לפי מפה ישנה שנחשפה: בן־גוריון חתם על קו ירוק שונה במקצת
הגיאוגרף פרופ' משה ברוור בן ה־98 שהשתתף בשרטוט הקו: "לא ברור לי למה בן־גוריון בכלל חתם על המפה"
בעיזבונו של השר המנוח דב יוסף התגלתה לאחרונה מפה של ירושלים המחולקת אחרי קרבות תש"ח, חתומה בידי ראש הממשלה הראשון דוד בן־גוריון. החתימה נועדה כנראה לאשר את קווי התיחום בין שני הצדדים בתום המלחמה, אך באורח מוזר ובלתי מפוענח לעת עתה היא אינה תואמת בדיוק את תוואי הקו הירוק המפורסם.
בתקופת מלחמת השחרור כיהן דב יוסף כמושל הצבאי של ירושלים. במפה, שתועמד בקרוב למכירה פומבית בידי ידיד משפחה שירש אותה כחוק, מסומנים בטוש גבולות "הקו העירוני", קטע מהקו הירוק שחצה את ירושלים ואת הארץ בין מדינת ישראל הצעירה לבין ממלכת ירדן. היא חתומה פעמיים בידי דוד בן־גוריון, לא ברור מדוע, ומתעלמת משטחי ההפקר בין ישראל לירדן. השטחים הללו מופיעים רק במפות הרשמיות ששורטטו בהמשך, במהלך המשא והמתן על הגבול הסופי בין המדינות באביב 1949.
כך, שטח ההפקר באזור שער יפו, שרוחבו 100 מטר, חסר במפה, וגם שטח ההפקר באזור שער שכם, ברוחב 170 מטר, והשטח באזור תלפיות ושייח ג'ראח, שרוחבו 150 מטר. כמו כן לא מצוין במפה שטח ההפקר הגדול בשכונת מוסררה, שננטשה בידי תושביה הערבים.
ככל הנראה בן־גוריון חתם על המפה סמוך לשרטוט קו הגבול בסוף 1948 או לקראת מועד אימוצו כגבול בינלאומי (זמני) מחייב ב־1949. משה דיין ועמיתו הירדני עבדאללה א־תל חתמו עם שוך הקרבות על מפת הפסקת אש בעלת קווי תיחום דומים. הגיאוגרף פרופ' משה ברוור, שהיה מעורב בהתקנת המפות להסכם, סיפר לנו השבוע שהקו ששרטטו דיין וא־תל נועד להיות קו זמני בלבד.
"אני עצמי הייתי במסיבת העיתונאים שנערכה מיד אחרי שדיין חתם עם המפקד הירדני על ההסכם לגבי הגבול בירושלים", אומר פרופ' ברוור, כמעט בן 98. "המשא ומתן ביניהם נוהל בבית עזוב בשער מנדלבאום, בתיווך אנשי האו"ם. אחרי שהוא סוכם, כולל הסכם לגבי השיירות להר הצופים, נערכה מסיבת עיתונאים בצד הישראלי, שבה דיין הסביר על ההסכם הזה והציג את המפה".
בין השרטוט הראשוני לבין עיצוב המפות הסופיות נוהל מו"מ עיקש בין שני הצדדים. פרופ' פרוור מסביר, כי היו אזורים רבים שבהם הצדדים לא יכלו להסכים היכן יעבור הגבול ולכן החליטו ששום צד לא יעשה בהם שימוש. "את המפה הזו עם החתימה של בן גוריון אני רואה בפעם הראשונה. טיפלתי רבות במפה של ירושלים, והייתי יועץ בשאלות המיפוי שלה, כי היו לה בעיות של קני מידה ובעיות של מדידות. המדידות של אזור ירושלים בתקופת המנדט אינן מדויקות. בעוד שהחלק הישראלי מופה מחדש על ידי המרכז למיפוי ישראל, החלק הירדני מופה מצילומי אוויר בעיקר.
"למה דווקא בן גוריון חתם על המפות של ההסכם שהשיג משה דיין עם המפקד הירדני, לדעתי לא ברור. בדרך כלל חתימה הייתה בתחתית המפה ולא בתוכה. אף פעם לא חתמו בתוך המפה. גם נציגי האו"ם שהשתתפו ואישרו את ההסכם חתמו בתחתית המפה. למיטב ידיעתי, בגנזך המדינה אפשר למצוא את המפה המקורית של ההסכם.
השאלה שנשאלת כשרואים את המפה הגדולה שהשאיר אחריו דב יוסף היא מדוע בן גוריון חתם עליהן? לפי ברוור, בן גוריון לא היה מעורב אישית בקביעת הגבול בין ישראל לירדן כפי שהוא מופיע בהסכם רודוס, וכנראה האציל את הסמכויות בנדון למפקדי צה"ל שייצגו את ישראל במשא ומתן מול הערבים. ייתכן שהחתימה רק נועדה לאשרר שרטוטים שמשה דיין הגיש לראש הממשלה.
המפה בחתימת בן-גוריון תועמד אחרי החגים למכירה פומבית מקוונת בחסות בית המכירות הפומביות "קדם", אחד מבתי המכירות הגדולים בעולם לפריטי יודאיקה ותרבות ישראלית. הוא מקיים שבע מכירות פומביות בשנה, שבהן נמכרים פריטים במחירים של אלפי עד מיליוני דולרים.
אקו"ם