ראשי » חדשות » פוליטי מדיני

"לוּ דעתי הייתה נשמעת": השופט סולברג נגד בג"ץ

פסק הדין שבו בוטל חוק הגיוס הציב את השופט נעם סולברג בדעת המיעוט אל מול שמונה מחבריו השופטים. במסגרת חוות דעתו הוא מתח ביקורת על התנהלות בג"ץ בסוגיה וחשף את מורת רוחו ממה שנראה כמו התערבות יתר. "הוויכוח הנוקב בחברה הישראלית בסוגיית גיוס בני הישיבות, בעיקרו, אינו ויכוח משפטי"

שתי החלטות משמעותיות קיבלו היום שופטי בג"ץ: פסלו את חוק הגיוס המאפשר דחיית גיוס לחרדים, ופירשו את חוק ההונאה בכשרות באופן המאפשר לבתי עסק להציג עצמם כמושגחים, אף שאינם בעלי תעודת כשרות, ובכך ביצעו מהפכה בכשרות ופירקו את מונופול הרבנות. בשני פסקי הדין האקטיביסטים בלט השופט נעם סולברג בדעת המיעוט, אשר ביקשה לדחות את העתירות. בחוות דעתו, מתח השופט ביקורת חריפה נגד שופטי בג"ץ והנשיאה נאור.

בדברי הסיכום של השופט בסוגית הגיוס ניתן להבחין בפער הגדול המצוי בינו לבין חבריו ביחס למידת ההתערבות של בית המשפט בנושאי חקיקה והחלטות של הממשלה והכנסת. "אם באתי לכלל מסקנה כי אין מקום להורות על בטלותו של הסדר הגיוס, לא היה זה מחמת שמצב הדברים הנוכחי משביע רצון; נהפוך הוא", כתב סולברג. "דבריו של חברי, המשנה לנשיאה (בדימ') א' רובינשטיין על הייאוש והתסכול לנוכח 'הכשל המוסרי העצום', כמו גם דברי חברי השופט נ' הנדל על חשיבותו הרבה של השירות הצבאי כחובה דתית (יתר על היותו חובה חוקית ומוסרית; משקפים היטב את תפיסתי ותחושותיי; אין לי אלא להצטרף אליהם בכל- פה). 
 
"אלא שמורת-הרוח מהפער שבין המצוי לרצוי, אינה מצדיקה לעת הזאת את התערבותנו במישור המשפטי-חוקתי. הסדר הגיוס החדש שונה מקודמו, ואף שאינו חף מפגמים, הייתי מאפשר לו בשלב זה לפעול את פעולתו. יתרה מזאת, הביקורת הנוקבת שמביעים חברַי כלפי הסדר הגיוס – אותו הם מכנים בין היתר 'גבינה שוויצרית', 'נשף מסכות' ו'אחיזת עיניים' – לא רק שהיא מחמירה לטעמי יתר על המידה, אלא שאינה משקפת את מצב הדברים לאשורו. למקרא דעת הרוב עשוי להתקבל הרושם כאילו 'הפתרון האידיאלי' מונח בקרן זווית, אלא שהממשלה והכנסת, ברפיונן וחוסר נחישותן, נמנעות מלבוא וליטול; ולא היא. לא במדע מדויק עסקינן, ו'נוסחת פלא', כך נראה, אינה בנמצא. חוששני כי ביטולו של הסדר הגיוס, וחקיקת הסדר חדש תחתיו (שספק רב עד כמה יהא שונה מקודמו), לא ישימו סוף וקץ לצרת אי-השוויון בנטל; אדרבה.

"הוויכוח הנוקב בחברה הישראלית בסוגיית גיוס בני הישיבות, בעיקרו, אינו ויכוח משפטי. הוא משקף קונפליקט בין נראטיבים, התופסים באופן שונה בתכלית את סיפור המעשה הקולקטיבי המתרחש בגבולות ארצנו הקטנה. אותו מעשה עצמו, יש הרואים בו חובה מוסרית מן המעלה הראשונה; מנגד, יש הרואים בו 'גזירת שמד'. 'החוק הוא טביעת האצבע של הגיוון התרבותי והחברתי בתוכו הוא נוצר ובצלמו הוא נברא. ניסוחו משקף את האיזונים העדינים שבין כל קצוות החברה'; לטב ולמוטב.
 
"המשפט הוא כוח: הוא כופה על בני האדם כיצד לנהוג. בד בבד, הוא מספר סיפור, בונה עולמות ומחריבן: 'עצם ההטלה של כוח נורמטיבי על מצב עניינים, אמיתי או מדומיין, הוא מעשה של בריאת נראטיב' (נומוס ונראטיב).האופן שבו בוחר בית המשפט לספר את הסיפור, פעמים שמשמעותו רבה יותר מאשר 'השורה התחתונה', הציווי שבסוף הדרך: מן העבר האחד, בכך בא לידי ביטוי כוחו הכופה של המשפט; מן העבר השני, לעתים זוהי הדרך לפעול לתיקון עולם. על המשפטן, ועל השופט בפרט, נגזר לחיות עם המתח הזה. ראשיתה של הסוגיה שהונחה לפתחנו איננה אפוא בעולם המשפט, גם לא אחריתה. המשפט הוא שחקן, אחד מני רבים, אך לכוחו משמעות מוגבלת. הכרה בכך היא נקודת המוצא; בנדון דידן, זוהי גם נקודת הסיום – לעת עתה.

"בדרכנו הפתלתלה והעיקשת אל עבר 'חזון אחרית הימים' של השוויון בשירות הצבאי, כבר צעדנו כברת דרך מסוימת. מקצת מן ההתקדמות הושגה בעקבות גלגוליה הקודמים של הסוגיה גם בבית משפט זה, חלקה בשל תהליכים חברתיים. הדרך ארוכה היא ורבה. כחברַי, גם אני מייחל ליום שבו האיזון שבין ערך לימוד התורה לבין הנשיאה המשותפת בעול החברתי, יתייצב בנקודת שיווי משקל ראויה; נקודה שבה תכיר החברה, מחד גיסא, בחשיבות הנודעת לערך זה, "והגית בו יומם ולילה" (יהושע א, ח) ותאפשר לחבורת-לומדים הראויה לכך 'להמית עצמה באוהלה של תורה' (גם אם אינם נושאים בנטל השירות צבאי); ומאידך גיסא, יכיר הציבור החרדי בתביעה המוסרית הבלתי-מתפשרת מכל מי שאינו מקדיש את חייו ללימוד תורה, להטות שכם אחד עם אחיו, גם במישור השירות הצבאי, לכתחילה ולא בדיעבד. אולי יבוא יום שבו יהיה זה נכון להטיל את כובד משקלו של החזון על המציאות; אולם, כאמור, טרם בשלה העת.

"ראשיתה של הסוגיה שהונחה לפתחנו איננה אפוא בעולם המשפט, גם לא אחריתה. המשפט הוא שחקן, אחד מני רבים, אך לכוחו משמעות מוגבלת. הכרה בכך היא נקודת המוצא; בנדון דידן, זוהי גם נקודת הסיום – לעת עתה. לוּ דעתי הייתה נשמעת, היינו מורים על דחיית העתירות". 

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg