ברלין: הערבי הראשון יקבל את אות חסיד אומות העולם
ב-2013 החליטו ביד ושם לתת לד"ר מוחמד הלמי המצרי את הכבוד על הצלת משפחה יהודית בשואה - אך קרוביו לא הסכימו לכך בגלל הקשר לישראל. עתה, עקב מאמציה של במאית ישראלית, ניאותה משפחתו לקבל את המדליה והתעודה בטקס בברלין, שיתקיים השבוע
ד"ר מוחמד הלמי, הערבי הראשון שהוכר על ידי מוזיאון יד ושם כחסיד אומות העולם, יקבל מחר (ה') את אות הכבוד בטקס בברלין, לא פחות מארבע שנים אחרי ההכרה בו. בן אחיינו של הלמי, שנפטר ללא ילדים ב-1982, יטוס ממצרים לגרמניה ויקבל בשמו את המדליה והתעודה, הניתנת למי שסייע להצלת יהודים בתקופת השואה.הלמי החביא בביתו בברלין צעירה יהודייה בשם אנה בורוס במהלך מלחמת העולם השנייה, מצא מקום מחבוא גם עבור הוריה וסבתה והעניק להם טיפול רפואי.
ב-2013 הכירה יד ושם בהלמי כחסיד אומות עולם, אך הודיעה כי היא אינה מצליחה ליצור קשר עם קרוביו. לאחר מכן פורסם כי בני משפחתו אינם מעוניינים לקבל את התואר בגלל הקשר שלו לישראל, אולם השנה הם ניאותו לקבל את אות הכבוד. זאת בעקבות מאמציה של הבמאית הישראלית טליה פינקל, שלדבריה קיבלה השראה מסיפורו של הרופא המצרי שהציל יהודים מהנאצים ויצאה ליצור עליו סרט.
הסרט של פינקל, ששמו "אנה והרופא המצרי" ושמכיל תיאור באנימציה של האירועים ההיסטוריים, מפגיש יחד את קרוביהם של בורוס ושל הלמי, ומוביל אותם בחזרה למקום שבו התרחש הסיפור. פינקל יצרה קשר עם בתה של אנה שנולדה בארה"ב, קרלה גוטמן גרינשפן, ועם בן אחיינו של הלמי, ד"ר נאסר קוטבי.
פינקל אמרה שהיא יצרה קשר עם קוטבי במצרים דרך מפיק גרמני, ובנתה עמו "מערכת יחסים המבוססת על אמון וידידות". קוטבי שמח לדבריה להשתתף בסרטה: "הוא מעריץ את הלמי, שהיה לו כמו אב. אמרתי לו שזו הדרך להנציח את סיפורו.
פינקל אמרה לסוכנות AFP שהיה זה רעיון שלה לסיים את הסרט התיעודי בכך שקוטבי יקבל בשם הלמי את אות חסיד אומות העולם: "אמרתי 'בוא נסיים יפה את הסיפור'". את המדליה והתעודה יעניק לקוטבי שגריר ישראל בגרמניה, ג'רמי יששכרוף, בבניין משרד החוץ הגרמני.
טליה פינקל אמרה שהיא חשה קשר אישי להלמי. "יש בו משהו. הוא הבין שהוא לא יכול לשנות את העולם, אבל שהוא יכול להציל את הבחורה".
ד"ר מוחמד הלמי נולד בחרטום ב-1901 להורים מצרים. ב-1922 הגיע לגרמניה ללמוד רפואה ומאז התגורר בברלין. לאחר שסיים את לימודיו עבד כאסיסטנט בבית החולים ע"ש רוברט קוך בו זכה להערכה מצד המנחים שלו. על פי חוקי הגזע הלמי לא נמנה על הגזע הארי, אלא היה חמית - צאצא של חם, בנו השני של נח המקראי - והדבר היווה מכשול בפני קידומו המקצועי. עובדה זו, ועמדתו הביקורתית הגלויה כלפי ראשי המשטר הנאצי, הגיעו גם לאוזנם של אנשי הגסטפו וב-1937 הוא פוטר מבית החולים, נאסרה עליו עבודה בבית חולים ציבורי כלשהו ואף נאסר עליו להינשא לארוסתו הגרמנייה. ב-1939 נעצר חלימי עם אזרחים מצרים נוספים, אך הוא שוחרר לאחר כשנה בשל בעיות בריאותיות.
על אף שחלימי נרדף בידי המשטר, הוא הביע את ביקורתו הגלויה כלפיו ואף סיכן את חייו במטרה להציל את חבריו היהודים. כאשר החלו השילוחים של יהודים מברלין, אנה גוטמן לבית בורוס בת ה-21, חברת משפחה, הייתה זקוקה למקום מחבוא. הלמי העניק לה מחסה בבקתה שהייתה בבעלותו ברובע בוך בברלין, וזו שימשה לה מקלט בטוח עד תום המלחמה. בזמני סכנה, כאשר היה תחת חקירה משטרתית, דאג להחביאה במקומות בטוחים יותר. עם חלוף הסכנה - החזירה לבקתתו.
אנה גוטמן-בורוס כתבה לאחר המלחמה: "חבר טוב של משפחתנו, ד"ר הלמי, הסתיר אותי בבקתה שלו בברלין מה-10 במרץ 1942 עד לסיום הקרבות. מ-1942 לא היה לי עוד קשר לעולם החיצון. לגסטפו היה ידוע שד"ר חלימי הוא רופא המשפחה שלנו. הם גם ידעו על קיומה של הבקתה שלו בברלין. הוא הצליח להתחמק מכל החקירות שלהם. במקרים רבים כאלה הביא אותי ד"ר הלמי למשך תקופות הסכנה למכרים שלו, שם הייתי כמה ימים במסווה של אחייניתו מדרזדן. לאחר חלוף הסכנה, הייתי חוזרת לבקתה. מה שד"ר הלמי עשה בשבילי היה מתוך נדיבות ליבו ואהיה אסירת תודה לו לעולם".
הלמי פרש את חסותו גם על אמה של אנה, בעלה מנישואיה השניים ועל סבתה ססיליה רודניק. לאורך כל תקופת ההסתרה סיפק ד"ר חלימי למסתתרים את השירותים הרפואיים שלהם הם הזדקקו וצייד אותם בתרופות. הוא דאג שרודניק תוסתר בביתה של המקומית פרידה שטורמן. במשך למעלה משנה הסתירה פרידה את ססיליה, המבוגרת ביותר מקבוצת הניצולים, וחלקה עמה את מזונה – שאותו ניתן היה לרכוש רק בעזרת תלושי מזון.
אחד מרגעי הסכנה הגדולים התרחש בשנת 1944, כאשר בני זוג בשם וור נתפסו ובמהלך חקירתם גילו כי הלמי סייע להם וכי הוא מחביא את אנה. הלמי מיד העביר את אנה לביתה של פרידה שטרומן, ורק הודות לתושייתו הוא הצליח להתחמק מעונש.
הודות לסיוע ולאומץ של ד"ר הלמי ופרידה שטורמן ניצלו ארבעת בני המשפחה. ד"ר חלימי נשאר בברלין והתחתן עם ארוסתו. הוא נפטר ב-1982. פרידה שטורמן נפטרה ב-1962.
לאחר המלחמה היגרו אנה ובני משפחתה לארה"ב, אך לעולם לא שכחו את מציליהם. בשנות ה-50 ובתחילת שנות ה-60 הם שיגורו מכתבי תודה חמים לסנאט של ברלין על פועלם של מציליהם. מכתבים אלו נמצאו בארכיון בברלין ונמסרו למחלקת חסידי אומות העולם ביד ושם.
אקו"ם