנוף המרהיבים. ביום טוב רואים מכאן את דמשק, אף כי עמיתי יאיר קראוס ואנוכי, שהעפלנו לכאן בשבוע שעבר, לא זיהינו אותה. מרום החרמון נראו מרחבי הרמה הסורית היטב וכך גם ההבדל בין הכפרים הצחיחים בצדם ליישובים המלבלבים בצדנו. מה שכן השתנה הם קולות המלחמה. בקיץ שעבר הם נשמעו כאן היטב, בשבועות האחרונים דעכו כמעט לחלוטין.

אמנם בלילות עוד מגיחים פה ושם פצועים אל גדר הגבול, שואלים 'איפה היהוד?' ומבקשים טיפול. את פניהם מקבלים הסדירים הנצחיים בני 19 שמתודרכים לפרוטרוט כיצד לנהוג במסכנים. גם הכפרים שלמרגלותינו, חאדר ובית־ג'ין, עוד מטפטפים ירי לעתים, מזכירים זה לזה שהראשון תומך במשטר והשני עם המורדים. אך אלה החריגים. ככלל, הפסקת האש שעליה הכריזו בחודש שעבר ירדן, רוסיה וארה"ב מחזיקה מעמד, ומהרמה הישראלית נראה שהצדדים חדלו מהניסיון לנגוס זה בשטחי זה.

נתניהו על הפסקת האש בסוריה. צילום: לע"מ

 

בעולם נורמלי סיום מלחמה מביא בכנפיו אנחת רווחה, נחמה ותקווה, אבל מי אמר שהמזרח התיכון נורמלי. חלקי ככל שיהיה, סוף הקטל בסוריה מקדיר מעל ראשה של ישראל את סופת החושך האיראנית, הפעם לא במרחק אלפי קילומטרים באיראן או אפילו בעיראק, אלא כמטווחי יריקה מהמקום שבו אנו עומדים. אם לא יעלה בידי ממשלת ישראל לבלום את המגמה שמסתמנת בשטח, הרי שסוף רצח העם בסוריה פירושו תחילת חיכוך ישיר בין איראן לישראל. ואולי יש לדייק ולומר - תחילת חיכוך שני, שהרי חיזבאללה מתעמת עם ישראל כבר 35 שנה.

במטרה למנוע את ההתפתחות השלילית הזאת יצא ראש הממשלה נתניהו ביום רביעי לעוד פגישת 'טאץ' אנד גו' עם ידידו נשיא רוסיה ולדימיר פוטין. יוצאים בבוקר מהארץ במטוס קטן, נוחתים ברוסיה - הפעם בעיר הנופש סוצ'י - משוחחים עם המנהיג הרוסי וממריאים מיד בחזרה ארצה. בלי עיתונאים, בלי בית מלון ועם מעט מלווים.
 
הייתה זו הפגישה השישית בין נתניהו לפוטין בשנתיים האחרונות, ואם יש מקרה שבו כימיה והערכה אישית בין מנהיגים עשתה טוב לישראל, אלה הם קשרי השניים. גם הסימפטיה של פוטין לעם היהודי לא מזיקה. בביקורים הקודמים התלוו בכירי צה"ל לנתניהו, פעם הרמטכ"ל ופעם ראש אמ"ן. הם הציגו למארח או למקביליהם הרוסים מידע מודיעיני המסביר את הרציונל במהלכי בישראל.

אז נולדו הביקורים בגלל קו אדום אחד שקבעה ממשלת ישראל כבר בתחילת המלחמה בסוריה, ולפיו לא תאפשר לנצל את הגיהינום שם להעברת נשק מתוחכם לחיזבאללה. הגנרלים הישראלים הראו לרוסים מהו אותו נשק מתוחכם ונענו בהבטחה שהנוכחות הרוסית בסוריה, באוויר ובקרקע, לא תמנע מישראל ליירט את משלוחי הנשק. עם מעט מודעות ציבורית, במה שנקרא בצה"ל המלחמה שבין המלחמות, קוימה ההבטחה.

במרוצת שנות המלחמה, כך גילה מפקד חיל האוויר היוצא אלוף אמיר אשל בריאיון ל'הארץ', פעלו מטוסיו מאה פעמים על אדמת סוריה, כלומר תקיפה כל שבועיים וחצי בממוצע, מעל מעבר לכל מה שהיה ידוע רשמית עד כה. לאורך השנים אפשר היה לזהות את גרף הלמידה בצד האיראני־חיזבאללאי. הפרסים המתוחכמים ניסו בכל פעם למצוא דרכים חדשות ונסתרות יותר כדי לא להילכד ברשת המודיעין הישראלית.
 

בארץ משוכנעים שברוב המוחלט של המקרים, אולי אפילו בכולם, ניסיונות ההערמה האיראניים כשלו, וישראל יירטה את מערכות הנשק בטרם הגיעו ליעדן. מקור מדיני בכיר אמר על כך שישראל הוכיחה עמידה בקווים האדומים שהיא מציבה. הוא רמז לא רק לפעולות הסיכול הרבות, ששיבשו מהלך אסטרטגי של איראן לשדרוג חיזבאללה, אלא גם לנאום הפצצה המפורסם של נתניהו באו"ם. האיראנים נזהרו בשעתם שלא לחצות אותו, ובארץ חשבו שלא במקרה.

אלא שכעת מגיע קו אדום שלישי, משמעותי לא פחות וצופה פני עתיד והוא מניעת היאחזות קרקעית קבועה של איראן על אדמת סוריה. בפגישה ביום רביעי אמר נתניהו לפוטין כי "המצב משתנה במהירות בשבועות האחרונים ומוביל ללבנוניזציה של סוריה". נתניהו הציג לנשיא הרוסי מידע מודיעיני שלא היה מוכר למארח, ונענה בפרטי מידע שלא היו מוכרים בישראל. אז הגיע התכל'ס.

נתניהו למעשה הזהיר את פוטין שהשארת הכוחות האיראניים בסוריה תביא למלחמה. כפי שמסר ראש הממשלה בתדרוך לכתבים המדיניים לאחר הפגישה, "המטרה שלנו היא למנוע מלחמה, והמצב הזה (של הישארות כוחות קרקעיים איראניים בסוריה) לא יוסיף ליציבות ולשלום באזור. אנחנו רוצים למנוע מלחמה ויפה שעה אחת קודם להתריע. המסר הועבר בצורה ברורה. הקריסה של דאעש בסוריה קרובה והבעיה היא שאיראן תופסת את מקומו.
   
"שאיפות ההשמדה של איראן בנוגע לישראל גלויות, אבל כעת מדובר על יותר מזה. השאיפה (של האיראנים) היא להעביר כוחות יבשה, אוויר וים לבסיסים של סוריה, כולל חיילים ומיליציות שיעיות. הם אומרים בצורה גלויה שזה ישמש נגד ישראל. שינוי המצב הזה חמור בעינינו ואני הבעתי את דעתי על חומרת המצב. זה מעבר לחזית טרור - זה צבא ואנחנו לא נישאר אדישים", אמר נתניהו לעיתונאים ולפוטין.

כדי לחזק את העמדה הישראלית נלווה הפעם לנתניהו ראש המוסד יוסי כהן. כמה יממות לפני הפגישה בסוצ'י שב כהן מארה"ב, שם משלחת בראשותו נפגשה לצורך אותה מטרה בדיוק עם הגנרל הרברט מקמסטר, ראש המועצה לביטחון לאומי של ארה"ב. משלחת ישראלית גדולה, שהתקבלה בחום ובהסכמה מלאה מצד האמריקנים, נלוותה אליו, אולם חזרה ארצה בידיים כמעט ריקות.

"אין להם אשליות לגבי איראן, הם רואים איתנו את הדברים עין בעין וייתכן שזהו הממשל הידידותי ביותר לישראל מאז ומעולם", אמר ל'מקור ראשון' גורם מדיני שעודכן בתוכני הפגישה. "יש הסכמה כמעט מלאה בין הממשל לבין ישראל על הסכנה מהתבססות איראנית בסוריה. עקרונית הם איתנו בעניין הזה. אבל הבעיה היא לא במישור העקרוני, אלא בזה המעשי. הממשל הזה טובע בים של בעיות חיצוניות ופנימיות שלא מאפשרות לו לטפל כמו שצריך בהרבה דברים, ביניהם העניין הזה.

רק השבוע היה לנשיא נאום מדיניות לגבי אפגניסטן, ובראש סדר העדיפויות נמצאת בכלל צפון קוריאה. יש כמובן הרבה בעיות פנים, כמו סיפור שרלוטסוויל, והתקשורת שכותשת אותו 24/7. תפקידים רבים בממשל עדיין לא אוישו, מה שמקשה עליהם עוד יותר לעבוד. כך שרצון טוב יש אבל הבעיה טמונה בביצוע", אומר אותו מקור.

האמריקנים עוד לא אמרו את המילה האחרונה. ביום חמישי נפגשו חתנו של הנשיא ג'ארד קושנר, השליח ג'ייסון גרינבלט והשגריר דיוויד פרידמן עם נתניהו. בלב שיחתם אמור היה לעמוד העניין הפלסטיני אך אפשר לשער שגם הנושא האיראני, המוכר היטב לנציגים האמריקנים, עלה אף הוא. גם בחזית הפלסטינית, גם בזו הסורית־איראנית, המציאות תחייב את האמריקנים לדחוף ידיים לאש ולקבל החלטות, שאם לא כן תחול הידרדרות. הפלסטינים כבר מאיימים בנתק מהממשל ובחידוש מהלכים באו"ם. את הרמז האיראני על היכולות הגרעיניות שמע השבוע העולם כולו. טראמפ הפגין יכולות כאשר העניש את אסד על ההפגזה הכימית וכאשר בפועל תרם לייצוב הפסקת אש, גם אם חלקית, בסוריה. בקרוב הוא יידרש להרבה יותר.
 

על כל פנים, השאלה היא האם הרוסים יוכלו לספק את הסחורה שלפי שעה האמריקנים לא נותנים. ישראל הצהירה מזמן על התנגדותה לנוכחות איראנית קבועה אולם רק עכשיו, כשהמלחמה מתחילה להסתיים, מגיע מבחנה בשטח. אלא שבשטח גם בעייתו. כי מי שנמצא עם רגליים על הקרקע בסוריה אינם הרוסים אלא האיראנים וגרורותיהם. למרות התמיכה הרוסית האיתנה בשלטון אסד ועל אף המעורבות הצבאית הנמשכת בסוריה, לא חייליו של פוטין הם אלה שניצחו בעבור הרודן הסורי את המערכה. למעשה, ולא רבים יודעים זאת, כוחות הקרקע הרוסיים לא עמדו בתופת הקרבות, וזו הייתה אחת העילות לכך שפוטין קיפל את צבאו מהמדינה.

באין חיילים סורים ורוסים שיילחמו, מי שהקיזו דם היו שלוחיה של איראן, בראש ובראשונה חיזבאללה אבל לא פחות ממנו המיליציות השיעיות שהגיעו מעיראק והאחרות שצמחו תוך כדי הלחימה מהאוכלוסייה הסורית. הם אלה שהוקפצו מגזרה לגזרה, הם שדחקו את דאעש ואת המיליציות, הם שהכריעו את הקרבות לטובת השוחט מדמשק. כלומר, פוטין אולי נתן תמיכה אווירית וחיפוי מדיני לאסד. אך המשמרות האיראניים והכפופים להם ניצחו את המלחמה בשטח ועודם מחזיקים בו. כך נולד הסהר השיעי, מאיראן דרך עיראק, ממנה לסוריה ומשם ללבנון.
 
נוסף לתסבוכת הזו, לרוסיה ולאיראן מערכת אינטרסים נפרדת ואחרת, שאינה קשורה לישראל ואינה קשורה למלחמה בסוריה. שתי המעצמות האסיאתיות גם מרוויחות זו מזו אך גם מאוימות אחת על ידי רעותה. איראן רוכשת מרוסיה נשק ואנרגיה. רוסיה לא אוהבת את השאיפות הגרעיניות של איראן וחוששת מהשפעה קיצונית של האייתוללות על המיעוטים המוסלמיים בפאתיה. כעת נתניהו מעוניין שהרוסי יגרום לאיראני לוותר על אינטרס אסטרטגי מרכזי, אולם ספק אם לפוטין יש רצון או יכולת להניע תהליך כזה.

הקלף היחיד שנותר לישראל הוא איום במלחמה. לרוסים יש אינטרס מובהק אחד בסוריה - יציבות. כך שכאשר נתניהו מאיים במלחמה, הוא לא רק שולח מסר מאיראן, אלא מקווה להפעיל דומינו שגם ילחיץ את פוטין אבל גם ייתן לו קלף מול האיראנים. אין לדעת אם כל זה יספיק.

אנו יורדים מהחרמון, ומצדה השני של הפסגה נשקפים היטב הר דב ומוצבי צה"ל הפרוסים בראשו. גם כאן הנוף מרהיב ועוצר נשימה. אלא שאותו מבט מערבה קולט גם את כפרי חיזבאללה שקצב ההתגרויות שלו בכוחותינו, מכאן ועד ראש־הנקרה, הולך ועולה לאחרונה. וזה בדיוק מה שישראל רוצה למנוע, חיזבאללה 2 ברמת הגולן. נצליח?

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg