ורטיגו ערכי: איך הממשלה שוכחת את נופליה?
איך ייתכן שאף לא שר אחד מממשלת ישראל לא נכח בטקס הזיכרון לחללי מלחמת יום הכיפורים? איזה נער ירצה לשרת בחזית כשאת הכבוד המינימלי ממשלת ישראל "שכחה" להעניק?
ככל שמתקרב ה-6 לאוקטובר בקרב רבים מאיתנו מתחולל איזשהו רעד קטן, טלטלה וגם קצת צמרמורת. יש, ולא מעט, שבקרבם מתחוללת סערה הרבה יותר דרמטית, אותם אלו ששילמו את המחיר היקר, המשפחות השכולות מאותה מלחמה ארורה, אי שם 44 שנים לאחור.היו אלו ימים של זחיחות ואופוריה, ימים שבהם התהדרנו בנוצות הניצחון של 1967 ולא שמנו לב שמתחת לאף שלנו ממש הולך ונבנה איום צבאי. זלזלנו, הפרכנו וגיחכנו, ואז ב-6 לאוקטובר 1973, כל זה התפוצץ לנו בפרצוף. זה היה המחיר של הוורטיגו הערכי, והעיוורון המדיני שהציף את ראשי המחנה.
אין לי הרבה זכרונות מגיל 3-4. אבל זיכרון אחד לא מרפה ממני – הוא מכה בי כל שנה. זיכרון ובו אני רוכב על אופניים בסלון הבית, ופתאום מתחילה אזעקה. חושך. ירידה למקלט. שכנים בלחץ. אבא שגויס ונשלח לחזית. לא יכול לשכוח את זה. זה פשוט כל כך חזק.
מלחמת יום כיפור. זו לא תקלה טכנית שאף שר לא נכח בטקס הזיכרון.
צילום: איתן האריס, לע''מ
והנה עברו 44 שנים, אנחנו חזקים מאי-פעם, ומסביבנו הכל מתרסק. האיומים הצבאיים רחוקים ממה שהיו, והמדינות שכל כך איימו עלינו נלחמות על עצם הישרדותן. בימים האלו ממש מתכנסות אותן משפחות, הקשורות למספר הבלתי נתפס של כמעט 2500 הרוגים, מגיעות ל"ערי השיש" המכונות בתי עלמין, וכאובות את כאבן. וכשהן מסתכלות מי נעמד לצידן הן מגלות שאותם אלו שמקבלים החלטה מי ייצא לקרב הבא, חברי הממשלה, חברי הכנסת, אלו נפקדים.
נסו לדמיין מה עובר בראש, בלב, ובגוף של משפחה שכולה במצב הזה. נסו להבין איזו תחושה של תסכול וזעם מתעצמת בסיטואציה הזו. פשוט בלתי נתפס. איך ייתכן שאף לא שר אחד מממשלת ישראל לא נכח בטקס הזיכרון לחללי מלחמת יום הכיפורים? הייתכן הדבר הזה? ממש לא יאומן.
ההודעה הרשמית של ראש הממשלה לוקחת אחריות. "טעות מצערת" כך נאמר. "נדאג לנהלים" כך מדווח, ואגב, לא בפעם הראשונה ולא השנייה. על איזה נהלים אתם מדברים? לכל אחד מכם, ראש הממשלה ושר הביטחון, מזכיר צבאי בדרגת תת-אלוף, ועוזרים מכאן ועד הודעה חדשה. אף אחד לא הצליח לעורר את תשומת ליבכם שאתם בדרך למבוכה מוסרית? שאתם גורמים לפגיעה ברמה הערכית?
נתניהו בישיבת הממשלה. ורטיגו ערכי.
צילום: מארק ישראל סלם
חברים, זו לא תקלה טכנית. זה לא עניין של נוהל. האירוע המביך הזה חושף בעיה קשה – אלו העומדים בראש המדינה לוקים בתסמונת של ורטיגו ערכי. וכאמור לא בפעם הראשונה. לא מדובר בחקירות, ולא בחשדות, לא בהדלפות ולא ברכילות – כן, יש אמת מוחלטת נטולת פרשנות.
אתם, רבותיי, הרשתם לעצמכם לשכוח - איך אתם מעזים? צה"ל מדווח בימים האלו על ירידה במוטיבציה לשירות הקרבי, על שחיקת אתוס הלוחם, על "בריחה" מהיחידות הקרביות הקלאסיות ליחידות טרנדיות ומפנקות. יושב הרמטכ"ל עם צוותו וביחד הם מנסים לגבש תכנית שתחזק את המוטיבציה לשירות ביחידות הלוחמות.
כשאני קורא על 400 השקלים שבהם החליט הרמטכ"ל לפצות את אותם לוחמי החזית, ואני רואה לנגד עייני את המשפחות השכולות נטולות החיבוק הממשלתי אני תוהה - איזה אדם ימכור את נפשו תמורת "נזיד העדשים" הזה? איזה נער ירצה לשרת בחזית כשאת הכבוד המינימלי אתם, שם בממשלת ישראל, שכחתם להעניק?
חשבו מסלול מחדש, אתם ממש לא בכיוון.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם