ראשי » חדשות » פוליטי מדיני

שגרירנו בתפוצות: הנשיא ריבלין משנה כיוון

בעבר הוא התבטא בחריפות נגד התנועה הרפורמית, אך השבוע בוועידת הפדרציות היהודיות כינה הנשיא ריבלין את יהדות ארה"ב "השבט החמישי". בסביבתו אומרים: "המשבר עם יהדות התפוצות לא מאפשר להמשיך לשבת על הגדר"

רק לפני כמה חודשים ערכתי שיחת רקע עם אנשי בית הנשיא, ובה נאמר לי כי בניגוד אולי לקודמו שמעון פרס, הנשיא ריבלין רואה עצמו כנשיא מדינת ישראל, לא נשיא היהודים. הם סיפרו כי ביקוריו בעבר בבתי כנסת רפורמים "זעזעו" אותו, וציינו שריבלין הוא צבר, ישראלי וירושלמי, שהיהדות שהוא מכיר היא אורתודוקסית. "הוא לא יישא נאום שבטים על יהודי התפוצות", נאמר לי. "הוא אוהב אותם ויחבק אותם, אבל לא יעשה דבר כדי לפתור את מתווה הכותל או נושא אחר".
   
מאז ביצע הנשיא שינוי חד בגישתו, והחליט לצאת ב"צו 8" כפי שמגדירים זאת עתה יועציו, כדי "לפתור את המשבר בין ממשלת ישראל ליהדות התפוצות".

הסנונית הראשונה נראתה בוועידת 'מקור ראשון' ביולי האחרון. "אני מצר על כך שתהליך שנוהל בדרכם של בית הלל, סוכל על ידי גרעין שנהג בדרך בית שמאי", אמר הנשיא בנוגע למתווה הכותל. "היה זה תהליך אמיץ שהשכילה הממשלה להוביל, שיכול היה לחזק את העם היהודי אם היה מיושם. לאורך זמן לא נוכל להימלט מלחזור לשולחן, ולהגיע באחריות ובשום שכל להבנות בנושא הכותל".

משם זה המשיך: בערב ראש השנה ערך ריבלין שיחת ועידה עם ראשי ארגונים יהודיים, ובסוכות הקדיש את סוכת בית הנשיא לנושא התפוצות, והוא נפגש בתכיפות עם ראשי ארגונים יהודיים. השבוע השתתף ריבלין לראשונה בוועידה השנתית של הפדרציות היהודיות של צפון אמריקה, ארגון־הגג של יהודי ארה"ב וקנדה, שהתקיימה בלוס־אנג'לס. בשנים הקודמות נהג ראש הממשלה להשתתף באירוע בקביעות, אך בעקבות המשבר עם יהדות ארה"ב סביב הקפאת מתווה הכותל וקידום חוק הגיור הסתפק בריאיון משודר ("לא החרמתי אתכם", אמר), ונאום ריבלין היה לאירוע המרכזי בכנס החשוב.

בניגוד לדברי יועציו בעבר, ריבלין כן עשה שימוש ב"נאום השבטים" שלו מול יהודי התפוצות. ״יצירת שותפות בין ארבעת השבטים המרכזיים היא אחד האתגרים המשמעותיים ביותר המונחים לפתחה של מדינת ישראל היום", אמר הנשיא לאלפי הנוכחים בוועידה השנתית של יהדות ארה"ב. "זהו אתגר שכדי להתמודד איתו אנחנו זקוקים לשותפות אתכם, השבט החמישי, יהדות התפוצות״.
   
"יהדות התפוצות ובפרט יהדות צפון אמריקה", המשיך הנשיא, "היא שותפה מלאה בבניין מדינת ישראל. אני כאן כדי לומר לכם שזה לא מובן מאליו. אנחנו מודים לכם על המשפחתיות הזאת. על התמיכה והאהבה שאינן תלויות בדבר... מחויבות זו מוכרחה להיות חזקה יותר מכל מחלוקת. יש לנו אתגר לבסס את היחסים בינינו כערך שהוא מעל לוויכוח".

בעניין מתווה הכותל אמר ריבלין: "כואב מאוד שסמל האחדות, כותל הדמעות והאושר, הפך לסמל המחלוקת וחוסר ההסכמה. גיבוש מתווה הכותל היה תהליך רגיש שהובילה ממשלת ישראל בניסיון לגשר על הפער. אני מקווה מאוד שנגיע לעת שבה נוכל לחזור יחד לשולחן ולהגיע להבנות. עם זאת, כולנו צריכים לכבד את התהליך הדמוקרטי בישראל. במדינה היהודית והדמוקרטית היחידה בעולם, דת ומדינה הוא נושא פוליטי, אולי הנושא הפוליטי הנפיץ ביותר. חמש ממשלות כבר נפלו בישראל על שאלות כמו האם מטוסי קרב שאינם בפעילות מבצעית יכולים לנחות בישראל בשבת, או על השאלה מיהו יהודי. כך מתנהלת דמוקרטיה אמיתית".

"אין ריבלין הישן וריבלין החדש", אומרים על כך בסביבתו. "הנשיא לא עבר סוויץ', זה משהו שמתפתח לאט־לאט, אבל הוא בתהליך, ואחד התחומים הוא נושא יהדות התפוצות. כל שנה הוא קיבל הזמנה לאירוע הזה, אבל ענה בשלילה. לא מתוך זלזול, אלא שבסדר העדיפויות שלו החברה הישראלית הייתה קודמת. אבל מה שקורה עם יהדות התפוצות לא מאפשר להמשיך לשבת על הגדר. לא צפינו את גודל המשבר, ולכן הנשיא התגייס למערכה. זו הגדולה של נשיא, להיות איפה שצריך ולא איפה שנוח לו.
 

"ארה"ב היא לא בדיוק אזור הנוחות שלו. אין לו האנגלית של נתניהו או היכרות מעמיקה עם התרבות האמריקנית. כל הנסיעה הזאת לארה"ב (כחמישה ימים, צ"ק) נעשתה במיוחד בשביל הנאום. הנשיא רצה לדבר עם ההנהגה היהודית. הוא לא יכול לסכל את חוק הגיור או לקדם את מתווה הכותל, אבל הוא כן יכול לתת חיבוק וקִרבה, ותחושה ש'החיבור בינינו גדול מהוויכוחים'. הם מבטאים כל הזמן את התחושה ש'בישראל אנחנו לא שווים כלום. לא צריכים אותנו יותר'. זו אמירה נוראית שהנשיא רוצה לשלול".

מקורבי הנשיא מודים כי הנאום מבטא שינוי בגישתו: "ריבלין של פעם היה אומר להם תעלו לארץ ותשפיעו על הפוליטיקה מתוך ישראל. היום הוא לא ידבר בצורה בוטה כזו. במקום זאת הוא מסביר שצריך להתמודד עם המציאות בישראל, שאין בה הפרדה בין דת ומדינה".

הוועידה היהודית־אמריקנית שהתכנסה השבוע קיבלה החלטה ביקורתית תקדימית נגד ממשלת ישראל. בין היתר נאמר בה כי התעלמות מהיהודים הלא־אורתודוקסים בצפון אמריקה "תערער את החזון הציוני ואת תפקידה המקודש של מדינת ישראל כבית לאומי לכל העם היהודי". עוד נכתב, ביחס להחלטה לבטל את מתווה הכותל: "אנו קוראים להנהגה הישראלית להכיר בעוצמת הרגשות העזים בעניין, ואת השפעתה המזיקה (של ההחלטה) על אחדות היהודים ועל הקשר עם יהדות העולם".

בעבר השמיע ריבלין התבטאויות חריפות נגד התנועה הרפורמית. ב־1989, לאחר שביקר בבית כנסת רפורמי בווסטפילד, אמר ל'ידיעות אחרונות': "הייתי כל כך מופתע. מדובר בעבודת אלילים, לא ביהדות. עד עכשיו חשבתי שהרפורמים הם זרם ביהדות, אבל אחרי ביקור בשניים מבתי הכנסת שלהם אני משוכנע שמדובר בדת חדשה לגמרי, בלי כל קשר ליהדות".
 

 
אמירה זו ואחרות גרמו לכך שקהילות יהודיות ניהלו קמפיין שקט נגד בחירתו לנשיא. "חששתי מריבלין לפני שנבחר", מודה נשיא התנועה הרפורמית בארה"ב, הרב ריק ג'ייקובס. "כמו שחששתי גם מדני דיין לפני שנבחר לקונסול בניו־יורק. טעיתי לגבי שניהם. אני חבר טוב של שניהם, ואף שאנחנו לא מסכימים בכל נושא, ישנה הערכה עמוקה לתרומה ולחשיבות של התנועה הרפורמית בארה"ב. הצלחנו ליצור מערכות יחסים חדשות לטובת העם היהודי. אין ספק שהגעת הנשיא הייתה חשובה. הוא כנראה הישראלי היחיד שהיה יכול להיכנס לחדר, ולא משנה מה היה אומר, יש הרגשה שהעניין של כלל ישראל חשוב לו. אפשר היה לראות את החום כלפי הנשיא".

עם זאת, ואף שמבחינת הנשיא הוא ביצע צעד משמעותי לכיוון יהודי ארה"ב לעומת השקפותיו בעבר, נראה שעבורם זה ממש לא מספיק. הם ציפו לשמוע אמירות מפורשות נגד מדיניות הממשלה, אך הדבר לא קרה. בהנהגת הפדרציות היהודיות העדיפו שלא להתבטא בפומבי לאחר הנאום. גם בתנועה הרפורמית בישראל, שבדרך כלל מגיבה על כל נושא, שררה דממת אלחוט. "אין שום דבר חדש בנאום, אז אין לנו מה להגיב עליו", אמרו. "הנשיא בחיים לא יגיד בחו"ל משהו נגד הממשלה, הוא יגבה כל החלטה שלה", הבהירו מקורבי הנשיא.

מקור בכיר בסוכנות אמר השבוע שלא לייחוס: "ריבלין איננו דמות שדבריה מהדהדים ברחוב היהודי. הנשיא פרס עמד במרכז הפוליטיקה הישראלית שנים רבות, והיה אהוד או שנוא על יהודים רבים. ריבלין לא היה דמות מרכזית בפוליטיקה ולא פנה במיוחד לחו"ל. הוא חדש במשחק, והמסר המאחד שלו לעולם היהודי הוא חדש מהניילונים. אז בינתיים אין לו תהודה נרחבת".

"המסר לא היה חד מספיק", אומר הרב ג'ייקובס. "למרות זאת, בתקופה קשה זו של משבר אמון עם ממשלת ישראל, המנהיגים היהודיים היו צריכים לפגוש מנהיג ישראלי שמבין ואוהב אותם, ורוצה לבנות גשרים. אין לו אמנם כוח פוליטי, אבל הוא העביר את החום שהצפון אמריקנים היו זקוקים לו. זה כמובן לא אומר שנשב בשקט ולא נילחם בעבור מה שהובטח לנו ואף נחקק בממשלה. הוועידה קיבלה החלטה מאוד קשה נגד הקפאת מתווה הכותל וקידום חוק הגיור. אנחנו עדיין לא מרגישים שקיבלנו מסר רשמי מתאים שיכפר על הפגיעה בנו, על הבגידה וחוסר האמון. יש אמנם אהבה לריבלין, אבל סקפטיות בנוגע לראש הממשלה.

"בזמן אחר, להגיד ש'כולנו עם אחד' וש'מדינת ישראל צריכה לקבל את כל הזרמים', היה יכול להיחשב משהו משמעותי, אבל ברגעים כאלה אנחנו רוצים יותר. לא מספיק להגיד 'וולקאם', אם הדלת נעולה בפנינו. הפדרציות אף פעם לא קיבלו החלטות כה ביקורתיות כלפי ממשלת ישראל, מדובר בארגון שלא נכנס לפינות האלה. במצב כל כך לא פשוט בין יהודים אמריקנים למדינת ישראל - כמה מילים חמות לא מספיקות לתיקון הנזק".

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg