ראשי » חדשות » בעולם » אירופה

שגריר ישראל במוסקבה: רוסיה מלאת תשבחות לחזבאללה

שבוע לאחר פגישתם של נתניהו ופוטין בסוצ'י, שגרירנו במוסקבה גרי קורן משרטט את מפת היחסים בין המדינות, השכנה החדשה בגבול הצפון. לדבריו, המאמץ הישראלי ממוקד בשכנוע הקרמלין שכניסת איראן לסוריה נוגדת את האינטרס הרוסי. וזו איננה משימה קלה

עיירת הקיט הפופולרית סוצ'י שלחופי הים השחור, על הרי הקווקז המושלגים ברקע ובתי הנופש המרהיבים שלה, איננה מעוררת בשגרירנו במוסקבה, גרי קורן, זיכרונות נעימים דווקא. עבורו סוצ'י היא המקום שאליו הגיע לראשונה אחרי האסון האווירי האזרחי הכבד ביותר בתולדות ישראל - התרסקות מטוס 'סיביריה איירליינס' ב־4 באוקטובר 2001, שהיה בטיסה מנתב"ג לנובוסיבירסק ועל סיפונו 66 נוסעים, 51 מהם אזרחים ישראלים. איש מהנוסעים לא שרד. קורן הגיע ב'הרקולס' של חיל האוויר כאיש השגרירות, ליווה את צוות מז"פ של המשטרה וסייע בפינוי גופות ההרוגים.

ביום רביעי שעבר חזר קורן לסוצ'י, הפעם בתפקיד שגריר ישראל המלווה את ראש הממשלה נתניהו לפגישתו, השישית בשנתיים האחרונות, עם הנשיא פוטין, פגישה שהוגדרה כחשובה ביותר בתולדות היחסים בין שני האישים. מטרתו של נתניהו הייתה לנסות לתקן את נזקי הסכם הפסקת האש בין רוסיה לארה"ב. הסכם זה מבטא אמנם את הניצחון הגדול על דאעש, אך גם את פתיחת המאבק על השליטה וההשפעה במדינה ביום שאחרי, עם עמדת יתרון ברורה לאיראן ולחיזבאללה שמטרתם ברורה - להפוך את סוריה לבסיס איום ופעולה נגד ישראל. כבר עתה ידוע כי הם מתכוונים להקים במדינה בסיסי צבא, ודווח כי טהרן גם הקימה בצפון סוריה מפעל לייצור טילים בעבור חיזבאללה.
  
"לא באנו לסוצ'י לפיקניק ולא לנופש גלישה על הגלים", אומר לנו השגריר קורן בריאיון בלעדי. "הפגישה הזאת נועדה להתמודד עם המציאות החדשה, והיא חיונית לביטחון ישראל. אנחנו חייבים להתנהל נכון מול רוסיה, במיוחד עכשיו כשהיא יושבת ממש על הגבולות שלנו".

האינטרסים המנוגדים של ישראל ורוסיה בסוגיה הסורית אינם מעיבים על יחסי הקרבה והכימיה האישית שנוצרה בין נתניהו ופוטין. נתניהו התכוון לנצל את הקרבה הזאת כדי להשמיע את הסתייגויותיה של ישראל מההסכם הפסקת האש המתגבש. הפגישה נקבעה מהרגע להרגע, בזמן שמשלחת ישראל בוושינגטון, בראשות ראש המוסד יוסי כהן, ניהלה שיחות קדחתניות עם האמריקאים באותו נושא.

"עצם העובדה שביקורים כאלה נסגרים בהתראה קצרה יחסית, מעידה על יחסי הכבוד וההערכה שיש לרוסיה כלפי ישראל והנהגתה", אומר קורן. "הביקור הזה נועד לשרת את הצורך בתיאום מדיני וביטחוני לגבי מה שקורה בסוריה".
 
מעבר לכבוד ולהערכה, ההסכם הזה רע לישראל בכך שהוא מקרב את איראן וגרורותיה לגבולנו. האם קיימת ברוסיה אוזן קשבת לטענותיה של ישראל?
"ההסכם הפתיע אותנו לרעה, אבל במוסקבה יש קשב לדברי ישראל. לפעמים מתחשבים ולפעמים לא. גם אנחנו לא תמיד מסכימים לכל מה שמוסקבה אומרת, אבל עצם העובדה שהערוצים קיימים ברגעי אמת בכל הרמות והדרגים, בין שמדובר בדרגים דיפלומטיים או באופרטיביים, יש בה חשיבות רבה. תפקידנו כשגרירות הוא לתחזק את מערכת היחסים עם רוסיה במצב המיטבי. מבחינתנו רוסיה היא שחקן גלובלי חשוב. ברית המועצות כבר הייתה 'שכנה' שלנו בעבר, וותיקי המערכת בוודאי זוכרים את זה. גם היום, כאשר רוסיה מסתכלת על המזרח התיכון בפריזמה של האינטרסים הביטחוניים והלאומיים שלה, שהם בוודאי לא האינטרסים הישראליים, תפקידנו לנסות לתרגם אותם ולהבין עד כמה האינטרסים האלה מנוגדים ומזיקים לאינטרס הישראלי, או שזה עניין שאפשר איכשהו לתת לו מענה. אנחנו מעדיפים 'מפגש ידידותי' עם רוסיה ובדרך כלל מצליחים, וגם הם מעדיפים יחס כזה".

מהו התסריט הגרוע ביותר מבחינת ישראל?
"מה שמסתמן כרגע, ששלטון אסד למעשה שורד בזכות קואליציית האינטרסים רוסיה-איראן-חיזבאללה, זו הצרה הגדולה ביותר. אנחנו רואים קדימה, לטווח של שנים, התבססות איראנית בסוריה, ולצערנו התרחיש הזה הוא הסביר יותר".

וידינו כבולות?
"אני לא רוצה להתנבא. יש בארץ גופים המכירים את התמונה היותר גדולה, וגם צה"ל נערך בהתאם".
 

עד כמה המציאות הביטחונית שלנו תלויה במהלכים של רוסיה?
"זו שאלה קשה. מה שיקרה בסוריה בוודאי ישפיע מאוד על הביטחון שלנו. יש מדינות שבחרו לא להתערב במה שקורה שם. אינני מאשים אותם, אבל הדבר נובע גם מהיכולות וההחלטות של המנהיגים. הרוסים החליטו לשים את כל הקופה שם, השקיעו מאמץ דיפלומטי וצבאי, ויצרו מציאות שמתהווה מול עינינו. הפעולה הרוסית מייצרת אתגר קשה מאוד לישראל. האם הסיכונים יעלו באופן ליניארי? אין לדעת כפי שאין לדעת לאן תוביל פעולת הסיוע ההומניטרי שאנו מעניקים בדרום רמת הגולן, בתקווה ששכנינו יזכרו מה שעשינו למענם. הרוסים נחושים ומאמינים שעדיף להם שאיראן תהיה השוטר שם, במקום שייווצר ואקום. פה בדיוק נכנס הדו־שיח בין המדינות שמנהלים ראש הממשלה והנשיא, והאמונה שלנו היא שאפשר לצמצם את הנזק".

באיזו מידה להערכתך הצליח נתניהו במשימת השכנוע?
קורן נאנח: "כדיפלומט ותיק אני מעריך שהדבר הטוב ביותר שנוכל להשיג הוא הרחקה של איראן והחיזבאללה כמה שיותר רחוק מגבולנו. אני לא רוצה אפילו לומר אם נוכל לחיות עם זה או לא".

מאחורי ההתעניינות של הרוסים בכאוס באזורנו, מסביר השגריר, עומדת תפיסה שהאתגרים הללו מאיימים גם עליהם - כמו האסלאם הרדיקלי והשפעתו על האוכלוסייה המוסלמית ברוסיה, או העובדה שאלפי אזרחים רוסים מוסלמים וכאלה שהתאסלמו לוחמים בסוריה ובעיראק לצד דעאש. "זה מדאיג אותם מאוד. עלינו הם מסתכלים כעל אי של יציבות שחלק משמעותי מאוכלוסייתו מגיע מרוסיה, דובר את השפה ומכיר את התרבות הרוסית. זה מייצר קרבה אמיתית ולא מזויפת".

מצד שני הם מאפשרים לאיראן, שאיננה מסתירה את שאיפותיה להשמיד את ישראל, להפוך לגורם משמעותי כה קרוב אלינו.
"הם אומרים בגלוי שאסור שבסוריה ייווצר ואקום כמו בלוב, ולכן לא חשוב אם הם אוהבים את אסד או לא, אם יש גורמים שישמרו על זכויות המיעוטים בסוריה ושהמדינה לא תהפוך למדינת שריעה - זו האפשרות הטובה ביותר שאפשר להשיג. מה שחשוב לטעמם הוא בראש ובראשונה הכנעת דעאש, שבעיניהם הוא מסונף לאל-קאעידה ומהווה איום טרור לא פחות ממנו. כדי להבטיח את האינטרסים הללו הם מחזיקים את הנוכחות הצבאית שלהם, והם חתמו עם הסורים על חוזה חכירה ל-49 שנים של נמל טרטוס ושדה התעופה אל-תועלה".
 

מה זה אומר מבחינתנו?
"שהגבול עם רוסיה ימשיך לעבור בסוריה גם בעתיד. ישראל נאלצת להתמודד עם נוכחות של המעצמה הזאת לידה, עם הנוכחות של איראן וגרורותיה ובראש ובראשונה חיזבאללה, וגם עם יחידות וחטיבות של כל מיני מתנדבים שיעים מאפגניסטן ועיראק שהגיעו לאזור. למורת רוחנו, הרוסים מלאי תשבחות לכוחו הצבאי של חיזבאללה ולמוטיבציה שלו. מבחינתנו אלה הן חדשות רעות. מוסקבה שומעת את דעתנו, אך לצערנו היא לא מכירה, לא בו ולא בחמאס, כארגון טרור. היא מנמקת זאת בכך שארגונים אלה לא פגעו מעולם ברוסיה או באזרחיה. הגדרת הטרור ברוסיה היא מאוד ברורה: מי שמאיים עליה הוא טרוריסט. מי שלא - לא. חיזבאללה לטעמם הוא ארגון אזרחי וחלק ממרקם החיים בלבנון, והם מצפים מאיתנו שנבין זאת".

מהם הכלים שעומדים לרשותנו כדי לשכנע את הרוסים בטענותינו?
"המנוף שלנו הוא המשקל שיש לישראל בעיני הרוסים. מתוקף תפקידי אני אמנם עוסק בישראל-רוסיה, אבל כדיפלומט ישראלי וכנציג של ממשלת ישראל אני לא שוכח לרגע שבעלת הברית היחידה שלנו היא ארה"ב. לכן כמעט כל ממד של עיסוק מול רוסיה נבחן דרך הפריזמה כיצד הדבר משפיע על יחסינו עם ארה"ב. רוסיה מן הסתם זוכרת גם היא היטב שישראל איננה לבד על המגרש אלא נמצאת שם יחד עם ארה"ב, ויכול להיות שגם זה בעל ערך מסוים".
 
האם האמריקאים מסייעים לנו להגיע להישגים מול הרוסים? האם הם מוכנים לשקול הקלות בסנקציות נגד רוסיה בשל הפלישה לקרים, בתמורה לכך שהרוסים יקשו על איראן להתבסס בסוריה?
"אני יושב במוסקבה, לא בוושינגטון. מערכות הכלים השלובים נמצאות בלשכת ראש הממשלה ובמטה לביטחון לאומי, ושם יודעים לשקלל את הדברים. אבל אינני יכול להכחיש שישראל מתאמת את מדיניותה גם מול וושינגטון. מבחינתנו הנוכחות הרוסית בסוריה היא דבר שצריך לדעת להתמודד איתו, ולצד זה צריך גם להיוועץ באמריקאים כי גם הם פועלים בסוריה. אנחנו צריכים להבין שלרוסיה יש הצדק וההיגיון שלה, ומעשיה אינם נובעים ממניעים של אהבה אלא מהאינטרסים שלה בסוריה. חוץ מהצבת קווים אדומים מצדנו, אנחנו מנסים לגרום לה להפנים שבטווח הארוך האינטרס הרוסי חייב להיות שלא יישאר חייל איראני אחד על אדמת סוריה, כולל חיזבאללה".

בינתיים מתברר שהרוסים מוכנים אמנם להרחיק את האיראנים מקו הגבול עם ישראל, אבל זקוקים להם כדי להבטיח את קיום הפסקת האש.
"הציפייה שלנו היא שאיראן לא תהיה בכלל בסוריה. אבל האם אני יכול להעריך שרוסיה תהיה מוכנה לממש זאת? אני לא בטוח שהיא מוכנה או מסוגלת".

כשהרוסים נכנסו לסוריה והתערבו במלחמת האזרחים, הדבר הראשון שעשו היה להיפגש עם נתניהו לצורך תיאום אסטרטגי וביטחוני. יש להניח שכתוצאה מכך זכתה ישראל בחופש פעולה מבצעי במרחב הסורי. שאלתי את השגריר מה עמדתם של הרוסים ביחס לתקיפות שיירות הנשק לחיזבאללה, שעל פי מקורות זרים ישראל מבצעת.

"זה חלק מהדיאלוג הקבוע", משיב קורן. "אנחנו חוזרים על הקווים האדומים שקבעו ראש הממשלה ושר הביטחון בנוגע להעברות אמל"ח מתקדם ושובר שוויון לידי חיזבאללה, ורוסיה קשובה. הנושא רגיש מאוד, והוא חלק מהדיאלוג. רוסיה שומעת מאיתנו לא פעם שישראל שומרת לעצמה את הזכות לחופש פעולה אם היא רואה חצייה של הקווים האדומים. זה נכון גם לגבי הפסקת האש וקביעת אזורים למניעת הסלמה".
 

אחרי אחת ההתקפות שיוחסו לישראל על שיירת נשק לחיזבאללה, זומן קורן לשיחת נזיפה במשרד החוץ הרוסי עם סגן שר החוץ מיכאל בוגדנוב. "אנחנו נפגשים לעתים קרובות", הוא מחייך. "יש הערכה הדדית, ואלו אינן מילים ריקות. לכן כשעוברים מסרים נוקבים, משהו שגם אנחנו יודעים לעשות, הם עוברים בצורה דיפלומטית נעימה".

"הגרעין האיראני איננו מטריד את הרוסים", אומר קורן. "להפך, מבחינתם הוא חלק מאותה הסכמה רחבה שהושגה עם איראן בהובלת ממשל אובמה, למורת רוחה של ישראל. במידה מסוימת, אותו הסכם נולד לבסוף בין מזכיר המדינה קרי לעמיתו הרוסי. כמו לא מעט אנשים במערב, רוסיה רואה בהסכם הזה הישג, או לפחות הדבר הטוב ביותר שהיה אפשר להשיג. לדעת הרוסים, בידודה של איראן יביא לתרחיש צפון-קוריאני, בעוד שמשא ומתן כלכלי, תרבותי ושיח בין ציוויליזציות יביא לפתיחות רבה ולהתנהגות נורמטיבית יותר של איראן. אלה ציפיות שאנחנו לא בהכרח מסכימים איתן".

איך זה מסתדר עם הצהרות שר החוץ הרוסי לברוב שרוסיה תביא בחשבון את הדאגה לביטחון ישראל?
"במבט היסטורי של מעצמה שחוותה את המלחמה הקרה עם ארה"ב, כאשר עשרות אלפי ראשי חץ היו מכוונים אלה כלפי אלה, אני מניח שלאסטרטגים ולגנרלים הרוסים איראן אינה מעמידה איום של ממש. היא לא מאיימת על רוסיה. ההסתכלות הזאת נמצאת בדי-אן-איי של מקבלי החלטות שיודעים להתמודד עם איומים גדולים הרבה יותר".
 

האם יש חשש שביום מן הימים נגיע לעימות צבאי מול כוחות רוסיים בצפון?
"אני לא האדם המתאים לשאול אותו שאלה כזו, אבל אני בטוח שישראל לעולם לא תרצה להגיע למצבים כאלה. יש תיאום כזה בין ישראל ורוסיה, אפילו בדרג של רמטכ"לים, מתוך עניין למנוע בשוגג אפשרות של פגיעה לא מכוונת בכוח של הצד השני".

קורן רומז שהרוסים מאוכזבים מההתנהלות האמריקאית, אכזבה שראשיתה עוד בימי ממשל אובמה. "רוסיה מדגישה לפעמים שאת המלחמה בדעאש היא יכולה לעשות טוב יותר בעזרתן של שותפות נוספות, כולל וושינגטון. הם מצפים פורמלית לתאם עם האמריקאים את צעדיהם. מוסקבה איננה מסתירה את אכזבותיה הקשות מממשל אובמה, במיוחד לקראת סיום כהונתו, כשהוא צמצם את מספר הדיפלומטים הרוסים (כצעד ענישה על כיבוש חצי האי קרים, מ"ט). היו ציפיות לשיפור עם עליית ממשל טראמפ, אבל כפי שכולנו יכולים לראות המצב אינו טוב. כדיפלומט ישראלי אני יכול לומר שמערכת יחסים רעועה כזו אינה טובה מבחינתנו. שתי המדינות הן חלק מהקוורטט הבינלאומי וחברות בכירות במועצת הביטחון, ואנו מעדיפים שהן יהיו מתואמות ומסונכרנות באשר לצרכיה המדיניים והביטחוניים של מדינת ישראל. לכן כשיש חיכוך בין וושינגטון למוסקבה, הדבר מפריע לנו מאוד".

האם העיסוק בנושא הסורי לא הוריד, ולו במעט, את הלחץ מעל ישראל בנושא הפלסטיני?
"הערוץ הזה עדיין קיים בין הרוסים והאמריקאים, כי גם במוסקבה חשים שיש להם אחריות היסטורית שכן הם היו חלק מהתהליך. כיבדנו אותם והלכנו לוועידת מדריד, בין שאהבנו את זה או לא. באופן אובייקטיבי הם מבינים שיש דברים חשובים ודחופים יותר במזרח התיכון, כמו האסלאם הרדיקלי שמטריד אותם מאוד, אבל הם אינם רוצים להרפות לגמרי. בתחילת השנה עשו ניסיון פיוס בתוך המחנה הפלסטיני, שלא הצליח. הם אמרו לנו 'תנו לנו לפחות הזדמנות לנסות להשפיע על חמאס שיהפוך לגורם אחראי יותר ויכבד את ההבנות שיש לכם עם הרשות, אם באופן ישיר ואם בעקיפין".
   

שורשיה של הידידות האישית שנרשמה בין נתניהו ופוטין טמונים גם ביחסו האוהד של הנשיא הרוסי ליהודים בארצו, ובעובדה שרבים מ"בני חסותו" לשעבר מתגוררים היום בישראל. השגריר קורן מצביע על העלייה בתיירות מרוסיה המגיעה ארצה: מראשית השנה נרשמה עלייה של 30 אחוז בתיירות הנכנסת לישראל בכלל, ורוסיה נמצאת במקום השני על מפת התיירות אחרי ארה"ב. קורן מסביר כי הדבר קורה לאחר ש"הכיס הפרטי" של האזרח הרוסי התאושש מהמשבר הכלכלי, והדולר התייצב סביב 60 רובל (בתקופת המשבר הוא הגיע ל-80).

אין זה שירותו הראשון של קורן במוסקבה. בשנות התשעים הוא שימש מזכיר ראשון וראש המחלקה הכלכלית בשגרירות, ומאז הספיק לכהן כשגריר בליטא, בלטביה וכראש מחלקת אירו-אסיה. טרם שליחתו למוסקבה, לפני כחצי שנה, היה שגריר בצ'כיה. התפקיד במוסקבה כרוך ברגישויות רבות. כך למשל הוא נאלץ להתמודד לאחרונה עם ביטוי חריף שהשמיעה דוברת משרד החוץ הרוסי, שהשתמשה במילים "בוגדנות היסטורית" כדי לתקוף את אי-תמיכתה של ישראל בצירוף רוסיה לצוות ההיגוי לשיקום מחנה הריכוז סוביבור.
 

קורן נולד בלטביה, ואף שעלה ארצה לפני 44 שנים, "יש עדיין אנשים הממתגים אותי כעולה חדש מרוסיה", הוא מתבדח. כאשר חזר למוסקבה, הופתע לטובה ממצב היהודים. "יש כאן קהילה חזקה ותוססת, לא פחות מבארה"ב", הוא מצהיר. "כבר בשלהי תקופת בריה"מ החלו להתפתח ניצנים של פעילות יהודית חברתית, תרבותית וכלכלית. בראש ובראשונה תנועת חב"ד, שהיא סיפור הצלחה אדיר המקובל במידה רבה גם על גורמים חילוניים בקהילה, ושליחיה מקיימים פעילות ענפה בערים הגדולות ובערי השדה".

ולא מפריע לך שחב"ד אינה מעודדת עלייה לישראל?
קורן צוחק: "חב"ד תמיד ישמחו אם יהודי ימצא את מקומו בארץ, אך תפקידם פה הוא לאפשר לאלה שבחרו להישאר לקיים אורח חיים יהודי. האם זה תואם במאה אחוז את יעדי העלייה של ישראל? כנראה שלא, אבל בזכות הפעילות הזאת יש היום ברוסיה עוד כמה מאות אלפי יהודים שהסיכוי שלהם להתבולל נמוך יותר מבארה"ב. היהודים נהנים מחופש מלא. מי שרוצה לעלות - עולה, ומי שרוצה לקיים כאן אורח חיים יהודי, יש לו מבחר אפשרויות כולל זו החרדית. יש כאן ארגונים רבים נוספים כמו הקונגרס היהודי הרוסי, וארגונים אורותודוקסיים בהנהגת הרבנים גולדשמידט ושייביץ".

קורן מספר שבדירת השגריר שהוא מתגורר בה נמצאת עדיין הכורסה הישנה ששימשה את גולדה מאיר, כאשר הייתה כאן שגרירה ראשונה בשנת 1948. בשגרירות כבר נערכים לאירועי חגיגות השבעים, בשנה הבאה.
לשגרירות אין נתונים על שיעור נישואי התערובת ברוסיה, ואפילו לא על מספרם המדויק של היהודים במדינה. בין ההערכות השונות שוררים פערים גדולים, בעיקר כתוצאה מהגדרות שונות. "זה נע בין 300 אלף למיליון ו-300 אלף, תלוי את מי שואלים, באיזה יום ואיזה גוף עורך את הסקר".
   
מצבה הכלכלי של הקהילה היהודית ברוסיה משופר מהממוצע בקרב כלל האוכלוסייה, אומר לנו קורן. "רובם מתגוררים בערים הגדולות. הופתעתי לגלות שברוסטוב על הדון, הנמצאת בעשירייה הראשונה של הערים הגדולות ברוסיה, יש לפחות עשרת אלפים יהודים, והרב המקומי (איש חב"ד, כמובן) מעריך שיש עוד 30 או 40 אלף שטרם חשפו את עובדת היותם יהודים. זו תופעה שקיימת גם ביתר המקומות, ומכאן הפער הגדול בין הערכת מספר היהודים כעומד על חצי מיליון, להערכות 'ליברליות' או אופטימיות המדברות על מיליון. לזכותם של השלטונות ייאמר שהיום הרבה יותר נוח ליהודי שומר מצוות להסתובב ברחוב באופן גלוי, לא רק בכיפה אלא בלבוש חסידי מלא, בלי שאיש יציק לו או שהדבר יהפוך לנושא לדיונים בפורומים שונים".

אבל לעתים קרובות אנחנו שומעים על תקריות אנטישמיות כמו חילול בתי קברות ותקיפת יהודים.
"יש תופעות הקשורות לאסלאמיסטים או לאנטישמיות במובנה האירופי המסורתי שעדיין קיימת, אבל השלטונות מתנגדים אליהן ונלחמים בהן. ראש הממשלה מדבדב התבטא בחריפות בתחילת השנה אחרי תקרית שהייתה כאן, וזה מחלחל לציבור. אבל שאל את עצמך, באיזו מידה יכול היום יהודי בצרפת, בבלגיה, בשוודיה או באנגליה להסתובב כשכיפה לראשו ללא חשש, שלא לדבר על לבוש רבני? זה כמעט לא קורה, אם זה חשש מטרור ואם מאנטישמיות. רוסיה נמצאת במקום נמוך מאוד מבחינת ממדי אנטישמיות, וזה הוכח גם בסקר שנערך באוניברסיטת תל-אביב (על ידי פרופ' דינה רובין; מ"ט)".

לצד העלייה בתיירות הנכנסת, חל גידול גם במספרם של היהודים שעלו ארצה מרוסיה וחוזרים למולדתם. הדבר בולט במיוחד בקרב מעמד הביניים המשכיל, המכונה "עליית פוטין". הנשיא פוטין אף קרא לאנשי מדע יהודים שעלו ארצה לחזור ולקחת חלק בפיתוח "עמק הסיליקון הרוסי", סקולקובו.
 

"אינני מודע לתוכניות מסודרות של הממשלה הרוסית ליזום קריאה לעולים לחזור לרוסיה, אבל אני בטוח שהם ישמחו לקלוט אותם", אומר קורן. "חלק מהתופעה של העולים החוזרים, או אפילו ילידי הארץ שבאים לעשות פה עסקים ונשארים, היא תוצאה של העובדה שהם לא מצאו את עצמם במשק הישראלי במקצועם ובגילם. אלה תופעות שאינן קשורות לתודעת הציונות אלא לחיי היומיום. תמיד אנחנו צריכים לשאול את עצמנו האם אנו עושים את כל המאמצים לתקן את המצב?".

קורן מופיע רבות בתקשורת הרוסית, ורוב השאלות שהוא נשאל לאחרונה עוסקות בהתייחסותה של ישראל לפעילות הצבאית של רוסיה בסוריה. "זה הנושא המבוקש ביותר, אבל תפקידנו איננו לייצר כותרות אלא להסביר את עמדת ישראל, בין שאוהבים אותה כאן ובין שלאו".

האם דעת הקהל ברוסיה נוטה יותר לטובת ישראל מביתר מדינות אירופה?
"בהחלט כן, חד וחלק. לצד כל מה שאמרתי קודם על האינטרסים הסותרים מבחינת השלטון, מצבנו בדעת הקהל חיובי וטוב יותר".

האם אחרי הפגישה בסוצ'י אתה אופטימי יותר?
"אני תמיד אופטימי. אני מאמין בדיפלומטיה ובהידברות בכל רמה, ודאי בדרג ראשי המדינות, ועצם קיום השיח הזה הוא ערובה חיובית. מותר לנו לכעוס ולפעמים אנחנו עושים זאת גם בגלוי, אבל לא מטאטאים כלום מתחת לשטיח. אני לא בטוח שישראל יכולה להרשות לעצמה לשחק ברוגז עם הרוסים".

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg