ראשי » חדשות » דעות

מסע נתניהו באמריקה הבהיר: הדרך לארה"ב עוברת בי-ם

הנשיא טראמפ וראש הממשלה הישראלי רואים עין בעין את רוב הסוגיות שעל סדר היום. בקהילה הבינלאומית שוב רואים בקשר עם ישראל אמצעי להתקרב לארה"ב. הנחת העבודה הישראלית אומרת שהנשיא ינסה לכנס בסתיו ועידה אזורית

האו"ם אותו או"ם, ניו-יורק אותה ניו-יורק - אבל אמריקה כבר לא אותה אמריקה. דונלד טראמפ, האיש שיושב בבית הלבן, משנה לנצח את מעצמת-העל היחידה בעולם, ולא משאיר איש אדיש. אפילו במעוז הימני-אורתודוקסי במנהטן, זה שג'ארד קושנר, ג'ייסון גרינבלט ודיוויד פרידמן משתייכים למעגליו החברתיים, ההתייצבות מאחורי טראמפ כבר לא מה שהייתה פעם. כשעל שולחן השבת שעליו סעדתי הוזכר שמו של הנשיא, בן רגע ניצת ויכוח בין בני הזוג המארחים. רק החלפת השיחה לנושא שאינו טעון, חקירות נתניהו, הרגיעה את הרוחות.

הדעה הרווחת היא שבמשמרת של טראמפ ארה"ב נחלשת. גם בחוגים המדיניים בישראל רואים כך את הדברים. אולם דומה שבשבועות האחרונים רכבת ההרים של הנשיא החלה להאט, ומגמה זו ניכרה היטב במהלכיו השבוע בעצרת האו"ם ובאירועים הקשורים אליה: לא עוד הצהרות נטולות רסן, אלא נאומים מתוכננים וסדורים שאליהם נלווים צעדים מדיניים ממשיים.

דוגמה לטראמפ החדש ראינו בנאום הנשיא בעצרת האו"ם וגם יום קודם לכן ב'כנס הרפורמות באו"ם' שיזמה השגרירה האמריקאית לאו"ם, ניקי היילי. אחרי שבמהלך מסע הבחירות קרא לסגור את האו"ם, טראמפ אמר השבוע שהארגון בסך הכול צריך לשפר את תפקודו ולקצץ את הבירוקרטיה. ליתר ביטחון, כדי למנוע סקנדלים והחלקות, הנשיא הצליח ברוב הזמן לקרוא את דבריו מן הכתב. בישראל, אגב, מצפים בכיליון עיניים לרפורמות באו"ם, מתוך תקווה שיסייעו לתקן את האפליה המובנית בארגון נגדה.

גם בהיבטים אחרים נראה שטראמפ ואנשיו למדו כיצד העסק פועל. הנשיא הכניס להלם את ראשי מפלגתו ואת התקשורת כשחבר לדמוקרטים בקונגרס כדי להעביר חקיקה שעד כה נבלמה. הצעד הנועז הזה מיתן את הביקורת הדמוקרטית והתקשורתית עליו, לימד שלא ייתן עוד לרפובליקנים לטפס על גבו, והקרין שהוא סוף-סוף עושה ולא רק מדבר.

גם תפקודו מול ההוריקנים נתפס פה חיובי. טראמפ הפגין מנהיגות כאשר שוב ושוב הזהיר את האוכלוסייה האמריקאית בחשבון הטוויטר שלו להתפנות מראש מהאזורים הצפויים להיפגע מהסופות, ואף ביקר באזורים שניזוקו. במדיניות החוץ רשם הישג כשהצליח להעביר החלטה במועצת הביטחון להחמיר את העיצומים על צפון-קוריאה. אפילו חזרתה של הילרי קלינטון למסכי הטלוויזיה כדי להאשים את כל העולם בהפסדה לטראמפ  - מלבד עצמה, כמובן - מוסיפה לו נקודות.

בשלב זה מדובר רק ב-2 אחוזים בסקרים ביחס לשיעור התמיכה בו לפני חודש, אבל מותר להעריך שהמגמה תימשך. אמנם תפקידים רבים בממשל עדיין לא אוישו ובתחומים רבים עדיין לא גובשה מדיניות, פה ושם הממשל מדבר עדיין בשני קולות וטראמפ משתולל לעתים עם התבטאויות וציוצים בלתי צפויים, אבל אחרי שמונה חודשי היריון קשה - תקופה כפולה לעומת ממשלים אחרים בתחילת דרכם - נראה שהדברים מתחילים להיכנס למסלולם.

כל זה נראה טוב מאוד לישראל, כי כשאמריקה חזקה - ישראל חזקה. על אחת כמה וכמה נכונים הדברים כשמדובר בממשל שמרני ואוהד, שרואה עם מנהיגנו עין בעין את רוב הסוגיות שעל סדר היום.

עם זאת, בפגישת טראמפ עם ראש הממשלה בנימין נתניהו לא התקבלו החלטות ולא גובשו עקרונות ממשיים. כמו במפגשים הקודמים, הייתה זו יותר החלפת דעות מאשר עיצוב מדיניות ממשית. נתניהו הציג את הסכנה הנשקפת מאיראן ואת עמדותיו לגבי הסדר עם הפלסטינים, וטראמפ בעיקר הקשיב.

גישתו כלפי איראן זהה לזו של נתניהו, אבל הוא נזהר מלספק התחייבויות מעשיות. גם בסוגיה הפלסטינית טראמפ לא ירד לפרטים. הוא הביע את רצונו העז להגיע להסדר, אבל המילים "התנחלויות" או "בנייה" לא הוזכרו. המונח "מדינה פלסטינית" אינו עולה על שפתיו של הנשיא.

 
אך די להיזכר באותו המקום ובאותו הזמן שבו היינו לפני שנה כדי להבין עד כמה הדברים השתפרו. בעצרת האו"ם דאשתקד נפגש נתניהו עם נשיא ארה"ב ברק אובמה, כשבאוויר עמד החשש שיפקיר אותנו במועצת הביטחון - כפי שאכן קרה שבועות אחדים לאחר מכן עם החלטה 2334.

השנה, עם טראמפ והשגרירים ניקי היילי ודיוויד פרידמן, ישראל מוגנת במועצת הביטחון כמו במקלט אטומי. לא רק שאיש לא יפגע בה לרעה, אלא שבקהילה הבינלאומית שוב רואים בקשר עם ישראל אמצעי להתקרב לארה"ב. הדימוי הזה סייע בין השאר להצלחת מסעו של ראש הממשלה באמריקה הלטינית, לפני בואו לניו-יורק. לא פחות מכך, ראש הממשלה החזיר לעולם הערבי את ההכרה שהדרך לוושינגטון עוברת בירושלים.

נתניהו, כך עלה מדבריו לעיתונאים לאחר הפגישה, מתכנן לכפות פעם נוספת על הקהילה הבינלאומית הטלת עיצומים על איראן, ואף יבקש להכריח את מדינות העולם לבחור בין הכלכלה האיראנית לזו האמריקאית. כמו בשנים 2010 והלאה, נתניהו שוקל לחזור על התרגיל שבמסגרתו ינסה לשכנע את השחקנים הבינלאומיים לבלום את איראן בדרכים דיפלומטיות, שאם לא כן ישראל תפעל צבאית. זה פשר החלטתו לפנות ישירות לשליט איראן עלי חמינאי, וזו אחת התועלות הצדדיות של ההתקפות המיוחסות לישראל לפי גורמים זרים נגד איראן וגרורותיה בסוריה.

ביום ראשון בערב קיים נתניהו פגישה בת למעלה משעה עם ראשי הארגונים היהודיים. היו שם ראשי איפא"ק הווארד קור וליליאן פינקוס, מזכ"ל 'ועידת הנשיאים' מלקולם הונליין ואחרים. שלא כמו הפדרציות היהודיות או ראשי הזרמים הדתיים כאן, עילת קיומם של ארגונים אלה היא רק תמיכה בישראל וסיוע לה, ולא סוגיות דתיות או פנים-יהודיות.

עם זאת, התיישרותו של נתניהו עם העמדות החרדיות הנוקשות לגבי הגיור ולגבי ביטול מתווה הכותל, וכן הפוסט הסמי-אנטישמי של בנו יאיר נתניהו, הביאו לכך שחלק ניכר מהפגישה עסק בנושאים מעין אלה. רק כשיושרו ההדורים אפשר היה להתפנות לנושאים האחרים כמו איראן, חמאס והקשרים עם מדינות ערב. תמיכת הקהילה היהודית כבר איננה כשהייתה, אך ממילא אם יתפתח בסוגיה הפלסטינית עימות בין טראמפ לנתניהו – רבים כאן חלוקים על העמדות הימניות של הממשלה.

 
בינתיים, הנחת העבודה של בכירים ישראלים המעורבים במגעים עם הערבים היא שטראמפ ואנשיו ינסו לכנס ועידה אזורית בסתיו או לאחר מכן. התנאים לכך בשלים בשל הנוסחה המוסכמת על ישראל ועל הערבים, ולפיה הבסיס לשיחות יהיה "משא ומתן על בסיס היוזמה הערבית עם שינויים". נתניהו כבר הביע את הסכמתו לנוסח הזה, וראוי להזכיר שנקודת המוצא ביוזמה הערבית, המוכרת גם בנוסח "היוזמה הסעודית", היא נסיגה לקווי 1967 והקמת מדינה פלסטינית שבירתה ירושלים.

משמעות הדבר היא שהשינויים אשר שני הצדדים מסכימים להכניס ביוזמה צריכים, מבחינת ישראל, להיות משמעותיים מאוד. זה אחד החששות הישראליים בנוגע לוועידה. כמו בימי המגעים שקדמו לוועידת מדריד, ישראל רוצה לוודא שאחרי הכינוס הזה לא יתבעו ממנה ויתורים קשים.

כדרכם, הפלסטינים מערימים קשיים, ולא ברור אם ייענו להזמנה של טראמפ לוועידה אזורית. שלושה נציגים ישראלים אמרו בשבועות האחרונים כי אם הנשיא דונלד טראמפ יודיע על כינוס ועידה כזו, ישראל ומנהיגי האזור הערבים יבואו אליה. חלק סבורים שמדינות ערב יגיעו גם ללא הפלסטינים, אך הרוב מעריכים שאבו-מאזן הקשיש והחולה עדיין מחזיק את השאלטר על הפקק שנקרא מדינות ערב.

ישראל, אגב, משלמת במטבע קשה כדי לקרב את אבו-מאזן אל השוקת. במקביל לעצרת הכללית של האו"ם מתקיים כל שנה כנס המדינות התורמות לפלסטינים. השר צחי הנגבי, שמייצג כבר כמה שנים את ישראל במפגשים הללו, מנה שם את "תוכניותיה של ישראל לשיתופי פעולה עם הרשות הפלסטינית וחזונה לגבי חיזוק יכולתם של הפלסטינים לנהל בעצמם את חייהם".

דבריו של הנגבי מכוונים לסדרת צעדים כלכליים, אך משמעותם בפועל היא העברה של נתחים משטחי סי לפלסטינים, ובהם אזור התעשייה הענק המתוכנן לקום בתרקומיה. האם כל זה יספיק כדי להתניע תהליך מדיני? בשלב הזה אין לדעת.

בראש דאגותיו של נתניהו, מכל מקום, עומד עדיין הנושא האיראני, ולא הפלסטיני. מלבד ההיבטים הכלכליים והמסחריים שגלומים בביקורו ביבשת האמריקאית, לכך הוקדשו נאומיו ושיחותיו עם מנהיגי ארגנטינה, פרגוואי, קולומביה ומקסיקו. ראש הממשלה משוכנע שעצם הביקור במדינות האלה וההסכמים שנחתמו במהלכו ישפרו מאוד את מעמדה העצמאי של ישראל בעולם, כך שבעתיד תלותה בארה"ב תפחת.

הראיה לכך שישראל ונתניהו נתפסים בדרום אמריקה כמדינה שאי אפשר לוותר עליה הגיעה דווקא לאחר שכבר נחתנו בניו-יורק: נתניהו דילג במסעו על ברזיל, המעצמה האזורית של אמריקה הלטינית, מכיוון שהיא נתונה במשבר פוליטי מתמשך. אבל צעד זה עורר אי נעימות הדדית, ולכן כשאנשי נתניהו גיששו אצל לשכת נשיא ברזיל מישל טמר אם יהיה מעוניין להיפגש עם ראש הממשלה בניו-יורק - התשובה החיובית הגיעה במהירות. כך נוספה ללוח הזמנים של נתניהו פגישה לאחר נאומו באו"ם, קרוב מאוד לשעת היציאה מניו-יורק, כדי לא לאחר ארצה לקראת החג.

מלבד עצם קיום המפגשים עם המנהיגים הזרים, לא כלל מסעו של נתניהו חדשות גדולות. כדי שיהיה יעיל בטווח הארוך, אומרים אנשי המקצוע וגורמים עסקיים, מוכרחות להתלוות לו פעולות בהמשך כגון חיזוק הנציגויות הישראליות, מיזמים משותפים ועוד. אחרי ביקורו ההיסטורי של נתניהו באפריקה, התלוננו מנהיגי היבשת שהפעולות שיזמה ישראל לאחריו אינן מספקות. מה שנכון לאפריקה, נכון גם לאמריקה.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

אריאל כהנא

הפרשן המדיני של "מקור ראשון"

לכל הטורים של אריאל כהנא