מלחמת העצמאות: הכורדים בדרך למשאל העם הגורלי
למרות התנגדות ארה"ב, הקהילה הבינלאומית ואיומי עיראק ואיראן, הכורדים נחושים לקיים בשבוע הבא משאל עם לקראת הכרזת עצמאות. ד"ר מירזה דיניי, יועצו של הנשיא, בריאיון: "אנו שואבים עידוד מתמיכת ישראל, ומצפים שתעזרו לנו לבנות מדינה דמוקרטית"
ביום שני הקרוב ייפול דבר במזרח התיכון. הכורדים בצפון עיראק ילכו למשאל עם לקראת הכרזת עצמאות, אך כפסע בינם ובין חלום המדינה הכורדית שלמען הקמתה הם שואפים ונאבקים שנים רבות. הקהילה הבינלאומית ובראשה ארה"ב מתנגדות למהלך. ממשלת עיראק, שממנה שואפים הכורדים להתנתק, מאיימת לבלום אותם בכוח צבאי. ישראל, שלה קשרים עמוקים ורבי שנים עם הכורדים, היא המדינה הראשונה ובין היחידות שהביעה עד כה תמיכה פומבית בצעד הדרמטי הזה.
לד"ר מירזה דיניי יש תפקיד ייחודי ביום שלאחר משאל העם. הוא יועצו של נשיא כורדיסטן מסעוד ברזאני לעניין השטחים המצויים בסכסוך. הכוונה היא לשטחי מפתח כמו עיר הנפט כירכוכ, שכוחות פשמרגה כורדיים תפסו במאבקם ההירואי נגד דאעש. בעוד עיראק רואה בהם שטחים כבושים, הכורדים רואים בהם שטחי אבות שאליהם שבו לאחר שנדחקו מהם בתהליך טיהור אתני בתקופתו של סדאם חוסיין.
על רקע האירועים הללו קיימתי שיחה מיוחדת עם ד"ר דיניי. הדיאלוג בינינו החל לפני שלוש שנים וחודשיים. ביולי 2014 שטף את עיראק הצונאמי של דאעש. חייליו של הארגון, שאיש לא שמע עליו קודם לכן, התקדמו בקצב מעורר חלחלה. כוחות הצבא העיראקי ניגפו מפניהם כמו זבובים, משאירים אחריהם נשק וציוד בשווי מיליארדים. כל ההשקעה האמריקאית בבניית צבא עיראקי מודרני שיגן על עיראק החדשה והדמוקרטית, הייתה לאבק. בדרכיה סחופות האבק של עיראק התנופפו הדגלים השחורים. בפתח, כמו חלום רע, ניצבו לוחמי הח'ליפות האסלאמית.
סימני השאלה היו ענקיים: מיהם לעזאזל האנשים הללו? מהיכן הם הופיעו? הדיווחים משדות הקטל של עיראק היו מקוטעים ומבולבלים. חודש אחרי הפלישה לעיראק עדיין היה קשה למצוא מישהו שהבין מה מתרחש. ואז, מבעד לעלטת הקרב, הופיע מירזה דיניי, דוקטור לרפואה, בן המיעוט היזידי ויועץ לענייני מיעוטים של נשיא כורדיסטן. במבט לאחור, דיניי היה הראשון שזיהה בזמן אמת את הרצחנות של דאעש ואת מטרותיו של הארגון.
את ההיכרות בינינו ערך עו"ד חיים נתיב, איש שב"כ לשעבר שהפך לצלם מחונן ופעיל זכויות אדם וסביבה. התחלנו לדבר, אני ודיניי, ביולי 2014. התובנות בעניין דאעש החלו להתגבש שבועיים אחרי. באוגוסט 2014 החלו אנשי דאעש לצור על חבל סינג'אר. הקורבנות הראשונים היו היזידים, מיעוט קטנטן בעיראק שאנשיו מאמינים בדת מזרח-תיכונית עתיקה, הממזגת אמונות סופיות ופרסיות קדומות. מה שהפך אותם מבחינת דאעש לכופרים שאחת דתם למות.
שנים-עשר יום צרו אנשי דאעש על אזור סינג'אר שבו התגוררו בני המיעוט היזידי. רבים מהם נמלטו אל ההרים הסמוכים. מי שלא נטבחו על ידי דאעש גוועו לאטם ברעב ובצמא מייסר, בשמש אוגוסט היוקדת שהכתה בפסגות הקירחות. זה היה המשבר ההומניטרי הראשון של עידן דאעש. הבית הלבן של אובמה, שמדיניותו המוצהרת הייתה לצאת מעיראק, הגיב באופן אטי ומבולבל. אחרי ימים ארוכים של מצור נחתו על הר סינג'אר מטוסים אמריקאיים, הבריחו את דאעש ואפשרו את פינוים של אלפי הפליטים היזידים. בתום המשימה הכריז אז הנשיא אובמה כי התקיפות מן האוויר נגד דאעש ייפסקו.
זו הייתה טעות קריטית.
כל אותו זמן המשיכו אנשי הארגון לצור על כפר אחד למרגלות הר סינג'אר, קוצ'ו שמו. ד"ר מירזה דיניי, יועצו של הנשיא ברזאני לענייני מיעוטים, מצא עצמו מתרוצץ בין הקונסול האמריקאי והבריטי בעיראק ובין המוכתר של כפר קוצ'ו, בניסיון להסיר את טבעת החנק של דאעש. לג'יהאדיסטים הייתה דרישה אחת מהיזידים: "התאסלמו או תמותו".
דיניי, רופא ולא חייל, היה היחיד שהבין שדאעש רציניים באיומיהם. הסיבה היחידה שאנשי דאעש לא פשטו על הכפר היה חששם מפני תקיפות אמריקאיות מן האוויר. באותו רגע שבו הודיע אובמה כי התקיפות הללו ייפסקו, נחרץ גורלם של אנשי הכפר. פחות מ-24 שעות לאחר מכן פשטו אנשי דאעש על הכפר. תחילה הוציאו להורג את 93 הגברים, ואז העלו את הנשים והנערות על משאיות בדרכם למוסול, לשמש כשפחות לאנשי דאעש. "האמריקאים ידעו הכול", אמר לי אז ד"ר דיניי בקול שבור. תקיפה אחת מהאוויר הייתה מעניקה לאנשי הכפר חלון הימלטות. אבל המדיניות האמריקאית להוציא את הכוחות מעיראק גברה, וכפר קוצ'ו שילם את המחיר.
הטבח בקוצ'ו שינה את חייו של מירזה דיניי. הוא החל לפעול להצלתם של בני המיעוט היזידי שנלקחו בשבי דאעש, עונו, נאנסו ונמכרו לשפחות. בשלוש השנים האחרונות הוא הציל ושיקם אלפים שנפלו בשבי דאעש. חלק מהבנתנו היום את תופעת דאעש נובעת ממפעל החיים שלו, לטיפול במי ששרדו את השבי והובאו לשיקום נפשי בגרמניה. גם המעקב אחרי הפעילות המחתרתית של דאעש דרך אפליקציות שונות וזיהוי התארגנויות טרור, החל ממעקב שלו אחרי מכירת שפחות על ידי דאעש באמצעות אפליקציית 'טלגרם'.
לא מופרך אפוא לקבוע כי אם יש מישהו שמגיע לו פרס נובל לשלום הוא מירזה דיניי. אולי זה המקום לייסד קבוצה שתציע את מועמדותו של הרופא-הדיפלומט לפרס. במיוחד אם לוקחים בחשבון את השחיקה המסיבית שחלה במעמדו של פרס נובל לשלום בשנים האחרונות, לאחר הענקתו נשיא אובמה. זו יכולה להיות חוויה מתקנת.
שלוש שנים אחרי, מירזה דיניי הוא עדיין יועץ מיוחד לנשיא כורדיסטן מסעוד ברזאני. היום הוא מייעץ לנשיא ברזאני בעניין השטחים הנתונים בסכסוך בין בגדד לכורדים. זוהי אולי אחת הבעיות הכי אקוטית במסעם האפי של הכורדים לעצמאות: השטחים שבסכסוך. בשלוש השנים האחרונות לחמו כוחות פשמרגה הכורדיים באומץ לצד ארה"ב והקואליציה הבינלאומית, בקרבות נגד דאעש ולמען סילוקם מאדמת עיראק. במהלך המלחמה השתלטו הכוחות הכורדיים גם על שטחים שבאופן היסטורי היו מיושבים על ידם, אך הם נדחקו מהם בעקבות תהליך ערביזציה מואץ בתקופתו של סדאם חוסיין. בהם כאמור עיר הנפט כירכוכ, הנמצאת במוקד הסכסוך בין בגדד ובין הממשלה הכורדית באירביל.
כעת, לאחר תקופה ממושכת שבה הוכיחו הכורדים בצפון עיראק את היותם נכס אסטרטגי למערב ואת יכולתם להתנהל באופן דמוקרטי וממלכתי, מבקש מנהיגה של כורדיסטן לממש את רגע החסד שבו הקהילה הבינלאומית מכירה בתרומתם של הכורדים ולהכריז על משאל עם לעצמאות. לא עצמאות בפועל, אלא רק משאל עם שבעקבותיו ייפתח משא ומתן עם בגדד על פרישה והכרזת עצמאות.
בימים האחרונים נעשו ניסיונות של הרגע האחרון לשכנע את ברזאני הקשיש לסגת, אך הוא בשלו. הרגע הגיע. ברחבי כורדיסטן שורר מתח, אך גם תחושה חגיגית. בעצרות העם מונפים אלפי דגלי כורדיסטן, ולצדם דגלי ישראל התומכת בשאיפת העצמאות הכורדית. הכורדים אינם מניחים למציאות המוזרה שבה הבית הלבן והמשטר בטהרן שותפים להתנגדות לעצמאות הכורדית, להעכיר את האווירה. הנשיא טראמפ אפילו שלח את יועצו האישי המיוחד, ברט מקגורק, בניסיון לשכנע את ברזאני לעצור את משאל העם ברגע האחרון. לשווא. האיראנים מצדם מפמפמים בתקשורת איומים מוסווים יותר או פחות, כמו המאמר ביומון 'חוראסאן' שכותרתו "הסכנות לשכנותיה של עיראק בהקמת ישראל שנייה".
אכן, מדינה כורדית היא אולי המכשול העיקרי בדרך לרצף שיעי מאיראן, דרך עיראק, עד סוריה ולבנון. אם זה תלוי באנשים כמו מירזה דיניי והממשלה באירביל, בשבוע הבא יצביעו הכורדים בצפון עיראק למען עצמאות. צעד ראשון בדרך ארוכה.
ערב משאל העם לעצמאות כורדיסטן, שאלתי את דיניי לתחושתו. "אני בוודאי חרד, ובעיקר מודאג", הוא אומר. "איננו יודעים מה צופן לנו העתיד. מצד אחד מדינה כורדית עצמאית היא התגשמות חלום בן מאות שנים. מצד שני האנשים מבולבלים ומתקשים להבין, כל שכן לקבל את ההתנגדות הבינלאומית, במיוחד של ארה"ב. אם לנסות לתמצת את סערת הרגשות שעוברת עלינו, יש תחושת אי-ודאות, יחד עם התפעמות מהתגשמותו של החלום. יש תקווה ענקית שחברינו בעולם יתנערו מבעוד מועד ויתמכו בהחלטה הכורדית. שכל מי שמהסס עדיין, יאמר כן".
עד כמה אתה חושש מהיום שאחרי?
"חושש מאוד. לבי כבד עליי מאוד. בכל מילימטר בגופי הדואב אני עדיין מקווה שלא תהיה מלחמה. אולם אם תפרוץ מלחמה, אנו מוכנים לשלם את המחיר גם אם הוא יהיה קשה וכואב. למדנו מההיסטוריה של הקמת מדינת ישראל, ואנחנו יודעים שלא קל להקים מדינה כנגד כל הסיכויים. האתגרים שניצבים מולנו עצומים. מלבד המאבק על זכותנו להתקיים בכבוד כעם חופשי, צפויה לנו מערכה כבדה נגד הטרור והפונדמנטליזם המזרח-תיכוני המאיימים עלינו. אבל אנו מוכוונים על ידי תחושה פנימית עמוקה שההיסטוריה לצדנו. אנו הולכים בכיוון הנכון, ואת הכיוון הזה כבר אי אפשר לשנות. הפור נפל, מדינה כורדית קום תקום".
ועדיין, העולם כולו נגדכם. ארה"ב אינה תומכת במשאל העם, גם האו"ם לא. רק לפני ימים אחדים הגיעה משלחת שהורכבה משליח מיוחד של הנשיא טראמפ, שליחו האישי של מזכ"ל האו"ם והשגריר הבריטי בעיראק, להניא אתכם ממשאל העם. המסר המשותף להנהגה הכורדית היה "חכו, היכנסו למשא ומתן. עליכם להמשיך ולדבוק בגורלכם המשותף עם עיראק".
"המסר הזה שגוי מיסודו. הוא נובע מהחשש שפרישתנו תוביל להתפרקות עיראק ולערעור היציבות האזורית. אולם 15 שנים כמעט תחת שליטתה של עיראק החדשה בעידן שאחרי סדאם חוסיין, ברור לכולם שעיראק החדשה היא כישלון. תוחלת החיים שלה כמדינה מאוחדת אינה גבוהה. דרוש לה מבנה גיאוגרפי ופוליטי חדש. השותפות שקיווינו לה עם עיראק בעידן שאחרי סדאם אינה קיימת, ומעולם לא התקיימה. עיראק החדשה לא מילאה את הציפיות שתלו בה.
"מעבר לכך, לא אנו הבעיה של עיראק. הכורדים מעולם לא היו הבעיה. לב הבעיה הוא הסכסוך הסוני-שיעי העתיק. רדיפת המיעוטים בעיראק והכורדים בראשם היא פועל יוצא של הסכסוך הזה. ועדיין, ניסינו לחיות עם הסכסוך תחת ההנהגה מבגדד. 15 שנים ניסינו, זה לא צלח. אין הבנה בינינו. עיראק איננה מדינה בריאה, ועל המשך קיומה ניצב סימן שאלה גדול כתוצאה מהיריבות בין סונים לשיעים. לפחות בעשרים השנים הבאות, אינני רואה רגיעה בסכסוך הזה".
ראש ממשלת עיראק, חיידר אל-עבאדי, שב והזהיר אתכם השבוע מפני משאל העם. "הכורדים משחקים באש", אמר. מבחינתו הוא לא יהסס לערב את הצבא העיראקי אם תפרוץ אלימות. עד כמה אתה מודאג מהאיום העיראקי?
"אני כמובן מודאג מהתנהלותה של הממשלה בבגדד כלפינו, אולם אין בכך לשנות דבר. עליהם להתחיל להפנים: כורדיסטן כבר איננה חלק מעיראק. החלטתנו להיות מדינה עצמאית היא החלטה שלנו בלבד. אנחנו כמו ילד שגדל ורוצה בית משלו. זו זכותנו הלגיטימית. כל השאר, כולל שאלת האזורים הנמצאים בסכסוך בינינו ובינם, הכול יכול וצריך להיקבע במשא ומתן בינינו, ואני מאמין שכך יהיה. החששות שלי הם אחרים".
ומה הם?
"אם אני חושש ממשהו, הרי זה מפלישה טורקית או איראנית. בעיקר איראנית. בעוד האיומים מבגדד כלפינו מוגבלים למדי להערכתי, הבחישה האיראנית באזורנו היא הדבר האמיתי. אם יש משהו או מישהו שבאמת יכולים לערער את היציבות, הרי זו איראן באמצעות המיליציות השיעיות. לכאורה, המיליציות הללו, ה'חאשד א-שעבי', פועלות תחת מרותה ובשליחותה של הממשלה בבגדד. בפועל, אין שקר גדול מזה. כולם יודעים שבגדד אינה שולטת בהן. המיליציות השיעיות הן העתק של משמרות המהפכה האיראניים, והפקודות האמיתיות מגיעות מטהרן. אני פונה לקהילה הבינלאומית ולארה"ב בראשה: עליכם לעבוד יחד עם הכורדים ולא נגדם, גם אם ההחלטה שלנו ללכת למשאל עם אינה מקובלת עליכם. חובתכם למנוע מאיראן ומטורקיה לתקוף את המדינה שבדרך, אם אינכם רוצים שכל מדינה באזור תפעיל מיליציות משלה באזור קרוע ומסוכסך. מדינה כורדית היא מקור ליציבות, ולא ההפך".
בתמצית, מהו המסר שלך לארה"ב ולקהילה הבינלאומית?
"מסר פשוט וחד-משמעי: חובתה של הקהילה הבינלאומית למנוע התקפה על המדינה שבדרך. המדינה הכורדית החדשה אינה איום כלפי אף אחד. זוהי מדינה דמוקרטית, חילונית, שפניה לשלום עם שכנותיה ועם העולם כולו. לשום מדינה אין זכות להילחם בנו, בוודאי לא לעיראקים".
מדינת ישראל הייתה הראשונה שהביעה תמיכה פומבית בכם, ובינתיים בין היחידות. למה אתה מצפה עוד ממדינת ישראל?
"פשוט מאוד, להמשיך לתמוך בנו. אנו שואבים עידוד מתמיכת העם היהודי ומדינת ישראל, ומצפים שתעזרו לנו לבנות מדינה דמוקרטית וחילונית מתוקנת בדמותה של מדינת ישראל, שהיא היהלום בכתר המזרח התיכון. כאשר המדינה הכורדית תקום תהיה לכך השפעה חיובית עמוקה על האזור כולו. הרעיונות הדמוקרטיים יתחילו לחלחל למדינות הערביות השכנות, ותהיה לכך השפעה בראש ובראשונה על יחסן של הממשלות הערביות כלפי אזרחיהן. הן יידרשו ליתר פתיחות כלפי אזרחים ומיעוטים, ובמזרח התיכון יש מיעוטים רבים".
לא פעם נשמעת האמירה שטוב שישראל תומכת בכורדים, אבל שצריך לעשות את זה בשקט כי זה יוצר בעיות ומקפיץ את השכנים הערבים.
"אני לא אוהב שאומרים את זה. אני בעד תמיכה ישראלית נקודה. נכון שיש הרבה משתנים שמסבכים את התמונה, ולפעמים צריך לפעול בדרכים דיפלומטיות. זה פועל לשני הכיוונים. למשל ביחסים של ישראל עם טורקיה, או ביחסים שלנו עם המדינות הערביות. אבל גם זה הולך ומשתנה. התפקיד שישראל יכולה למלא הוא בעיקר בהידוק היחסים עם ארה"ב ואירופה".
אחת השאלות הגדולות בתהליך העצמאות הכורדי הוא גורלם של בני המיעוטים. הטורקמנים, היזידים, האשורים. אתה בעצמך בן המיעוט היזידי.
"זו אכן אחת השאלות הקשות. מעמדנו במדינה הכורדית ייקבע בחוקה, אבל לא זו השאלה שמדירה מעינינו שינה. המיעוט היזידי יושב ברובו באזור סינג'אר, המחולק תחת השפעה של ממשלת כורדיסטן, המחתרת הכורדית ה-PKK, והממשלה השיעית שמושבה בבגדד. החשש שלנו הוא שאם תפרוץ מלחמה, האנשים הללו שעברו סבל שלא יתואר תחת טרור דאעש, יחולקו לאזורי שליטה נפרדים בכורדיסטן ובמרכז עיראק. אנחנו מיעוט קטנטן ולא יכולים להיפרד לחלקים, ומי שמבין אותנו ומקבל אותנו הוא הצד הכורדי. הצד השני הרג בנו ושִעבד אותנו. החשש הוא שאם בעיית האזורים בסכסוך לא תיפתר בדרכי שלום, אנחנו נהיה שוב במוקד של שדה הקטל".
אם הייתה לך אפשרות לפגוש את הנשיא טראמפ בעצרת האו"ם, מה היית אומר לו?
"אנחנו הטובים! אנא, תן לכורדים הזדמנות אמיתית להשיג עצמאות בדרכי שלום. אם ברצונך להשיג שלום במזרח התיכון כמו שאתה אומר, עליך להבין: עיראק במתכונתה הנוכחית היא מדינה חולה. אין לה עתיד, והיא לעולם לא תאוחד. אם ברצונך למנוע עוד ועוד סכסוכים ולמנוע את מותם של אלפים רבים, עליך לכבד עכשיו את תוצאות משאל העם הכורדי, ובהמשך לאפשר למדינות חדשות לקום באזור. האלטרנטיבה היא מורסה מזרח-תיכונית מבעבעת, שממשלות האזור שולחות אליה מיליציות העושות בה כבשלהן".
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם