"מאז שארה"ב התחילה ללחוץ על ישראל פוקדים אותה אסונות"
חקלאים ביו"ש נהנים מעזרתם, טראמפ זוכה לתמיכתם, ואת נתניהו מעניינים כלי התקשורת רחבי התפוצה שלהם. לנוצרים אוהבי ישראל ברור מה מתרחש בארץ הקודש, לפעמים יותר מלקברניטים בצמרת
אתה משוגע, אני אומר. "אני מאושר כמו שלא הייתי מעולם", הוא משיב בעיניים בורקות. בגובה 825 מטר מעל פני הים, הדברים בהירים לסטיב ווירפ כמו השמים התכולים מעל והאוויר הצלול מסביב. במשך שנים השתכר ווירפ היטב כמהנדס בתעשיית הגז בטקסס, אלא שמה שהתחיל לפני עשור כהתנדבות להנצחת השואה, הפך במרוצת הזמן למשימת החיים שלו ושל משפחתו. השיא הגיע בקיץ שעבר כשהתפטר מהעבודה, מכר את הווילה ביוסטון ועבר עם משפחתו לבית קטן במיזורי, בצמוד למרכז הפעילות האמריקאי של 'מחנה היובל' - הארגון שמביא לארץ מדי שנה מתנדבים נוצרים למען החקלאות היהודית ביהודה ובשומרון.
נפגשנו ביום שני, יומו האחרון של המחנה לשנה זו. אוהל ענק, שהוא חדר אוכל ואולם הרצאות גם יחד, ניצב במרכז הגבעה הקטנה ממערב להר-ברכה. אנטנה סלולרית ממוקמת לא רחוק. בתי השומרונים ופאתי שכם נראים בגבעה ממול. המתנדבים מתגוררים בתנאים הכי פשוטים שיש. מכולות וקרוונים צפופים עם שירותים ומקלחות משותפים הם בעבורם הבית בשבועות האלה. אך התנאים לא מרתיעים אלא מושכים עוד ועוד אנשים. בשנה ה-13 לקיומו הגיעו למחנה לא פחות מ-400 מתנדבים מ-25 מדינות. על חשבון זמנם ומרצם הם קטפו 420 טון ענבי יין סגולים, שמהם אפשר להפיק 316 אלף בקבוקי יין.
אז מה הביא אדם מיושב כמו סטיב ווירפ להפוך את חיי משפחתו על ראשם? "כשהתנדבתי לחיזוק זיכרון השואה הבטחתי לעצמי שאם דבר כזה יחזור על עצמו, אני לא אשב מנגד. ב-2015 הודיע האיחוד האירופי על סימון המוצרים, ובשבילי זה היה כמו טלאי צהוב גדול מול העיניים. כך החלטתי להיכנס לפעילות". יש לו חמישה בנים בני 13 עד 21. כמו רבים מהמתנדבים גם הם קיבלו חינוך ביתי כדי שלא יספגו השפעות שליליות ממערכת החינוך הציבורית בארה"ב. כפי שסופר בעבר בעמודים אלה, לפני שנה ייסדה המשפחה את ה-BDS ההפוך: Blessing, Defending and Serving (ברכה, הגנה ושירות), לשיווק תוצרת ההתנחלויות באמריקה. בחודשים שחלפו הצליחו להרחיב מעט את הביזנס. ואולם את עיקר את מרצה מקדישה משפחת ווירפ להפצת האמת על ישראל בכלל ועל ההתנחלויות בפרט.
כמו באגדות צועניות הם נדדו מחוף לחוף בין ערים, כפרים, כנסיות ובתי כנסת, וסיפרו על חוויותיהם ממחנות הבציר בארץ המתנחלים. "אלפים שמעו אותנו במשך השנה הזו", מספר בנג'מין בן ה-20. "ברוב המקרים אנשים ניזונים מהתקשורת ולא יודעים דברים בסיסיים על ישראל ועל המתנחלים. במקרה אחד ישראלי לשעבר ניגש אליי וסיפר שמעולם לא ביקר בהתנחלות ולכן הוא מודה לי שסיפרתי לו את האמת על המתרחש בהן", אומר הבן.
אבל זו לא רק האמת אלא גם ובעיקר האמונה והלהט. כאלב וואלר, מנהל יחסי הציבור של מחנה היובל, אחיו התאום ג'ושוע מנהל העבודה, לא מפחדים לשחרר מילים כמו 'גאולה', ו'א-לוהים'. לרגעים נדמה שהם מאמינים בנו בעוצמות שאנחנו כבר שכחנו להאמין בעצמנו. "העולם מטורף, קורים דברים נוראיים, לכן בעת הזו אני צריך לעשות את מה שנכון. תמיד היו אנשים שהקדימו את זמנם ואחרים חשבו שהם משוגעים אבל אני רואה מה קורה כאן. כשבאנו לכאן לפני עשר שנים בקושי היו פה אנשים ובקושי ייצרו פה יין. היום יש פה מאות אנשים והיין שמיוצר כאן מנצח 1,500 מתחרים בתחרויות הכי נחשבות בעולם. בארץ הזו קורה משהו מיוחד. אז אני מכבד את מי שחייו מרוכזים בחופשה הבאה שלו בהוואי ובווילה הגדולה שיקנה, אבל לי יש ציפיות אחרות. אני רוצה לדעת איפה הייתי ברגעים הקריטיים, ומבחינה מסוימת אפשר אפילו לומר שאני לא עושה את זה בשבילכם אלא בשבילי", פורש כאלב את משנתו.
"אני קורא בתנ"ך והכול כתוב", מוסיף אחיו ג'ושוע. אביהם טומי הוא שייסד את 'מחנה היובל' ב-2005 ומלבדם מונה משפחת וואלר הגרעינית עוד תשעה אחים. שיחתנו נקטעת בשל קריאה במכשיר הקשר. "קופי", הוא מגיב לקול המדווח לו שהעבודה באחת החלקות הסתיימה. "תעברו לשדה מספר אחת והוא יהיה האחרון", פוקד וואלר, ולהקת הבוצרים נודדת כמה מטרים קדימה, מפריחה לאוויר קריאות מורל לשיפור מצב הרוח. יש בהם צעירים ומבוגרים, אמהות וילדים, מזמרות בכליהם ובוץ בידיהם, ואף כי הם נהנים מהפשטות ומהמגע עם האדמה, ניכר כי לחלקם העבודה קשה. "חבר'ה תחייכו, יש הזדמנות צילום", מסייע לי אחד לעצב תמונה. כמו בכל יום עבודה בחודשיים האחרונים גם הבוקר החלו בין שש לשבע כך שנותרו להם עוד שעתיים. בדרך כלל מוקדשת המחצית השנייה של היום לשיחות והרצאות. אמש, וגם הלילה, חגגו במסיבות סיום. זוג המזמרים 'יונינה' הם מסמרי הערב.
"אני יודע שכאן מכנים אותנו אוונגליסטים, אבל אנחנו מעדיפים פשוט 'נוצרים אוהבי ישראל'", חוזר ג'ושוע לשיחתנו. הוא מזכיר ש"א-לוהים נתן את הארץ הזו לבנים של אברהם יצחק ויעקב, וכמו שנאמר בנבואות של ירמיהו וזכריה, אנחנו הנוצרים שבאים לשרת אותם". מפה לשם אנחנו מתגלגלים לדבר על דונלד טראמפ, ולדידו של ג'ושוע הנשיא היה צריך מזמן להעביר את השגרירות האמריקאית לירושלים. "אתה צריך להבין משהו. הנוצרים שהצביעו לטראמפ לא עשו זאת כי הוא אדם מוסרי, לא בגלל אובמה-קר ולא בגלל שהבטיח לשפר את העסקים. הם תמכו בו מסיבה אחת בלבד - ישראל. אז כן, אני מאוכזב", חורץ הבחור הצעיר את פסק דינו של הנשיא ושב לגפנים.
לא רק למתנדבים בשומרון התמונה חדה וברורה. גם לביל קוניג, מחבר רב-המכר 'עין בעין - להתמודד עם התוצאות של חלוקת ישראל', אין ספק מה מתרחש כאן. "מאז שהחלו הלחצים המעשיים ולא רק המילוליים של ארה"ב על ישראל לסגת מיהודה ושומרון, פוקדים אותה אסונות שלא נראו כמותם מעולם. הפעם הראשונה הייתה כאשר הנשיא בוש האב ביטל לישראל את הערבויות ב-1991 ו'הסערה המושלמת' השמידה בין היתר את בית הנופש של משפחתו במדינת מיין.
בפעם האחרונה, באותם ימים שבהם ג'ארד קושנר ביקר במדינות ערב ובישראל במטרה לקדם את 'הדיל האולטימטיבי', הוריקן הארווי חולל נזקים חסרי תקדים בטקסס. לאחר מכן, כאשר טראמפ נפגש עם מנהיגי מדינות ערב למען אותה מטרה, הסופה אירמה גרמה נזקים אדירים בפלורידה", יורה קוניג ושולף מהזיכרון עוד ועוד נתונים ומאורעות. "או קח את הנסיגה מעזה וצפון השומרון. ביום שהועזב היהודי האחרון מהשומרון פגע ההוריקן קתרינה (הסופה הקטלנית ביותר באמריקה מאז 1928) באיי בהאמה ואחר כך בניו-אורלינס. יכולת להרגיש את זעם הא-ל על קריעת העם מהאדמה שלו".
אנחנו נפגשים בבית מלון בירושלים. קוניג, שלא כמו הבוצרים בשטח, עדיין לא מאוכזב מטראמפ. "הוא נוצרי מתחיל", מגונן הסופר הנמרץ על נשיאו. "עשיתי כל מה שאני יכול כדי להזהיר את הנשיא מללחוץ על ישראל. בחודשים האחרונים העברתי את הספר לשישה מעוזריו בתקווה שיקרא ויפנים את המסר. עוד לא מאוחר". לא רק ספר שיצא בכמה מהדורות פרסם קוניג אלא גם סרט וידאו ואותו הוא מקרין ברחבי ארה"ב. אולי זה רק מקרי, אני מקשה, הרי כל הזמן יש לחצים וכל הזמן יש אסונות. "לא, זה לא מקרי ולא כל הזמן יש אסונות. אפשר לראות את הקשר אחד לאחד. הכול מפורט בספר וכל מה שאני אומר ממוסמך ומתועד".
הוא נשאר בישראל בעקבות 'ועידת התקשורת הנוצרית הראשונה' שארגנו לשכת העיתונות הממשלתית ומשרד ירושלים. "לכלי התקשורת הנמצאים כאן יש יותר צופים מל-ABC, NBC ,CBS ביחד, ואין פה פייק ניוז", זרק לנתניהו אחד העיתונאים. לא במקרה נתניהו בא לדבר שם. הוא מכיר את המספרים ובעיקר יודע שהנוצרים הללו וכלי התקשורת שמשדרים להם הם גרעין התמיכה של טראמפ בארה"ב. בנתיים הוא מחמיא לטראמפ בשל כוונותו לעצור את ההתפשטות האיראנית. אבל אם יום אחד ימצאו השניים את עצמם מתווכחים - ולאור הפרסום ב'ישראל היום' על "תוכנית מדינית שישראל תהיה מרוצה מ-50 אחוז שלה", יש סיכוי שכך יקרה - כלי התקשורת האלה יספקו את במת האגרוף והקהל שעל אהדתו יתקוטטו יהיה זה שצופה בהם באמריקה או בא להתנדב בארץ.
החיים, כידוע, מלאי פרדוקסים. בשעה שלאוהדים הנוצרים די בספר התנ"ך ובמעט מידע כדי לפענח את המציאות בארץ הקודש, בישראל הטכנולוגית, רוויַת הידע והמודיעין, מתקשים להניח רגל יציבה על הקרקע. במה הדברים אמורים? בזירה הצפונית. סוריה המבוקעת ממשיכה לפלוט לבה לשטחנו, פעם באמצעות מל"טים החוצים את הגבול, פעם על ידי טיל שמשוגר אל מטוס חיל האוויר, ופעם, כמו בשבת שעברה, במטר רקטות שנוחת בשטחנו.
על פני חמש משש השנים של מלחמת הדמים בסוריה, היה ברור לכל הרוצחים בצד השני שעם ישראל לא מתעסקים. את אירועי ההתגרות המכוונת בישראל, אם בכלל, אפשר היה לספור על יד אחת. בחודשים האחרונים ברור שמשהו משתנה. מתרבים אירועי הפגיעה ובעיקר ניסיונות הפגיעה בשטחנו ובכוחותינו. ברור לכול שמה שהיה אינו מה שהווה.
בה בעת, גם ישראל משנה את הכללים. כל השנים האלה שמרו במקומותינו בסודיות גדולה את היקף הפעילות במרחב הסורי ועוצמתה. לאחרונה ישראל מתירה לעצמה לפעול בפרופיל גלוי יותר - למשל בהפצצת סוללת הנ"מ הסורי, שבו לקחה אחריות על פעולותיה בזמן אמת - ולחשוף יותר מטפח על מה שעשתה בשנים הקודמות. "יותר ממאה פעולות בחמש שנותיי בתפקיד", סיכם זאת כזכור המפקד הקודם של חיל האוויר.
הנכונות הישראלית לצאת לאור אמנם מסוכנת, אך אינה מקרית. היא נעשית בשום שכל, כחלק מהמטרה האסטרטגית הידועה למנוע התבססות איראנית בסוריה. או כפי שמנסח זאת מקור מדיני יודע דבר, "הסיכון מחושב בהחלטות".
עם זאת, איש אינו יודע אם ריבוי האירועים מטעם הצד השני הוא אכן תגובתו, וערב-רב הארגונים בסוריה סיים להרוג זה את זה ועכשיו מתפנה אלינו, או שמא עדיין אין לחבר קווי רצף בין התקריות, ולא מדובר בתגובה איראנית עקיפה למסרים הישראליים הישירים.
למעשה, בצדנו אפילו לא יודעים לקבוע בביטחון אם ירי הרקטות אל רמת הגולן בשבת שעברה היה מכוון, ואם כן מי נתן את ההוראה, או שמא זו עוד אחת מהזליגות הרבות. ישראל מול הכאוס הסורי היא כמו רופא שמקבל את כל המידע על הפציינט, אך מתקשה לאבחן מהי המחלה. המרחב שורץ מעקב מודיעיני מדוקדק של ישראל - יתרון שנתניהו שואב ממנו תועלת מדינית והסברתית גדולה - אבל איננו בטוחים כיצד לחבר את האותות לתמונה מלאה. היצף מידע מדינתי, אפשר לקרוא לזה.
על פניו, ההנחה היא שלא אסד ולא חיזבאללה מעוניינים עכשיו בעימות חזיתי עם ישראל. צרותיהם מבית עדיין גדולות מכדי שייקחו על עצמם סיכון כזה. אבל ממלחמת יום כיפור ועד 'צוק איתן' למדנו שאנחנו יכולים להעריך מה חושב הצד השני, ובכל זאת להיות מופתעים מצעדיו בשטח. או כפי שמנסח זאת גורם יודע דבר, "כאן המזרח התיכון, מדברים בטילים, לא במילים. גם הם, גם אנחנו".
היחיד שהעז השבוע לספק תשובה הוא שר הביטחון אביגדור ליברמן, שקבע כי ירי הרקטות אל רמת הגולן בשבת "חד וחלק לא היה זליגה. זה היה ירי מכוון ביוזמת חיזבאללה, כשחיזבאללה עצמו ממדר את אסד במטרה לגרור אותנו פנימה לתוך הביצה". התזה של ליברמן עשויה להיות נכונה באותה מידה שהיא עלולה להיות מופרכת. אין טיפת מודיעין המאששת אותה, ולמעשה קצת מפחיד ששר ביטחון מציג ניחושים כעובדות. הבעיה היא שלפעמים בחיים תחושות בטן טובות לא פחות מעובדות מוצקות. תשאלו את הבוצרים בשומרון.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם