המטרה: לסגור את צינור הכסף מיו"ש לחמאס
מיליוני שקלים בשנה מגיעים לשטחי יו"ש ומולבנים לצורכי הטרור של חמאס. אנשי מודיעין, מומחים משפטיים וקצינים מפיקוד מרכז פועלים מדי יום לבסס תשתית ראייתית רחבה כדי לאתר את הפעילים, לעצור את העברת המזומנים ולהחרים את הכספים
נסיעותיו לטורקיה של מוצעב השלמון, פעיל חמאס מחברון, נראו בתחילה שגרתיות לשירותי הביטחון בישראל. בדיעבד התברר שהוא הצליח להעביר סכום המתקרב ל-200 אלף דולר, שהגיע לידי פעילי חמאס באזור חברון. חקירה משותפת של שב"כ, צה"ל ומשטרת ישראל העלתה כי השלמון היה קצה השרשרת בציר העברת כספים בין מפקדות חמאס בטורקיה ורצועת עזה, למפקדת חמאס בחברון.
בראשית 2016 גויס השלמון בידי מוחמד מאהר באדר, פעיל חמאס בכיר מחברון וחבר המועצה המחוקקת הפלסטינית. השלמון ותושב חברון נוסף, טהא עותמאן, נסעו לטורקיה במסווה של נסיעות עסקיות. מכל גיחה הם חזרו לאזור חברון עם סכומי כסף גדולים, שמימנו בין היתר את פעילות מפקדת חמאס בחברון ואת הקצבאות לפעילי חמאס ששוחררו מהכלא. אל הציר הזה הצטרפו שני שותפים נוספים, תושבי חברון אף הם, שעמדו בקשר עם פעיל חמאס, משוחרר עסקת שליט המתגורר ברצועת עזה, שהיה אחראי על תיאום העברות הכספים מטורקיה.
כך עבדה השיטה: השלמון ועותמאן נפגשו בכל נסיעה עם פעיל במפקדת חמאס בטורקיה, הארון נאצר אלדין, תושב חברון במקור ששוחרר בעסקת שליט. אלדין העביר לשליחים עשרות אלפי דולרים, ובאמצעותם רכשו השניים סחורות שונות בטורקיה. את הסחורות הם ייבאו לחברון בעזרת חברות שילוח בינלאומיות, ולאחר שמכרו את הסחורה העבירו את הכספים לפעילי חמאס בחברון, וזכו גם בעמלה.
כך הצליח חמאס להערים על גופי המודיעין הישראליים במשך שנה וחצי, ולהעביר מתחת לרדאר סכומי כסף גדולים מאוד לקופת הארגון. הסחורה שנמכרה בחברון שימשה להלבנת כספי טרור בהיקף נרחב של 200 אלף דולר. בראשית החודש האחרון נחשפה השיטה.
במערכת הביטחון מנהלים מערכה של ממש נגד סכומי כסף שנכנסים לשטחי יו"ש במטרה לשמש פעילות טרור. המוטיבציה לעשות זאת גבוהה ובלתי פוסקת. היא מונעת בעיקר מצד מפקדות חמאס בטורקיה ועזה, המנסות לקדם פיגועים ולחזק את כוחו של ארגון הטרור בשטחי יהודה ושומרון. השליחים שנרתמים לביצוע המשימה מצליחים לא פעם להערים על כוחות הביטחון בתחכום רב ולהביא את הכסף ליעדו.
רק לפני עשרה ימים נחשפה תשתית נוספת כזו, המעבירה סכומי כסף גדולים למשפחות מחבלים. סכומים כאלה הגיעו בין היתר למשפחתו של חסן מאהני מבית חנינא, ממבצעי פיגוע הדקירה בפסגת זאב בירושלים באוקטובר 2015, שבמהלכו נפצעו שני ישראלים באורח קשה ואנוש. כמו כן הועברו כספים לאמו של טארק אבו-ערפה, תושב ראס אל-עמוד שהיה מעורב בחטיפתו וברציחתו של החייל נחשון וקסמן בשנת 1994.
בצה"ל פועלים סביב השעון כדי לאתר צירי הברחות שדרכם זורמים מיליוני שקלים בשנה לשטחי יהודה ושומרון, אולם מערכת הביטחון מצליחה לאתר רק חלק מהסכום. הכסף הוא מעטפת משמעותית מאוד לטרור, ובלעדיו יתקשו ארגוני הטרור להוציא לפועל פיגועים או לתמוך במחבלים ובני משפחותיהם. כל מחבל מקבל מענק כספי על עצם ביצוע הפיגוע, ומשפחתו מקבלת תגמול.
"מחירון" התשלומים מבדיל בין המוטבים על פי גודל העבירה, אופי הפיגוע שבוצע, ומספר השנים של הישיבה בכלא. כל אלה משפיעים על היקף התשלום החודשי. קריטריונים נוספים הם האם המחבל הוא שהיד, כלומר נהרג במהלך הפיגוע, ומה גודל משפחתו. משפחה עם חמש נפשות תקבל קצבה חודשית שונה מזו שתקבל משפחת מחבל עם תשע נפשות, ואדם שישב שלוש שנים בכלא לא יקבל קצבה דומה לזו של מי שישב עשרים שנה בכלא.
את עיקר הפעילות הכלכלית הזו מקדם ארגון הטרור חמאס, שמרכזו בעזה אך פעיליו ושליחיו מסתובבים ברחבי יו"ש. מנגנוני הביטחון של הרשות הפלסטינית ופעילות צה"ל מקשים על אנשי חמאס לפעול בחופשיות, מה שמחייב אותם לפעול דרך מפקדות הארגון בחו"ל – בטורקיה, בקטאר, בירדן וגם דרך עזה. לעתים הכספים מגיעים אל מוסדות צדקה שפועלים בחסות הארגון, לעתים הם מועברים באופן ישיר אל מחבלים ובני משפחותיהם, ולרוב באמצעות שליחים. כך, בלי טביעות אצבע, מועבר סיוע כלכלי לארגון הטרור ולמשפחות המחבלים. חמאס אולי לא שולט ביו"ש בעשור האחרון, אך כוחו ברחוב הפלסטיני איתן.
המנגנון המדובר התפתח בעשור האחרון, ובאמצעותו מחולק הכסף שמגיע מחוץ לשטחי יהודה ושומרון. העומדים בראשו פועלים במומחיות גבוהה, ובצה"ל מנסים בימים אלה לשפר את שיטות הפעולה ולאתגר את הצד השני בשאיפה למנוע את העברת הכספים, או לפחות לצמצם אותה.
בפיקוד מרכז ובשב"כ לא מרכזים מאמצים לחשוף כל העברת כספים שהיא, גם מכיוון שמדובר בפעילות סיזיפית וכמעט אינסופית, ובעיקר בשל העובדה שכדי להחרים את הכסף מפעילי חמאס וממשפחות המחבלים נדרשת הצגת מידע מודיעיני גבוהה לפרטי פרטים, והוכחה חד-משמעית שמדובר בכספי תמיכה בטרור.
עשרות קצינים וחוקרים במודיעין פיקוד מרכז ובאוגדת איו"ש, יחד עם אנשי הפרקליטות הצבאית, מחפשים כספי טרור מתחת לכל אבן, ובשיטות שונות. זהו סוג של "מרדף אחר הכסף". לפני ביצוע מעצרים, כל החומר המודיעיני שנאסף עובר לעיון המומחים המשפטיים של אוגדת איו"ש. הם קוראים את כלל המידע כדי לוודא שניתן יהיה להגן על החרמת הכסף בערכאות משפטיות, אם יהיו כאלה. אחד הדגשים שהוצבו בצה"ל לפני שהחליטו לצאת למערכה הכלכלית הזו, היא שלא יילקחו סכומי כסף מבלי שהם מעוגנים ומופללים באופן ברור ומובהק.
כך לדוגמה, לפני שסוכל הציר שהוביל מוצעב השלמון נדרשו החוקרים להשיב לשאלות לא מעטות כדי להוכיח שאדם שיצא לטורקיה, חזר ממנה ומוכר סחורה שהביא משם, עושה זאת בעבור טרור. לפני שהוברר באופן חד-משמעי שאכן מדובר בהלבנת כספי טרור, המעצר לא היה יכול לצאת לדרך. רק לאחר שחומרי המודיעין הוכיחו כי מדובר בציר כלכלי של חמאס, ניתן האור הירוק.
במקרים של רכישת נשק או הכנת מטענים קל להביא להפללה, אולם כאשר מדובר בהעברת כספים "רגילה" נדרש החוקר להוכיח שאותו אדם מחלק כספים עבור חמאס, ושכספים אלה מיועדים למחבלים או לבני משפחותיהם כחלק מהתשלום תמורת ביצוע פיגועים ועידוד הטרור.
היועץ המשפטי הצבאי מוכרח לדעת להגן על מעצר כזה, שכן החרמה שאינה חוקית תיפסל בבית המשפט ותפגע באפקט שמנסים לייצר במערכת הביטחון. במפקדת היועץ המשפטי של אוגדת איו"ש יושבים קצינים וקצינות שזהו תחום התמחותם. הם שותפים לכל פרט מידע, ובוחנים את הסוגיות לעומק עד להכרעה. בחלק מהמקרים מצטרפים היועצים המשפטיים אל עבודת המודיעין עצמה, כדי לנסות לסייע להגיע לפריצת הדרך שתוכיח כי הכסף החשוד אכן מיועד לטרור. לא אחת קורה שעל שולחן הדיונים, לקראת מעצר יעד שכבר גובשה סביבו תשתית מודיעינית, מחזירים המשפטנים את אנשי המודיעין כמה צעדים לאחור ומבקשים מקצה שיפורים כדי לגבש תמונת מודיעין טובה יותר שתעמוד באופן מוחלט במבחן המשפטי.
סקרנות החוקרים ודמיונם הפורה הם לב לבו של הסיפור. בכל בוקר הם נדרשים לחשוב מהו האלמנט החדש שבעזרתו יביאו לפתרון הפרשה, או מנגד איך עלולים החשודים להפתיע ולחמוק עם הכסף בשקט. פעמים רבות הולכים החוקרים אחורה בציר הזמן של החקירה כדי להבין אותו מראשיתו, או בניסיון לגלות את דרכי המילוט שבאמצעותן הצליחו השליחים להעלים כספים בעבר.
כאשר הכוחות מגיעים לביצוע ההחרמה וסכום הכסף אינו נמצא, נדרש החוקר לשאול את עצמו שוב: איפה הכסף? שיטות ההסלקה משתנות, ומקומות המחבוא משתדרגים. כל מידע מודיעיני עלול להוביל אל מקום המחבוא. לעתים, חוקרים שאינם בקיאים בחומר המדובר מקבלים אותו לתקופה כדי לנסות לרענן את השורות ולפרוץ את פרטי המידע שחסרים. ברגע שמגיעים אל נקודת הקצה בסופה של עבודת איסוף החומרים, הכוחות יוצאים לפעילות מעצרים רגילה ומחרימים את סכום הכסף במזומן. לעתים הם מחרימים חפצים שהם שווי ערך לכסף שעבר למחבל או אל משפחתו, כגון רכב שעלותו זהה לסכום הקצבה.
המיקוד הוא בעיקר סביב פעילות חמאס, אבל לא רק אנשיו עוסקים בתחום. בין ארבע קירות ומאחורי מסך מחשב יושבים החוקרים ועוקבים אחרי כל צעד של החשודים במעורבות בצירי העברות הכספים הללו. דוגמה למי שנכנסים לרשימות המעקב הם מחבלים שביצעו פיגועים ויושבים בבתי הכלא.
כאשר הכוחות מגיעים אל ביתו של המחבל הם מחרימים גם כספים שקיבלו בעבר, וכך אם נותר סכום קטן ממה שקיבל המחבל, הם רשאים גם לקחת חפצים בערך שווה כדי להשלים את מלוא הסכום שהעבירו אנשי חמאס. אחד האתגרים שהחוקרים נדרשים לעמוד מולו הוא הוצאת המוץ מן התבן והיכולת להבדיל: כמה מהכסף שקיבל אדם הגיע אליו בעבור טרור וכמה לא. רמת הדיוק הנדרשת גבוהה.
על פי נתוני הצבא, מתחילת 2017 הוחרמו למעלה ממיליון ו-300 אלף שקלים ששימשו לטרור. משפחות רוצחים, דוגמת רוצחי איתם ונעמה הנקין או רוצחי שלושת הנערים שנחטפו לפני כשלוש שנים בגוש עציון, זוכים לביקורים תכופים של הצבא בידיעה שסכומי כסף עוברים אליהם באופן שוטף, ואותם כספים מוחרמים.
כך למשל, טארק אדעיס, שהיה שותף בתכנון רצח הזוג הנקין זכה למענק של 32 אלף שקלים, ואלה הוחרמו.
משפחתו של מרואן קוואסמה, מחוטפי ורוצחי שלושת הנערים, זכתה למענק של 2,500 שקלים. שותפו לפיגוע, עמאר אבו-עיישה, קיבל 2,700 ש״ח. יחיא חאמד, חבר בחוליית רוצחי הזוג הנקין, זכה למענק של כ-40 אלף שקלים. אומר זעקיק, שביצע פיגוע דריסה ליד בית-אומר שנפצעו בו חמישה חיילים, קיבל משליחי חמאס 30 אלף שקלים. דוגמה נוספת מהשבועות האחרונים היא העברה של 76 אלף שקלים לאומר אל-עבד, המחבל שרצח את שלושת בני משפחת סלומון בנווה-צוף לפני כחודש. כל הסכומים הללו הוחרמו אחרי שבצה"ל ובשב"כ הצליחו לסמן את המסלול שעשה הכסף ואת מטרתו – עידוד טרור.
חמאס היא תנועה מסודרת וגם את העסק הזה היא מנהלת היטב, בעיקר בשלט רחוק, באמצעות שליחים שפועלים עבורה בשטח. כל אדם שנבחר למשימה נחשב נאמן, וכל העברה כזו מזכה אותו בעמלות, בנוסף למשכורת חודשית. מי שמביא את הכסף אל המחבלים ובני משפחותיהם יודע היטב עבור מי ומה הוא מעביר את הסכומים, והשליחים שמבצעים את העברות הללו אינם תמימים בכלל.
בעבר רוב הכספים הללו זרמו באמצעות העברות בנקאיות, אלא שיכולות הניטור והסיכול של צה"ל וכן חוסר רצונם של הבנקים ליטול חלק בפעילות טרור, הובילו למציאות שבה הכסף עובר מיד ליד. השליח שיוצא מיהודה ושומרון פוגש את נציגי חמאס בירדן, טורקיה, קטאר או עזה, ואחרי שהעבירו לו את הכסף המזומן – שקל, דולר, או אירו – הוא יודע למי הוא מיועד ועם מי עליו ליצור קשר כדי לסגור את המעגל.
סכומי הכסף שעוברים מיד ליד משתנים, ונעים מאלפים לעשרות אלפים. לעתים מצטבר סכום גדול שלא חולק על פני תקופה ארוכה, והוא מגיע אל המוטבים במכה אחת. בכל ציר כזה נדרש לגייס רף משפטי ולהוכיח כי זהו אכן כסף שכולו מוקדש לטרור.
בפיקוד מרכז מביטים על המערכה הזו חודשים רבים קדימה. בינתים קשה לקבוע עד כמה היא משפיעה על השטח, אם בכלל. השאיפה היא להגיע למצב שבו גורמים המעורבים בטרור יחששו לקחת לרשותם את הכספים שמועברים אליהם, בידיעה כי בסופו של דבר הכסף יוחרם. זוהי סוגיה שעוד נמצאת בראשית הדרך, במסגרת ניסיון להשפיע על מעטפת הטרור, ולא רק על המחבל עצמו.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם