האיום החמור ביותר ל-2018: "מלחמת הצפון הראשונה"
המכון למחקרי ביטחון לאומי מפרסם את ההערכה האסטרטגית השנתית • בראש הרשימה: מלחמה מול כוח משולב של איראן, חיזבאללה וסוריה • לאחר מכן ברשימה: חזית הדרום והאיום של המדינה האסלאמית שדווקא בשל קריסתה מהווה איום פוטנציאלי גדול על ישראל
המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS) הגיש היום (שני) לנשיא המדינה, ראובן ריבלין, את ההערכה האסטרטגית השנתית שלו לשנת 2018, ובמסגרתו דרג המכון את האיומים על פי סדר חומרתם.
האיום החמור ביותר על פי ההערכה היא "מלחמת הצפון הראשונה" שיכולה להתחולל מול שלושה גורמי כוח: איראן, חיזבאללה והמשטר הסורי. בהערכה הזכירו ב-INSS שאיראן ממשיכה לחמש ולממן ארגונים בשליחותה בסמוך לגבולות ישראל כזרוע פעולה נגדה, והפעילות האיראנית לבניית כוח צבאי בסוריה, כשמנגד הנחישות הישראלית להתמודד עם איום זה, עלולה להוביל להסלמה בחזית הצפונית. "זו לא תהיה כנראה מוגבלת לגורם כוח בודד ותוביל להתמודדות בחזית הסורית והלבנונית בו זמנית מול שילוב כוחות של חיזבאללה, המשטר הסורי וכוחות בשליחות איראן", נכתב בהערכת המכון.
האיום השני במדרג האיומים על פי המכון הוא עימות צבאי בדרום. על פי ההערכה, פוטנציאל ההתלקחות מול חמאס בעזה נמשך, אם כי הארגון עדיין מורתע. גם אם שני הצדדים אינם מעוניינים בכך, עימות יכול לפרוץ בשל הסלמה בלתי נשלטת של תקריות מקומיות או יוזמה של גורמי ג'יהאד, כמו גם קשיים ביישום ההסכם הפנים פלשתיני שיופנו כלפי ישראל. גם למתיחות סביב ירושלים יכולה להיות לכך תרומה, כמו גם למצב ההומניטארי הקשה ברצועה. עוד ציינו במכון כי גם בניית המענה הישראלי למנהרות עלול לדרבן את העימות בדרום.
האיום השלישי במדרג האיומים הוא התקרבות המדינה האיסלאמית לגבולות ישראל, וזאת למרות העובדה שהארגון הובס ואיבד את מאחזיו בחשובים בסוריה ובעיראק. דווקא תבוסה זו, מציינים במכון, מעבירה את מרכז הפעילות לאזורים בהם טרם רוכז מאמץ צבאי כולל למאבק בארגון. נוכחות הארגון בדרום סוריה באזור רמת הגולן, כמו גם בסיני, מצביעה על איום גובר עם פוטנציאל לאירוע טרור גדול נגד ישראל.
בארגון ניתחו גם את הסביבה האסטרטגית, וציינו כי בשנת 2017 נשמרה עליונותה הצבאית של ישראל, גבולותיה שקטים. כמו כן, ממשל טראמפ ידידותי ואוהד יותר את ישראל, אך מנגד הוא מבודד יותר והשפעת ארה"ב באזור ממשיכה להישחק. כן הזכירו במכון שרוסיה היא המנצחת הגדולה במזרח התיכון בשנתיים האחרונות, וקנתה לעצמה את הבכורה כשחקנית המדינית המובילה בעיצוב הזירה הסורית ובייצובה, תוך דחיקת ארה"ב והחלשתה. מוסקבה ביססה בשטח סוריה עוגנים צבאיים לביצור אחיזתה האסטרטגית בה לדורות. כן ציינו במכון כי בראייה רחבה קיימת התנגשות אינטרסים מהותית בלתי-נמנעת בין ישראל לבין רוסיה בשל הגיבוי שזו מעניקה להתבססות איראן ושלוחיה בסוריה.
באשר לסוגיית הגרעין האיראני, ציינו במכון כי למרות שממשל טראמפ עוין את ההסכם, הוא נשמר בשנה האחרונה וקשה לראות כיצד אפשר יהיה לשפר אותו בדרך חד-צדדית, כמו חקיקה בקונגרס, כיוון שהמעצמות הנוספות השותפות להסכם קרוב לוודאי לא תשתפנה פעולה.
עוד ציינו במכון את התבססות איראן בסוריה ב"יום שאחרי", והזכירו שהמלחמה בסוריה הוכרעה לטובת הקואליציה שתמכה באסד, וכך התחזק מחנה איראן ותומכיה - משטר אסד וחיזבאללה. יחד עם זאת, ההכרעה לא הובילה את מלחמת האזרחים לסיומה והלחימה צפויה להימשך. לפי הערכת המכון, האתגר העיקרי לישראל הוא כוונת איראן להתבסס בסוריה מבחינה תשתיתית וצבאית, ולהפעיל משם באמצעים בעלי מאפיינים והיקף שנעדרו מהזירה עד עתה, בדגש על מיליציות שיעיות הפרוסות בדרום סוריה.
כמו כן, הידוק היחסים בין המחנה השיעי–איראני למחנה האסלאם הפוליטי הסוני בהובלת טורקיה וקטאר מחמיר את האיום מצפון. עם זאת, חשוב לציין שבנקודת הזמן הנוכחית האיראנים אינם "על הגדרות", והאיום נמצא עדיין בשלבי התהוות ראשוניים.
בזירה הפלשתינית, מציינים במכון את הידוע - יש קיפאון, והתרחקות ה"עסקה האולטימטיבית" של הנשיא טראמפ. כישלון שתי החלופות המרכזיות של הפלשתינים בשני העשורים האחרונים - אסטרטגיית הטרור מחד גיסא ובינאום הסכסוך מאידך גיסא – עלול, לפי ההערכה, להובילם לאימוץ "אסטרטגיית המדינה האחת". עוד ציינו כי בזירה הפלשתינית הפנימית חלו התפתחויות שיש להן פוטנציאל להוביל למהלכים משמעותיים מול ישראל – בין אם לכיוון של המשך הנתק בין הצדדים ואף הסלמה, ובין אם לכיוון התנעה מחודשת של תהליך מדיני.
לאור ניתוח זה, ממליץ המכון לישראל להמשיך במדיניות "המערכה בין המלחמות" נגד הציר האיראני בזירה הצפונית, באמצעות שילוב פעילות צבאית ותקשורת אסטרטגית (טילים ומילים). עוד המליץ המכון לעסוק בהכנות למלחמת הצפון מול שלושת הגורמים – סוריה, חיזבאללה ואיראן, כמו גם בנוכחות הרוסית.
על פי המכון, על ישראל לחתור לגיבוש הבנות רשמיות עם ארה"ב, שתהיינה מעוגנות בהסכם דו צדדי מקביל בנוגע לאסטרטגיה משותפת מול האיומים האיראניים במזרח התיכון. לאסטרטגיה זו שלוש שמטרות: למנוע מאיראן השגת נשק גרעיני או התבססות על סף הגרעין, "מרחק אפס" מפצצה; לבלום את הפעילות החתרנית האיראנית באזור ואת תמיכתה בטרור; ולפגוע במאמצים לחיזוק יכולותיו הקונבנציונליות של הצבא האיראני, שיבסס את ההשפעה האיראנית באזור.
המלצה נוספת של המכון היא חידוש התהליך המדיני, שכן, על פי ראשי המכון "עוצמתה האסטרטגית של ישראל, נכונות העולם הערבי לתרום לתהליך המדיני ומידת האהדה מצד נשיא ארצות הברית מעולם לא היו כל כך חיוביים עבור ישראל, והם מהווים הזדמנות היסטורית שאאסור למדינת ישראל להחמיצה. אומנם, הסיכוי להגיע להסכם קבע קלוש עד בלתי אפשרי, אך מהלכים מוסכמים עם ארצות הברית והמעצמות עשויים להוביל להישגים חיוניים בקיבוע פרמטרים עתידיים להסכם (שיפור ביחס לפרמטרים שהציג הנשיא קלינטון), בקידום תנאים לגיבוש הסכם בעתיד ולמימושו בהצלחה, ובעיקר בעצירת הגלישה הנוכחית למדינה אחת, שתהיה בהכרח לא יהודית ו/או לא דמוקרטית".
כן המליץ המכון להאיץ את המוכנות לעימות אפשרי קרוב באמצעות בחינה וקידום פרויקטים מרכזיים שיידרשו בעימות עתידי עם חיזבאללה ואיראן. "חשוב שהקבינט יקדים לדון ולהתכונן זמן רב לפני העימות, ולא יתמודד לראשונה עם סוגיות מסובכות וגורליות אלו בזמן המערכה עצמה", נכתב.
אקו"ם