ערוץ 2 נסגר, מלחמת התרבות החלה. ואנחנו יכולים לנצח
בלי טנקים ובלי רובים, נפתחה השבוע מערכה חשובה על דמותה של מדינת ישראל. הפעם, הנשק הוא שלט הטלוויזיה שלכם
זכייניות ערוץ 2, 'רשת' ו'קשת', חגגו בשבועות האחרונים את מעברן לשדר בערוצים נפרדים אחרי כרבע מאה של שידור משותף. זמן מסך עצום הופקע לטובת שורה ארוכה של ספיישלים, מצעדים, התרפקות נוסטלגית והאדרה עצמית.
אדם מהשורה, שלא בקיא בנעשה מאחורי הקלעים של תעשיית הטלוויזיה בישראל, עוד היה עשוי להאמין שהפיצול מערוץ בודד לשניים נפרדים מהווה מבחינת הזכייניות בשורה משמחת אשר רק חבל שלא אירעה קודם. אבל האמת היא שכמו כמעט כל דבר ששודר בערוץ המסחרי השני מאז הקמתו ב-1993, גם החגיגות הללו היו זיוף אחד גדול, העמדת פנים צינית ושקרית. הפעם המסכה אפילו הייתה דקה מתמיד.
במשרדי שתי הזכייניות יש זה זמן רב אווירה מלחמה, כמעט פאניקה. האנשים שעובדים שם יודעים שביום שלישי האחרון בחצות תם עידן שליטתם הכמעט מוחלטת בשוק הרעיונות הישראלי. הם מפחדים, כמו שאמר פעם ראש ממשלה מכהן שאהוד בערוץ הזה קצת יותר מאשר בעליה של קצבייה בכנס טבעונים.
מבחינה כלכלית שתי הזכייניות הללו כבר לא חוגגות הרבה שנים. מאז שנת 2005, כשאז הוסרה 'טלעד' מרשימת הזכייניות ונשארנו רק עם 'קשת' ו'רשת', הפסידו יחדיו שתי חברות התקשורת למעלה מרבע מיליארד שקלים, שלמעשה מחקו את כל הרווחים שהצליחו להשיג בעשור שקדם לכך.
אם כן, ערוץ 2 לא היה אימפריה כספית כמעט בשום שלב - אלא אם זכיתם להיות אחד ה"טאלנטים" של הזכייניות, שבניגוד מוחלט למי ששילם להם את הכסף הגדול דווקא צחקו כל הדרך אל הבנק - וברגעי דמדומיו כערוץ מאוחד הפסיד ככל הנראה יותר מתמיד.
אבל כסף זה לא הכול בחיים. השפעתו של ערוץ 2 על החברה בישראל הייתה דרמטית, ורובה המוחלט שלילית. נקודת שפל אחת שממנה היה אפשר רק להידרדר עוד קשורה במקרה לתאריך אחר שציינו השבוע - יום הירצחו של יצחק רבין ז"ל. ערוץ 2 הצעיר, יחד עם 'ידיעות אחרונות', קנה אז מרוני קמפלר את הסרטון שמתעד את רגעי הרצח בסכום שיא של 350 אלף דולר. רק חודש וחצי חלף מרצח ראש ממשלה, וכבר תיעודו הפך למסחרה מהסוג הצהוב והנמוך ביותר.
ערוץ 2 הפך במהרה לשמורה סגורה שקבעה את סדר היום התרבותי והחדשותי בישראל. בשמורה הסגורה הזאת היה מקום לאנשי שמאל, לאשכנזים ולחילונים – ורצוי שלושתם גם יחד. בעוד שמדינת ישראל עברה תהליכים משמעותיים ביותר של התקרבות מחודשת למסורת ישראל, ערוץ 2 נותר מגדלור שלילי והדוניסטי של תרבות רקובה ורדודה שיובאה מהרע ביותר שיש לאמריקה להציע. מדינת ישראל שברה ימינה, אך ערוץ 2 נשאר עמוק בשמאל.
כן, מדי פעם ובעיקר בשנים האחרונות הצליחו כמה ילידים להתגנב לשמורה הזו, ואפילו להסתובב בה בחופשיות – אבל הם כמובן תמיד היו ונשארו יוצאי הדופן והמשונים, בדיוק הפוך ממה שקרה במדינה שנמצאת מחוץ לרמת-החייל בתל-אביב, מקום מושבן של שתי הזכייניות.
המצב האנומלי הזה התאפשר קודם כול בגלל הימין. יותר מדי שנים של חוסר שימת לב לתחום התקשורת אפשרו לשמאל החילוני להיאחז בקרנות הערוץ החשוב הזה ולתקוע בו יתד בלעדיו. גם חולשתם של שני הערוצים שהיו אמורים לתת פייט לערוץ השני חיזקה את מעמדו ואת חוסר רצונו להתחשב במה שקורה סביבו. ערוץ 10 הפך מהר מאוד לתואם ערוץ 2, רק קצת קיצוני יותר בענייני שמאל. על חוסר התוחלת של ערוץ 1 חבל להשחית מילים.
כמו כל חלום רע, גם הסיפור הזה נגמר. השבוע, ביום שלישי בחצות, הוציא ערוץ 2 את נשימתו האחרונה. מעכשיו מתחיל עידן חדש לחלוטין בתקשורת הישראלית, ומי שרוצה לשנות את מה שהיה עד עכשיו צריך להבין זאת כרגע - ולא לחכות לניתוחים בעוד עשור על מה שהתרחש.
שוק הטלוויזיה הישראלי כפי שהכרנו אותו נמחק השבוע ואותחל מחדש. כן, עד כדי כך. ערוץ 10 עבר לאפיק 14, 'קשת' ו'רשת' מופיעים בערוצים נפרדים, תאגיד השידור הציבורי שהחליף את ערוץ 1 עושה את צעדיו הראשונים, וגם ערוץ 20 מראה סימנים של שידורי אקטואליה ששווה לבדוק. מדובר כעת בחמישה ערוצים שמתחרים על האצבעות שלנו בשלט. בלעדינו – העם הישראלי, שהשתנה ללא היכר מאז הוקם ערוץ 2 – אין לאף אחד מהם זכות חיים. הם יודעים זאת, כמובן. הם מנסים להסוות זאת בחגיגות, במצעדים ובשידורים מיוחדים, אבל רועדים מפחד.
[bigpic=1]
אז קודם כול תצפו במה שטוב לכם, ואל תצפו במה שלא. כשאתם צופים זה שווה להם כסף, וכשאתם לא - הם לא מרוויחים. זה עד כדי כך פשוט. שנית, דרשו את שמגיע לכם: אם יש מערכון בתוכנית סאטירה שעצבן אתכם, תכתבו פוסט זועם בפייסבוק ותייגו את הזכיינית. היום יהיה להם אכפת מפוסט כזה הרבה יותר מאשר היה אכפת להם לפני שבוע. ככה זה כשיש תחרות. שלישית, כיום יש לערוצים הללו הרבה יותר זמן שידור למלא. נצלו זאת. הגישו רעיונות והצעות לסדרות ולתוכניות, עודדו את חבריכם להשתלב בתעשייה. זה הזמן.
תאריכים היסטוריים נוטים להיזכר ככאלה רק בחלוף הזמן. ל-1 בנובמבר 2017 יש פוטנציאל מצוין להפוך לתאריך היסטורי, לנקודת ציון בחיי המדינה הזו שבה רוב העם נטל את השליטה התקשורתית מידי מיעוט שהחזיק בו יותר מדי זמן. נכון, אין פה שדה קרב של ממש, אין פה חיילים שנמצאים דרוכים בשוחות, אין מטוסים שמרעישים במנועיהם ואין טנקים שמעלים אבק. בעיקר ישנם כאן הטלוויזיה שלכם בבית, שלט ואתם. צאו לדרך.
אקו"ם