בת הכומר: הבית שבו גדלה האישה החזקה בגרמניה
איש הכמורה, הורסט קסנר, אינו מוכר היטב, אך לפי המדגמים, בתו צפויה לזכות בכהונה רביעית כקנצלרית גרמניה. אנגלה מרקל כמעט ולא מספרת את סיפור אביה, ובחינת כתביו וראיונות עם מכריו חושפים עולם ערכים מרתק של אמונה וסוציאליזם
זמן קצר לאחר איחוד גרמניה ב-1990 תהה איש כמורה לותרני בחלק המזרחי, הקומוניסטי לשעבר, אם אפשר ליישב בין נצרות ובין קפיטליזם. "גרמניה ואפילו כנסיותיה נשלטות על ידי חשיבה כלכלית", גילה איש הכמורה בחרדה ב-1991, "אבל המסר של התנ"ך קורא לכולנו לשפוט את המערכות הפוליטיות והכלכליות מזווית המבט של קורבנותיהן". בשל החשש לאנשים שגורלם לא שפר עליהם ומהרס הסביבה הטבעית, הזהיר אותו איש כמורה מכך ש"ניחנק בבזבוז ובתשישות שלנו".
איש הכמורה, הורסט קסנר, אינו מוכר היטב. כיום, עם זאת, בתו היא אולי האישה העוצמתית ביותר בעולם. זו אנגלה מרקל, שעל פי המדגמים האחרונים צפויה להיבחר לכהונה רביעית כקנצלרית גרמניה. ניצחון זה יבטיח לה ותק מרשים של 16 שנים בתפקיד, שאופיינו בנכונותה הלא מתפשרת להגן על הסדר הליברלי בעולם.
מרקל מצביעה בבחירות (צילום: רויטרס)
אביה של מרקל הופיע בעצרות הפוליטיות שלה לעתים רחוקות, והקנצלרית המאופקת בקושי מספרת את סיפורו. אבל ביקור באתר הסמינר שעליו פיקח, ריאיון עם האנשים שהכירו אותו ובחינה של כתביו הפרטיים והרצאות שנשא ושנשמרו בברלין מציעים כולם מבט על העולם שבו גדלה מרקל (63).
היה זה עולם של אידיאליזם המבוסס על אמונה, שאותו בלם הדיכוי הממשלתי. ב-1954, השנה שבה נולדה מרקל, העתיק אביה את מקום מגוריו עם משפחתו מעבר למסך הברזל – הוא נסע מזרחה לרפובליקה הגרמנית הדמוקרטית, נגד הגל של מאות אלפי אנשים שברחו למערב-גרמניה. ב-1957 התיישבה משפחת קסנר בקצה טמפלין, עיר כפרית קטנה במדינת ברנדנבורג, שבה נהרות מתפתלים בין אדמות החקלאות.
משימתו של איש הכמורה הייתה לבנות פרוטסטנטיות מזרח-גרמנית ברורה, אך להפריד בין הדת למדינה – להשקפתו יש להעניק, כפי שנמסר בכתבי הקודש, לקיסר את אשר לקיסר ולא-ל את אשר לא-ל.
"מעולם לא חשתי שמזרח-גרמניה היא ביתי הטבעי", אמרה מרקל ב-1991, שנה לאחר שנבחרה לראשונה לפרלמנט הגרמני כחברת האיגוד הדמוקרטי-נוצרי, כשהיא מייצגת ציבור בוחרים שלאורך החוף הבלטי. "אבל תמיד השתמשתי בהזדמנויות שהיא סיפקה", הוסיפה הקנצלרית לעתיד.
בראיונות שונים הדגישה מרקל את ידידותה הקרובה עם אמה, הרלינד קסנר, באומרה כי אביה היה עסוק בלימוד תיאולוגיה ולימוד בסמינרים על נושאים כגון "הא-ל – אבינו-אמנו-חברנו". איש הכמורה דרש ממרקל ומשני אחיה הקטנים להיות "מושלמים ומסודרים", היא נזכרה. ביום הולדתה השלושים, כשראה את מעונה הצנוע בברלין, שבה שימשה חוקרת באקדמיה למדענים, העיר אביה: "לא הרחקת לכת יותר מדי בחיים", לטענת העיתון הגרמני 'די וולט'.
קסנר מת ב-2011, שש שנים לאחר שהפכה בתו לקנצלרית הראשונה מהמזרח – והאישה הראשונה שמילאה תפקיד זה. היא נכנסה לפוליטיקה זמן קצר לאחר נפילת חומת ברלין, והצטרפה למפלגה שנקראה "התעוררות דמוקרטית", שבמהרה התאחדה עם הנוצרים-דמוקרטים. אמה, שנאסר עליה להיות מורה במזרח-גרמניה, הצטרפה לסוציאל-דמוקרטים, ואחיה לירוקים.
קשה יותר לשים את האצבע על אמונותיו הפוליטיות של אביה. הסמינר העתיק את מקומו לאחר נפילת החומה, ובשנות התשעים בילה קסנר את רוב זמנו בשיקום הכנסייה שבקצה טמפלין, 'הכנסייה הקטנה בדשא', שנבנתה במאה ה-18.
בכירים בכנסייה הלותרנית במערב-גרמניה קראו לו "קסנר האדום" בגלל מסעו למזרח. לפי הטענה, מעמדו כאיש כמורה בעל שורשים מערביים הביא לו יתרונות מיוחדים במזרח-גרמניה, כולל גישה לטקסטים אסורים ושתי מכוניות לשימושה של משפחתו. לפי סברה אחת הוא המשיך להאמין בסוציאליזם לאחר פירוק מזרח-גרמניה. עם זה, דעה אחרת גורסת כי הוא מצא בסיס בכתבי הקודש לעקרונות הקומוניסטיים, אך התפכח מאשליותיו בעקבות המדיניות שהכתיבה מדינת הלוויין הסובייטית.
"הוא הביע סימפתיה לרעיונות ישנים מאוד של סוציאליזם שתוארו בכתבי הקודש, רעיונות בדבר הצורך לחלוק עם שכנך, וחשב כי יהיה אפשר ליישם אותם שם", אמר ג'ובסט רייפנשטיין, שעבד עם אביה של מרקל ב'וולדהולף', המרכז הכנסייתי – ומקום מעונם של נכים – שאליו הגיע קסנר בפרברי טמפלין כדי להכשיר את אנשי הכמורה. 'וולדהולף', שנוסד ב-1852 כבית ספר לילדים לא ממושמעים, נותר ביתם של הנכים אף שהסמינר שקסנר עמד בראשו יותר משלושה עשורים כבר נעלם משם.
ב'וולדהולף' התגוררה מרקל עם משפחתה בחדרים שהיו בקומה העליונה של בית מכויר ומרופט, שאותם חלקו עם תלמידי הסמינר. היא הצטיינה בלימודיה, והעבירה את זמנה בגני המוסד עם הנכים ששהו בו.
בזמן שהסלימה המלחמה הקרה, חששו מנהיגי הכנסייה במזרח מהפקעת שירותיה בידי המדינה הטוטליטרית. בתחילה הכנסייה הפרוטסטנטית – שהחשיבה 80 אחוזים מאוכלוסיית המזרח כחבריה – סברה שתוכל להיות "מבצר המוגן מידי המדינה", אמר דטלף פולק, מומחה ללימודים דתיים באוניברסיטת מינסטר. אבל הצגתה של המקבילה החילונית למוסד הדתי לקראת סוף שנות החמישים, בדיוק כשהגיע קסנר לטמפלין, ערערה את אחיזתה של הכנסייה בבני הנוער. "הממשלה ניצחה במאבק הכוחות", הסביר פולק.
המתח גאה בעשור הבא, הוא הוסיף, אבל עד שנות השבעים של המאה שעברה קיבלו מנהיגי הכנסייה את ההנחה ולפיה "המטרה המרכזית היא בניית הסוציאליזם". אביה של מרקל אימץ לקרבו את המטרה הזאת כי הוא היה מחויב לרעיונות סוציאליסטיים, טען רייפנשטיין, מנהלה לשעבר של 'וולדהולף'. קסנר השתתף בוועידת השלום הנוצרית בהשפעת הסובייטים, שהגדירה את הכנסייה הפרוטסטנטית כ"כנסייה בתוך הסוציאליזם".
עם זאת, רייפנשטיין ציין כי קסנר החל להתנגד למדינת מזרח-גרמניה כשזו ביטלה את חופש הביטוי בכנסייה, וביקשה להנהיג מודלים נוקשים יותר של תכנון כלכלי. ב-1989, סיפר עוד רייפנשטיין, כשאי השקט התגבר בכל רחבי מזרח אירופה הצטרף איש הכמורה למחאות נגד הממשלה, שבמסגרתן השתלטו המפגינים על משרדי הביטחון של הרפובליקה הדמוקרטית הגרמנית.
"הוא היה סוציאליסט, אבל הוא ידע שדברים רבים היו שגויים", אמרה ז'קלין בויסן, עיתונאית גרמנייה ומחברת הביוגרפיה של מרקל. אפילו כחסיד הסוציאליזם, הוסיפה בויסן, התוודע קסנר למבקריו, והציג למרקל את עבודתו של מתנגד השלטון הרוסי אלכסנדר איסייביץ' סולז'ניצין. איש הכמורה נחשד על ידי המשטרה החשאית, שניסתה לגייס אותו כמודיע. מאוחר יותר ניסו אנשיה לגייס גם את מרקל.
הופעתה הראשונה של מרקל בקיץ האחרון במסגרת קמפיין הבחירות נעשתה בבית כלא לשעבר של ה'שטאזי', שבו קראה לגרמנים להיות "כוח למען החירות". "אנו יכולים לעצב עתיד טוב רק אם נקבל את העבר", היא אמרה.
בפתקים שכתב בשנות השבעים הגה קסנר ב"משמעות החיים", וציטט פילוסופים כגון קרל מרקס ואפיקורוס. "הטבע לא העניק לאדם מטרה, אלא הוא צריך לצאת למסע למצוא אותה ולהבין אותה", הוא הטעים, "אם הוא פוטר את עצמו מהמשימה הזאת, הוא חדל מלהיות אדם". בויסן אמרה כי גם למרקל יש מוניטין של אדם מחושב ואפילו אניגמטי. "תמיד היא מושווית לספינקס, ששומר על סודותיו".
לפני שלוש שנים שבה מרקל לכנסייה בטמפלין – זו שאביה הטיף בה מדי פעם - שבה אושר לה לדבר על אמונתה. היא התייחסה לדילמות דתיות שכרוכות בהחלטות פוליטיות שנויות במחלוקת, כגון חימוש המורדים הכורדים או הסיוע למהגרים. "הא-ל יצר כל בן אדם", היא אמרה, "אנחנו צריכים לחתור לשלמות, אבל אנחנו גם יכולים לטעות".
אחריות שגרתית מושכת אותה בחזרה לעתים לטמפלין, שבה אמה מתגוררת. התושבים רואים לפעמים את הקנצלרית עורכת שם קניות. לרוב הם מניחים לה לנפשה.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם