ראשי » חדשות » בארץ

"אם מישהו מפחד לצאת, יהיה כוח שייגש אליו"

בין סערת בג"ץ המסתננים להפגנות תושבי דרום תל אביב, נכנס לתפקידו המפקד החדש של מרחב יפתח, נצ"מ דוד פילו. לדבריו השינוי מורגש כבר בשטח: "לא רק ביטחון אלא גם איכות חיים"

החלטת בית המשפט העליון לפני כחודש בסוגיית גירוש המסתננים גרמה לזעם רב בקרב תושבי דרום תל-אביב. השופטים קבעו כי מבקשי עבודה שיתנגדו לגירוש מרצון ייכלאו לתקופה של שישים יום  בלבד, ולאחר מכן ישוחררו. מאות מוחים זועמים, שהבינו כי המשמעות היא שעם שחרורם ישובו המסתננים אל השכונה, יצאו לרחובות. רבים מהם אף התייצבו מחוץ לביתה של נשיאת העליון מרים נאור בירושלים, והשמיעו קריאות נגד מה שכינו "הסחבת שנוקט בג"ץ בגירוש מהגרי העבודה".

אל עין הסערה הזו נכנס ניצב-משנה דוד פילו, ששבועיים קודם לכן מונה למפקד מרחב יפתח במחוז תל-אביב. על פי הערכות המשטרה, באזור דרום תל-אביב חיים כ-40 אלף מסתננים. מספרם עולה במידה ניכרת בסופי שבוע, כאשר לאזור מגיעים מסתננים ממקומות אחרים בישראל כדי להיות עם משפחתם או חבריהם.
  
"היום אנחנו במצב שונה ממה שאתה מכיר לפני שנה ולפני שנתיים", טוען פילו. "כשהמסתננים התחילו להגיע לדרום תל-אביב, היו באזור הזה בסך הכול ארבעה-חמישה שוטרים. עם הזמן, כשהתחילה להיווצר שם בעיה, נוספו כוחות. היום אנחנו מדברים על תחנה של יותר מ-200 שוטרים - תחנת שרת, כשפעם אפילו לא היו קצינים בתחנה ההיא.

"כיום יש שם כוחות יס"מ, יסמ"ג (יחידת סיור של משמר הגבול), שיטור רגלי מאוד חזק, בילוש וחקירות. יש שיתוף פעולה עם העירייה גם בהיבט הרווחה - גם מול התושבים היהודים וגם מול המסתננים. אני פה מעט זמן, אבל למדתי וגם הכרתי את מה שהיה פה קודם. אנחנו במקום אחר מבחינת הביטחון האישי של האנשים. כשמדברים על אירועי שוד או אלימות, אנחנו בירידה דרמטית באחוזים עצומים. אם פעם חלק מהעבירות הופנו כלפי התושבים הישראלים, היום רוב העבירות מבוצעות בין המסתננים לבין עצמם".
 
פילו, 51, אב לחמישה, החל את דרכו במשטרה כחבלן. לאחר מכן עבר ליחידת אתג"ר (היחידה הארצית הפועלת נגד גנבות רכב). הוא פיקד על תחנת טייבה במשך שנתיים, ובמרחב השרון פיקד במשך שנתיים נוספות על תחנת קדמה שקיבלה אחריות גם על כפר-קאסם. ב-2015, לאחר מצעד הגאווה שבו נרצחה שירה בנקי ז"ל, נקרא לפקד על מרחב מוריה במחוז ירושלים. כעת, לאחר שנתיים, מונה לפקד על מרחב יפתח, אחד מארבעת המרחבים במחוז תל-אביב של המשטרה, החולש על חלקה הדרומי של העיר וכולל את העיר יפו. הוא גדל בירושלים ומתגורר כיום במודיעין, והוא חובש כיפה. "את זה אי אפשר להסתיר", הוא אומר בחיוך.

לדברי מפקד המרחב החדש, באזור שבו מרוכזים המסתננים ישנה נוכחות משטרתית גדולה. "יש שם כל הזמן כוח משטרה, ואני מדבר על 24/7. באזור נווה-שאנן, התחנה המרכזית, יש גם סיור רגלי שאותו חנך ראש הממשלה בביקורו במקום בחודש שעבר. התפקיד של הסיור הרגלי הוא נווה-שאנן רבתי, לוינסקי וכל האזור. כל הזמן מסיירים שם שוטרים, וזה יוצר את ההרתעה הנדרשת. בגינת לוינסקי יש כוח 24 שעות ביממה, כוח גלוי עם ניידת שלנו או של העירייה. בנוסף ישנו השיטור העירוני וגם סל"ע (סיירת לביטחון עירוני, י"ד) שיש בה גם שוטר וגם פקח. אנחנו שולטים בשטח ויוצרים הרתעה משמעותית מול המסתננים - בעיקר מול הצעירים, כי באזור נווה-שאנן גרים הצעירים. המשפחות בורחות הצדה, כי אזור נווה-שאנן מבחינתן הוא לא אזור שנוח לגור בו. השליטה שלנו באזור טובה".

מהם מאפייני הפשיעה של המסתננים?
"סמים, אלימות ומקרי שוד בינם לבין עצמם. יש שם בעיה של אלימות כלפי נשים בתוך החברה שלהם. גם אם הם נשואים וגם אם לא, האישה תמיד במצב נחות. אם הגבר עוזב אותה, אז כל דכפין יכול לפגוע בה. זה מצב לא נעים. יש אירועים לא פשוטים של אלימות במשפחה. הנושא האחרון הוא הזנות, שהיא מתוקף הנסיבות. בתחום הסמים הם מתחילים להיות סוחרים קטנים אחרי שהם יוצרים קשר עם סוחרים יותר גדולים שמגיעים מלוד, מרמלה ויפו. אנחנו מטפלים בהם ביד קשה. יש הרבה תפיסות של סמים בתחנת שרת, בגלל הכמויות ובגלל שהסחר מרוכז בשטח מאוד קטן. סביב הסחר הזה יש גם הרבה שודים ואלימות ביניהם. גם גניבות טלפונים ודברים דומים מתרחשות בינם לבין עצמם. כמעט אין מעשים כאלה כלפי ישראלים.
 

"אנחנו לא מקלים ראש בעבירות שהמסתננים עושים בתוך החברה שלהם, וגם לזה אנחנו נותנים מענה. יש שיפור גם ברמת הדיווח של המסתננים למשטרה. הם מדווחים היום הרבה יותר. אני מניח שיש גם אירועים שאנחנו לא יודעים עליהם, אבל מתוך שישה מקרי שוד שהיו לאחרונה - חמישה כבר מפוענחים. אפילו ברמת האלימות במשפחה יש שיפור.  בעבר אישה לא הייתה מתלוננת, היום היא יודעת שיש משטרה ושיש מענה, והיא מגישה תלונה נגד הבעל או בן הזוג שהכה אותה".

אתה אומר שהפשיעה היא בין מהגרי העבודה לבין עצמם, אבל התושבים הישראלים טוענים שהפשיעה מופנית כלפיהם.
"ברמת הנתונים זה לא כך. אני מדבר על עובדות ומספרים, לא על תחושות. יש קבוצות ובעלי אינטרסים שמושכים לכל מיני כיוונים, אנחנו לא במגרש הזה. יש לנו קשר מצוין עם התושבים הישראלים. אנחנו מחוברים לקבוצות הוואטסאפ שלהם. מפקד תחנת שרת נמצא בקשר ישיר עם כל קבוצות התושבים. פעם בשבועיים-שלושה הוא נפגש איתם. אתן לך דוגמה מביקור ראש הממשלה. האישה שראש הממשלה עלה איתה לקומה השמינית סיפרה לו שכשהיו לה בעיות רפואיות וקושי ללכת, מי שליווה אותה היה משטרת ישראל. אנחנו מחוברים ברמה שאם מישהו באחת השכונות או ברחוב אומר לנו 'אני מפחד לצאת', יהיה כוח שייגש אליו. הקשר עם האזרחים מצוין, גם הם יגידו לך שחל שיפור גדול. להגיד לך שנעים ללכת בלילה בנווה-שאנן? לא, זה לא נעים. גם אם אני אלך שם על אזרחי אני ארגיש לא נעים. אבל ביום, וכשיש שם שוטרים על כל צעד ושעל, המסתננים מבינים את המשילות ואת החוקים ויש הרתעה משמעותית".

אותה אישה אמרה לראש הממשלה שהיא לא יוצאת מהבית כי היא פוחדת לעלות ולרדת. זו מציאות שאפשר להשלים איתה?
"לא נעים לעלות במדרגות במצב כזה, אבל גם בלוד למשל יש בניינים של 14 דירות שרק שלוש מהן של יהודים וכל השאר של מוסלמים. היהודים גרים מאחורי רב-בריח עם ברזלים על הדלתות. זה לא משהו יוצא דופן. בטח שהיא תרגיש לא נעים אם היא לבד בבניין וכל השאר מסתננים. היום המצב טוב יותר. אנחנו מכירים את האישה, הבניין שלה מוכר לנו. היא לא היחידה, יש עוד כמה מבוגרים כאלה, ויש לנו קשר יומיומי איתם. השוטרים מגיעים אליהם הביתה, מבקרים אותם. יש להם כתובת לפנות אליה. זו המציאות הקיימת וצריך להתמודד איתה. אנחנו לא יצרנו אותה, אנחנו מקבלים אותה ונותנים לה מענה. העובדה שאנחנו עולים אליה כל הזמן משדרת מסר שמי שייגע בה יטופל ביד קשה. אני מסכים עם התחושה שלה שלא נעים לעלות ולרדת, אבל בסוף, ברמת הפגיעה - זה לא קיים.
 

"זה גם לא נעים שיש לך 'חמארה' (מעין פאב מאולתר, י"ד) ליד הבית. יש אנשים מבוגרים באחד הרחובות שלידם פועלת חמארה, ולא נעים לעבור שם. הטיפול בחמארות משמעותי מאוד. פעם החמארות היו מפוזרות בכל נווה-שאנן. היום הן מרוכזות באזור אחד בתחנה המרכזית הישנה. החמארות כל הזמן בפיקוח שלנו. מקומות שיש בהם אלימות אנחנו סוגרים. הם למדו שצריך לפעול לפי החוקים והנהלים. הם מוציאים רישוי עסקים בעיריית תל-אביב ופועלים לפי הנהלים. אם פעם היו 200 חמארות מפוזרות, כיום יש משהו כמו 40-50 באזור מאוד ספציפי".

אז אתה טוען שחל שינוי משמעותי בדרום העיר?
"צריך להסתכל מה היה בעבר ואיפה אנחנו היום. אנחנו לא בשווייץ ולא הכול ורוד, אבל אם אתה מסתכל על מה שיש פה עכשיו מול מה שהיה לפני שנה ושנתיים, השינוי ניכר. אם היית עובר בנווה-שאנן, גם ביום, סביר להניח שהיית חוזר מוכה, בלי ארנק ובלי טלפון. היום אתה יכול ללכת לבד, בוודאי בשעות היום. נכון שבשעות הערב יש עוד חשש, אבל ביום אין בעיה. וזה השינוי, שינוי מהותי. יש עוד המון מה לעשות. המהות של הסיור הרגלי היא שיטור עם פנים. זו לא ניידת שעוברת וחולפת. השוטרים מכירים את הסוחרים, הסוחרים מכירים אותם, ואם יש להם בעיה הם פונים אליהם. לסוחרים היהודים יש קשר ישיר עם מפקד התחנה, ואם יש בעיה אנחנו נותנים להם מענה מיידי, גם בוואטסאפ. בעבר היה כאן מעין שוק שבו מכרו אופניים ומכשירי טלפון גנובים. ביטלנו את זה וזה לא קיים יותר. נעשתה שם עבודה מדהימה. היום הם מבינים את החוקים ואת הכללים ופועלים על פיהם. זה עניין של מעקב שלנו ויצירת הרתעה".

לפי נתוני המשטרה, כאמור, אוכלוסיית המסתננים בדרום תל-אביב מונה כששת אלפים ילדים. בעקבות כך הוקם בתחנת שרת מחלק נוער כדי להתמודד עם הפשיעה של אותם ילדים ונערים. "התוכנית היא להגדיל את המקום", מגלה פילו. "המטרה היא לטפל בבני הנוער, כי בתוך שלוש-ארבע שנים אלו יהיו הבעיות שניתקל בהן. אנחנו מכינים את עצמנו לנושא הזה".

איך אתה מתייחס להחלטת בית המשפט בנושא המסתננים?
"אני צריך לתת שירות לכל התושבים שגרים אצלנו, גם למסתננים, גם הם בני אדם. אם הם רבים ביניהם או שמישהי נאנסת, זה טיפול שלי. אם לא נהיה שם, בסוף זה יגיע לתושבים הישראלים. ואני נותן את כל המענה שאני יכול לתת. אם יתקבלו ברמה הממשלתית החלטות כאלה ואחרות, זה משהו אחר. אנחנו ממשיכים באותה עבודה ובאותה מתכונת. בדקנו בשטח לראות אם החלטת בית המשפט השפיעה, אז היו קצת הפגנות וכמובן הביקור של ראש הממשלה. אנחנו ערוכים, ואם תתפתח איזושהי בעיה נדע לתת לה את המענה. המשימה שלנו היא לתת ביטחון, לשמור על הסדר הציבורי ואיכות החיים של כל התושבים. אנחנו לא קובעי מדיניות מי יהיה פה ומי לא יהיה, את מי יגרשו ואת מי לא יגרשו. אנחנו כפופים להחלטות ומכבדים אותן".
 

מה החזון שלך לגבי דרום תל-אביב?
"זה לא החזון שלי אלא של המחוז. החזון הוא לאפשר לתושבים המקוריים להמשיך לחיות שם. כל זמן שהם רוצים לחיות שם, אנחנו צריכים לאפשר להם. בנוסף, לאפשר משילות שלנו מול המסתננים. אנחנו אמורים לתת שירות לכולם, לכל מי שנמצא שם. אנחנו פועלים על פי חוק ואנחנו צריכים לתת את המענה, בטח ובטח לתושבים המבוגרים שגרים שם, לתת להם את הביטחון שהם יוכלו לצאת בלילה. זו המשימה שלנו.

"מצד שני אנחנו נדרשים להיות בכושר הרתעה כזה שהמסתננים יבינו מהם החוקים. הם מבינים שהם צריכים לבוא לדבר איתנו. יש לנו קשר עם המנהיגים שלהם, ויש לנו דרישות מהם. לדוגמה, לא מזמן הם נסעו מגינת לוינסקי להר תבור לכנס דתי. הגיעו לשם אלפי אנשים, והיינו שם ואבטחנו. הרעיון הוא ליצור משילות במקום בכל ההיבטים, גם כלפי התושבים הישראלים וגם כלפי המסתננים. לא נאפשר מצב שכל אחד יעשה מה שהוא רוצה. אם היית שואל את השאלה הזו לפני שנה או שנתיים היו אומרים לך שהחזון הוא שיהיה ביטחון. היום אנחנו מדברים על סדר ציבורי, כשהחזון הוא שגם איכות החיים תעלה".

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg