ראשי » חדשות » בעולם » חדשות חוץ

מתח שלילי: ההבדל הדק בין טראמפ לקים ג'ונג און

למרות השוני הרב ביניהם מנהיגי ארה"ב וצפון קוריאה דומים בהיותם בלתי צפויים, תכונה מבהילה למדי בשעה של דריכות גרעינית. טראמפ הולך על הקצה כדי להפיק רווחים כלכליים, וקים משתמש בפוטין שינהל בעבורו משא ומתן

בעוד תשעה ימים יישא נשיא ארה"ב דונלד טראמפ את נאומו הראשון בפני עצרת האו"ם. זה הולך להיות אחד הנאומים המסקרנים. יש לא מעט סימני שאלה כיצד ינהג. האם ינצל את הבמה הבינלאומית כדי להוריד את גובה הלהבות במשבר הגרעין עם צפון קוריאה, או אולי יקרא למדינות החברות באו"ם להתלכד במאבק נגד קים ג'ונג־און, העריץ הצפון קוריאני.

תשעה ימים הם כמעט נצח כשמדובר בעריץ אינפנטילי עם אצבע על ההדק. הכול יכול לקרות עד אז. קלקול קיבה של קים עלול להתפרש על ידו כניסיון הרעלה. הפסקת חשמל נרחבת בניו־יורק או בלוס־אנג'לס שעלולה להתפרש בוושינגטון כמתקפת האקרים צפון־קוריאנית, יכולה להקפיץ את מערכות ההתראה הכי רגישות.
 
אם זה נשמע כמו סצנה מסרט, זה לא מקרי. אנחנו כנראה חיים בסרט. כל האלמנטים כבר שם. מזרח מול מערב, דמוקרטיה מול דיקטטורה, מדינת אי מסוגרת מול העולם הפתוח, עריץ מושחת מול נשיא אמריקני נבחר. קלאסיקה.

אז זהו, שלא. במודל ההוליוודי נשיא העולם החופשי הוא גבר בעל עיני פלדה, ששוקל מילים. מדבר מעט אבל בטוח. איתו אפשר ללכת לישון בשקט. טראמפ האימפולסיבי, המצייץ בשעות הקטנות של הלילה ומאיים על "התינוק השמן" ב"אש וזעם", הוא ההפך הגמור. ואם בסרטים הנשיא האמריקני נותן לנו את ההרגשה שהעולם בידיים טובות, טראמפ משאיר אותנו על הקצה.

וכך המציאות מזמנת לנו לא אחד כי אם שני מנהיגים בלתי צפויים. האחד צעיר ואכזרי, מסתורי ובלתי צפוי, המבטיח להטביע את אמריקה ב"ים של אש". מולו ניצב מנהיג שגילו יותר מכפול מיריבו, אך עם זאת הוא בלתי מנוסה, תזזיתי ונטול רקע ביטחוני, המצייץ את עצמו לדעת. וכאמור, גם מבטיח "אש וזעם". אז כן, השניים אולי מאוד שונים אבל גם קצת דומים.

במאמר שפרסם השבוע לואי רנה בראס, פרופסור למדע המדינה ומשפט בינלאומי מאוניברסיטת פרדו, הוא ממליץ להימנע מטקסטים בומבסטיים כגון איום מופשט מסוג "אש וזעם", ולחלופין מהנטייה לייחס לצד השני "שכל ישר".

על פי המפורסם באתר האינטרנט 'נייטיב אונליין' בראס נמנה עם חברי פרויקט 'דניאל' שהקים לכאורה ראש הממשלה לשעבר אריאל שרון. על פי אותו פרסום משנת 2014 הצוות, שכלל מומחים ישראלים ואמריקנים, הגיש לרה"מ דאז דו"ח הערכה חשאי על האיומים המרכזיים על הביטחון הלאומי של מדינת ישראל. אחת המסקנות החשובות מאותו דו"ח דנה בתנאים למעבר ממדיניות של עמימות גרעין מוחלטת לעמימות חלקית.

במאמרו מציע בראס לטראמפ ולצוותו, בפנטגון ובבית הלבן, גישה שיטתית לקבלת הערכת מצב על פי שני פרמטרים עיקריים: מידת הרציונליות או אי־הרציונליות, ומידת ההתכוונות ואי־ההתכוונות של מקבלי ההחלטות העיקריים בפיונגיאנג ובוושינגטון גם יחד. בעבור טראמפ וצוותו, "שאף לא אחד מהם מומחה למלחמה גרעינית", כותב בראס, "מדובר בכלי אנליטי שימושי להתמודדות עם האיום הגרעיני הצפון־קוריאני".

הוא מונה ארבעה צירופים אפשריים. האפשרות הראשונה היא שגם קים ג'ונג־און וגם טראמפ פועלים בצורה רציונלית, קרי מעדיפים את השרידות הלאומית על פני כל אפשרות אחרת. במקרה כזה, כל תוצאה של עימות גרעיני תהיה פרי החלטות מכוונות של אחד מהם או של שניהם.

על פי האפשרות השנייה קים וטראמפ רציונליים, אך תוצאות העימות הגרעיני נובעות מהחלטות בלתי מכוונות של אחד מהם או של שניהם. האפשרות השלישית היא שקים, טראמפ או שניהם פועלים בצורה לא רציונלית, אך תוצאת העימות הגרעיני נובעת מהחלטה מכוונת של אחד מהם או של שניהם.

האפשרות האחרונה ואולי גם הקשה ביותר היא ששני המנהיגים פועלים באופן לא רציונלי, והתוצאה של העימות נובעת מהחלטות לא מכוונות של אחד מהם או של שניהם.
 

בראס מודה שגם בגישה השיטתית, אין בעצם דרך לאמוד את ההסתברות לתוצאות העימות. ראשית, מפני שאין תקדים לעימות כזה. לכן, מזהיר בראס, "אל לנשיא טראמפ וליועציו לחוש בטוחים בעצמם בשום מצב, ולא להשליך מציפיותיהם על תוצאותיו האפשריות של העימות עם צפון קוריאה. לעליונותה הגרעינית של ארה"ב אין קשר ישיר ליכולתה להגן על הביטחון הלאומי. וצפון קוריאה, על אף נחיתותה הגרעינית, יכולה לפגוע בבעלות בריתה של ארה"ב בצפון־מזרח אסיה, בכוחות הצבא האמריקני באזור וגם בערים אמריקניות.

"חלק ניכר מהאיום הגרעיני", מוסיף בראס, "עלול לנבוע ממיס־קלקולציה - בין אצל פיונגיאנג, בין אצל וושינגטון ובין אצל שתיהן כאחת". כך למשל, טיעון 'השכל הישר' ולפיו קים לעולם לא יכה ראשון מכיוון שהתגובה האמריקנית תהיה קטלנית מבחינתו. הטיעון הזה, אומר בראס, מסתמך על כך שקים פועל בצורה רציונלית.

אך מה אם לא? "חייבים, גם אם זה לא נוח לנו, לבדוק בכל פעם מחדש את מידת הרציונליות של קים ושל טראמפ כאחד. לא רק בקשר לעובדות הבולטות בשטח, אלא גם ביחס לסינרגיה בין טראמפ לבין קים. כך למשל, הרטוריקה הגרנדיוזית של טראמפ עלולה דווקא לגרום לקים להכות ראשון".

מי שלחלוטין אינו סובל מאי־רציונליות הוא נשיא רוסיה ולדימיר פוטין. חלק מהדברים שבראס מתייחס אליהם במאמרו באו השבוע לידי ביטוי בגישתו למצב. הוא אמנם גינה את הניסוי ה"פרובוקטיבי" של צפון קוריאה, אך בה בעת הזהיר כי פעולה צבאית היא "דרך לשום מקום" שתוביל ל"קטסטרופה עולמית ולאובדן עצום של חיי אדם".

הדרישה האמריקנית לסנקציות חסרות תקדים מיותרת ובלתי יעילה לדעתו. צפון קוריאה "תאכל דשא" לפני שתוותר על תוכנית הגרעין שלה. "הדרך ליציאה מן המשבר צריכה להתמקד בהידברות בין שכנותיה של פיונגיאנג ולא בהיסטריה צבאית".
 

רוסיה היא כמובן אחת משכנותיה של פיונגיאנג. קו הגבול בין שתי המדינות עובר במזרח הרחוק, לא הרחק מעיר הנמל וולדיווסטוק, שער היציאה הצבאי והמסחרי של רוסיה למזרח הרחוק. אם יש כוכב זוהר אחד בשמי הכלכלה הרוסית, הרי הוא וולדיווסטוק. הדבר האחרון שנחוץ לפוטין הוא טילים מצפון קוריאה שיתעופפו באזור בדרכם ליפן או לגואם.

ואכן, בסוג של צירוף מקרים, ואולי לא, יום לאחר נבואת "הקטסטרופה הגלובלית" נפגשו פוטין ונשיא דרום קוריאה מון ג'יאה־אין במהלך פסגת "פורום המזרח הכלכלי" בוולדיווסטוק. במהלך הפגישה אמר מון לפוטין כי המצב "עלול להפוך לבלתי צפוי במקרה שבו קוריאה הצפונית לא תפסיק את מעשיה הפרובוקטיביים".

הפגישה עם נשיא דרום קוריאה, מתברר, הייתה לבבית מאוד. מון ג'יאה־אין דיבר על היחסים הידידותיים בינו לבין פוטין. "הגישה הכלכלית שלך במזרח והגישה הביטחונית החדשה שלי משתלבות. אני חש ששנינו חולמים את אותו החלום".

ואם השניים חולמים את אותו החלום, המשמעות היא שפוטין מנצל את המצב שבו טראמפ - בשיאו של המשבר עם צפון קוריאה - נזף בתחילת השבוע בבעלת בריתו הדרום קוריאנית, איים לבטל את הסכם הסחר החופשי עמה בעודו מנצל את ההזדמנות למכור לה וליפן מערכות נשק מתקדמות במיליארדי דולרים. ביניהן מערכות מתקדמות מאוד שעד כה חל איסור על מכירתן.

גם ביפן מבינים שהישועה כנראה לא תגיע בקרוב מוושינגטון ושוקדים כבר תקופה ארוכה על שיפור היחסים עם רוסיה. בראשית השבוע הודיע ראש הממשלה שינזו אבה כי הוא מתואם מאה אחוז גם עם טראמפ וגם עם פוטין בעניין צפון קוריאה. לפסגה בוולדיווסטוק הוא הגיע חמוש בהסכם שיתוף פעולה עם רוסיה בתחומי דיג, תיירות, חקלאות, אנרגיה חלופית ומחזור באיים הקוריליים, שאותם מכנה יפן איי הוקאידו. האיים נמצאים באזור עתיר נפט וביפן מקווים ששיתוף הפעולה יאפשר בעתיד חזרה של תושבים יפנים לאיים.

הפגישה של פוטין עם ראש ממשלת יפן ועם נשיא דרום קוריאהבאה לאחר שבראשית השבוע נפגש הנשיא הרוסי גם עם שי ג'ינפינג, נשיא סין. מה שבשורה התחתונה מעורר לא מעט תהיות בעניין עיתויה של ההחלטה הצפון־קוריאנית לערוך את הניסוי הגרעיני דווקא ב־2 בספטמבר.

בחישוב לאחור, זה כמעט נראה כאילו קים ג'ונג־און שקלל את האימפקט הכולל של הניסוי על אמריקה ועל מדינות האזור והגיע למסקנה שפסגת מדינות BRICS בסין ומיד לאחריה הפסגה בוולדיווסטוק יוצרות מצב שבו נשיא רוסיה עושה את כל מלאכת הדיפלומטיה בעבורו. מבחינתו, הוא לא יכול היה למצוא מישהו טוב יותר. אין עוד אדם שיוכל להתייצב ראש בראש מול ארה"ב וגם יש לו אינטרס אמיתי לפתור את הבעיה על הצד הטוב ביותר.

ואכן, לאחר פגישתו עם נשיא דרום קוריאה, אמר פוטין לכתבים בוולדיווסטוק כי להערכתו "שום סנקציות לא ירסנו את צפון קוריאה", והזהיר מ"גישה אמוציונלית, שרק תדחוף את צפון קוריאה לפינה. עלינו לטפל בנושא בקור רוח ולנסות להימנע מהסלמה. בלי מעורבות הדרגים הפוליטיים והדיפלומטיים יהיה קשה מאוד לפתור את הבעיה, אולי אפילו בלתי אפשרי".

היוזמה הפוליטית היחידה הקיימת כרגע בשטח היא יוזמת ה"דאבל פריז" - הקפאה כפולה - הצעה משותפת סינית־רוסית הקוראת להפסיק את ניסויי הטילים הבליסטיים של צפון קוריאה בתמורה לכך שארה"ב ודרום קוריאה יפסיקו את התרגילים הצבאיים המשותפים בגבול שכל כך מכעיסים את צפון קוריאה.

אמנם ניקי היילי, שגרירת ארה"ב באו"ם, כינתה את ההצעה "מעליבה". אבל יש ניצני סימנים, גם אם קלושים, של דיאלוג בין מזכיר המדינה האמריקני טילרסון לשר החוץ הרוסי לברוב.
  

העמדה האמריקנית הנוכחית היא ש"זה לא הזמן לדיבורים". אבל ככל הנראה אפילו בבית הלבן מתחילים להבין שלא בריא ולא נכון למשוך רמת מתיחות גבוהה כל כך בחצי האי הקוריאני זמן כה רב. אז אולי טראמפ ינצל את נאומו באו"ם כדי לשלוף שפן מן הכובע. עד אז יש כאמור עוד תשעה ימים. הרבה מאוד זמן.

במיוחד אם טראמפ ממתין בעמדת "זה לא הזמן לדיבורים", בעוד טילרסון ולברוב עושים את המלאכה בניצוחו הקר והמחושב של פוטין. נכון שכאשר פוטין נשאל השבוע אם הוא מאוכזב מטראמפ תשובתו הייתה "טראמפ הוא לא הכלה שלי ואני לא החתן שלו". אבל אולי עד עצרת האו"ם ישוב הרומן שלהם ללבלב.

אם יש דבר אחד שאפשר ללמוד מהמשבר הצפון־קוריאני הרי שהוא יחסו של טראמפ לבעלות בריתו הקרובות. זהו קו ברור ומובהק שהחל להסתמן כבר ביחסו של טראמפ לנאט"ו ולדרישותיו מהמדינות הבלטיות לשלם תמורת הגנתן.

וכעת, גם ביחסו לדרום קוריאה. כאשר בסיאול היו עסוקים בתרגול ירידה למקלטים, איים טראמפ על ממשלת דרום קוריאה בביטול הסכם הסחר החופשי עמה. במילים פשוטות, מה שנחשף הוא שבעימות בין מדיניותו הכלכלית הפופוליסטית של טראמפ לבין האינטרסים הביטחוניים של ארה"ב ובעלות בריתה, טראמפ מעדיף באופן מובהק את המדיניות הכלכלית של מיקסום רווחים, גם במחיר הליכה על חבל דק. #"הרטוריקה של טראמפ עלולה לגרום לקים להכות ראשון".

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg