ראשי » חדשות » פוליטי מדיני

מבקר ללא בקרה: מה קורה במשרד מבקר המדינה?

שיתוק מערכות השלטון, משכורות עתק, חריגות תקציב, שתדלנות אצל ח״כים מפוחדים וניסיון למחטף סמכויות. כך הופך מבקר המדינה לנציב העליון על ממשלות ישראל. תחקיר

כבר עשרה חודשים שלמוסד לביטוח הלאומי אין מנכ"ל. הגוף הגובה מסים ומחלק קצבאות לכלל אזרחי ישראל בהיקף של 80 מיליארד שקלים, מתנהל ללא מנהל. ולא שלא נבחר אחד. לאחר שוועדת איתור הציגה שלושה מועמדים, בחר מתוכם שר הרווחה חיים כ"ץ את מאיר שפיגלר, בין היתר מנכ"ל קק"ל לשעבר. כל זה קרה בסוף 2016, ובכל זאת שפיגלר עדיין מתייבש בבית, ואת המוסד החברתי הגדול והחשוב בישראל מנהל ממלא מקום.
   
הסיבה לכך איננה בטלנות של הממשלה, חקירה של המשטרה או המלצה של היועץ המשפטי לממשלה. האחראי לכך הוא דווקא המשרד שתפקידו למנוע מחדלים מסוג זה: מבקר המדינה.

ימים ספורים לאחר שהודיע כ"ץ על הבחירה בשפיגלר, פנה מבקר המדינה יוסף שפירא ליועץ המשפטי לממשלה ואמר כי בדיקה שהוא עורך לגבי הקרן הקיימת בישראל כוללת חשדות לפלילים. הוא ביקש מהיועץ להנחות את "הוועדה לבדיקת מינויים בחברות הממשלתיות" לעכב את מינוי שפיגלר עד לפרסום הדו"ח. בד בבד החל היועץ בבדיקה משלו של הטענות, ובמקביל צצו בעיתונות הערכות ופרשנויות שלפיהן הממצאים העתידים להתפרסם בדו"ח המבקר לא יאפשרו לשפיגלר להתמנות לתפקיד.

כמה שבועות חלפו, ודו"ח המבקר על קק"ל - הראשון אי־פעם של המבקר על הארגון - פורסם אך לא כלל ממצאים פליליים נגד שפיגלר או אחרים. אשר ליועץ המשפטי, הבדיקה שלו כבר נפתחה ומנדלבליט לא יכול היה לתת אור ירוק למינוי עד שיהיה בטוח שהוא מכשיר את הכשר ולא את הטמא. כך חלפו תשעה חודשים, ובספטמבר 2017 הודיע היועמ"ש שאמנם בהתנהלותו של שפיגלר נפלו כמה פגמים שראוי לתת עליהם את הדעת, אולם אין בהם עילה משפטית או אחרת שלא למנות את שפיגלר לתפקיד שאליו יועד.

לכאורה הסתיימה הסאגה ויש לנו מנכ"ל, אך לא. "הוועדה לבדיקת מינויים" שהתכנסה לפני כחודש שוב לא אישרה את מינוי שפיגלר, אם כי גם לא פסלה אותו. במקום זאת היא פנתה למשרד המבקר, ביקשה "הבהרות" וקבעה לעצמה דיון נוסף ליום שלישי השבוע. גם בדיון הזה חששה הוועדה, שבראשה עומדת השופטת בדימוס בלהה גילאור, להחליט. דו"ח נוסף של המבקר נמצא בתנור, והוועדה החליטה להמתין לסיום כתיבתו. המוסד לביטוח לאומי ימשיך להמתין.

מה הסיפור פה? אם שפיגלר טיפוס בעייתי שלא ראוי לתפקידו, מדוע המליצה עליו ועדת האיתור וכיצד מכשיר אותו היועץ מנדלבליט? אם שפיגלר מינוי לא טוב, מה יודע עליו המבקר שלא יודעים כל האחרים?
   
כדי לקבל תשובה לשאלה הזו צריך לחזור למאבק האיתנים שהתנהל בין מבקר המדינה לקרן הקיימת בשנים 2014־2016, על הכפפתה לפיקוח מבקר המדינה. כמנכ"ל קק"ל, עמד שפיגלר בחזית ניסיונות הבלימה מול המבקר ואנשיו. בקרב הזה שיחקו רבים, חזקים ומפורסמים, והדים לו אפשר היה לשמוע גם השבוע, בהחלטת הממשלה להעביר לרשותה חלק מההון הרב של קק"ל. בנוגע לשפיגלר, במערכת הממשלתית רבים החושדים שלא דאגה לניהול תקין של הביטוח הלאומי מדריכה את הטרפוד החוזר ונשנה של מינוי שפיגלר בידי המבקר, אלא נקמה והעברת מסר: מי שהולך נגד מבקר המדינה, משלם את המחיר.

אך אפילו אם החשד הכבד הזה אינו נכון, ברור לחלוטין שבכל מקרה אחר, היעדר מנכ"ל קבוע למוסד כה חשוב במשך שנה היה מסתיים בדו"ח חמור מצד מבקר המדינה. אלא שכאשר המבקר עצמו אחראי, דו"ח כזה לא ייכתב.

פרשת שפיגלר רחוקה מלהיות המקרה היחיד שאלמלא היה מדובר בו עצמו, המבקר היה מן הסתם מחבר לגביו דו"ח חריף.

ראשית יש לדעת שהמבקר עצמו מנהל פעילות שאפשר לכנותה לוביסטית מול ח"כים לקידום נושאים חשובים לו. לא אחד ולא שניים בכנסת קיבלו ממנו טלפונים בעניינים שונים, לא פליליים או בעייתיים, אך כאלה שגורמים לאותם פוליטיקאים לחשוב פעמיים לפני שהם מתבטאים בעניינו. ברור גם שפוליטיקאי המסרב לבקשה שהמבקר מפנה אליו, לוקח בחשבון שיבולע לו, למשל בדו"ח מימון המפלגות. הדבר משול לכך ששופט יציג במהלך משפט בקשות לבעלי הדין שעומדים בפניו. נראה אותם מסרבים.

והנה עוד התנהלויות בעייתיות של המבקר ומשרדו. זמן לא רב אחרי ששפירא נבחר, החל משרדו להעסיק את עו"ד מתן גוטמן בתפקיד בכיר. גוטמן הוא בן של חברו הטוב, עו"ד יחיאל גוטמן, שעל פי תחקיר 'הארץ' היה בין הדוחפים למינוי שפירא. בקיצור, שמור לי ואשמור לבנך.
 

 
חמור מכך, גוטמן הבן זכה בקיץ במכרז חלומי שפרסם המבקר בכובעו השני כנציב תלונות הציבור. על פי פרסום בערוץ 2, תנאי המכרז שונו כדי שגוטמן יעמוד בהם, והוא אכן זכה. במשרד המבקר מכחישים את ההאשמה.

או רף השכר. 73 איש במשרד מבקר המדינה משתכרים יותר מ־40 אלף שקל ברוטו בחודש. עשרים מתוכם מרוויחים יותר מ־50 אלף שקל לחודש, כלומר יותר מראש הממשלה או יו"ר קק"ל. ב־2015, המשכורת הממוצעת של 560 עובדי המשרד הייתה 32,547 שקלים לחודש - פי שניים מהמקובל ביתר משרדי הממשלה, ועלייה של שלושה אחוזים ביחס לשנה שלפני כן. למספרים האלה אין אח ורע בשירות הציבורי, וההגונים שבין עובדי המשרד מודים בכך.

"רמות השכר מטורפות. 35 אלף נטו לחודש זה דבר שבשגרה. כגמלאי אני מלקק דבש ובאופן אישי זה נפלא, באופן מערכתי זה פשע", אומר בכיר לשעבר במשרד המבקר, המעורה גם כיום במתרחש, וחוזר על השאלה המתבקשת: "מה היה כותב המבקר לו זה היה קורה במקום אחר? המחוקק צריך לתת דעתו על כך".

אבל לא רק השכר משתולל. בסתיו לפני שנתיים הושלמה סוף־סוף בניית משכנו החדש של משרד מבקר המדינה, צמוד לסינמה סיטי בקריית הממשלה בירושלים, לא רחוק מבית המשפט העליון. האישור להקמת המבנה, בתקציב של 160 מיליון שקלים, ניתן כבר ב־2009. בפועל הבנייה החלה רק ב־2013, לא לפני שהמבקר ביקש וקיבל מוועדת הכספים תוספת תקציב של 34 מיליון שקל. גם כאן לא מסובך לדמיין מה היה המבקר כותב על חריגות זהות אצל אחרים. אגב, בבניין החדש לשכתו השקופה של המבקר משקיפה מלמעלה על כלל קריית הממשלה, ובכלל על זה על משרד ראש הממשלה.

דוגמה אחרת לכך שהמבקר ואנשי משרדו עוברים לכאורה על החוק, היא ההדלפות בטרם פרסום. "ואלה דינם מאסר שנה אחת או קנס", נאמר בחוק יסוד מבקר המדינה, "המפרסם דו"ח שעל המבקר להגיש בהתאם... או המפרסם חלק מדו"ח או חוות דעת כאמור, או מתוכנם, לפני המועד הקובע". מהו "המועד הקובע"?

כל עיתונאי מתחיל יודע שהמועד הקובע הוא יום ושעה שמשרד המבקר עדכן לגביהם את המערכות ימים רבים לפני הפרסום. עד לפני שנים אחדות החוק נשמר, הן על ידי העיתונות הן על ידי המבקר. בתקופת שפירא גם המחסום הזה נפרץ. העיתונות רוויה דיווחים מקדימים על תוכני דו"חות, כאשר בחלק מהמקרים ברור לחלוטין שמשרדו הוא שמדליף את המידע כדי ליצור רעש תקשורתי.
 

 
השר להגנת הסביבה זאב אלקין, שהמבקר טיפל בפרשת מכל האמוניה הקשורה למשרדו, מספר כי "היו מקרים שעיתונאים ביקשו ממני תגובה עם מידע שיכול היה להגיע אליהם רק ממשרד המבקר, ואני ועובדי משרדי לא הכרנו".

לאחר שנכנס לתפקידו בחר שפירא במרזל כמנכ"ל משרדו. עד היום לא ברורה מידת ההיכרות המוקדמת ביניהם, שכן אחיו של המנכ"ל, יגאל מרזל, שימש במקביל לשפירא שופט בבית המשפט המחוזי בירושלים, ושמועות עקשניות טוענות שהשניים חברים. כך או כך, מרזל נעשה "האיש שקובע הכול, על פיו יישק דבר". המשפט הזה חוזר מפי כל המקורות שעמם שוחחתי.

 בתחילת 2017 הגיע מרזל לוועדת הכספים של הכנסת בבקשה שגרתית לתוספת 13 תקנים. "קיבלנו משימות חדשות מהכנסת", נימק. אלא שאז קרה דבר שבמשרד המבקר לא רגילים לו. אחד הח"כים התנגד. "שבעה אמורים לעבור אליכם", ענה סמוטריץ' למרזל. בוויכוח התערב יו"ר הוועדה גפני, ולעג לסמוטריץ'. מרזל הצטרף לחגיגה. "יש לנו ביקורת על החטיבה להתיישבות ויש לנו ביקורת על קק"ל, הנושאים האלה מעוררים אמוציות בקרב אנשים", אמר, ובעצם טען שסמוטריץ' לא שולט בעצמו ושהתנגדותו לתוספת התקנים נובעת משיקולים זרים.

סמוטריץ' לא נשאר חייב: "אל תרמוז למקומות האלה, כי אתה עושה לעצמך שירות רע מאוד", השיב, ומיד לאחר הדיון שיגר מכתב נזעם למבקר. שפירא הגן על מנכ"לו. "לא מצאתי כל פסול בדברים. אני סומך שתי ידי על פועלו והלך מחשבתו כאדם ערכי וישר", ענה לסמוטריץ' עוד באותו יום.
 

   
אם שפירא לא הבין את הבעייתיות בדברים של המנכ"ל שלו על סמוטריץ', הרי שאותו בכיר לשעבר ממשרדו הזדעזע מהם. "ראיתי את הדיון, כשעובד מדינה מתנפל כך על נבחר ציבור זו שערורייה. מרזל הוא פקיד, וככזה הוא חייב בכבודו של חבר הכנסת. יו"ר הוועדה היה צריך לעצור את הישיבה, לדרוש שיתנצל או להוציא אותו. אם יש לו טענות ממשיות ומבוססות נגד נבחר הציבור עליו להוכיח אותן בדו"חות, אם אין לו - שישתוק. אבל ככה להכפיש?! זו סחטנות".

ההערה של מרזל נגד סמוטריץ' לא נולדה מהאוויר. זמן לא רב אחרי שנכנס לכנסת התייצב סמוטריץ' בעמדה ביקורתית כלפי המבקר. הוא אכן היה מוטרד מהדו"ח על החטיבה להתיישבות והתנגד להכפפת קק"ל למבקר, אבל בעיקר גילה שהמבקר מספח לעצמו עוד כוח ועוד סמכויות, ובכנסת איש לא מעז להתייצב נגדו.

על פי תפיסת הפרדת הרשויות, תפקיד מבקר המדינה הוא לסייע לכנסת בפיקוח על הזרוע המבצעת. ואולם כדי להבטיח את עצמאותו הוא נחשב רשות רביעית עצמאית ובלתי תלויה. עם זאת, בחוק יסוד 'המבקר' נאמר כי "תקציב משרד מבקר המדינה ייקבע לפי הצעת מבקר המדינה בידי ועדת הכספים של הכנסת". כלומר, על פי החוק, כשם שוועדת הכספים מקבלת ממשרד האוצר את תוכנית תקציב המדינה ומכניסה בו שינויים, כך היא הייתה אמורה לעשות עם תקציב מבקר המדינה.

בפועל, ועדת הכספים הפכה לחותמת גומי של המבקר והיא מאשרת אוטומטית את הצעות התקציב שהוא מגיש בלי בחינה לעומק, בלי לדעת את הפרטים ובלי להכניס תיקונים.

שוב חוזרת השאלה: אלמלא היה מדובר בתקציב שלו עצמו, איזה דו"ח היה המבקר מחבר על גוף שמאשר בקלות כזו תקציב של 358 מיליוני שקלים לשנה?

אך מדוע האישור האוטומטי? "כולם מפחדים וכולם משותקים, כי זה סוס פרא בועט", אומר הבכיר לשעבר. "למה ועדת הכספים חלשה? הסמכות בידה! אך גם היא מפחדת. גפני אדם ממולח וחזק שעושה מה שהוא רוצה. הוא מאשר כל בקשה של המבקר ולא מאפשר לקיים דיון, והמבין יבין", דברי הבכיר.

עו"ד שמחה רוטמן מהתנועה למשילות ודמוקרטיה, טוען כי בלב החשש של הח"כים מהמבקר "נמצאים הדו"חות על מימון המפלגות. אין פוליטיקאי שלא מפחד מהם, כי חוץ מההיבט הפלילי מדובר גם בהרבה מאוד כסף. בעיניי זו הסיבה העיקרית לפחד מהמבקר".
 

אחרים, בכללם שני בכירים לשעבר במשרד המבקר, מניחים את האצבע על נקודה אחרת. "המהפך הגדול קרה בתקופת מיכה לינדנשטראוס. הוא החל בביקורת בזמן אמת", אומר אחד מהם ששירת במשרד עשרות שנים. "עד אז הביקורת הייתה רק לאחר מעשה. זה היה יסוד מוסד - שלא מתערבים בעשייה. זה גם המנדט מהחוק.

לינדנשטראוס בא עם תפיסה שיש לבדוק את ההחלטות בזמן אמת, ואני זוכר את הנימוק שהשתמש בו. 'אם אני רואה סלע שעומד להידרדר מראש ההר, עליי להמתין או לכתוב 'עצרו את הסלע'?!' כסיסמה, ההסבר הזה נפלא. הבעיה היא שביקורת בזמן אמת פירושה שהתחלנו להתערב בקבלת ההחלטות".

ומה הבעיה בכך? לאזרח שרוצה מנהל תקין לא אכפת מתי נעשית הביקורת, רק שההחלטות שיתקבלו יהיו הנכונות.
"אני מכיר מי שתומכים בגישה הזו, ויש לה יתרונות. אבל האם על פי המבקר יישק דבר? האם כך זה אמור לעבוד? אני חושב שצברנו כוח שלא אמור להיות לנו, ונוצרה גישה ללא גבולות שהמחוקק בוודאי לא התכוון אליה. ברגע שאנחנו מתערבים בעשייה עצמה הפכנו להיות חלק מהמערכת. ואם אנחנו חלק מהמערכת איננו יכולים לבקר אותה. המחוקק רצה שנבדוק את הדברים בדיעבד, ושלא נתערב בביצוע. מהות הביקורת היא ראייה רחבה בדיעבד. ביקורת בזמן אמת מאפשרת ראייה צרה ולא כוללת. היא גם יוצרת אנרכיה של ערבוב בין הרשויות, במקום הפרדת רשויות.

"בעיה נוספת היא שאנחנו לא מומחים בכל התחומים ואין לנו עדיפות על אנשי המקצוע. קח למשל את סוגיית המנהרות. כשאני בודק אותה בזמן אמת, האם אני מכיר את כל השיקולים של הרמטכ"ל והפיקוד הבכיר? האם נמצאת בפניי התמונה הרחבה שידועה לו? האם שיקול הדעת של שלושה אנשים שלי טוב יותר משל מאה אנשי צבא? התשובה שלילית, ומכאן אתה גם מבין מדוע ביקורת בזמן אמת יוצרת מצב של סמכות בלי אחריות. לעומת זאת, כשאני בא לאחר תקופה אני מקבל את המסמכים ואיסוף המידע שנעשה בצבא, אני נחשף לכל השיקולים ולתמונה הרחבה, וכך יכול לחבר דו"ח מבוסס ושלם. המצב שנוצר כיום הוא של סחרור וחוסר הוגנות כלפי עובדי המדינה שמוזכרים בשמותיהם אך נותרו חסרי הגנה".

כדי להמחיש את "הסחרור" ו"הגישה ללא גבולות" שאליהם הגיע משרד המבקר, חוזר אותו בכיר לפרשת שפיגלר. "תראה לי איפה כתוב בחוק שלמבקר יש סמכות לפנות לוועדת המינויים. אין כזו. יש לו סמכות לפנות ליועץ המשפטי לממשלה, אבל לא לוועדת המינויים. זו בדיוק הדוגמה להתערבות בזמן אמת שכולם פוחדים לעמוד מולה. יש לו עוצמה לא פורמלית שמגובה בפרסומים בעיתונות, אבל כאן אתה רואה את הבעייתיות. ההתערבות שלו במינוי כבר לא נתפסת כביקורת לגיטימית אלא כמאבקי כוח", דברי הבכיר.
 

גם השר להגנת הסביבה זאב אלקין חווה את נזקי הביקורת בזמן אמת, ובשונה מפוליטיקאים אחרים הוא לא חושש לתת לה פומבי. "בעיצומו של משבר האמוניה במפרץ חיפה לפני כחצי שנה, הפניות שלהם (נציגי משרד המבקר) היו כבר ברמה של הטרדה עם מסרונים לעובדים על בסיס יומי, תוך כדי דיונים. זה הגיע לאבסורד של ממש. הם היו פונים אליי לבקש את עמדתי למסמך פנימי עוד לפני שהוא הגיע אליי. במקרה אחר הם פנו ליועץ המשפטי לממשלה בעקבות עניין של מה בכך, בטענה שיש חשד לפלילים בפרשת האמוניה (טענה שמנכ"ל משרדו של אלקין מצוי בקשרים עם 'חיפה כימיקלים' שלא הבשילה אפילו לחקירה, א"כ) ומדליפים את זה לתקשורת. ברור לי שההדלפה לא הייתה מהיועץ המשפטי, כי אם היה בה ממש זה היה פוגע בחקירה.

"לכל זה הייתה מגמה להשפיע על קבלת החלטות בכיוון מסוים. המבקר פשוט ניסה להתערב בניהול האירוע. אנחנו במשרד בתהליך קביעת מדיניות, ומשרד המבקר מבקש ממך הסברים לאחת העמדות הרבות בדיון הפנימי. זה למעשה ניהול כפול של המשבר. המבקר מנסה להשפיע בכיוון מסוים, וכל עובד מדינה ירצה להתיישר עם המבקר מפחד מה ייכתב נגדו בדו"ח העתידי. זו דוגמה קיצונית, אבל יש עוד רבות. משרד מבקר המדינה הופך את עצמו למשרד מנהל המדינה".

מי שיקרא אותך יגיד ששוב הימין מנסה לפגוע בשומרי הסף ולערער מוסד חיוני כמו מבקר המדינה.
"אני לא מערער על חשיבות המוסד, וגם לא חושב שמינויו של שפירא פגום. אבל צריך רפורמה בהתנהלות. צודק ח"כ סמוטריץ' שמבקר לא צריך לבקר בזמן אמת. אין לו כלים ואנשי מקצוע, ואין עליו אחריות. זה ערבוב רשויות מוחלט".

הפער העצום בין הכוח שהעניק החוק למבקר המדינה ובין התנהלותו בפועל לא נסתר מעיני המבקר ואנשיו. חוק יסוד 'המבקר' אמנם לא אומר במפורש שעל הביקורת להישמע רק לאחר מעשה, אך זו בהחלט רוח הדברים. מצד שני, מדהים ככל שיישמע, המחוקק לא ייפה את כוחו של המבקר לעסוק בתוכן ההחלטות של הגופים המבוקרים אלא בעיקר בניהול החשבונאי שלהם.

רק אחרי שבעה סעיפים על הניהול החשבונאי נאמר כי יש לבדוק אם "הגופים המבוקרים נהגו בחיסכון וביעילות ובטוהר המידות", ו"כל עניין אחר שייראה צורך בו". כלומר, רוב רובם של דו"חות המבקר נתלים בתת־סעיף זה שנועד להיות היוצא מן הכלל. בשנים האחרונות המבקר מרבה לפרסם דו"חות מיוחדים, שאמורים גם הם להיות חריגים.

כדי לסגור את הפער הזה, כלומר לפעול על פי החוק ולא מעל לחוק, יזם המבקר לפני שנה הרחבה דרמטית של סמכויותיו. על פי הצעתו, כפי שנמסרה ליו"ר דאז של הוועדה לביקורת המדינה, ח"כ קארין אלהרר, כל הגופים המבוקרים יחויבו לדווח לו בזמן אמת על נושאים שהחל לבדוק. מהפכני אף יותר, שפירא ניסה לקבע חובה חוקית של הגופים לתקן את החלטותיהם בהתאם לממצאיו.

"ראש הגוף המבוקר ידווח בכתב למבקר המדינה בדבר הדרכים לתיקון הליקויים ויישום ההמלצות המרכזיות, מועדי התיקון והיישום", נאמר בפנייה של שפירא לאלהרר.
 

במילים אחרות, המבקר ניסה להביא לכך שמשרדי הממשלה יחליטו א', אבל אם הוא יקבע ב' יהיה עליהם להתיישר על פיו. לא פחות מזה, על המשרדים לדווח לו לכל אורך הדרך על התהוות ההחלטות והשיקולים. "החליט הגוף המבוקר על דחיית תיקונו של הליקוי, יצרף את אישורו של ראש הגוף המבוקר", הציע המבקר שחור על גבי לבן.

מי שעצר אותו ברגע האחרון היה שוב סמוטריץ', ששכנע את הקואליציה להשהות את היוזמה. "היה פה ניסיון לבצע כמעט הפיכה", הגדיר אז סמוטריץ' את התקנות של שפירא.

הוא לא היחיד שנדהם לקרוא אותן. מבקרת המשרד לאיכות הסביבה, מירב שגיא־יהודיין, קטלה אותן במילים קשות. במסמך שהגיע ל'מקור ראשון' היא כותבת בין היתר כי "יש להתנגד לטיוטת תקנות מבקר המדינה במתכונת הנוכחית. מבירור פנימי שערכנו עולה כי כבר כיום מוקדשים משאבים רבים של עובדי המשרד לעריכת דיווחים, הנאמדים בכשלושה תקנים באגפים המקצועיים ועוד כשני תקנים באגפים המנהליים... הגשה רציפה ובלתי מסתיימת של דיווחים עלולה ליצור הכבדה נוספת על עובדי המשרד, שיקדישו יותר ויותר זמן לדיווח על תיקון ליקויים וכתוצאה מכך פחות זמן לביצוע הפעולות השוטפות המתחייבות", דברי המבקרת.

כדי להחזיר את מוסד הביקורת לממדיו הטבעיים יזם ח"כ סמוטריץ' תיקון לחוק מבקר המדינה. במכתב ארוך לשרת המשפטים איילת שקד ולחברי ועדת השרים לחקיקה, הוא מציע לשנות את חוק המבקר, כדי שייאמר בו כך: "המבקר לא יתערב בהליך קבלת ההחלטות של גוף מבוקר תוך כדי התהוותן, ולא ייתן הוראות לגוף לעשות פעולה מסוימת או להימנע מלעשות פעולה כאמור. המבקר לא ייתן לגוף מבוקר המלצה לתיקון ליקויים ולמניעתם, אלא בדין וחשבון שנתן לפי סעיפים 15 ו־20" (ולא בדו"חות מיוחדים שמוסיפים עומס על המערכת, א"כ).

הצעת החוק של סמוטריץ' צפויה לעלות ביום ראשון הקרוב לוועדת השרים לחקיקה ולזכות בתמיכת הממשלה. אפשר לנחש שזעקות השבר על הפגיעה בשומרי הסף לא יאחרו לבוא.

להלן התשובות שקיבלנו ממשרד מבקר המדינה, במענה לשאלות ששיגרנו:

כמה עלה הבניין החדש של משרד המבקר, ומה היקף החריגה מהוצאת התכנון המקורית?
"הכנסת היא שיזמה בשעתה את הקמת בניין מבקר המדינה בירושלים. את הפרויקט ניהל מנהל הדיור הממשלתי במשרד האוצר. ועדת הכספים של הכנסת אישרה לפרויקט כ־198 מיליון שקלים. דרכם של מבקרי המדינה היא לחסוך בעלויות. בהתאם לכך העלויות (כולל מע"מ) היו כדלקמן: קבלן כ־155 מיליון ש"ח; רשות מקרקעי ישראל כ־24 מיליון ש"ח. לפיכך נוצר עודף של כ־19 מיליון ש"ח - והוא הוחזר לקופת המדינה".

האם לדעת המבקר סביר להותיר את הביטוח הלאומי במשך שנה תמימה ללא מנכ"ל?
"מבקר המדינה מביע את דעתו לגבי התנהלות גופים מבוקרים בדו"חות שהוא מפרסם לציבור, ורק לאחר בדיקה המתבצעת על פי החוק".
 

אם היועמ"ש קבע שאין מניעה למינוי שפיגלר, מדוע המבקר מוסיף להתנגד?
"מבקר המדינה לא הביע דעה לגבי מינוי של מר שפיגלר".

האם שפיגלר משלם מחיר על התנגדותו לפיקוח על קק"ל?
"מבקר המדינה לעולם לא בא חשבון עם המבוקרים".

מדוע המבקר פנה ישירות לוועדת המינויים, אף שהחוק לא מקנה לו סמכות כזו?
"מבקר המדינה לא פנה ישירות לוועדה. אולם לבקשת הוועדה לבדיקת מינויים, נשלח ב־18.9.2017 מכתב תשובה ממשרד המבקר ליו"ר הוועדה, השופטת בדימוס בלהה גילאור. עיקרו טיוטת דו"ח, המתייחס בין היתר גם לפעילותו של מר שפיגלר כמנכ"ל קק"ל, על סף גיבוש לקראת שליחתה למבוקרים להתייחסותם (הטיוטה אכן נשלחה, והמבוקרים, כולל מר שפיגלר, אמורים להשיב בהקדם)".

מדוע רף המשכורות הממוצע במשרד המבקר כפול מביתר משרדי הממשלה?
"שכר עובדי משרד מבקר המדינה ונציב תלונות הציבור נקבע על פי החלטת ועדה ציבורית, 'ועדת גלוברזון', משנת 1979. החלטות ועדת גלוברזון עוגנו במסגרת מחייבת של הסכם קיבוצי שנחתם עם ההסתדרות הכללית. יתרה מזאת, ועדת הכספים של הכנסת אישרה את ההסכם, וגם בית הדין לעבודה אישר אותו.

האם לדעת המבקר סביר שכה רבים במשרדו ישתכרו שכר כה גבוה?
"דעת המבקר לעניין זה אינה מעלה ואינה מורידה".

מדוע משרד המבקר מעסיק במשך שנים את הבן של חברו הטוב של המבקר? מדוע שונו תנאי מכרז כך שהבן יוכל לזכות במכרז שהוציא משרד המבקר?
"אם הכוונה לעו"ד מתן גוטמן, אזי נוכח השכלתו, ניסיונו הקודם וכישוריו, מינה אותו המנכ"ל כעוזרו במשרת אמון שאינה דורשת מכרז והוא משמש ראש מטה המנכ"ל. לא שונו בעבורו שום תנאי מכרז, והוא לא זכה במכרז כלשהו מאז שהחל בתפקידו בלשכת מנכ"ל המשרד".

האם השופט יגאל מרזל הוא חבר של המבקר שפירא או היה חברו?
"השופט יגאל מרזל היה עמית של מבקר המדינה בעת כהונתו בבית המשפט המחוזי בירושלים. אז כמו היום, מדובר על היכרות מקצועית בלבד".

מדוע מנכ"ל המשרד לעג לחבר הכנסת בצלאל סמוטריץ' במילים "הנושאים האלה מעוררים אמוציות בקרב אנשים"?
תשובת המנכ"ל: "נהפוך הוא, בכל הזדמנות מקפיד מנכ"ל המשרד בכבודו של ח"כ סמוטריץ' כמו בכבודו של כל נבחר ציבור. המנכ"ל גם אמר זאת ישירות לח"כ סמוטריץ'".
 

 
האם לדעת המבקר סביר להתערב בזמן אמת בהחלטות שמקבלת הרשות המבצעת, והאם אין משמעותו של מצב כזה הפיכתו לחלק מהרשות המבצעת?
"מבקר המדינה פועל על פי הסמכויות שהעניק לו המחוקק, ובהתאם לכוונת המחוקק שמבקר המדינה יבקר את פעולות המדינה ולא שינהל אותה. ביקורת בזמן אמת נועדה לתקן ליקויים קריטיים בתחומי הביטחון, המשק והכלכלה, או בתחומים חברתיים כגון מיגון העורף בגזרות השונות. האם יש לחכות להרג מסיבי ורק אז להתחיל לבדוק? ביקורת בזמן אמת, כאשר היא מחויבת המציאות, אינה פוגעת במעמדו  של משרד מבקר המדינה וביכולתו למלא את משימותיו".

מהי תשובת המבקר לטענה שהתנהלות זו יוצרת אנרכיה ומבטלת את הפרדת הרשויות?
"המבקר דוחה את הטענה. משרד המבקר עורך ביקורות בזמן אמת במידתיות ובשיקול דעת, ורק כאשר האינטרס הציבורי דורש זאת".

מהי תשובת המבקר לטענה, הנשמעת בין היתר מפי בכירים לשעבר במשרדו, כי ביקורת צריכה להיעשות בדיעבד ולא בזמן אמת?
"קשה להתייחס לבכירים אנונימיים. עם זאת, הטענה מוזרה נוכח העובדה שבמשך עשרות שנים מתקיימות ביקורות בזמן אמת. להלן שתי דוגמאות מהעבר מתוך רשימת המקרים: ערכות המגן במלחמת המפרץ הראשונה, 1991; העורף במלחמת לבנון השנייה, 2006".

האם המבקר מקפיד על החוק האוסר לפרסם פרסומים מוקדמים של תוכני דו"חותיו בתקשורת, נמנע מהדלפות ופועל נגד העוברים על החוק?
"מבקר המדינה פועל אך ורק על פי החוק. במקרים שבהם פורסם מידע שהיה בידי משרד מבקר המדינה בלי אישור המבקר כנדרש בחוק, פנינו ליועץ המשפטי לממשלה שבידיו סמכות החקירה והאכיפה"

האם לדעת המבקר סביר שיעמוד בקשר ישיר (בעיקר טלפוני) עם חברי כנסת ויציג להם בקשות אף שהם מבוקרים שלו?
"למבקר המדינה אין סמכות לערוך ביקורת לגבי חברי הכנסת - הם אינם מבוקרים. עם זאת מתקיימת אינטראקציה בין המבקר לח"כים, בתוקף העובדה שחברי הכנסת רשאים להתלונן בפני נציב תלונות הציבור (הוא מבקר המדינה) גם על מעשה שפגע בזולת".

תגובת ועדת גילאור למינויי בכירים:

"חלק מתפקידה של הוועדה הוא לייעץ לשרים בדבר מידת התאמתו של המועמד לתפקיד. לעניין זה בוחנת הוועדה, בין היתר, מידע שמביאים גורמים שונים. בעניינו של מר שפיגלר, הביאו בפני הוועדה גורמים שונים, בשירות המדינה ומחוץ לו, חומרים הנוגעים להתנהלותו בתפקיד מנכ"ל קק"ל. לנוכח האמור, פעלה הוועדה לקבל את תגובותיהם של הגורמים הרלוונטיים לעניין, לרבות תגובתו של המועמד עצמו. יובהר כי הוועדה רואה חשיבות רבה באיוש המשרה ועושה כל מאמץ לקבל החלטה בהקדם, תוך התייחסות לממצאים המובאים בפניה, כמוטל עליה".

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg