פרדוקס אובמה: למה ביקר הנסיך הסעודי בישראל?
לפי דיווחים זרים, יורש העצר הסעודי והאיש החזק בממלכה ביקר בישראל. אירוע היסטורי זה מצטרף למפגשים נוספים עם בכירים במדינות ערב. נראה שגם הם איבדו סבלנות לסרבנות הפלסטינית. האירועים באים בעקבות נטישת אובמה את בעלות בריתו
"ואציין עוד גוש אחד של מדינות בפריצה של ישראל למרחב, שהוא גוש המדינות הערביות. מה שקורה בפועל איתן לא קרה בתולדותינו גם כשחתמנו על הסכמים. בפועל שיתוף הפעולה, בדרכים שונות ברמות שונות, עדיין לא חוצה את רף ההחצנה, אבל מה שיש מתחת לרף ההחצנה זה הרבה יותר גדול מכל תקופה אחרת בתולדות ישראל. זה שינוי עצום".
את ההכרזה הדרמטית הזו השמיע ביום רביעי שעבר ראש הממשלה ושר החוץ בנימין נתניהו, בטקס הרמת כוסית עם עובדי משרד החוץ לרגל ראש השנה. היא רחוקה מלהיות הפעם הראשונה שבה נתניהו מדבר על הקשרים הסמויים עם העולם הערבי. אך אפילו אם נניח שנתניהו מגזים, המשפט "הרבה יותר גדול מכל תקופה אחרת בתולדות ישראל", בכל זאת מעיד שמשהו משמעותי קורה. למה מתכוון ראש הממשלה?
כמה שעות לאחר שנתניהו אמר את מה שאמר, לחשה לי ציפור קטנה שבאותו יום ביקר בישראל נסיך מבית המלוכה הסעודי. המקור סירב לומר לי במי מדובר, אך באתר חדשות פרו־איראני בשם iuvmonline דווח השבוע שמדובר בלא אחר מאשר מוחמד בן־סלמן, יורש העצר הסעודי והאיש החזק בממלכה. האתר ציטט קצין מודיעין מאיחוד האמירויות שטען כי בן־סלמן בא לישראל בראש משלחת ביטחונית־צבאית גדולה.
שובל ארוך של מידעים גלויים וסמויים על המתחולל בין ישראל למדינות המפרץ, מוביל למסקנה שביקור של מוחמד בן־סלמן, או של אישיות סעודית אחרת, ייתכן גם ייתכן. ואם מוחמד בן־סלמן אכן בא לישראל, הרי שמדובר בהתפתחות היסטורית שאינה פחותה מביקור אנואר סאדאת בארץ ב־1977.
באמצע 2010 התפרסמו בארה"ב דיווחים על ביקור של ראש המוסד דאז מאיר דגן בסעודיה, וכן על מפגשים של אנשיו עם ראשי המודיעין הסעודי במקומות אחרים בעולם, כדי לתאם מהלכים משותפים לעצירת תוכנית הגרעין האיראנית. על פי הדיווחים גם יורשו של דגן, תמיר פרדו, נפגש עם מקבילים סעודים. באתר 'המזרח התיכון אונליין' נטען בשם חוקרים במפרץ כי מדינות ערביות מקיימות התייעצויות וחילופי מודיעין עם ישראל, בפרט בנוגע לאיום האיראני. באותה רוח דיווח ה'ניו־יורק טיימס' שנה אחר כך כי ישראל לא התנגדה לעסקת נשק רחבת היקף בין גרמניה לסעודיה, הכוללת מכירת 200 טנקים. פרסומים אחרים באותן שנים סיפרו כי ראשי ארגוני ביון של מדינות ערב ביקרו גם הם בישראל.
מה שהיה בגדר גישושים שקטים לאורך רוב תקופת אובמה, הפך להיות גלוי ומוחצן בשלהי כהונתו, כנראה בעקבות החתימה על הסכם הגרעין עם איראן. בוועידת הביטחון במינכן בשנת 2016, שר הביטחון משה יעלון לחץ בפומבי את ידו של הנסיך הסעודי טורקי אל־פייסל. כמה חודשים מאוחר יותר הופיע אל־פייסל, לשעבר ראש המודיעין של סעודיה, על במה אחת בוושינגטון עם יעקב עמידרור, לשעבר ראש המועצה לביטחון לאומי של נתניהו.
ביולי אשתקד הגיע לארץ לביקור היסטורי הגנרל הסעודי בדימוס אנואר עשקי, מלווה במשלחת אנשי עסקים ואקדמיה. בין היתר נפגש הגנרל עם מנכ"ל משרד החוץ דורי גולד ועם מתאם הפעולות הממשלה ביו"ש, האלוף יואב (פולי) מרדכי. בד בבד דווח על מטוס סעודי ששיפוצו נעשה בדרך פלא דווקא במפעלי התעשייה האווירית בנתב"ג. תחקיר של העיתונאי ג'ונתן פרזינגר מרשת בלומברג מלפני שנה, חשף קשרים כלכליים מסועפים בין ישראלים למדינות המפרץ, בכלל זה נתח סעודי לא מבוטל.
העיתונאי ברק רביד מהארץ חשף לא מזמן את דבר קיומה של פסגה סודית בתחילת 2016 בין נתניהו, נשיא מצרים עבד אל פתח א־סיסי, ומלך ירדן עבדאללה. לא מוגזם להעריך, במיוחד על סמך שפע הדיווחים, הסימנים וההצהרות הגלויות של נתניהו, שהיו מפגשים נוספים עם אישים אחרים.
כל האירועים האלה לא קורים במקרה. הולדתם בפרדוקס אובמה. הנשיא הקודם הפנה עורף לבעלות הברית האזוריות של אמריקה, והן מצאו עצמן ללא משענת. חמור מכך, הוא טיפח את אויבתן המרה איראן. בצר להן, גם ישראל גם המפרציות נאלצו פתאום לסמוך זו על זו. או כפי שניסח זאת ד"ר גולד בראיון שהעניק ל'מקור ראשון' לפני מספר חודשים: "קיימת זהות אינטרסים בין הצדדים".
גולד סיפר אז על פגישה שקיים באחת ממדינות ערב, בעת כהונתו כמנכ"ל משרד החוץ. "התחלתי לקרוא את הנקודות שרצינו לדון עליהן, כפי שהוכנו על ידי הצוות שלי. היו 13 נקודות ואני קורא - אחת, שתיים, שלוש וכולי. ככל שאני מתקדם, אני שם לב שהנציג ממשרד החוץ הערבי שמולי מתחיל לחייך ואפילו לצחוק. עצרתי ושאלתי אם אמרתי משהו לא בסדר, אולי אפילו פוגעני. 'לא', הוא אומר לי, 'הנקודות שלך זהות לנקודות שלי, זה הכול'. כלומר, יש התקרבות בסיסית בין הצדדים".
החשש הנוסף של המפרציות הוא כמובן הטרור האסלאמי למינהו, ראו ערך המצור הנמשך על קטאר. גם פה ישראל והן באותו צד. תמונה סמלית של השינוי הרחב והעמוק הזה ראיתי בעיניי ותיעדתי במצלמתי בעצרת האו"ם לפני שנה. משלחת כוויית לאו"ם הפרה את הנוהג העתיק של גוש המדינות הבלתי מזדהות, לצאת מהאולם בעת שנציג ישראלי מדבר. במקום לעזוב, הכווייתים נשארו לשמוע את נתניהו אומר בין היתר כי "ישראל מקבלת בברכה את רוח יוזמת השלום הערבית, ומקבלת בברכה את הדיאלוג עם מדינות ערביות לקידום שלום רחב יותר".
הדברים האלה של נתניהו, שלא נאמרו בפעם הראשונה, מתכתבים עם תעלומה שגם ברגע בזה אין עליה תשובה ברורה, והיא הצד הפלסטיני של המטבע. בקרב הנמצאים במעגלי השיח עם העולם הערבי יש מחלוקת האם בלי תשלום כבד לאבו־מאזן היחסים עם מדינות ערב יכולים לפרוץ החוצה. יש הסבורים שהתיעוב של הירדנים, הסעודים ונסיכי המפרץ לפלסטינים גדול דיו כדי לנתק ברגע האמת את הקישור העתיק בין פתרון הסוגיה הפלסטינית ובין כינון יחסים בין ישראל לעולם הערבי.
כפי שפורסם בעמודים אלה לפני מספר שבועות, בחדרים הסגורים פגה הסבלנות הערבית לסרבנות הפלסטינית. או בניסוחו של הנציג הסעודי לזה הפלסטיני באותו כינוס אביבי בווינה השנה: "מה זאת ירושלים? מכה ומדינה הם הערים הקדושות". על פי גישה זו, גם על מדינות ערב מוסכם שהסכמה פלסטינית אינה תנאי מחייב לכינוס הוועידה האזורית שהאמריקנים מנסים לארגן. כלומר, אם הם יעשו בעיות היא תתכנס בלעדיהם.
מנגד, וזו הדעה הרווחת יותר, הפלסטינים עדיין מחזיקים בשלטר הנראות של יחסי ישראל ומדינות ערב. כלומר, בלי הסכמה של מחמוד עבאס, ביקורים דוגמת זה שנערך בשבוע שעבר יוסיפו להישאר "מתחת לרף ההחצנה", כלשון נתניהו. כדי להתגבר גם על המשוכה הזו ולקרב את הערבים, אמר נתניהו באותו נאום באו"ם וגם בהזדמנויות אחרות כי יהיה מוכן למשא ומתן "על בסיס היוזמה הערבית, על בסיס שינויים". היוזמה הערבית היא היוזמה הסעודית בכותרת אחרת. השיח המזלזל כלפי נתניהו התייחס בשעתו בביטול להצהרה ההיא. הזמן שחלף והאירועים המתוארים לעיל מלמדים שהייתה להם משמעות מבחינת הסעודים והאחרים.
התחממות הקשרים עם מדינות ערב איננה מבטיחה שהיריבות בינן לבינינו תמה. משרד החוץ הודיע השבוע על דחיית ועידת 'אפריקה ישראל' שתוכננה להתקיים בטוגו אחרי החגים. האירוע נועד להיות אחת הפסגות המדיניות של ישראל בשנת 2017. הדחייה, איש אינו יודע עד מתי, היא מכה קשה. פקיד בכיר שהיה מעורה בהכנות לוועידה טוען שרק סיבות לוגיסטיות וטכניות הובילו לביטול, אולם על פי מקורות אחרים, לחצים של מדינות ערב על שליטי אפריקה שלא להשתתף בוועידה, הן העילה לביטולה דה־פקטו. כך או כך, הניסיון העשיר עם מצרים וירדן מלמד שיחסים פומביים גלויים אינם ערובה לנצירת האש הדיפלומטית. ההצהרות האנטי־ישראליות של ירדן והיוזמות האנטי־ישראליות של מצרים בשנות השלום הארוכות, מלמדות שחילופי שגרירים אינם חזות הכול.
אחרי כל זה ישנו דבר אחד אחרון, שהוא גם הראשון, שמקרב את הערבים לישראל, וזוהי היד הנעלמה. על פי הדיווחים, חצי יממה אחרי שהנסיך הסעודי נפגש עם מי שנפגש, גורם אזורי לא ידוע השמיד את מפעל הנשק הכימי של סוריה. לא הייתה דחיפות מיוחדת בפעולה, שנועדה לדפוק על השולחן. היא תוזמנה באופן מכוון ל־6 בספטמבר, עשר שנים בדיוק אחרי שהכור הגרעיני של סוריה הושמד בפעולה אווירית שאיש לא לקח עליה אחריות. המסר הברור ידוע ומוכר היטב באזור. ישראל אולי אינה מתייחסת למי שמפעיל את היד הנעלמה, אבל השכנים מסביב יודעים היטב למי לשייך אותה.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם