כמורים, אנו חווים התעללות פיננסית
מדוע אנו שובתים? כי במקום שמקצוע ההוראה יהיה נחשק, אנו מתמודדים עם מקצוע שאותו ההורים לא מאחלים לילדיהם. דעה
שמי שגיא ואני בוגר תכנית חותם - תכנית המכשירה מורים מצטיינים להוראה בפריפריה חברתית או גיאוגרפית. במסגרת המחזור שלי החלו לעבוד 120 מורים בכל רחבי הארץ. כיום, בשנה השלישית, המשיכו בהוראה רק 95 של מורים. כל השאר בחרו במודע לעזוב את מערכת החינוך בגלל קשיים שונים, שהמרכזי שבהם הוא הקושי הקיומי.
לחזור הביתה עם עבודה, טלפונים, בדיקת עבודות ומבחנים, ישיבות פדגוגיות, ימי הורים והכנת מערכי שיעור זה דבר לא קל בפני עצמו, על אחת כמה וכמה כשבחיי היום-יום מורים צעירים עם תואר ראשון ותעודת הוראה לאחר שירות צבאי מלא צריכים לנהל מלחמת קיום על שכרם - שגם בשנה השלישית והרביעית אינו חוצה בהרבה את רף 7,000 השקלים.
הסטטיסטיקה אומרת דרשני. כיתת בית ספר
צילום: הדס פרוש/ פלאש 90
ראיתי במערכת אנשים רבים מוכשרים ומצוינים, שרוצים לתרום את חלקם אך לא מסוגלים לעשות זאת. הסטטיסטיקה אומרת דרשני. כ-50 אחוזים מהמורים הצעירים נוטשים את המקצוע עד הגיעם לשנה החמישית בתחום ההוראה. אני באופן אישי משלים הכנסה בשתי משרות נוספות, ובפועל עובד מסביב לשעון שבעה ימים בשבוע בשלוש עבודות כדי להתפרנס ולנסות להתקדם בחיים.
במקום שמקצוע ההוראה יהיה מקצוע מבוקש ונחשק, בפועל אנו מתמודדים עם מקצוע שאותו ההורים לא מאחלים לילדיהם, ובמידה מסוימת של צדק. הייתי רוצה לראות את המצטיינים ואת בעלי הערכים חוזרים וממלאים את התקנים החסרים. צריך לדאוג שמורים בישראל, גם אם הם צעירים, יוכלו להתפרנס ממקצוע ההוראה בכבוד. השבתה של מערכת החינוך היא צעד חריג אך מחויב המציאות, שבה מורים אינם יכולים בפועל להתקיים בכבוד מהמקצוע שבחרו לעצמם.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם