פסק דין: ברזילי יפצה צעירה על כריתת תוספתן
בית המשפט פסק פיצויים לצעירה שהתוספתן שלה נכרת כצעד מונע בניתוח בטן שעברה בגיל שנתיים. לטענתה, הוריה לא הבינו את תוכן ההסכמה שעליה חתמו. בית החולים: "כך היה מקובל, ולא נגרם נזק"
צעירה שנותחה בבית החולים ברזילי ב-1994, תבעה את בית החולים בגין פגיעה באוטונומיה. בגיל שנתיים עברה הצעירה ניתוח, שבמסגרתו עברה כריתה של שחלה וחצוצרה (טפולה), עקב תסביב שחלה. על-פי הפרקטיקה הרפואית שהייתה נהוגה באותם ימים, כרתו הרופאים גם את התוספתן שלה.
לטענת הוריה של הצעירה, הם הוחתמו בבהילות על טופס הסכמה לביצוע הניתוח – מבלי להבין את תוכנו, ומבלי שהוסברה להם משמעות חתימתם. לדבריהם, הם נדהמו לגלות בתום הניתוח כי בתם איבדה בו גם את התוספתן.
לדברי עורך הדין דוד פייל, שייצג את הצעירה, עצם העובדה שהרופאים לא הסבירו להורים את משמעות חתימתם על טופסי הניתוח מהווה פגיעה באוטונומיה – ועל כך מגיע לצעירה פיצוי. בית המשפט מינה מומחה רפואי לבדוק את הממצאים הפתולוגיים מהניתוח, וזה קבע כי התוספתן שנכרת היה בריא לחלוטין.
על פי התצהירים שסיפקה המדינה, באותו זמן היה נהוג לכרות את התוספתן בניתוחים דומים כרפואה מונעת, ומכיוון שלא היו ברשות בתי החולים אמצעי הדמייה משוכללים מספיק (באותן שנים עוד לא היו בבתי החולים מכשירי CT או MRI אלא רק מכשירי אולטרסאונד).
כבוד השופטת אירית מני גור מבית משפט השלום בהרצליה ציינה בפסק דינה כי חוק זכויות החולה טרם נחקק באותם ימים, כך שלא נדרשה הסכמה מדעת של החולה. אך מאידך, השופטת השתכנעה כי הפרוצדורה לכריתת התוספתן בניתוחים דומים הייתה ידועה לרופאים עוד בטרם הניתוח – ועל כן חוסר ההסבר להורים מאפשר לטעון משפטית כי בוצעה בבתם תקיפה.
בפסק דינה קיבלה השופטת את טענת התביעה כי מדובר בעוולה ברת פיצוי. השופטת התרעמה על כך שהמדינה לא הביאה תצהירים ועדויות מפי הרופאים שביצעו את הניתוח, וכמו כן, קבעה כי הרישום הרפואי "שותק", ולא ברור ממנו אם ההורים קיבלו הסבר על הניתוח או לא.
מאידך קבעה השופטת כי בהתחשב בכך שלצעירה לא נגרם נזק מכריתת התוספתן, בכך שחוק זכויות החולה טרם נחקק, ובכך שהפרוצדורה הרפואית של כריתת התוספתן הייתה מקובלת באותם ימים – היא מעמידה את הפיצוי על 43 אלף שקלים בלבד.
בבית החולים ברזילי דחו את הטענה שהפרוצדורה לא הוסברה להורי הצעירה. כמו כן הודגש בתגובת בית החולים כי זו הייתה הפרוצדורה המקובלת באותם ימים, וכי לצעירה לא נגרם כל נזק מהוצאת התוספתן. בפתח תגובת בית החולים צוטטו שתי פסקאות מכתב פסק הדין:
"אין מחלוקת כי כריתת התוספתן הבריא לא הסבה נזק כלשהו לתובעת, אף מומחה ביהמ"ש מבהיר כי אין כל נכות תפקודית בהיעדר התוספתן, ולא נטען כי כריתתו הסבה נזק פיזי כלשהו. הפיצוי אם כן, נטען בגין פגיעה באוטונומיה בלבד.
"בענייננו, כאמור יש להתחשב במספר פרמטרים: לא נגרם נזק כלשהו לתובעת, היעדר הגילוי הנדרש נעשה בטרם נחקק חוק זכויות החולה, ומודעות הרופאים המטפלים הייתה פחותה באותה עת לחובת הגילוי הנדרש. הפרקטיקה הנוהגת גרמה לרופאים להתייחס לכריתת התוספתן כניתוח שגרתי מובן מאליו בכל מקרה של פתיחת בטן תחתונה, וזאת בתקופה שבה נעדרו אמצעי הדמיה משוכללים כמו בעת הזו. באותה העת הייתה קיימת סברה בקרב הרופאים כי חתימה על טופס הסכמה לניתוח מסוג 'בטן חוקרת' מאפשר הרחבה בלתי מוגבלת לפעולות נוספות על פי שיקול דעת הרופאים".
עוד נמסר מבית החולים ברזילי: "בחרנו לפתוח את התייחסותנו בשני קטעים מפסק הדין. הדגש הוא על הפרקטיקה שהייתה נהוגה אז ואין טענה שבית החולים נהג לא כשורה או הזיק לילדה עת כרת את התוספתן כחלק מניתוח הבטן שהילדה עברה. האשמה שהוטלה עלינו היא שהרופאים שניתחו את הילדה לא יידעו מספיק בבירור את האם שבמהלך הניתוח עלול להיכרת גם התוספתן ולפיכך אין הסכמה מצדה למהלך זה. מכאן, כאילו הייתה פגיעה באוטונומיה של החולה ואמה.
"אנחנו כפרנו באשמה, כולל עדות של מנהל בית החולים בעצמו, בטענה שזאת הייתה הפרקטיקה הניתוחים שהייתה מקובלת כשהדבר אירע ב-1994, והדבר הובהר ואף מהווה חלק מטופס החתימה על בקשה והסכמה לניתוח. בית במשפט סבר אחרת, לצערנו".
אקו"ם