הסופה טרפה הכול: פלורידה ביום שאחרי אירמה
המראות שנגלו לעינינו אחרי ההוריקן היו קשים, ורק החיוכים הרחבים מהאנשים שקיבלו מאיתנו דלק ומים הכניסו מעט תקווה. סיכום מסע בין ההריסות בוואן של ארגון 'עמליה', עם דגלי ישראל, ארה"ב וקטאר
רכב גדול מלא בדגני בוקר וחטיפי אנרגיה, עם נגרר של אלף ליטר מים ו־2,000 ליטר דלק מאחור, יורדים מניו־יורק שטופת השמש דרומה לג'ורג'יה ופלורידה שנפגעו מההוריקן אירמה. בכביש לצדנו שיירת מכוניות משטרה, מכבי אש ופינוי נזקי חשמל. בצדו השני של הכביש תור בלתי נגמר של מכוניות, ובהן אנשים שמנסים לברוח צפונה מהר ככל האפשר מאזור הסכנה.
סופת ההוריקן 'אירמה', שהגיעה לדרגה 5, הפכה ערים שלמות בפלורידה לעיי חרבות. גשם אינסופי ומים שעלו מהנהרות הציפו רחובות שלמים במטרים של מים. רוח חזקה של 160 קילומטר לשעה תלשה גגות בתים, פגעה ברשת החשמל וניתקה מיליונים מהזרם. עצים נעקרו ממקומם ועפו על בתים, מכוניות וכבישים מהירים. נזקי הסופה נאמדים במיליארדי דולרים, והשיקום בחלק מהמקומות צפוי להיות ממושך מאוד.
האיים הקריביים היו הראשונים לספוג את המכה. 37 אנשים נהרגו שם. בהמשך נחלש ההוריקן לדרגה 4 ופגע בקי־ווסט, הנקודה הדרומית ביותר של ארה"ב. על פי הדיווחים שלושה אנשים נהרגו. בפלורידה גרמה הסופה למותם של עשרה אנשים.
בוואן האדום שלנו נוהג מוטי כהנא, איש עסקים ישראלי־אמריקני. מאחור יושבים גוסטבו וצ'ייסי, שני מתנדבים בארגון 'עמליה', ארגון שפעילותו מופנית בדרך כלל לסיוע לפליטי המלחמה בסוריה. מתנדבים סורים של הארגון, שסייעו בהוריקן הקודם, אמורים להצטרף לרכב בוושינגטון, אך שום דבר לא ודאי.
הוריקן אירמה מכה במיאמי
זהו ההוריקן השלישי שבו כהנא יוצא לשטח. "בהוריקן סנדי בשנת 2012 נכנסנו לראשונה לפעולה. עבדנו עם הקונסוליה הישראלית במנהטן. הבאתי להם דלק, והקונסול דאז עידו אהרוני בא איתי לעזור לאנשים. חילקנו דלק, שמיכות וביגוד חם בבתי כנסת, בכנסיות ובמסגדים. חילקנו אז 40 אלף ליטר דלק. בהוריקן הארווי שפגע ביוסטון באוגוסט חזרנו שוב לשטח. עבדנו עם המשמר הלאומי וחילקנו לאנשים 5,000 ליטר דלק ו־12 אלף בקבוקי מים, בעיקר לקהילה היהודית ולמרכז היהודי ביוסטון. והנה אנחנו שוב בדרך לעזור לאנשים".
בעוד בהוריקן סנדי מימן כהנא את הפעילות בעצמו, הסיוע שאפשר את הפעילות ביוסטון ובפלורידה הגיע ממקום מפתיע: דיפלומט בשם אחמד ממשפחת המלוכה בקטאר, שהיום עובד כאיש עסקים בארה"ב. "הוא ראה את העבודה שלנו בסוריה וביקש להיפגש איתי ולשוחח", אומר כהנא. "הוא התרשם מהפעילות שלנו והמשיך לעקוב אחרינו. כשהוא שמע על התוכנית שלנו לעזור לנפגעי הסופה כפי שעשינו בהוריקן סנדי, הוא הניח על השולחן תרומה נדיבה ואפשר לכל זה לקרות. הודעתי לו שאני נוסע כשעל גג הרכב דגלי ישראל וארה"ב. הוא השיב שאין לו בעיה עם זה, וביקש להוסיף את דגלי קטאר".
מאחורי הוואן אנחנו סוחבים תחנת דלק ניידת, המצאה של כהנא מעסקיו הקודמים בתחום השכרת הרכב. מדובר במכלית של 2,000 ליטר דלק, שהמשאבה שלה פועלת באמצעות פנל סולארי. כידוע, הדלק הוא מצרך משמעותי מאוד באסונות טבע. "אנחנו נותנים דלק למכוניות של אנשים פרטיים שנתקעו וגם לגנרטורים כדי שיוכלו לספק חשמל במקומות מנותקים ולשאוב את המים שהציפו את הבתים. ישנן גם סירות הצלה שמפנות אנשים שעובדות על דלק. בקיצור, אנשים צריכים דלק, ולשם אנחנו נוסעים". הנסיעה שעליה מדבר כהנא נמשכה עבורו יותר מ־17 שעות. עצירה קטנה בדרך, ואנחנו בעניינים.
ככל שאנו מדרימים הגשם והרוח גוברים, ועצים מתעופפים באוויר. בדרך לפלורידה אנחנו כבר מקבלים קריאה לעזרה ממישהו שנתקע בלי דלק. "אני לא מאמין, אתם מצילים אותי. כבר שעות אני ממתין שיעזרו לי", אומר הבחור הצעיר ומשחק במפתחות רכב הקאדילק שלו. 20 גלון דלק נשפכים לתוך המכל, והרכב מניע בנהמה עמוקה. "תודה רבה לכם. א־לוהים יברך אתכם ואת ישראל".
אנחנו ממשיכים על כביש 95 והרוחות מתחזקות. השלט מברך אותנו כשאנחנו נכנסים לדרום קרוליינה. הטלפון הסלולרי של מוטי כהנא משגר כל כמה דקות אותות מלחיצים על התראות של הוריקן. בבת אחת השמים נפתחים ויורד עלינו גשם כבד וסמיך. בצדי הדרך מוטלים עצים בגובה שבעה מטרים שקרסו בגלל ההצפות. כמה מהם נפלו על הכביש וחסמו נתיבי תנועה. רוחות של 130 קמ"ש מטלטלות את הרכב ואת הנגרר עם הדלק. אנחנו מחפשים את היציאה הקרובה כדי לתפוס מחסה. תחנות הדלק סגורות ומנותקות מחשמל. על דלת הזכוכית של חנויות השירות תלוי שלט מתנצל: "אנחנו סגורים, נחזור אחרי אירמה".
המקום היחיד שפתוח בסביבה ומאפשר מחסה מהגשם השוטף הוא סניף של "וופל האוס", רשת מסעדות הדרכים המפורסמת בדרום ארה"ב. בתפריט: מאכלים עתירי שומן ומשקאות מוגזים בכוסות ענקיות. אמריקה. בתוך המסעדה תלויות הנחיות למקרה שהוריקן יכה באזור. בצירוף השמים המאפירים והרוחות שמתכנסות למקום אחד כשהן מעיפות חפצים שונים, האווירה לא ממש רגועה.
מחוץ למסעדה אנחנו פוגשים את סרג'נט סקוט נלסון מצבא ארה"ב. הוא נשען על רכב ההאמר ומסביר כי אף שההוריקן נחלש, הנזקים עדיין קשים. "היו לנו פה רוחות משמעותיות וגשם די רציני. יש גם כמה קורבנות בפלורידה. אנחנו מכינים את עצמנו לאסון נוסף, ומסייעים למי שאפשר. התחזית אומרת שרוחות חזקות מאוד צפויות להגיע. אנחנו סובלים מנזקים חמורים לרכוש פרטי ולתשתיות החשמל. האזורים הנמוכים יותר הוצפו, ואנחנו מסתייעים בסירות הצלה כדי לעזור לאנשים. יש לנו גנרטורים כדי לספק לבתים האלו חשמל, אבל בעיית הדלק משמעותית. ההכנות היו טובות יחסית בעקבות ההוריקן הארווי, אבל כנראה אי אפשר להתכונן לכל דבר. אימא טבע מראה לנו מי השולט בשטח".
קריאת מצוקה מגיעה אלינו בפייסבוק. בקבוצה שנפתחה במיוחד להוריקן אירמה, אנשים שולחים קריאה לעזרה ואחרים מציעים עזרה לפי נושאים. דלק הוא התחום שלנו. קרולין פלינגן נמצאת בבית מחסה בג'ורג'יה, ומבקשת עזרה. נגיע אלייך בעוד שעה, אנחנו מודיעים לה ויוצאים לדרך. כשאנחנו מגיעים מתגלה גודל המצוקה. היא במקור מרוד־איילנד שבצפון, ובעת הסערה הייתה בפלורידה. כשניסתה להגיע צפונה יחד עם אחותה עברה תאונה שקרעה את הגלגל הקדמי שלה. כוחות המשטרה עזרו לה להגיע בטיפות הדלק האחרונות לבית המחסה, עם גלגל חלופי.
"נתנו לנו מקום לישון, אבל נשארנו ללא כסף וללא דלק", היא אומרת במבטא דרומי מודגש. "נהדר שאתם מעניקים עזרה לאנשים במצוקה. לצערי נתקעתי ואתם עזרתם לי, אני מרגישה ממש מבורכת היום". האישה הגדולה הזאת, שנראה שעברה הרבה בחיים, פורצת בבכי בלתי נשלט אחרי שהרכב החבוט מניע. "אני מודה לישראל שהיא שולחת אלינו אנשים כל כך טובים".
טרייסי, שוהה נוספת בבית המחסה, מבקשת גם היא לספר את סיפורה. "אנחנו גרים בבתים יבילים באזור הנמוך יותר של ג'ורג'יה. היינו צריכים לעזוב את הבית כי החצר שלנו כבר מוצפת לגמרי והבית לא יחזיק מעמד ברוח החזקה של ההוריקן. תפסנו פה חדר בבית המחסה ומקווים לטוב. זה פשוט מדהים מה שאתם עושים, העזרה שלכם. לא שמעתי עד עכשיו על שיתוף פעולה קטארי־ישראלי, אבל אני אישה שמקדמת שלום ומקווה שנוכל לחיות ביחד כולם".
אחרי שמונה בערב אסור להסתובב בחוץ. שוטרי המשמר הלאומי שומרים על בתים שננטשו, בעיקר בשכונות יוקרה, מפני גנבים שמבקשים לנצל את ההזדמנות ולבזוז דברי ערך. ניידות המשטרה חוסמות את היציאות לכבישים דרומה, והשוטרים ממליצים לנו על יציאה שבהמשכה אולי יש מקום במלון דרכים. הצלחנו לתפוס את שני החדרים האחרונים, לאכזבת הממתינים אחרינו בתור.
אירמה הכתה קשות בתושבי מדינת פלורידה, אבל האנשים הפשוטים וקשי היום שמתגוררים בבתים רעועים הם שנפגעו בצורה החריפה ביותר. מתחת לסככה שבורה הם יושבים ורואים עצמם בני מזל שהצליחו להשיג קורת גג. במעין קבוצת תמיכה הם שופכים את הלב על התלאות שעברו.
"אני פה כבר שני לילות, היה לי מזל גדול שמצאתי מקום לישון", אומרת סוזן ניינשיל. "אני גרה בסרסוטה שבמערב פלורידה, אירמה ביקרה אצלי בבית", היא צוחקת צחוק כבד, ספוג בעישון, ומשתעלת. "דיברתי אתמול עם השכנה שלי. היא אמרה שהיה לנו מזל ולא הרבה נהרס. הבנתי ממנה שהמצב עכשיו יותר טוב, אז אחזור הביתה מחר". אני שואל למה היא מתכוונת כשהיא אומרת 'מצב טוב', והיא מפרטת: "יש לי חשמל בבית אבל אין מי שתייה. קניתי פה כמה גלונים של מים ואסתדר איתם. רוצים לחזור הביתה כבר. אתמול מצאתי תחנת דלק פתוחה, הספקתי למלא חצי מכל ואז נגמר הדלק. האנשים שמאחוריי התרגזו, אבל אין מה לעשות. אנחנו פה כמו במלחמה".
שכנתה לחדר, מרי, מיואשת לגמרי. "אמרתי לעצמי שאני מפסיקה לעשן לפני חודש, אבל ההוריקן הזה הרס לי את כל התוכניות", היא אומרת במרירות. "הבית שלנו עף. הכול הפך לאפר ברוח", היא מצטטת משירה של להקת קנזס, ומפזרת אפר סיגריה משלה לאוויר. "אין לי מושג מתי אנחנו יוצאים מפה. אף אחד לא עוזר וכולם מחכים להבטחות של מר טראמפ שישלח סיוע". הנשיא טראמפ, אני מתקן אותה, אבל היא מתעקשת: "מר טראמפ. אני דמוקרטית, ואני בטוחה שהסופה והמחדלים רק מוכיחים את הטעות בבחירה שלו לנשיא".
הוואן הגדול עם דגלי ישראל וארה"ב מושך את עיני הנשים הממורמרות. כשהן שומעות על הפעילות שלנו הן מרימות אצבעות כלפי מעלה. "תמיד אפשר לסמוך על הישראלים שיבואו לעזור, אתם מדהימים. הלוואי שאוכל לבוא לבקר במדינה היפה שלכם. זה אחד החלומות שלי", אומרת סוזאן.
לחניה ממול נכנסים בחור גבוה בשם מוריס ואדם נוסף, מבוגר ושמנמן יותר ששמו ג'קי. "אנחנו מחברת החשמל של פלורידה. באנו לעזור לחדש את אספקת החשמל בסביבה, אבל גם אנחנו נתקענו בלי דלק", מספר מוריס ומגרד בראשו במבוכה. "אחרי ההוריקן הזה אנחנו צריכים לחשוב מחדש ולהשאיר מכליות דלק בתחנת העבודה המרכזית שלנו. זה אבסורד, יש לנו פה כלי עבודה כדי לעזור לאנשים ואנחנו בעצמנו תקועים".
מוריס במקור מקי־ווסט, בשרשרת האיים הדרומיים שנפגעו בצורה הקשה ביותר בהוריקן הנוכחי. נושאת המטוסים 'אברהם לינקולן' ושתי ספינות קרב הופנו לאזור כדי לחלץ את תושבי האיים. עשרת אלפים אנשים בלבד נותרו במקום, והם מסתייעים בכוחות הצבא. "אשתי והילדים עזבו את הבית ממש בהתראות הראשונות", הוא אומר. "נראה לי שאני מרים ידיים, כל שנה יש הוריקן אחר שהורס את החיים שלי. אשתי לוחצת שנעזוב צפונה לאטלנטה או אורלנדו. אני לא יכול להגיד לה כלום".
אנחנו ממשיכים דרומה לכיוון מיאמי. השמיים מעלינו מתבהרים וכך גם ממדי הנזק שהותירה אחריה הסופה אירמה. שלטי חוצות שבורים, עצים כרותים ובתים מוצפים. בעיירה ג'קסונוויל נזקי ההוריקן נראים לעין. שכונות שלמות הוצפו במים וזרם החשמל הופסק.
"אנחנו מקבלים כל הזמן קריאות מצוקה", אומר לי פיל בתחנת כיבוי האש המקומית. "קיבלנו תגבור של צוותים מהצפון, הבעיה היא שהם לא מכירים את השטח ולכן מתקשים לעזור. המרכזייה שלנו קורסת. אבל לאט־לאט אנחנו חוזרים לעניינים. תושבים בשכונת האוניברסיטה שבתיהם הוצפו תלו אתמול והלילה בדים לבנים על החלונות כדי לקרוא לעזרה. אין להם חשמל, ויש ילדים שתקועים בפנים בלי אפשרות לצאת. פינינו חלק מהם בסירות גומי. גם היום, למרות השמש ומזג האוויר החם, מפלס המים עדיין גבוה והכניסות לבתים חסומות". מי שמתפעל את הסירות הם אנשי צבא שמזדהים כמשמר הלאומי ומבקשים שלא נצלם. הם לא מרבים במילים, אך מודים שלא הספיקו לעשות הרבה במהלך הסופה.
תחנות הדלק מתמלאות לאט־לאט והחיים מנסים לשוב למסלולם. במרכולים המדפים עדיין ריקים. "יומיים לא היה חשמל ולכן כל האוכל הטרי נהרס", אומר סולי, מנהל המשמרת בסופרמרקט ווין־דקסי. "נאלצנו לזרוק סחורה באלפי דולרים. הביטוח יכסה את הנזקים, אבל לנו ייקח עוד יומיים להביא אוכל למדפים. המצב קשה, יש רק שימורים".
למזלי, המחלקה הכשרה הייתה די מלאה. נראה שלא כל האמריקנים באזור אוכלים גפילטע פיש מקופסת שימורים. באמצע המרכול אנחנו פוגשים בארנס, תושב אחת השכונות בעיר שעדיין מנותקות מחשמל. הוא יושב על כיסא ליד בית המרקחת ומנצל את החשמל להתגלח. "הנזקים חמורים מאוד", הוא אומר. "אנחנו לא יודעים מתי יהיה לנו חשמל אז הגעתי לפה. אני מקווה שבקרוב נוכל לחזור לחיות כרגיל".
חלקים נרחבים במיאמי נותרו מוצפים, ויותר מ־70 אחוז מהבתים מנותקים מחשמל. ההערכות האופטימיות מדברות על שבועיים שיעברו עד שהאזור יחזור למסלולו. אבל באזורים רבים, בעיקר העניים שבהם, העסק יכול להיות מסובך יותר. "אנחנו משתדלים כמה שאנחנו יכולים, אבל ישנם אזורים שנפגעו קשה מאוד במהלך הסופה וקשה להגיע אליהם", אומרים לנו נציגי חברת החשמל המקומית בעיר. "נצטרך חודש לפחות כדי לסיים את העבודות".
כשאנו חוזרים צפונה לכיוון ניו־יורק מתקבל סוף סוף אות מהמתנדבים הסורים שנשארו בוושינגטון. הם שולחים מסרים של התנצלות, ומוטי כהנא משיב להם "להתראות בסופה הבאה". אנחנו מגיעים שוב לג'ורג'יה ולדרום קרוליינה, ומגלים שההוריקן אמנם הפך לסופה טרופית אך גרם נזקים אדירים לתשתיות, ואספקת הדלק טרם חודשה כי ללא חשמל אין אפשרות לשאוב את הדלק.
שירה, ישראלית תושבת מיאמי, מקבלת מאיתנו דלק ומתרגשת עד דמעות. "ישראל רודפת אחריי ועוזרת לי בכל מקום. תמיד אני בצד של אלה שעוזרים, אבל היום הצלתם אותי". אנחנו מרוקנים לרכבה את הגלונים האחרונים של הדלק שבמכלית, לא לפני שממלאים את הרכב שלנו וג'ריקן נוסף כדי שנוכל לחזור הביתה בלי להיתקע.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם