פה אחד: השופטת אסתר חיות נבחרה לנשיאת העליון
הוועדה לבחירת שופטים אישרה סופית את מינויה של אסתר חיות לראש בית המשפט העליון, אשר תחליף באוקטובר את מרים נאור. פסקי הדין השונים שלה מלמדים על אישיות מורכבת ודעתנית, שלא מהססת למתוח ביקורת ולהביע את דעתה
הוועדה לבחירת שופטים מינתה הבוקר (יום ג') פה אחד את שופטת בית המשפט העליון אסתר חיות לתפקיד נשיאת בית המשפט העליון - תפקיד שבו זכתה הודות להיותה השופטת הוותיקה בבית המשפט. בנוסף מונה השופט חנן מלצר למשנה לנשיאה. בכך בא לסיומו המאבק נגד שיטת הסניורטי, כולל מצדה של השרה איילת שקד בוועדה למינוי שופטים, שנחל כישלון.
מרים נאור, איילת שקד ואסתר חיות
צילום: דוברות שרת המשפטים
חיות נולדה במעברת שובקי להורים ניצולי השואה. בעקבות גירושי הוריה היא גדלה כבת יחידה בבית סבה וסבתה בשכונת נווה-עמל בהרצליה, ולמדה בבתי ספר בעיר. בשנת 1970, בהיותה בת 17, עברה להתגורר באילת עם אמה שנישאה מחדש, והמשיכה את לימודיה התיכוניים בבית הספר המקיף בעיר עד שסיימה אותם בשנת 1971. חיות, ששמה אז הייתה אסתי אבני, התגייסה ללהקת פיקוד מרכז בצה"ל, ושירתה לצד דמויות כמו דורית ראובני, אלי גורנשטיין, עוזי חיטמן ורונית אופיר. עם סיום שירותה הצבאי החלה לימודי משפטים באוניברסיטת תל-אביב, וסיימה אותם בשנת 1977. חיות היא הראשונה מבין בוגרי הפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל-אביב שמונתה לבית המשפט העליון.
יחד עם בעלה, עו"ד דוד חיות, שימשה הנשיאה החדשה כעורכת דין עצמאית במשרד משותף בתחום הנזיקין והמשפט המסחרי. ב-1990 מונתה לכהן כשופטת בבית משפט השלום בתל-אביב, ושובצה בבית המשפט לעניינים מקומיים. שש שנים מאוחר יותר, ב-1997, מונתה לכהן כשופטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב. במאי 2004 נבחרה לשופטת בבית המשפט העליון.
חיות נוהגת לתאר את קורותיה כסיפור הצלחה ישראלי אופטימי, כהוכחה לכך שבעזרת כוח רצון, סקרנות והתמדה - כל אחד יכול להגיע רחוק. כשהטיחו בה פעם ש"יש לה משהו נגד מזרחים", השיבה חיות במילים "אני והם גזורים מאותו בד".
חשוב לה לזכור ולהזכיר שהיא לא נולדה עם כפית זהב בפה, ולא הייתה מקורבת בדרך כלשהי לאליטת רחביה. ילדותה במשפחה חד-הורית השפיעה עליה עמוקות במובנים נוספים: עד היום התיקים שמדירים שינה מעיניה יותר מכול הם תיקי אימוץ, שבהם נדרש בית המשפט לחרוץ גורל של תינוק ולהחליט אם להעבירו למשפחה מאמצת חזקה וחמה, או להשאירו בידי האם הביולוגית כשהמסוגלות ההורית שלה מוטלת בספק.
היא מונתה לעליון על ידי הודות להמלצות חמות של השופטים תיאודור אור ודליה דורנר, שדיברו בשבחה בפני הנשיא אהרן ברק. בתקופת ברק היה מקובל לחלק את התיקים בין השופטים לפי תחומי התמחות, ורוב התיקים שהועברו אל חיות היו מהתחום האזרחי.
למרות תמיכתה הבלתי מסויגת בחוקי היסוד, הנשיאה המיועדת מביעה הסתייגות מתפיסתו הרדיקלית של ברק, ואף לא חששה לאורך השנים למתוח ביקורת על מהפכת האקטיביזם השיפוטי. "המשפט אינו חולש, אינו יכול לחלוש ואינו צריך לחלוש על כל תחומי החיים. למשפט גבולות מסוגים שונים, ויש תחומים שהוא בוחר שלא לעסוק בהם", כתבה במאמר ל"ספר לוי".
עקירה. נערות בוכות בהתנתקות
צילום: מירי צחי
התחקות אחרי פסקי הדין שניפקה לאורך השנים מגלה דמות בעלת רבדים רבים: בעניין הפיצויים למפוני ההתנתקות, כמו גם המהלך עצמו, היא סברה שמדובר בעניין מדיני שבו אין מקום להתערבות בית המשפט. בה בעת היא הביעה אמפתיה למצבם של המפונים, והשתמשה בביטויים כגון "עקירה" ו"עקורים".
היא לא היססה לאשר תביעה נגד תחנת הרדיו החרדית "קול ברמה" על שלא שילבה נשים בתפקידי ההגשה, והצטרפה לדעת מיעוט שביקש לפסול חוק שכוון נגד "איחוד משפחות", בטענה ששיקולים ביטחוניים מחייבים בדיקה פרטנית ולא קביעה כוללת. היא גם אישרה בחירוק שיניים הריסת בתי מחבלים, ובמקביל לא היססה להפריך שלל מסמכים ומחקרים שהגישו לה עו"ד מיכאל ספרד, נציגם המובהק של ארגוני השמאל. בפסק הדין על בתי נתיב האבות בגוש עציון היא רק כתבה שהיא "מסכימה" עם הדעה שהורתה על הריסתם, מבלי שנימקה דבר.
טענותיו הופכרו. עו''ד מיכאל ספרד
צילום: EPA
חיות צפויה להחליף את הנשיאה מרים נאור ב-26 באוקטובר 2017, ולכהן בתפקיד עד שנת 2023. שרת המשפטים איילת שקד ניסתה לסכל את מינויה של חיות, ודרשה לבטל את שיטת הסניורטי הקובעת כי נשיא בית המשפט ייבחר על פי וותק ולא על פי כישורים או רקע פסיקתי. אלא שהמאבק נחל כישלון בין השאר מכיוון שאיש משופטי העליון לא הגיש מועמדות לתפקיד - כך שכל שנותר הוא למנות את חיות לתפקיד.
אקו"ם