שלילת אזרחות: ארגוני השמאל נגד משרד החינוך
למרות ניצחון זמני למשרד החינוך, המתקפה משמאל על תוכנית הלימודים באזרחות לא נפסקת לרגע. "מול כל ניסיון להוביל שינוי מתייצבת קואליציה חזקה שלא תשקוט עד שלא תהיה פה מדינת כל אזרחיה", אומר יו"ר ועדת המקצוע, ד"ר אסף מלאך
המכתב ששיגרה "מועצת המורים לאזרחות" בתחילת 2016 למשרד החינוך הכיל לא פחות מאשר איום בסרבנות מאורגנת. המועצה, התארגנות עצמאית של מורים, לא אהבה את "מחוון המושגים" המעודכן שפרסם המשרד, מעין סיכום בראשי פרקים של חומר הלימודים לבגרות באזרחות. חברי המועצה דרשו כעת מהמפקחת על מקצוע האזרחות להשעות את השימוש בו, והוסיפו אזהרה: "אם לא תיעתרי לבקשתנו, ניאלץ להוציא קול קורא למורי האזרחות ללמד לפי עקרונות תוכנית הלימודים תשע"א ועל פי ספרי הלימוד המאושרים ולא על פי מחוון המושגים החדש, ובמקביל לערוך מחוון מושגים אלטרנטיבי בחסות אנשי אקדמיה".
על מה יצא הקצף? כשבוחנים את ההבדלים בין המחוונים, מגלים שהגרסה החדשה מתייחסת לכמה נושאים שנעדרו משום מה מקודמתה, ויש בהם כדי לרמז שמדינת ישראל היא מדינה יהודית. כאלה הם למשל מושגי רקע היסטוריים הקשורים להקמת המדינה - הצהרת בלפור, כתב המנדט, תוכנית החלוקה ועוד - שבמחוון הישן לא התקיימו כלל. באשר לתוכנית החלוקה, המחוון החדש גם מציין את דחייתה בידי ההנהגה הערבית, שהעדיפה לפתוח במלחמה. עוד נוספה בו התייחסות לעשרה חוקים הקשורים לאפיונה של ישראל כמדינה יהודית, ובהם חוק יסודות המשפט, חוק שעות עבודה ומנוחה, חוק החמץ, חוק איסור גידול חזיר וחוק מקרקעי ישראל.
מושגים אחרים עברו שינויים משמעותיים. במחוון הישן נמצא למשל מושג "הדמוקרטיה כערך", השקפת עולם ששמה במרכזה את השוויון וזכויות האדם. במחוון החדש לעומת זאת ההתייחסות לדמוקרטיה היא כאל תהליך להסדרה פוליטית. "שלטון החוק" בגרסת מחוון 2015 חולק ל"מהותי" ו"פורמלי", כאשר החלק המהותי מתייחס לתוכן החוקים הנחקקים ומבטא מחויבות לזכויות האדם והאזרח ולעקרונות דמוקרטיים; בגרסה המעודכנת התבטלה החלוקה הזו, והמושג שלטון החוק קובע את עליונות החוק במדינה, כאשר גם האזרחים וגם רשויות השלטון חייבים לציית לו. את כל זאת, כאמור, חברי "מועצת המורים לאזרחות" לא היו מוכנים להנחיל לתלמידיהם.
האיומים של המועצה היו רק חוליה אחת בשרשרת מאבקים ארוכה שמנהלים ארגוני שמאל כדי להכתיב את התכנים במקצוע האזרחות. כל ניסיון של שרי חינוך מהליכוד ומהבית היהודי לשנות במשהו את המורשת שהותירו שרי מרצ ומפלגת העבודה נתקל בתגובת נגד בדמות עצומות, מאבקים ציבוריים ועתירות לבג"ץ. בחלק מהמקרים, הם הצליחו לשתק את פעילותו של משרד החינוך בתחום האזרחות, וכמעט לאלץ אותו לסגת ממדיניותו. שנת הלימודים תשע"ח נפתחת אמנם בסימן תבוסה של עותרי השמאל בקרב שהתחולל בבית המשפט, אך לנוכח אירועי העבר יש להניח שהמערכה רחוקה מסיומה.
כדי להבין את המאבק שמנהלים חוגי השמאל כדי לסנדל כל שינוי אפשרי בחומר האזרחות, כדאי להזכיר כמה ציוני דרך בתולדות לימודי המקצוע בישראל. עד שלהי שנות התשעים התאפיינו לימודי האזרחות ביבשושיות טכנית: החומר התמקד בשיטת הבחירות, מבנה המשטר בישראל, תפקידי הרשויות ותהליכי החקיקה בכנסת. בשנת 1996, על רקע טראומת רצח רבין, הגישה ועדה בראשותו של פרופ' מרדכי קרמניצר את המלצותיה לשינוי הדגש בתוכנית הלימודים - מהיבט הידע אל החינוך לערכי אזרחות. בעקבות זאת הוקם במשרד החינוך "המטה לחינוך אזרחי", ונכתב ספר הלימוד "להיות אזרחים בישראל", שראה אור בשנת 2000.
הספר הזה היה בעל אג'נדה שמאלית מובהקת. למשל, הפרק העוסק בשסע הלאומי טשטש לחלוטין את דבר ההתנגדות הערבית האלימה למפעל הציוני ולהקמת מדינת ישראל. מחברו של הפרק הזה, ד"ר אסעד ע'נאם מאוניברסיטת חיפה, הסתפק במשפט הכללי "במשך השנים הסלים הסכסוך בין הערבים ליהודים בארץ ישראל ואף הפך אלים" (עמוד 289). ביחס למאורעות הדמים שפרצו מיד לאחר אישור תוכנית החלוקה בכ"ט בנובמבר, נכתב כי "מדינות ערב לא השלימו עם הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל וניסו למנוע בכוח את הקמתה". זאת תוך התעלמות מוחלטת מההשתתפות הפעילה של ערביי ארץ ישראל בקרבות, בפיגועי טרור ובמתקפות על יישובים יהודיים.
הספר לא מותח קו מחבר בין האלימות הערבית לחשדנות היהודית כלפי ערביי הארץ; יחסם העוין של היהודים, הוא קובע, נובע מ"הזדהותם של ערביי ישראל עם המאבק הפלסטיני לכינון מדינה פלסטינית לצד מדינת ישראל".
לתיאור היסטורי מפורט זוכים דווקא אירועי הנכבה. "בעקבות הגירוש והבריחה ההמונית של הערבים במהלך המלחמה, נשארו בתחומי מדינת ישראל לאחר סיום הקרבות רק 160 אלף ערבים פלסטינים, כ-10 אחוזים מכלל הפלסטינים שחיו בתחום זה עד אז. במהלך המלחמה ברחו וגורשו כ-700 אלף ערבים שחיו בארץ ישראל בתקופת השלטון הבריטי", נכתב בעמוד 289 בספר הלימוד. אין זכר לעובדה שרבים מהערבים עזבו את כפריהם עקב הוראות מפקדים ערבים, דוגמת פאוזי קאוקג'י. נפקד גם מקומה של העובדה שדרוזים, נוצרים וערבים שלא לחמו ביהודים - תושבי אבו-גוש, למשל - נשארו בכפריהם בבטחה.
הספר מטיל על מדינת ישראל את האחריות להדרה והפליה של ערביי הארץ: "...המיעוט הערבי היה קשור בקשרי משפחה, תרבות, לשון, היסטוריה, דת ולאומיות לעולם הערבי, שבינו ובין מדינת ישראל שררו יחסי עימות. מסיבה זו התייחסו הממסד הפוליטי והצבאי אל המיעוט הערבי בחוסר אמון, כאל סוגיה ביטחונית, והאוכלוסייה הערבית הייתה נתונה תחת שלטון של ממשל צבאי" (עמוד 279). שוב, החשש של היהודים מפעילות טרור ומחתרנות מדינית לא מוזכר אפילו לא ברמז. ישראל מוצגת כמי שמכוננת "מדיניות של אפליה ממוסדת מטעם המדינה", "חקיקה וחלוקת משאבים לא שוויונית" ועוד.
ובכל זאת, בחוגי השמאל היו מי שהתרעמו אפילו על הספר הזה, וטענו שהוא לאומי מדי. הנה טעימה ממה שכתבה בשנת 2006 ד"ר הללי פינסון, מרצה בכירה לחינוך מאוניברסיטת בן-גוריון, שהדוקטורט שעשתה בקיימברידג' עסק בלימודי האזרחות בישראל. פינסון וחבריה ל"פורום האקדמי לאזרחות" - עשרות אנשי אקדמיה המנהלים מאבק עיקש נגד כל סממן ציוני בתוכנית הלימודים – לא היו מוכנים לקבל את הצגתה של העמדה הציונית כלגיטימית.
"המיעוט הפלסטיני מודר מהוויכוח הפוליטי-אידיאולוגי בחברה הישראלית", מצרה פינסון, במאמר שפורסם בקובץ "שפת אזרח בישראל". "הספר מאשר את מיקומו של המיעוט הפלסטיני בשוליים של ההיררכיה האזרחית (...) הספר מאמץ שיח פרטיקולריסטי מדיר המחזק את הזיקה בין אזרחות לשייכות לאומית, בין שייכות לעם היהודי ובין אזרחות ישראלית (...) הספר הנוכחי מאמץ לכאורה גישה פלורליסטית ומציג תמונה מורכבת, אולם האופן שבו דיון זה מובנה מעיד על כך שהספר, במסווה של אימוץ תפיסה פלורליסטית, נוקט עמדה ברורה בשאלת ההגדרה 'הרצויה' של מדינת ישראל (...) יוצר הבחנה בין הגישות הציוניות - הגישות הרצויות - ובין הגישות הדוחות את הגדרתה של מדינת ישראל כיהודית או דמוקרטית".
פרופ' יולי תמיר, בכהונתה כשרת החינוך בין 2006 ל-2009, קידמה מאוד את לימודי האזרחות ברוח אמונותיה. בהמשך להמלצות דו"ח קרמניצר התרחבו לימודי החובה באזרחות מיחידה אחת לשתי יחידות, ובמקביל מונו אנשי מפתח שתפיסותיהם תאמו את אלה של השרה. כפי שתואר בתחקיר מקיף שפורסם בזמנו במוסף "צדק" של מקור ראשון, תמיר הדיחה למעשה את המפמ"רית אסתי ברנד, תושבת קדומים, כשמינתה מעל לראשה את אדר כהן מהמכון הישראלי לדמוקרטיה לתפקיד "יועץ השרה לענייני אזרחות". המהלך הוביל לפיטוריה של המפמ"רית ולסאגה ארוכה בבית הדין לעבודה. לבסוף שילמה המדינה פיצוי לברנד, בתמורה להפסקת ההליכים המשפטיים בלי שתוחזר לתפקידה.
כהן מונה למפמ"ר ושלט ביד רמה במערכת. הוא קידם את הדגש על "החינוך לאזרחות": שינון הכללים באשר למספר הקריאות של כל חוק בכנסת הוחלף בדיונים ושיחות שנועדו לוודא שכל תלמיד יפנים השקפות פלורליסטיות ואת חשיבותם של ערכי זכויות האדם. בתקופתה של תמיר לא תפקדה "ועדת מקצוע" באזרחות – גוף שתפקידו לייעץ בהתוויית מדיניות הוראת המקצוע במערכת החינוך, בניית תוכנית הלימודים ועוד. השינויים המשמעותיים שהוביל כהן נעשו ללא כל דיון בפורום כזה. תמיר לא התעניינה בהקמת גוף מגוון הכולל קולות שונים, ולא טרחה לאייש את הוועדה.
בחשיבות קיומה של הוועדה נזכרה השרה רק כאשר הגיעו הבחירות. ב-1 בפברואר 2009, תשעה ימים לפני יום הבוחר, הוקמה הוועדה במינוי בזק. פרופ' ענת זוהר, ששימשה אז כיו"ר המזכירות הפדגוגית, הרכיבה אותה במהירות ותוך הטיה שמאלית מובהקת.
כדי להלבין את הוועדה מבחינה ציבורית הועמד בראשה פרופ' ידידיה שטרן, כנציג המגזר הדתי. נציגי האקדמיה האחרים היו פרופ' מנחם הופנונג, יו"ר הנהלת "בצלם" לשעבר; המשפטנית פרופ' סוזי נבות, הנחשבת לאשת שמאל-מרכז; וד"ר איימן אגבריה, יועץ בכיר לענייני חינוך של ועדת המעקב העליונה של ערביי ישראל, שמסמך החזון שלה מ-2006 רואה במדינת ישראל תוצר של פעולה קולוניאלית וקורא להכרה בנכבה. כעבור שנה וחצי התפטר אגבריה מהוועדה, תוך מחאה על כך שלימודי האזרחות מחנכים ל"מדינה יהודית ודמוקרטית" ולא למדינת כל אזרחיה.
קשה להגדיר את הנבחרת שהרכיבה זוהר כמנעד מגוון ורחב המשקף את החברה הישראלית. ובכל זאת, מינויי הבזק הללו ערב בחירות לא החרידו את שומרי "המנהל התקין" ממנוחתם, ועברו בשקט מופתי מתחת הרדאר.
חלפו הימים, ואת תמיר החליף גדעון סער. ד"ר צבי צמרת, שכיהן מטעמו כיו"ר המזכירות הפדגוגית, הוביל את עדכון תוכנית הלימודים באזרחות, ולפי בקשתו נוספו לה כמה פרקים שחיזקו בתוכה את המרכיב הציוני. בין אלה היה פרק העוסק ברקע להקמת המדינה – הצהרת בלפור, כתב המנדט ותוכנית החלוקה - ופרק הדן בצידוקים לקיומה של ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי. חומר הלימוד כלל גם התייחסות למחלוקות שנתחדשו בציבוריות הישראלית סביב האקטיביזם השיפוטי של בג"ץ בראשותו של אהרן ברק. לדעת כותבי התוכנית, ראוי שתלמידי ישראל יכירו את הוויכוח הערכי בסוגיה זו. פרופ' שטרן, שסירב לאמץ את השינויים שצמרת דחף להם, הוחלף בפרופ' אשר כהן. התוכנית אושרה בישיבה הראשונה של הוועדה בראשותו, בקיץ 2011.
זוהי תוכנית הלימודים שחמש שנים אחר כך הוצגה על ידי "מועצת המורים לאזרחות" כתורה מסיני וכתוצר של "ועדה מגוונת מבחינה אידיאולוגית"; ואולם, בעת פרסומה של התוכנית הזו התקוממה המועצה נגדה וראתה בה אסון חינוכי ואפילו סכנה לעתיד הדמוקרטיה במדינת ישראל. המורים הביעו מחאה חריפה והתריעו מפני "מגמה פוליטית מובהקת המפרה את האיזון בין לאומיות ודמוקרטיה". בפרט הם יצאו נגד "הדגש על ההיסטוריה של הלאום היהודי בלבד", מה שמעצים לדעתם את הניכור של אזרחי ישראל הערבים כלפי המדינה. גם במקרה הזה המועצה לא הסתפקה במחאה, וקראה למעין מרד במשרד החינוך באמצעות הרכבה של תוכנית חלופית והפצתה למורים בכל הארץ לקראת שנת הלימודים הממשמשת ובאה. התוכנית שלהם, הכריזו, "תציע לימוד מעמיק, רב-צדדי ובלתי מגמתי של תוכני הלימוד".
אל "מועצת המורים לאזרחות" הצטרף גם "הפורום האקדמי לאזרחות", גוף של עשרות פרופסורים ואנשי אקדמיה, שיצא בכל כוחו נגד תוכנית הלימודים המעודכנת. כל זה היה רק הקדימון למאבק העז נגד אישור ספרי הלימוד התואמים. הגרסה החדשה של "להיות אזרחים בישראל" הצריכה חמש שנים של טיוטות ויועצים אקדמיים למכביר. חלקם, כמו פרופ' תמר הרמן מהמכון הישראלי לדמוקרטיה, הפכו את עצמם מיועצים אובייקטיביים של משרד החינוך לפעילים ציבוריים גלויים נגד הוצאת הספר. גם המפמ"רית יעל גוראון, שמונתה בתקופתו של שר החינוך שי פירון, ניסתה לבלום את הספר החדש.
בסופו של דבר יצאה ב-2016 הגרסה המעודכנת של "להיות אזרחים בישראל", והחליפה את הספר הישן בנוסח קרמניצר, שעד השנה שעברה שימש ללימוד המקצוע ברוב התיכונים. אלא שבמקביל לכתיבתו של הספר החדש נולדו גם צרות חדשות. בעבר האגף לתוכניות לימודים במשרד החינוך היה כותב ספר לימוד אחד לכל מקצוע, וזה היה הספר המאושר היחיד במערכת החינוך. בעשור הנוכחי השתנתה המדיניות. המשרד כותב רק את תוכנית הלימודים – 10־15 עמודים של ראשי פרקים וכותרות – וכל הרוצה לחבר ספר על בסיס התוכנית ולהפיצו מוזמן לעשות כן, בכפוף לאישור אגף תוכניות לימודים. כתוצאה מהרפורמה אושרו על בסיס תוכנית הלימודים המעודכנת עוד שני ספרי לימוד: "מדינה יהודית ודמוקרטית" של ד"ר דוד שחר, ו"משטר ופוליטיקה בישראל", פרי עטו של פרופ' אבי דיסקין מהאוניברסיטה העברית, מבכירי מדעני המדינה בישראל.
בין ספרי הלימוד ניכר פער בשפה ובדגשים, מה שיצר בלבול אצל התלמידים. הללו נדרשים לנפק בבחינת הבגרות תשובות ברורות ובהירות שיהלמו את "המחוונים" - התשובונים המחולקים לבודקי הבחינות. זו הייתה העילה להחלטתה של גוראון לפרסם בחורף 2015 "מחוון מושגים" גלוי. לטענתה של המפמ"רית, המחוון נועד לייצר שקיפות ובהירות ביחס לתשובות הנכונות, ולקדם שפה אחידה בשלושת הספרים שהמשרד אישר.
בפועל המחוון שימש גם ככלי לביצור השפה הישנה של המקצוע, ולבלימת הטמעתה של התוכנית מ־2011. המחוון התייחס רק לשתיים משלוש חטיבות הלימוד באזרחות - דמוקרטיה ומבנה המשטר – ולא נגע בחטיבה העוסקת במדינה יהודית. זאת ועוד, רוב ההגדרות שבו נבנו לפי הגרסה הקודמת של "להיות אזרחים בישראל". בכך הנציח המסמך את השפה האולטרה־ליברלית מבית מדרשם של קרמניצר, תמיר ואדר כהן. לצד העיכוב המכוון בהוצאת הספר החדש, בלם המחוון כל אפשרות לשינוי משמעותי בלימודי המקצוע.
בין לבין התחלפה הממשלה, ובקיץ 2015 מינה שר החינוך החדש נפתלי בנט את ד"ר אסף מלאך ליו"ר ועדת המקצוע. הדילמה הראשונה שהתגלגלה לפתחו עסקה בשאלת עתידו של מחוון המושגים. למקור ראשון הוא מספר שחברים בוועדה, ובהם ד"ר אפרים פודוקסיק וד"ר הדר ליפשיץ, ביקשו לבטל את המחוון מכול וכול, בנימוק שהוא מעביר את מרכז הכובד מן הספרים המאוזנים יחסית אל עבר רשימת מושגים המקדמת תפיסות שמאל. "אני סברתי שחייבים להסתפק בעדכון המחוון ולהשאיר אותו - הן בגלל הכאוס שנוצר בבדיקת הבחינות, והן מכיוון שהבנתי שהמושגון משמש כתקציר מעולה לחומר, והמורים לא יפסיקו להשתמש בו גם אם יבוטל באופן רשמי. לכן העדפתי שנוציא גרסה מאוזנת יותר של המחוון, ונניח אותה על שולחנם של המורים. זו הייתה האסטרטגיה", מסביר מלאך.
וכך, בחורף 2016 פורסם מחוון מעודכן. כאמור, הגרסה החדשה כללה עשרות מושגים העוסקים בחטיבת הלימוד של "מדינה יהודית", וכן ניסוחים מעודכנים לכמה מהמושגים בחלקים האחרים. פרסום המחוון הזה גרר את פרישתם של פודוקסיק וליפשיץ מוועדת המקצוע, מתוך התנגדות עקרונית לקובץ שנכתב בבסיסו על ידי גוראון; מהעבר האחר התפטר עמרו אגבריה, הנציג הערבי בוועדה, במחאה על התכנים החדשים שהוכנסו למחוון.
ההתנגדות למחוון המושגים החדש הלכה ותפסה תאוצה. בפברואר 2016 התקיים במכון ון-ליר בירושלים כנס חירום בנושא לימודי האזרחות, שכותרתו "על הקווים האדומים של הדמוקרטיה בישראל". כנס החירום היה הצצה מסקרנת אל הקרביים התוססים של חוגי האופוזיציה הרדיקליים בישראל, וביכולתו ללמד על מקורות ההשראה הרוחניים-אקדמיים של מובילי המאבק.
אחד הדוברים בכנס היה פרופ' יצחק גל-נור - נציב שירות המדינה בתקופת ממשלת רבין השנייה, שכיהן כיו"ר האגודה הישראלית למדע המדינה ומילא שורה של תפקידים ציבוריים בכירים. גל-נור פתח בתיאור תחושת המצוקה שלו אל מול שלטון הפועל בצורה בלתי מוסרית, לתפיסתו. לאחר מכן הפתיע את שומעיו כשביקש לקרוא תיגר על עצם הנאמנות למשטר הדמוקרטי בישראל: "אולי היינו נאיביים ששיחקנו את המשחק, לא בטוח שזו הייתה חוכמה גדולה", אמר. "אם הממשלה מפסיקה לשחק דמוקרטיה – גם אנחנו. (...) לא הם יגידו לנו מה ללמוד. הם לא משחקים, אנחנו לא משחקים (...) אני תומך במרי אזרחי שקט. לא מרד. מרי לא אלים. כדי להחזיר את העטרה הדמוקרטית ליושנה".
גל-נור אף ניסה באותה תקופה לגייס את האגודה הישראלית למדעי המדינה לטובת המאבק בחומרי הלמידה החדשים באזרחות. הפוליטיזציה של האגודה האקדמית הזו נמנעה אך בקושי, בזכות התנגדותם של כמה מבכיריה למהלך.
הרטוריקה המשתלחת לא הייתה נחלתו של גל-נור בלבד. לפני כשנה, ב-11 באוגוסט 2016, פרסם קרמניצר בעיתון "הארץ" מאמר שכותרתו "ספר האזרחות החדש מעורר בחילה". בהזדמנות אחרת תקף מעל דפיו של העיתון את מה שנתפס בעיניו כהשתלטות הציבור הדתי-לאומי על לימודי האזרחות: "דרכו של החינוך הממלכתי-דתי בתחום הדמוקרטיה נוסתה ונחלה כישלון חרוץ. מדינה נורמלית הייתה מקימה ועדה קרואה לחינוך הממלכתי-דתי כדי שתתמודד בבעיה הקשה הזו. במקום זאת, מבקשים כעת להשחית את החינוך הדמוקרטי במערכת הממלכתית. לפי התובנה הנהוגה במשטרים טוטליטריים, הימין הישראלי החדש מנסה לגנוב את נפשות המתחנכים, ולהפוך אותם מאוהבי אדם ללאומנים מתנשאים. זו הדרך להפיכת ישראל ממדינה יהודית ודמוקרטית למדינה לאומנית-דתית עם ציפוי דמוקרטי דקיק ודל, בעיקר משיקולים תדמיתיים" (אור קשתי, "משרד החינוך משכתב את לימודי האזרחות", 13.11.15).
מעבר למחאות ציבוריות ומאמרים נוקבים, את המאבק האמיתי בתחום לימודי האזרחות מנהל השמאל בשנתיים האחרונות באמצעות עתירות לבית המשפט העליון. עתירה ראשונה נגד המחוון החדש הוגשה לבג"ץ במאי 2016. העותרים גייסו בדקדקנות ראויה לציון אוסף מפורט של טענות תוכן, לצד שורה של פגמים שנפלו לכאורה בהליך האישור. השופט סלים ג'ובראן, יורם דנציגר וצבי זילברטל, שדנו בסוגיה, הוציאו ביולי 2016 צו על תנאי המורה למשרד החינוך להסביר מדוע לא יבוטל השימוש במחוון המושגים, עקב חוסר היוועצות מספקת בוועדת המקצוע לפני אישורו.
דרישת הסף הזו נראית מוזרה כאשר נזכרים בניווט מקצוע האזרחות בימיה של השרה יולי תמיר – ללא כל ועדת מקצוע, כאמור, ותוך שינויים פרסונליים ומהותיים מרחיקי לכת. הפליאה מתחזקת עוד יותר כאשר קוראים את פרוטוקול הדיון בעתירה. לכאורה, הוצאת הצו נסמכה על הפגם הפורמלי של חוסר היוועצות בוועדה, אלא שבדיון לא היססו השופטים לגלוש אל תחום התוכן, ולבקר את מחוון המושגים בנימוקים שנראים כאילו נלקחו היישר מן המסמכים שחיברו נגדו ארגוני השמאל.
השופט ג'ובראן, למשל, מוחה על כך שהמחוון מאזכר את הארמים - נוצרים דוברי ערבית, שגדעון סער בכהונתו כשר הפנים הכיר בהם כעדה נפרדת לצורך רישום בסעיף הלאום. "האוכלוסייה הערבית היא 20 אחוז מאוכלוסיית המדינה, צריך לתת לה את הכבוד שמגיע לה", אמר ג'ובראן בדיון. "שמו רובריקה 'ערבים בישראל', אחר כך 'נוצרים בישראל', אבל הנוצרים הם ערבים... יש שם נתונים שאומרים שחלק מהנוצרים בישראל לא רוצים, לא מעוניינים שיירשמו כערבים. אדוני יכול לתת לי נתונים, כמה?", פנה השופט אל נציג פרקליטות המדינה בדיון. "אני יודע במקרה שמדובר בקבוצה של 30 איש מתוך 150 אלף נוצרים בישראל, וגם היא מפולגת בתוכה". קראתם נכון: שופט בית המשפט העליון מוחה, על סמך דעותיו או ידיעותיו האישיות, כנגד הוראת עובדות ההולמות את מדיניותה הרשמית של מדינת ישראל.
ג'ובראן המשיך והביע את הסתייגותו גם מסעיף המחוון המדבר על מגמות השתלבות של הציבור הערבי בחברה הישראלית מול מגמות של בידול והזדהות עם המאבק הפלסטיני כנגד המדינה. "אומרים לתלמידי ישראל, דעו לכם, יש ערבים במדינה שהם עוינים למדינה. בשביל מה? אפשר לנסח את זה בצורה אחרת", אמר השופט, שמעדיף כנראה שתלמידי ישראל לא ידעו על קיומן של מגמות קיצוניות.
השופט זילברטל - אחרי ששילם את המס והבהיר שלא יתערב בטקסט שבגוף המחוון - גלש גם הוא לתחום התוכן והעיר על כך שבמסמך של משרד החינוך מוזכר שתפקידי בית המשפט נתונים במחלוקת ציבורית. סעיפים מפורשים בתוכנית הלימודים המעודכנת מ-2011 הוצגו אם כן כבעיה, משום שהם לצנינים בעיני שופט.
כך או כך, משרד החינוך הזדרז למנות ועדה חדשה, ולמלא את חובת ההיוועצות כפי שראוי לעשות לדעת בית המשפט. אלא שכאן נכנסת לתמונה עתירה שהגישה עמותת "חינוך ישראלי" יחד עם מורה ששמו אלכס רוזנשטוק. הללו טענו שאין למנות ועדת מקצוע חדשה תחת זו שהתפזרה, מאחר שלא התקיים הליך פומבי ושוויוני של בחירת החברים, ומכאן שמתבצעים "הליכי מינוי משמעותיים אלה במחשכים". רוזנשטוק, הרואה עצמו כמועמד ראוי, הלין על כך שהוא עצמו לא קיבל הזדמנות להיות חבר בוועדה.
מי שמבין את המשמעות של העתירה הזו, יכול רק להתפלא על כך שלא נדחתה על הסף. במשרד החינוך קיימות כ-80 ועדות מקצוע, מה שאומר שאחת כזו מתמנה אחת לכמה שבועות. ועדות מייעצות רבות במגזר הציבורי הן ועדות ממונות, שלא מתקיים הליך פומבי ושוויוני לבחירת חבריהן, מאחר שגם לא נלווה לתפקיד הזה שכר המחייב מכרז. אף על פי כן, בשיג ושיח בין הייעוץ המשפטי של משרד החינוך ובין בית המשפט, הוחלט על הקפאת ועדת המקצוע החדשה באזרחות עד למתן פסק דין בעתירה. כך נוצר מצב אבסורדי: במשך חודשים משרד החינוך לא היה יכול להתייצב ולהשיב לצו הדורש ממנו להיוועץ בוועדת המקצוע לצורך קיומו של המחוון, מאחר שבעתירה מקבילה הוחלט על הקפאת פעילות הוועדה הזו.
בסופו של דבר פסק בית המשפט בדצמבר 2016 שהוועדה יכולה להתכנס, וזאת לאחר שתפורסם באתר האינטרנט של המשרד הודעה בדבר הכוונה למנותה. "הדבר יאפשר למורים ואנשי אקדמיה המעוניינים להתמנות לוועדות לפנות מיוזמתם (...) המשרד ביקש להבהיר שאין ההסכמה לפרסום מטילה חובות על המערכת באשר לדרכי מענה. מקובל עלינו לעת הזאת המוצע, שבא בהמלצתנו", כתבו השופטים. זמן מה לאחר הפרסום החלה הוועדה בפעילותה.
הקשר בין שתי העתירות איננו מובהק, והעותרים אינם אותם עותרים. אלא שהמגמה הפוליטית המשותפת להן ברורה כשמש, ובשתיהן באי כוחם של העותרים הם עו"ד עדי ניר-בנימיני ועו"ד הישאם שבאיטה מהקליניקה לזכויות אדם באוניברסיטת תל-אביב.
הקליניקה הזו, כמו מקבילותיה באוניברסיטאות האחרות, משמשת לתרגול מעשי לסטודנטים למשפטים, המחויבים במסגרת לימודיהם לסייע לגופים המקדמים זכויות אדם וקבוצות מוחלשות בחברה. לכאורה המטרה טובה והפעילות ראויה, אלא שמי שמביט על רשימת הקליניקות באוניברסיטת תל-אביב ובאוניברסיטת חיפה יכול להתרשם בקלות מהאופי הפוליטי המובהק שלהן. כך למשל מייצגת ניר-בנימיני גם את מועצת ג'סר א-זרקא במאבקה לספח לתחום שיפוטה קרקעות ממעגן-מיכאל ומקיסריה, ולהסיט את נתיב נחל תנינים. מדובר בסכסוך בין ארגונים שונים של המדינה באשר לאיזון המיטבי בין צורכי פיתוח נדל"ניים לבין הגנת הנוף והסביבה: מהצד האחד ניצבת רשות מקומית, הפועלת תחת משרד הפנים, ומהצד השני עומדות רשויות השייכות לאגף התכנון או למשרד להגנת הסביבה. מה בין הסכסוך הזה ובין "זכויות אדם"? לקליניקה התל-אביבית הפתרונים.
יתרה מכך, הקליניקה ממומנת מכספי ות"ת (הוועדה לתכנון ולתקצוב), וככזו נאסר עליה לייצג צד בסכסוכים פוליטיים, אלא רק לתמוך פרו-בונו בפעילות חברתיות. הבעייתיות שבגיוס סטודנטים לפעילות פוליטית כחלק מחובות התואר עמדה לנגד עיניו של פרופ' אסא כשר, כשכתב לאחרונה את המלצתו לקוד אתי לאקדמיה הישראלית. פרק חשוב במסמך מוקדש להגבלת הפעילות הפוליטית של הקליניקות המשפטיות.
עו"ד ניר-בנימיני מצדה דוחה את הטענות בדבר פוליטיזציה בקליניקות המשפטיות, וטוענת שהמניע להגשת העתירות היה מקצועי-ענייני: "העתירה שהוגשה לבג"ץ בעניין המושגון באזרחות עסקה באופן הפגום שבו הוא התקבל, תוך התעלמות מההתנגדות הגורפת בקרב רוב חברי ועדת המקצוע, האוחזים בעמדות ותפיסות עולם שונות ומגוונות. שופטי בג"ץ הסכימו עם עמדתם של לקוחותינו שההליך היה פגום, הורו לוועדת המקצוע לתקן את הפגמים, ואף חייבו את משרד החינוך בהוצאות. ואכן בעקבות הגשת העתירה משרד החינוך הודיע שהוא מקיים הליך מנהלי חדש בוועדת המקצוע באזרחות".
והעתירה נגד מינוי ועדת המקצוע, מדוע היא התמקדה רק בלימודי האזרחות?
"העתירה הזו עסקה בכל ועדות המקצוע במשרד החינוך, ודיברה על החשיבות הרבה בקיומו של הליך פומבי ושוויוני לבחירת החברים בהן, באמונה שהליך כזה יבטיח מגוון דעות ותפיסות. פנייה כתובה למשרד החינוך לא נענתה, ורק לאחר שהוגשה עתירה, ובעקבות הערות שופטי בג"ץ בדיון בעל פה, הסכים המשרד לקיים הליך פומבי טרם מינוי חברים לכל ועדות המקצוע. ואכן, מאז הגשת העתירה מתפרסם 'קול קורא' טרם מינוים של חברים בוועדות שונות, ויש לקוות שהפרסום אכן מאפשר למגוון רחב של אנשי אקדמיה ומורים להגיש מועמדות ולהיות שותפים בעבודת הוועדות".
בחזרה לסאגה המשפטית: בפברואר 2016, לאחר שהתיר לה בית המשפט לעשות כן, התכנסה ועדת המקצוע החדשה. בין חבריה נמנים דקאן הפקולטה למדעי החברה באוניברסיטת חיפה, פרופ' ערן ויגודה-גדות; דקאן הפקולטה למשפטים בקריית-אונו, פרופ' יובל אלבשן; וראש בית הספר לתקשורת באוניברסיטת בר-אילן, פרופ' אשר כהן. בישיבתה הראשונה של הוועדה הוחלט פה אחד על הקמת ועדת משנה שתדון באופן מפורט בתיקונים נדרשים בנוסח המחוון בטווח הקצר, תוך הבטחה לבחינה מקיפה של נחיצותו בתחילת שנה"ל תשע"ח, במסגרת דיון כללי על תפיסת המקצוע. ועדת המשנה הגישה נוסח מתוקן למחוון, עם כמה עדכונים, והוא עבר ברוב קולות בוועדה.
יום לפני הדיון המכריע בבית המשפט פרשו מוועדת המקצוע שני החברים הערבים, ד"ר יוסף שחאדה ואחמד יאסין-נאגי, בטענה שטיעונים שהעלו כנגד תוכני המחוון לא קיבלו ביטוי בנוסח המתוקן. אך מבחינת בית המשפט עשה משרד החינוך את שהוטל עליו: ב-20 ביולי השנה המליצו השופטים לעותרים למשוך את עתירתם נגד קובץ המושגים, והללו שמעו לעצתם.
קדם-עתירה הוגשה למשרד החינוך גם בעניין ספר הלימוד החדש, שיצא ב-2016. עד כה לא הוגשה בעניין עתירה לבית המשפט; ייתכן שבמקרה הזה הבינו הארגונים הנוגעים בדבר שכאשר הם מערערים על דקויות תוכן השנויות במחלוקת ציבורית בספרי לימוד, הסיכוי שלהם לקבל סעד הוא קלוש, אפילו אם התיק יידון בפני שופטים אקטיביסטים במיוחד.
כך, בסופו של יום, ספר הלימוד החדש החליף סופית את "להיות אזרחים בישראל" הישן. מחוון המושגים המקיף את כל חלקי המקצוע של תוכנית הלימודים מ-2011 קיבל את אישורה הזמני של הוועדה, ואת הגושפנקא של בית המשפט העליון. משרד החינוך יכול לרשום לעצמו ניצחון ולקוות שבכך נאמרה המילה האחרונה, אך גם ארגוני השמאל היו קרובים מאוד להישג מכריע בקרב המתמשך נגד משילות הרשות המבצעת ונגד רצון הבוחר.
המחוון החדש, נציין, מעורר התנגדות לא רק בשם אג'נדה שמאלית. "המושגון שינה את תוכנית הלימודים באופן בלתי חוקי", אומר לנו פרופ' אבי דיסקין. "את המורים מעניינים מבחני הבגרות, והמבחנים לא עוסקים בתוכנית הלימודים אלא בנושאים שאין להם שום שחר מבחינה דיסציפלינרית. לימודי אזרחות אמורים לעסוק בראש ובראשונה במשטר ובפוליטיקה של מדינת ישראל, אבל אם תבדוק את המבחנים האחרונים תגלה שגם אדם שחושב שישראל נמצאת על המאדים, ושיש בה אנשים ירוקים ששולטים על אזרחים אדומים בעלי קרניים צהובות – גם הוא יכול לקבל מאה במבחן. כל מה שצריך לדעת זה להפריח סיסמאות על זכויות ועקרונות מופשטים של הדמוקרטיה. מי שמשנן את המנטרות יקבל מאה, ואילו מי שלא משנן אותן אבל מכיר לעומק את המשטר והפוליטיקה בישראל - לא יעבור את הבגרות. המושגון גם רצוף טעויות, ומונחים כמו 'דמוקרטיה הסכמית' הומצאו בו מחדש על סמך הגיגים שאין להם שום בסיס בתיאוריה של מדע המדינה".
אסף מלאך ויעל גוראון חוטפים גם אש מימין. חזית אחת נפתחה מכיוונו של הדר ליפשיץ, שכאמור פרש מוועדת המקצוע. "מקצוע האזרחות הפך בדור האחרון לראש החץ החינוכי בהמרת הזהות הקולקטיבית של ילדי ישראל. בחודשים הקרובים יידרשו תלמידי ישראל לשנן סיסמאות אנטי-דתיות ואנטי-לאומיות ולדקלם עמדות המפקפקות בלגיטימיות המדינה היהודית", כתב ליפשיץ במאמר חריף שכותרתו "אנרכיה אזרחית". הוא האשים את מלאך בכניעה ל"אג'נדות השמאלניות" של המפמ"רית גוראון, וטען שהמושגון מלא הטיות וטעויות. "משרד החינוך של השר נפתלי בנט מקדם תכנים המנוגדים לחלוטין לאידיאולוגיה שבשמה נבחר", הוסיף. במאמר אחר ששלח למורים כתב: "בשנה וחצי האחרונות הגיע מקצוע האזרחות אל נקודת השפל הנמוכה ביותר שלו מאז החל להילמד בשנות השבעים".
"מדובר באובססיה מצערת של מי שבמו ידיו פגע קשות ביכולת התפקוד של ועדת המקצוע וביכולתה להוביל שינויים נדרשים", אומר מלאך על דבריו של ליפשיץ. "אין ספק שהמצב כיום, לאחר צאת הספר החדש ועם קיומו של מחוון המושגים המתוקן, מזמן למורים ולתלמידים למידה מאוזנת ומגוונת. זהו מצב משופר בהרבה מההטיה החד-צדדית של המקצוע שהיינו עדים לה עד לא מזמן. צריך מאוד להתאמץ כדי לא לראות את השיפור המשמעותי שהתחולל במקצוע, למרות שמול כל ניסיון להוביל שינוי מתייצבת קואליציה חזקה מאוד שלא תנוח ולא תשקוט עד שלא תהיה כאן מדינת כל אזרחיה. מבחינתה כל דבר אחר הוא פשיזם והרס הדמוקרטיה".
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם