כך הופכת הזהות הבדואית מישראלית לפלסטינית
גורמי ביטחון: "צעירים בדואים מתחתנים עם נשים מהרצועה ומיו"ש, ומפתחים זיקה לרשות". בכיר לשעבר בשב"כ: "יש להחליף את המונח מ'בדואים' ל'ערביי הנגב'"
בבית המשפט המחוזי בבאר שבע הוגשו אתמול כתבי אישום נגד חאלד אבו ג'ודה וזאהי אבו ג'ודה, אחים תושבי הפזורה הבדואית באזור כסייפה, שהיו מעורבים ברצח החייל רון יצחק קוקיא לפני כחודש. השניים, כך לפי כתב האישום, דקרו את קוקיא וגנבו את נשקו, לפי תכנון מוקדם ששקדו עליו במשך תקופה. למרות שלפי גורמי ביטחון מעורבות התושבים הבדואים באירועי טרור היא נמוכה מאוד, המקרה האחרון מאיר תופעה מעוררת דאגה.
"בשנים האחרונות יש במגזר הבדואי התגברות בכל הנוגע לזיקה עם פלסטינים, והם הופכים ליותר לאומנים", אומר קצין משטרה בכיר בדימוס, ששירת באזור הדרום. "רבים מהם רואים את עצמם יותר פלסטינים מאשר ישראלים, בעיקר הצעירים שלומדים בשטחים ומבלים שם את זמנם".
עדי כרמי, לשעבר בכיר בשב"כ, מרחיב: "חלק מהצעירים הבדואים מתחתנים עם נשים מהרצועה, בתהליך של איחוד משפחות. יש לזה משמעות בזיקה שלהם לרשות הפלסטינית. אנשים שיש להם משפחות בשטחים, עורכים ביקורים הדדיים וזה יוצר סוג של מחויבות. בדרך כלל, ילדים שנולדו לאימא מהשטחים עשויים להיות קרקע פורייה לקשרי פעילות חבלנית עם גורמים ברצועת עזה ובגדה. גם סטודנטים שלומדים ביהודה ושומרון מועדים יותר לפנות לטרור. קל יותר להתקבל, לממן וללמוד באוניברסיטאות ביהודה ושומרון, אבל לצד חיסכון בכסף, קיימת חשיפה לפרופגנדה עוינת".
עם זאת, כרמי מבהיר שהרוב המוחלט של האוכלוסייה הבדואית מעוניין לחיות בשלווה. "המספרים מראים זאת בבירור", הוא אומר, "בין השנים 2017-2000 היו מעורבים בטרור בסך הכול 44 תושבי הנגב מקרב הבדואים. המספרים האלה כמעט בטלים בשישים, אבל יש לקוות שזה לא ישתנה בעקבות השפעות חיצוניות".
אילן לוטן, אף הוא בכיר בשב"כ לשעבר, טוען שיש לערוך שינוי תודעתי בכל הנוגע לאוכלוסייה בנגב. "אני הייתי מחליף את הטרמינולוגיה מ'בדואים' ל'ערביי הנגב'", הוא מסביר, "היום כמעט כל משפחה שלישית בנגב היא משפחה מעורבת מרצועת עזה או מיהודה ושומרון. למרות שכיום מעורבות בני הפזורה הבדואית בפעילויות טרור היא נמוכה, אין ספק שקיימת הקצנה בקרב בני המגזר".
על אף המטרה המוצהרת של האחים הנאשמים, שהבהירו שפעלו "למען העם הפלסטיני", הנשק שהם גנבו מקוקיא ז"ל דווקא צפוי היה למצוא את דרכו לסכסוכי חמולות, ולא לטרור. סגן ניצב בדימוס שלום בן סלמון, ששימש כיועץ לענייני ערבים של מפקד מחוז דרום ב-17 השנים האחרונות, אמר ל"ישראל היום" כי הפניית נשק חם לטרור בקרב האוכלוסייה הבדואית אכן נדירה למדי. "הדאגה שנשק פלילי ימצא עצמו בזרועות מחבלים אמנם קיימת תמיד, והפלטפורמה הפלילית אכן עשויה לשמש תשתית לפיגועים, וכבר היו מקרים שהשב"כ עצר בדואים שהעבירו נשק לפלסטינים - אבל במבט רחב מדובר במקרים בודדים".
על פי הערכות, לתושבים הבדואים בנגב יש אלפי כלי נשק, רובו נגנב מבסיסי צה"ל, מבתים פרטיים או שנרכש בעסקאות עם עבריינים ומבריחים. רק ביום שישי האחרון חשפה משטרת ישראל מטען חבלה במתחם מגורים בעיר רהט ובחיפושים נמצאו גם כ-1,000 כדורי רובה.
"כמעט אין שבט שאין בו כלי נשק", אומר בן סלמון, שרואה בכך תופעה חברתית. "בגלל קודי הכבוד הנוקשים שעל פיהם החברה הזו פועלת, התפתחה תופעת התחמשות שנועדה להגן על כבוד המשפחה וכאמצעי הגנה מפני שבטים אחרים. בקרב הבדואים, כל פגיעה בכבוד מחייבת תגובה, וכל תגובה כזאת באה לידי ביטוי בקטטות. שני ילדים, מבתים שונים, שרבים ברחוב יכולים לגרום לקטטה רבת משתתפים שבה משתמשים גם בנשק חם".
למרות המאמצים המודיעיניים המורכבים, קיים קושי רב להגיע לנשק לא חוקי. גם כאשר פושטים על מקום שבו מוחבאים כלי נשק, קשה להוכיח שייכות לאדם מסוים שכן בדרך כלל אמצעי הלחימה מוחבאים בחצרות או בדירים, ובעלי הבית מתנערים מאחריות.
התופעה של ירי בחתונות ממחישה את כמויות הנשק העצומות שיש לתושבי הפזורה. בן סלומון מסביר כי מעבר להפגנת השמחה, הירי נועד להרתיע את השבטים האחרים באמצעות "התפארות" בכלי הנשק שיש לשבט החוגג. "האוכלוסייה הבדואית לא שוקטת על השמרים", הוא אומר. "מי שחושב שהוא זקוק לנשק להגנה עצמית, ועדיין חי על פי קודים מסורתיים, ממשיך לאסוף נשק לא חוקי. זאת, למרות שרוב ההנהגה של האוכלוסייה הבדואית אומרים בריש גלי שהם מצפים ומוכנים לסייע למשטרה להילחם בתופעת הנשק".
קצין המשטרה הבכיר טוען מצדו כי המנהיגים הבדואים איבדו את השליטה, ובכלל - הם פועלים בדו פרצופיות. "חלק מאנשי ההנהגה עצמם מחזיקים בנשק לא חוקי", הוא אומר. "חלק מהשייחים היו עבריינים בעבר, ורבים מהם יוצאים בהצהרות מצד אחד, אבל בפועל עושים דברים אחרי. הלכה למעשה, חלק קטן מאוד מהנשק שיש במגזר נתפס, וכל מבצע כזה מצריך כוח אדם ומודיעין מדויקים. אז נכון שאחרי קטטות שמעורב בהן נשק חם עושים תחקירים ומחפשים אמצעי לחימה, אבל המשטרה לא יכולה למגר את התופעה, אין מספיק משאבים לכך".
אקו"ם