ראשי » חדשות » בעולם » המזרח התיכון

היסטוריה באבו דאבי: "לא רגילים פה לקשר עם יהודים"

סימנים לשינוי כיוון ביחס ליהדות באיחוד האמירויות? ספר תנ"ך עתיק וכתובות באותיות עבריות הם המוצגים היהודיים הראשונים במוזיאון אומנות באבו דאבי. "יש חשיבות להכללת הפריטים האלו באוסף". הכתבה המלאה - ביום שישי ב"ישראל השבוע"

מייד בכניסה לחדר החשוך ניתן להבחין בהתקהלות. נשים עוטות רעלות וגברים מזוקנים לבושי גלביות לבנות וכאפיות לראשיהם מתבוננים בעניין רב בחפץ שלפניהם, המוגן ע"י זכוכית עבה. מאבטח חמור סבר מפקח בארבע עיניים על המתרחש סביב למוצג הראשון באולם המיוחד של ספרי קודש עתיקים של הדתות המונותיאיסטיות.
 
המוצג המסקרן הוא ספר תנ"ך, פתוח באחד מפרקי בראשית, שנכתב בתימן ב־1498. מדובר באחת האטרקציות הבולטות של "לובר אבו דאבי", מוזיאון האמנות ההיסטורי הגדול ביותר בעולם הערבי, שנפתח ברוב הדר בתחילת החודש. מאות פריטים נרכשו בשנים האחרונות ע"י הנהלת המוזיאון, הממוקם על האי סעדיית בבירת איחוד האמירויות והראשון מבין שורת מוזיאונים בעלי שם, שאמורים לפתוח את שעריהם ב"קריית המוזיאונים" העתידית של אבו דאבי.

מוזיאון נוסף אמור להיות "מוזיאון גוגנהיים". לפי התכנון המקורי, גם הוא היה צריך להיות נגיש כבר לקהל הרחב, אך בנייתו רחוקה מסופה ומועד הפתיחה לוט בערפל. כמה מבני שיחי מסבירים את העיכוב בכך שלעולם הערבי קשה עדיין לעכל נוכחות של מוזיאון בעל שם יהודי. "אנשים כאן לא רגילים לקשר עם יהודים", אומר לי תושב מקומי, "הרי באמירויות ובסעודיה אין קהילות יהודיות, והיהודים שהגיעו לכאן עם פתיחת האמירויות בפני עסקים והשקעות מרחבי העולם, מצניעים בדרך כלל את יהדותם, גם כדי שלא יקשרו אותם לישראל. לכן יש חשיבות להכללת פריטים יהודיים בתצוגה ובאוסף של הלובר, המעורר עניין עצום בקרב הציבור המקומי ובעולם הערבי, הסמוך והרחוק".

גם אם ההתייחסות ליהדות במוזיאון הלובר אבו דאבי מוצנעת, אין ספק שמדובר בתחילתה של מהפכה: אחרי עשרות שנים של שנאה, הדחקה והתעלמות, היהדות מוחזרת ללב העולם הערבי, ולפי מה שחוויתי בשני ביקורים במוזיאון בימים האחרונים, מעוררת סקרנות רבה. קבוצות של אורחים רשמיים מרחבי חצי האי ערב מקבלות הסברים מפורטים על המוצגים הללו, כמו גם על תרבות המערב כולה. ואם לוחמי דאעש הרסו אתרי מורשת עולמית ומקומות קדושים לדתות אחרות, באבו דאבי מעניקים כבוד לתרבויות ולדתות האחרות.
 

מעבר לכך, מסבירים לבאים על היווצרות דמוקרטיה ועל חופש האמנות והביטוי. המהפכה ביחס ליהדות היא חלק ממהפכה רחבה יותר, שמבקשת צמרת איחוד האמירויות להנהיג בעולם הערבי והמוסלמי: מהפכת הפתיחות לאחר. דווקא איחוד האמירויות, שרק לפני פחות מעשרים שנים היתה מתומכיה העיקריים של תנועת הטליבאן ומימנה הקמת מסגדים ומרכזי תרבות מוסלמיים, הופכת לחוד החנית במאבק בקיצונים. ראשי האמירויות, כמו גם יורש העצר הסעודי, מוחמד בן סלמאן, הבינו שאם לא ישנו מהר מאוד גישה, הגולם שגידלו יקום על יוצרו.

בכלל, האמירויות הערביות ניצבות בימים אלו בעין הסערה האזורית. יחד עם סעודיה, מצרים ובחריין הן הקימו את קואליציית הלחימה בטרור ה"דאעשי" מחד והאיראני מנגד. הם מחרימים את קטאר בגלל תמיכתה באחים המוסלמים ושותפים למאמץ לחנוק את כלכלתה של ה"מדינה האחות" לשעבר. כוחות צבא שלהם משתתפים בלחימה בתימן, בסוריה, בעיראק ובאפגניסטן ואפילו בסומליה הקימו האמירויות בסיס צבאי שנועד למנוע מאיראן ומשלוחותיה לפגוע בתנועה הימית במצרי באב אל־מנדב האסטרטגיים. פתיחת המוזיאון, בלב כל הסופה הזו, היא בהחלט חלק מהמלחמה בטרור האסלאמיסטי ומהמאבק על ליבם של האנשים.

באולם הכניסה הרחב למוזיאון הלובר החדיש והמרהיב, שמגדיר את עצמו כמוזיאון האנושות, משורטטת על הרצפה מעין מפת דרכים המקשרת את הערים הראשיות בעולם, ששימשו מרכזי תרבות ושמחלק מהן הובאו הפריטים. בין המוצגים הללו גם אבן מצבה של בת לרב יהודי שהלכה לעולמה בצרפת במאה ה־13, והיא ניצבת לצד אבני מצבות נוצרית ומוסלמית.
 
אני מחפש עיר בעברית. במבט ראשון אני לא מוצא. רק במעבר שיטתי על כל שמות הערים אני מוצא לפתע כמה אותיות עבריות, שאין להן כל משמעות: "לא הק". אני שואל את אחד האנשים, שהיו מעורבים בהקמת המוזיאון, לפשר צירוף האותיות. הוא נדהם מכך שאין לדבר משמעות. היתה כאן ללא ספק כוונה טובה, אך לא התעמקות, בטח לא רצון להתייחס לקיצור המילים "לארץ הקודש".

גם לפתיחות ההדרגתית ליהדות יש עדיין גבול די ברור: הסכסוך על ארץ הקודש. ההתעסקות ביהדות היא דתית, כמקור השראה לנצרות ולאסלאם. אין כאן פוליטיקה. סמוך לתנ"ך התימני יש מצגת ממוחשבת נפלאה שמסבירה בפירוט רב את מסורת כתיבת ספרי התנ"ך. יש גם השוואה בין תרבות פרשנות ספרי הקודש היהודית לזו המוסלמית. בחנות המוזיאון ניתן לרכוש ספר מהודר עם כתבי יד יהודיים מאוירים, המוצג לראווה בקדמת דוכני הספרים. עד לפתיחתו של ה"לובר אבו דאבי" דבר כזה לא היה עולה על הדעת. בחנויות הספרים הגדולות ברחבי האמירויות ניתן למצוא בעיקר ספרים בערבית מלאי תיאוריות מזימה על היהודים וכמובן על ישראל לצד שפע גרסאות של "מיין קאמפף", ספרו של אדולף היטלר, וביוגרפיות אוהדות לפיהרר. הדרך לקבלת היהדות בעולם הערבי עוד ארוכה מאוד. אך ב"לובר אבו דאבי" הוטבעו הצעדים הראשונים.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg