"אמרו שהסכם הגרעין יזניק את הכלכלה, איפה רווחת העם?"
מעבר לחומת ההשתקה: דיווח מיוחד ל"ישראל היום" מלב ההפגנות בטהרן. אלפים ממשיכים לגדוש את ערי איראן ולא חוששים להתעמת עם המשטר, הפועל באלימות: "נהיה מאות אלפים ומיליונים", הבטיחו
"הבטיחו לנו שהסכם הגרעין יביא להסרת הסנקציות ויזניק את הכלכלה. הסנקציות הוסרו ברובן, איפה הרווחה של העם?" קראו מאות מפגינים שהתכנסו אתמול סמוך לקמפוס של אוניברסיטת טהרן. זמן לא רב לאחר שהחלה ההפגנה הגיעו למקום אנשי הבסיג', אותו כוח העוסק באכיפת החוק, בהתמודדות עם מצבי חירום, בשמירה על המוסר ובדיכוי התקהלויות והפגנות של אזרחים או מתנגדי משטר.
אנשי הבסיג' פיזרו את המפגינים תוך שימוש באלימות, והכריזו: "זו התכנסות בלתי חוקית. כל מי שלא יתפנה מיוזמתו ייעצר". בתוך דקות ספורות פרצו במקום עימותים אלימים, בעוד רוב המפגינים הצעירים מצליחים להימלט מאנשי הבסיג' וקוראים לעברם: "אנחנו נהיה כאן בכל יום. אלפים, עשרות אלפים, מאות אלפים ומיליונים - עד שהשלטון המושחת ייפול".
כאשר שאלתי את אחד המפגינים אם המחאה תתעצם או שהמשטר יצליח לדכא אותה, כפי שהיה ב־2009, הוא ענה לי תשובה ניצחת: "ב־2009 המפגינים נאבקו למען מוסאווי, שהיה חלק מהשלטון והצהיר על כך. הפעם אנחנו נאבקים למען העתיד שלנו. נפסיק רק כשנחליף את השלטון או נמות".
המחאה באיראן מתפשטת מהפריפריה לבירה טהרן ולערים הגדולות ועוד ועוד אנשים לוקחים בה חלק. הצעירים אינם חוששים להתעמת עם כוחות המשטר ומצהירים על כך. הם מאסו בעובדה שכספי משלם המסים מגיעים לסוריה, לחיזבאללה, לפלשתינים, ללבנון, לתימן ולהיכן לא - לכל מקום פרט להשקעה בחינוך, בבריאות ובתשתיות בבית.
הצעירים ושכבת הביניים באיראן, רובם אקדמאים בוגרי אוניברסיטאות, מתבוננים בעיניים כלות כיצד השחיתות השלטונית הורסת כל חלקה טובה במדינה. בעוד יוקר המחיה עולה ורמת החיים של האזרח הממוצע יורדת, המקורבים לחוגי השלטון נהנים מרמת חיים גבוהה ומשירותי חינוך ובריאות שצעירים ובני מעמד הביניים במדינה יכולים רק לחלום עליהם ברמת השכר הנוכחית באיראן.
המחאה צוברת תאוצה הרבה יותר מהר מכפי שחשבו ראשי מערכת ביטחון הפנים והמודיעין המסכל - וראשי המשטר בטהרן בלחץ. בתגובה לאירועים לא מסתפק המשטר בהגבלת קצב האינטרנט ובצנזורה שהוא מטיל על כלי התקשורת המקומיים; עיתונאים זרים רבים, בעיקר מארצות מערביות, התבקשו לעזוב את המדינה, ולעיתונאים שכן הורשו להישאר לעת עתה באיראן ולסקר את האירועים הבהירו הרשויות באופן חד־משמעי כי הדיווחים שהם מעבירים מחוץ למדינה נבחנים בזכוכית מגדלת.
אחת הטענות הרווחות בציבור האיראני היא שאת הפגנות המחאה הראשונות, שהתקיימו ביום חמישי שעבר בעיר משהד וכוונו נגד הנשיא רוחאני, בכלל יזם המחנה השמרני בטהרן, שמאס ברוחאני "הרפורמיסט המתון". המפגינים קראו קריאות "מוות לרוחאני", אולם הן כוונו נגד רוחאני בלבד ולא נגד ראשי המשטר בטהרן וודאי שלא נגד המנהיג העליון חמינאי.
ההבנה כי מדובר בגל מחאה שעשוי לפרוץ את גבולות הפריפריה והקמפוסים באוניברסיטאות באיראן, לסחוף את רוב הציבור במדינה ולאיים על משטר האייתוללות, הגיעה בעקבות הפגנות סוף השבוע, שהגיעו עד לבירה טהרן, שם קראו אלפי המפגינים, רובם סטודנטים וצעירים, "מוות לדיקטטור חמינאי".
כך או כך, על אף העוצמה הנמוכה יחסית של ההפגנות, נראה כי הלחץ משפיע על המשטר בטהרן ועל תהליכי קבלת ההחלטות בכל הנוגע להתמודדות הרשויות עם המחאה. אם תחילה התייחס המשטר להפגנות בסלחנות והמפגינים טופלו ביד רכה, בתוך שעות ספורות מרגע שנודע כי גל המחאה לובש אופי פוליטי, ולא רק חברתי־כלכלי, שובשו בהוראת המשטר כל אמצעי התקשורת האינטרנטית במדינה. אנשי מליציית הבסיג' חסרי הרחמים, המופעלים בידי משמרות המהפכה, תפסו את מקומם של השוטרים והחלו בהפעלת כוח לדיכוי ההפגנות.
שר הפנים האיראני עבדול ראזה רחמאני פאזי ובכירים נוספים בשלטון מגבים את פעולות הבסיג', ואף מזהירים מפני נקיטת יד קשה עוד יותר נגד המפגינים. לראיה הגיעו הדיווחים על שני מפגינים שנהרגו מירי שביצעו כוחות הבסיג' בהפגנה בעיר דורוד שבמחוז לורסתאן במערב איראן. את טענות מושל המחוז כי שני המפגינים נהרגו "מירי של סוכנים זרים המנסים להסלים את המחאה" איש אינו קונה.
הכותב הוא עיתונאי עצמאי ירדני המסקר את האירועים באיראן עבור סוכנויות ידיעות וכלי תקשורת זרים בעולם ובמדינות ערב.
אקו"ם