"אפשר להעביר את השגרירות לירושלים במהירות"
הוא ביקר בישראל לפני שנה כדי לאתר מבנה חלופי לשגרירות האמריקנית ומאז מוביל את הלחצים להעברתה לירושלים. חבר הקונגרס רון דה־סנטיס מאגף את טראמפ מימין. "עמידה בהבטחות תשדרג את אמינות ארה"ב בעולם"
כשפגשתי את רון דה־סנטיס ביום חמישי שעבר שנינו לא ידענו מה מתבשל במרחק שלושה קילומטרים מלשכתו, בבית הלבן. דה־סנטיס, חבר בית הנבחרים מפלורידה, רק בן 39 אך זו לו כבר כהונה שלישית בקונגרס. רחב כתפיים ומוצק כמו מתאגרף הוא מקבל אותנו בחיוך גדול.
הנוכחות הפיזית בהחלט הולמת את העמדות הקשוחות שיציג מיד, ומלמדת שמדובר בפוליטיקאי במשקל כבד. משמאלו, בארון זכוכית גדול, משומרים לראווה מדי הצי האמריקני שבו שירת. על שולחן קטן מימין הניח מישהו שתי כיפות שעליהן רקומים דגלי ישראל וארה"ב. התארים במשפטים מהאוניברסיטאות ייל והרווארד, והעיטורים לשבח מהשירות הצבאי, תלויים על הקירות.
זהו מפגש שני שלי עם דה־סנטיס, העומד בין היתר בראש ועדת המשנה של בית הנבחרים לביטחון לאומי. ראיתי אותו לראשונה בחורף שעבר בעת שערך בארץ ביקור בזק, כדי לאתר מתחם לשגרירות האמריקנית העתידה לעלות לירושלים. חיפש, ומצא. "יש מקומות קיימים. יש קונסוליה בירושלים (ברחוב אגרון במרכז העיר, א"כ) ויש קונסוליה בשכונת ארנונה בדרום ירושלים. המבנים האלה משרתים את הערבים ולא משרתים ישראלים־יהודים.
"היהודים צריכים לפנות לשגרירות בתל־אביב, ומתסכל לראות זאת, כי המשמעות היא שאין לנו שגרירות שתשרת את הישראלים, אבל משום מה היא יכולה לשרת את הפלסטינים. אני חושב שאפשר להסב את הקונסוליה בארנונה לטובת היהודים, ואפשר לעשות זאת במהירות. אגב, יש מבנה נוסף במלון דיפלומט, ששייך פורמלית לממשלת ארה"ב. כך שאפילו לא חייבים לבנות מבנה חדש".
אני כמובן אשמח אם השגרירות תעבור, אבל אתה אומר שהדבר ישרת את הביטחון הלאומי של אמריקה. מדוע?
"כמו קודמיו, הנשיא הבטיח שאם ייבחר יעביר את השגרירות. בוש הבטיח ולא קיים והדבר פגע באמינות שלו. בהתחשב במה שעובר על הנשיא הזה ומה שרואים היריבים שלו, ובהחלטות המכריעות שהוא צריך לקבל בחלקים אחרים של העולם - עמידה בהבטחות תשדרג את אמינות ארה"ב בעולם. כך שאם יקבל את ההחלטה הזאת הוא יראה לעולם שיש לו יכולת הכרעה, לא רק למזרח התיכון".
בוודאי ידוע לך שהפלסטינים מתנגדים, ולא רק הם.
"לגבי הפלסטינים־הערבים (כך במקור, א"כ), הם תקפו את ישראל ב־1948, ניסו לעשות זאת ב־1967 וב־1973, הייתה האינתיפאדה, ועדיין הם מקבלים פרס על השימוש שלהם בטרור. אנשים אומרים, 'איננו יכולים לעשות את מה שאנו צריכים לעשות, כלומר להעביר את השגרירות, בגלל ההתנהגות הרעה שלהם'. אבל מדוע? אני הייתי מעביר את השגרירות, ומודיע שנעמוד לצד בעלות בריתנו, ואם הם, הפלסטינים, אינם רוצים להיכנס אחר כך למשא ומתן - אז לאמריקה אין בעיה עם זה. בהתחשב באופן שבו הם מתנהגים - בהליכה לאו"ם ובפנייה לארגונים הבינלאומיים - הפלסטינים צריכים קצת יותר אהבה קשוחה. אז שיעשו טובה ויפסיקו להאשים את ישראל".
מאז אשתקד ועד היום דה־סנטיס מעלה את ירושלים על ראש שמחתו. לפני חודש, לקראת הכרעת טראמפ, יזם מפגש בנושא בקונגרס בהשתתפות ד"ר דורי גולד ובארגונה של הלוביסטית רותי ליברמן. בד בבד, יחד עם חבר הקונגרס ביל ג'ונסון, הוא עומד מאז הקיץ בראש "השדולה לניצחון ישראל". מאחורי הרעיון נמצא פרופ' דניאל פייפס, ראש מכון 'פורום המזרח התיכון', שמגדיר את "הפרויקט לניצחון ישראל" כ"רעיון שבסופו של דבר יחליף את הפרדיגמה הנוכחית של 'תהליך השלום' בפרדיגמה שתועיל יותר, הן לישראלים הן לפלסטינים".
דה־סנטיס שותף לתפיסה הזאת. "על הפלסטינים להכיר במציאות. ישראל ניצחה במלחמות על קיומה והיא כאן כדי להישאר. הפלסטינים־הערבים צריכים להבין שעל כך לא יהיה משא ומתן. לתהליך אוסלו לפני 25 שנה הפלסטינים־הערבים ניגשו מתוך מחשבה שזו עסקה שתקרב אותם לשלב הבא שהוא לזרוק את היהודים לים. הגישה הזאת צריכה להיפסק. אין לנו דרישות כלפי ישראל ואין לנו מסלול פעולה מסוים שעליו אנו ממליצים. כל שאנו אומרים הוא שישראל יכולה וצריכה לנקוט את כל הצעדים שהיא מוצאת לנכון למען התקדמותה ושגשוגה".
אז מבחינתכם ישראל יכולה למשל לספח שטחים שהיא מחזיקה אם בכך היא מחזקת את עצמה?
"כן. יהודה ושומרון הם האדמות היהודיות ההיסטוריות, וזה הולך אלפי שנים אחורה. אנשים קוראים לזה 'שטחים כבושים' - ממי הם כבושים? מי שלט בשטח בין 48' ל־67', הירדנים ששתי מדינות בלבד הכירו בשליטה שלהם שם?! זה היה כיבוש ירדני והוא היה לא חוקי. הם הפסידו במלחמת ששת הימים וירדן עזבה. כך שמעולם לא הייתה שם מדינה ערבית. האם השטח נכבש מידי הטורקים? מבריטניה? לא. אלה שטחים שנתונים במחלוקת, אבל היסטורית לישראל יש הזכויות הרבות ביותר על השטח הזה, יותר מכל אחד אחר. הצהרת בלפור המקורית כללה לא רק את יהודה ושומרון, אלא שטחים נרחבים עוד יותר בצד המזרחי של הירדן. מדוע מי שניצח במלחמה צריך לוותר על שטחים?!"
מה אתה חושב על כך שהממשל חזר בו מהכוונה לסגור את משרדי אש"ף בוושינגטון?
"הם היו צריכים לסגור אותו. אנשים לא זוכרים שאש"ף נוסד ב־1964, לפני מלחמת ששת הימים. כלומר ערפאת לא רצה לשחרר את הגדה המערבית אלא את תל־אביב. הוא לא רצה שתהיה ישראל בכלל. מהרעיון היסודי הזה הם לא חזרו בהם מעולם.
"אנחנו משלימים השבוע את חוק 'טיילור־פורס', שמקצץ מהם תקציבים כל עוד הם משלמים את משכורות הטרור וקוראים כיכרות על שם מחבלים. זה לא פרטנר לשלום. במקום להתרכז בהגנה על ישראל באו"ם, למה איננו ממקדים מאמצים בנטרול ההתנהגות התוקפנית של הפלסטינים באו"ם?! אני חושב שההתנהגות הזו נטועה עמוק בדת ובתרבות שלהם. ישראל הלכה מעל ומעבר בניסיונות שלה להביא שלום, ולכן צריך היה לסגור כעת את המשרד שלהם, ולא להביא את אבו־מאזן לבית הלבן".
בוא נדבר על איראן ומעשיה בסוריה. נראה שהפקרתם את הזירה הסורית לרוסים. הם מאפשרים לאיראנים להתבסס, ועוד רגע הם על הגדרות שלנו. איפה אתם?
"איראן היא הכוח התוקפני ביותר במזרח התיכון והאופן שבו טיפל בה ממשל אובמה היה אסון. למעשה נתנו להם אור ירוק להתרחב במזרח התיכון. אנחנו צריכים להחזיר את איראן לקופסה ולתת קדימות למי שנאבק בטרור שלה, כמו א־סיסי במצרים ומוחמד בן סלמן בסעודיה, אבל לא פשוט לעשות זאת".
זו בדיוק השאלה, כי מצד אחד אינכם רוצים מלחמה נוספת, אבל נראה שללא צעדים ממשיים בשטח אין דרך לעצור אותם. שלא לדבר על כך שעלולה להיות מלחמה כי ישראל תיאלץ לפעול. האם לא נכון שתפעלו כבר עכשיו?
"אני חושב שהכורדים הם מכשול בפני האיראנים ולכן צריך לתמוך בעצמאות שלהם ולהעניק להם סיוע צבאי. עלינו גם לתמוך במאמצים הישראליים להדוף את חיזבאללה, וכל מעורבות שלנו בסוריה צריכה לכלול את העיקרון שלחיזבאללה ולבעלות הברית של איראן לא תהיה כל דריסת רגל שם. הסכם הגרעין היה מוטעה והוא לא רק נתן לאיראן את המסלול לייצר פצצה גרעינית, אלא העניק להם סכומי כסף עצומים שבהם הם השתמשו להפצת טרור. האירופים לא נמצאים במקום שלנו. אמריקה היא 'השטן הגדול', ישראל היא 'השטן הקטן', והאירופים רצים לעשות איתם עסקים. לא צריך עדיין ללכת למלחמה אבל הם צריכים לדעת שיש איום רציני להשתמש נגדם בכוח".
כשדה־סנטיס הציג לי את עמדותיו הנִציות, חזון העברת השגרירות נראה היה רחוק כמו הירח. ואז בא טראמפ והלך נגד הממסד והתחיל לפרוע את שטר ההתחייבות בעניין ירושלים.
לאחר הודעת טראמפ שלשום בערב פרסם דה־סנטיס הודעה נרגשת בזו הלשון: "בדצמבר האחרון, פעל ממשל אובמה נואשות להנדס החלטת או"ם אנטי־ישראלית, שהגדירה את הכותל כ'שטח כבוש'. בדצמבר זה, הנשיא טראמפ עושה את מה שהבטיחו קודמיו, אך נכשלו בביצוע: הכרה רשמית בירושלים כבירת ישראל, והעברת שגרירות ארה"ב מתל־אביב לירושלים. 50 שנה לאחר איחוד ירושלים העיר הקדושה, הנשיא טראמפ מיישם סוף־סוף את מה שחוקק הקונגרס בחוק שגרירות ירושלים ב־1995".
חשובה ככל שתהיה הצהרת טראמפ, בעיותיה של ירושלים עדיין בשטח. "בפעם הראשונה במאה שנות הסכסוך, הפלסטינים מנצחים בהקמת יישובים והתרחבותם באזורים אסטרטגיים - תחום שידה של התנועה הציונית, ולאחר מכן של ישראל, תמיד הייתה בו על העליונה", מתריע פרופ' הלל פריש, מומחה לפוליטיקה הערבית ממכון ירושלים למחקרים אסטרטגיים, במאמר חדש באתר המכון.
ולא, גם המחווה של טראמפ איננה חשובה יותר מהמתרחש בפועל. "טראמפ חושב כמו איש עסקים, מבחינתו הוא עשה צעד לקראתנו ולכן עכשיו מצפה לתמורה. זו עשויה להיות הגבלה קשה עוד יותר של הבנייה בירושלים בפועל", אומר פריש. "ההכרה, עם כל חשיבותה, לא יכולה לבוא במקום השטח. להפך. תמיד מה שקורה בשטח הרבה יותר חשוב ממה שקורה מעבר לגבולות".
אנו יוצאים יחד לכביש מספר 1, לקטע שבין ירושלים ומעלה־אדומים. מימיננו בעיסאוויה מאות מבנים מגיעים עד לכביש. משמאלנו בענאתא עשרות בניינים גבוהים ועתירי אוכלוסין. "אל תתבלבל, הכול פה לא חוקי. על פי הפלסטינים, בתוך עשר שנים נכנסו לכאן 120 אלף נפש בתשעה קילומטרים רבועים", אומר פריש.
הוא מסביר לי כיצד הערבים, במהלך מכוון ובמימון אירופי, יוצרים טבעת חנק ממזרח לירושלים כדי ליצור רצף טריטוריאלי עתידי למדינה הפלסטינית, "ולאיים על ירושלים היהודית. יש קשר בין התפוצצות האוכלוסין הזו לבין המצב הביטחוני בירושלים".
ואיפה ישראל? "ישראל כמעט שאינה שולטת במפעל הבנייה הפלסטיני במרחב סביב ירושלים ומעבר לקו הירוק, ויש לדבר השלכות ארוכות־טווח על ביטחון ישראל ואזרחיה. קרוב למאה שנים שמפעל ההתיישבות הציוני היה אחת ההצלחות הגדולות של התנועה הציונית ושל מדינת ישראל. בעשור האחרון, בעיקר כתוצאה מהלחץ הבינלאומי, הפלסטינים הם המנצחים בשטח.
"המפלצות ההתיישבותיות שאנחנו רואים פה משרתות שלוש מטרות אסטרטגיות של הרש"פ. הן מבטיחות רציפות התיישבותית ערבית למדינה הפלסטינית העתידית, מונעות מישראל לבנות ב־E1 וליצור רצף משלה בין מעלה־אדומים לבירה, ועוצרות את התרחבותם של מעלה־אדומים והיישובים הישראליים האחרים".
והפלסטינים לא לבד. את מה שעושה הרש"פ בצמוד לירושלים, מסביר פריש, משלימים האירופים בשרשרת מאהלי הבדואים לאורך כביש 1 עד ים המלח. "האיחוד האירופי זיהה במאהלים כלי להפיכת הדרך ליריחו לאזור שיגדיר גבולות למדינה הפלסטינית העתידית".
למה כל זה חשוב כל כך? כי ביום בהיר אחד המסה האדירה הזאת עשויה להסתובב נגדנו, אם בחסימות כבישים, אם בגל טרור ואם במאבק מדיני על השליטה בירושלים ובסביבתה.
"תקופת האינתיפאדה השנייה הייתה היחידה מאז קום המדינה שבה הכלכלה הישראלית התכווצה", מזכיר פריש. "הטרור עמד אז על מאות הרוגים בשנה. גישת 'ניהול הסכסוך', שכוללת חופש פעולה לצה"ל בערים הפלסטיניות, מאפשרת טיפול מוצלח בטרור והביאה לשגשוג כלכלי וטכנולוגי שלא היה כמוהו. אבל 'ניהול הסכסוך' נכשל בכל מה שנוגע לבלימת ההשתלטות בשטח של הפלסטינים. בשני העשורים האחרונים, ההתיישבות הפלסטינית הייתה נרחבת יותר ואסטרטגית בהתמקמות שלה יותר מההתיישבות הישראלית. ההתיישבות הפלסטינית קרובה להגשמת יעדיה. כל עוד אין שלום סופי וקבוע אנחנו במאבק. פעם אנחנו היינו היוזמים והמנצחים, היום זה הם", מאבחן פריש את האמת שלא תמיד נעים לשמוע.
מה אפוא הוא ממליץ לעשות? "צריך להיות פורום ממשלתי אסטרטגי שמסתכל על ירושלים ועל הבנייה בה בהיבט המטרופוליטני. וצריך להבין שלנוכחות התיישבותית יש ערך ביטחוני, כי חיילים מוכנים להילחם בטרור במקום שבו יש מתיישבים יהודים. צריך גם להבין שההתיישבות היא מחיר שהפלסטינים משלמים שדווקא מקרב אותם למשא ומתן. ערפאת אמר זאת בשעתו באופן מפורש. כל עוד היהודים לא בונים, הם לא חושבים שיש להם מה להפסיד ולכן לא מזדרזים לשבת לשולחן. הציונות תמיד ידעה שזה עוד דונם ועוד עז. עכשיו הפלסטינים פועלים כך כי הם יודעים שהגבולות ייקבעו לפי מי שיושב בשטח. אבל מה שנכון לגליל ולנגב, לחריש ולגוש שגב, נכון גם לירושלים אם ברצוננו להשאיר אותה יהודית".
ומה באשר ללחצים הבינלאומיים?
"צריך לעמוד בהם. אין תשובה אחרת".
אקו"ם