ראשי » חדשות » בעולם » אמריקה

"זה כמו גיהינום": אירמה – הסיוט של הקשישים בפלורידה

המקלטים מלאים עד אפס מקום, הצוותים לא עומדים בעומס, התורים לאוכל אינסופיים ואין עזרה רפואית. הקשישים הרבים בפלורידה, יעד הפרישה הפופולרי ביותר בארה"ב, אינם ששים לעזוב את הבית ולנדוד ממקלט למקלט בחיפוש אחר מחסה מהסופה. "זה אסון, עדיף לטבוע"

שריל אסטס שכבה על כיסא נוח מתקפל, עטופה בשמיכות ומוקפת בים של מזרנים, פליטי סופה והכלבים שלהם. בעלה, ריק, נדחק לצדה, בין ארגז של חיית מחמד לבין פח זבל.

הוריקן אירמה מכה בפלורידה. צילום: רויטרס

 

אסטס הייתה בין אלפי המפונים מפלורידה שנהרו לז'רמן ארנה, אולם ספורט ומופעים בדרום מערב ארצות הברית, בחיפוש אחר מקלט מפני ההוריקן אירמה. בין הפליטים גם קשישים וחולים רבים מאחד מהיעדים המבוקשים ביותר בקרב פנסיונרים בארצות הברית.
   
אסטס (60) שוחררה מבית החולים ימים אחדים קודם לכן. הצוות הרפואי שהיה בא לסייע לה בביתה חדל לבוא בשל הסופה המתקרבת. היא נאבקת לדבר וללכת לאחר שעברה תאונת דרכים, עשרות ניתוחים, והתקף מחלת גסטרופרזיס הפוגעת בקיבה.

"קשה להיות כאן במצב שלה ועם כל התרופות", אמר ריק אסטס (64). האוכלוסייה הגדולה של תושבים קשישים בדרום פלורידה מעמידה במבחן לפקידים הנאבקים להתמודד עם אחת הסופות החזקות ביותר שנראו בארצות הברית.

לגיוס צוותי החירום לטיפול באזרחים הוותיקים יכולה להיות השפעה גדולה על מספר ההרוגים והפצועים שתגבה אירמה כשתעבור, לפי התחזית, אל עומק היבשת במהלך היום. הסופה הרגה לפחות 22 מתושבי האיים במסלול ההרס שלה.
 

   
מומחים אומרים כי הקשישים פגיעים במיוחד בסופות ובהצפות, בייחוד אלו שחיים לבד, או שסובלים ממחלות כרוניות וממוגבלויות פיזיות ונפשיות. במחקר משנת 2008 בנושא מקרי מוות מהוריקן קתרינה נמצא שכמעט מחצית מהמדגם של הקורבנות היו בני 75 ומעלה.

בפלורידה מצוי ריכוז האזרחים הוותיקים הגדול ביותר בארצות הברית. רשות האוכלוסין האמריקאי מעריכה שיותר מ-1.6 מיליון מתושבי פלורידה ב-2015 היו בני 75 לפחות, ולפחות מחצית מהם נחשבו לבעלי מוגבלות כלשהי.

בכלל זה נמנים 497 אלף אנשים המתקשים ללכת או לעלות במדרגות, 202 אלף המתקשים להתרחץ או להתלבש בכוחות עצמם, ו-221 אלף שיש להם בעיות ריכוז, זיכרון או קבלת החלטות.
 
בני הזוג אסטס ברחו מביתם בקייפ קורל בשבת לאחר שההוריקן סטה מערבה והרשויות הזהירו מפני גלי סופה בגובה כ-5 מטרים לאורך חלקים מהחוף. כששריל אסטס הצטרכה ללכת לשירותים, ריק עזר לה להגיע לכניסה, הניח בעדינות את ידה על הקיר, וחיכה לה בחוץ. "היא בקושי יכולה ללכת", הוא אמר. "הלכתי הכי רחוק שאני יכול".

הדרישה למקומות מקלט לאורך החוף המערבי של פלורידה היום הציפה במהרה את היצע הצוות והמשאבים הקיימים, והותירה את הרשויות נאבקות לשכן את השטף האנושי בעוד ועוד מקלטים.

ג'ק ומרי ג'ו שיבלי, בני 85 ו-78, נדחו בשלושה מקלטים בבתי ספר ציבוריים. הם חיכו שעות לפני שהוכנסו סוף סוף לז'רמן ארנה. "היינו בכל רחבי פלורידה היום, בחיפוש אחר מקלט", אמר ג'ק שיבלי בכעס, כשהוא לופת את כלבו הלבן המדובלל, כריסי.
 

 
הארנה התמלאה במהירות, ועד סוף היום תיסגר בפני מפונים חדשים, לאחר שקלטה כבר יותר מ-5,000 איש. בשבת אחרי הצהריים, נראה היה שכשליש מהאנשים שם הם אזרחים ותיקים, רבים מהם בכיסאות גלגלים.

אף שלרוב אזרחים מבוגרים זקוקים לעזרה הרבה ביותר, לעתים קרובות הם גם אלו שמתנגדים בתקיפות הרבה ביותר לעזוב את בתיהם ולחפש מקלט. ג'ק שיבלי סירב בתחילה בתוקף לעזוב את ביתו שבקהילת פנסיונרים בקרבת מקום. "אני אשב ממש כאן ואעבור את זה", הוא אמר לאשתו בתחילת היום.

לבסוף הצליחה מרי ג'ו שיבלילשכנע את בעלה לעזוב, וזאת בעזרת בתה, ג'קי קומו, שטסה מפילדלפיה כדי לתמוך בהוריה. "הרוב קובע", הוא אמר בעודו מתבונן באוכלוסיית המקלט הגדלה. "אני לא חושב שאוכל לשבת כאן כל הלילה, אבל אני מניח שלא תהיה לי ברירה".
     
חלק מהקשישים שהגיעו למקום החליטו שאינם יכולים לשאת זאת. איליין ג'יראק (83) עמדה בפינה אחר הצהריים והתלוננה על מצב המקלט, וחיכתה לחברה שתעזור לה לחזור לביתה הסמוך. "זה כמו גיהינום שם", היא אמרה, "ואנשים ממשיכים לבוא. בבית, לפחות לא אצא מדעתי בישיבה על הספסלים האלה".

איליין קאר (74) עזבה את ביתה בנאפלס בלוויית אחייניתה בת ה-17 והכלב שלה, מופי, לאחר שאחיה שכנע אותה שדירתה, הממוקמת בקומת הקרקע, עלולה להיות מוצפת. עד שבת אחרי הצהריים קארכבר הייתה רעבה ומיואשת. "נאלצתי לאכול פודינג שוקולד באצבעות", אמרה קאר. "זה אסון. לעולם לא אעשה זאת שוב. אני מעדיפה לטבוע".

כשסגן גרג בואנו, קצין מידע ציבורי במשטרה, הגיע לארנה בשבת בבוקר, הוא גילה שבמקום נמצאים רק שני שוטרים. הוא מיהר לגייס 20 שוטרים נוספים שיעזרו לטפל בתורי האנשים המתפתלים סביב הבניין ובמגרש החנייה.
 

בשעות אחר הצהריים כבר היו במקלט כ-5,000 איש. מתנדב נלהב בא לעדכן את בואנו במספר השוהים במקלט. "אין איפה לשים אותם. הם פשוט ממשיכים לבוא". בשעות הערב המאוחרות התחילו לדחות אנשים שבאו למקלט.

שוטרים ואנשים נוספים טיפלו כל היום במבוגרים רבים שהיו במקלט. "אנחנו דוחפים כל כך הרבה אנשים בכיסאות גלגלים", אמר בואנו. "החרדות של הקשישים גדולות מאוד".

באותו בוקר, בואנו נאלץ לשכנע את הוריו שלו לעזוב את ביתם בקייפ קורל לביתו שנמצא באזור גבוה בהרבה, ונתקל בהתנגדות. "הבית שלהם הוא הכול בשבילם", הוא אמר. "אבל אמא שלי צריכה אספקת חמצן קבועה. לבסוף הם קיבלו את ההחלטה הנכונה – והקלו במידה רבה את החרדה שלי – אבל זה דרש הרבה שכנוע".
   
קן פאסזק (60) לא התלבט הרבה לפני שהתפנה. הוא יודע שהוא גר באזור מועד לשטפונות ליד נאפלס, ורק בחודש שעבר שיתק אותו מראה הבתים שנהרסו וננטשו בהוריקן הארווי בטקסס. "זה הפחיד אותי מאוד", הוא אמר כשחיכה בתור לקבלת נקניקיות בתוך הארנה שנראה כאילו אינו נגמר. "זו הייתה הסיבה העיקרית שבגללה החלטתי לעזוב".

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg