איראן סוערת, ופתאום האירופים איבדו את המילים
כשטראמפ הכריז על ירושלים כבירת העם היהודי, אירופה עברה למצב חירום, כולל דיונים במועצת הביטחון והצהרות לוחמניות. השבוע, כשהאיראנים יצאו לרחובות, המערכת המדינית ביבשת יצאה לחופשה
דומייה לא אופיינית השתלטה על חשבון הטוויטר של פדריקה מוגריני. בשגרה, לא עובר יום בלי ששרת החוץ האירופית תשגר לאוויר שלושה־ארבעה ציוצים על פעילותו הנשגבת של האיחוד למען זכויות האדם, חירות הביטוי והשכנות הטובה. השבוע, בעת שהאיראנים יצאו לרחובות והמערכת המדינית בעולם יצאה לחופשה, נדם קולה של אירופה. ליבשת שמבזבזת מיליוני הצהרות ואירו על הפלסטינים הכבושים כביכול, לא הייתה מילה אחת של סימפטיה לעם ששלטון אכזרי וחשוך מדכא את חייו כבר ארבעה עשורים.
דקות ספורות נדרשו לאירופים כדי לגנות את הצעת החוק שאושרה שלשום בכנסת - בקריאה טרומית בלבד - להטיל עונש מוות על מחבלים. על הוצאות להורג של ילדים מירי צלפים לעומת זאת, לא נשמעה איוושה מהאיחוד הנאור.
למרבה המבוכה רק ביום שני, ארבעה ימים לאחר פרוץ ההפגנות באיראן, התייחסה מוגריני לקשרי האיחוד ואיראן, אך גם שם התעלמה באלגנטיות מן המתרחש. "רגע קשה פקד את הרב־לאומיות כאשר הנשיא טראמפ לא אשרר את הסכם הגרעין עם איראן. ככוח רב־לאומי אחראי, האיחוד האירופי ימשיך לפעול ליישום העסקה על ידי כל הצדדים", שרטטה את היעד שלה בנוגע לאיראן ל־2018. שחרור העם האיראני מעול האייתוללות המטורפים - הס מלהזכיר. עוד כמה שעות חלפו, ודוברת מטעמה של מוגריני הסכימה רק לומר ש"היינו בקשר עם המשטר. אנו עוקבים אחר המצב ומצפים שחופש הביטוי והזכות להפגין בדרכי שלום יישמרו".
ולא שיש לה למוגריני בעיה של אוצר מילים. שימו לב כיצד הגיבה להכרה של טראמפ בירושלים כבירת ישראל. "להכרזה יש פוטנציאל מדאיג. לאיחוד יש עמדה ברורה. התוצאה המדאיגה ביותר היא גל אלימות", צייצה, הצהירה והתראיינה במשך ימים מכל במה אפשרית.
לאן נעלמו הליברליזם, הדמוקרטיה, כבוד האדם, הנאורות ושאר המילים היפות שאירופה נוהגת לטבול בהן? "הסיבה פשוטה", אומר ד"ר ערן לרמן, לשעבר סגן ראש המטה לביטחון לאומי וכיום סגן נשיא מכון ירושלים למחקרים אסטרטגיים. "מבחינתם הסכם הגרעין עם איראן הוא מרכיב מפתח במדיניות האזורית האירופית. הם חתומים עליו, ויתרה מכך, מי שניהל את השיחות באופן הטכני היו קתרין אשטון, שרת החוץ הקודמת של האיחוד, ואחריה מוגריני. כך שמבחינתם ההסכם הוא מיזם של האיחוד האירופי. יש להם חשש שהתייצבות לצד המפגינים תרגיז את האיראנים ותחזק את המתח שטראמפ ממילא מייצר בשל סירובו לאשרר את ההסכם. הרפלקס הראשון שלהם הוא אנטי־טראמפ. מבחינה ערכית זה בזוי בעיניי".
גם הילל נוייר, מנכ"ל ארגון זכויות האדם UN WATCH, שם את האצבע על הסכם הגרעין. "אני מזועזע ממה שקורה", הוא אומר, ומחדד כי לא רק האירופים שותקים אלא גם האו"ם, החוגים הליברליים בארה"ב והתקשורת האמריקנית המרכזית. "נכון לרגע שאנחנו מדברים לא ראיתי שום הצהרה של מזכ"ל האו"ם או של נציב זכויות האדם הנסיך הירדני זייד בן ראיד (בן ראיד שחרר הצהרה רק ברביעי בערב, א"כ). גם ההצהרות שכן ניתנו, כמו זו של שר החוץ הבריטי בוריס ג'ונסון (שביקר בטהרן לאחרונה, א"כ) היו חלשות וקראו לשני הצדדים להיזהר מאלימות או משהו בסגנון. גם בארה"ב, התקשורת, האליטות ויוצאי ממשל אובמה שותקים.
"למה? כי הם מושקעים בהסכם הגרעין וקשה להם לעבור עכשיו לפאזה חדשה. מוגריני ואשטון הרי הצטלמו עטויות רעלה עם ההנהגה האיראנית. ה'ניו־יורק טיימס' כבר פרסם מאמרים של שר החוץ האיראני ג'וואד זריף, כאילו שהוא לגיטימי. כולם רצו לקדם את הרעיון שהמשטר הזה משקף את העם האיראני, אבל מתברר שלא. מתברר שהעם האיראני לא רוצה שהכסף שלו יופנה להשקעה בחיזבאללה, בחמאס ובשאר ארגוני החסות. זה שובר הרבה מיתוסים, ובכל זאת יש התעלמות שלדעתי היא לא פחות ממדהימה.
"מה שקורה שם זה כמו בכיכר טיאנאנמן. איראן עולה בלהבות. אנשים אמיצים הולכים ברחוב ודורשים את זכויותיהם. הנושא הזה צריך היה להיות בכותרת ראשיות, אבל הוא לא. במערב יש נטייה לא לקדם את המהפכה הזו ולא לסייע למורדים האלה. אותי זה מזעזע. אני רואה את הסרטונים שיוצאים מאיראן. האומץ של אנשים שם בכל כך הרבה מקומות ברחבי המדינה לא ייאמן, ובכל זאת במערב יש כמעט התעלמות. זה מאכזב מאוד".
אולי השתיקה נובעת מכך שכולם בחופשה לרגל השנה החדשה?
"גם אצל ניקי היילי וג'ון מקיין זו שנה חדשה, והם מצאו את הזמן ואת הדרך להשמיע את קולם. ולא לדבר על כך שגם אלה מאירופה שכן דיברו, לא אמרו את הדברים הנכונים. כך שלא זו הבעיה. רק לפני שבועיים כל העולם האירופי התגייס למצב חירום בגלל הדיבורים על העברת השגרירות לירושלים. אמרו שזו פגיעה חמורה במשפט הבינלאומי וכינסו דיון במועצת הביטחון ואחר כך עברו לעצרת הכללית. והנה, כשיש פגיעה אחרת בדין הבינלאומי - הרי לפי כל האמנות יש חופש להפגין, אבל אנשים נרצחים ברחובות - אנחנו לא רואים דאגה לזכויות אדם. יש איפה ואיפה, זה ברור".
ובפרפרזה על ז'בוטינסקי, רפש של שקט.
צלה הכבד של איראן יאפוף גם כינוס שייערך השבוע באוניברסיטת אריאל. בכינוס, שכותרתו "נורמליזציה בזמן סכסוך", תוצג השאלה האם תיתכן עם הערבים נורמליזציה ללא שלום. כלומר, מצד אחד הסוגיה הפלסטינית איננה עומדת לקראת פתרון ולכן מדינות ערב אינן עומדות לכונן יחסים מלאים עם ישראל. מצד שני, ישנה איראן, ישנו האסלאם הג'יהאדיסטי הסוני וישנה ישראל שמאוימת מפניהם לא פחות מאשר המדינות הערביות. בתנאים האלה מראים ד"ר גדי חיטמן וד"ר חן קרצ'ר שעם מדינות ערב אולי אין שלום מלא, אך הנורמליזציה עם חלקן בהחלט כאן.
שני החוקרים מחלקים את העולם הערבי לארבעה חלקים. אחד מהם כולל כעשר מדינות. "הן מחפשות מגעים שקטים עם ישראל על בסיס של אינטרסים כלכליים, מסחריים ואפילו תיירותיים לטווח הארוך", אומר חיטמן. הוא מפרט סדרה ארוכה מאוד של התפתחויות בין ישראל לגוש המדינות האלה. כל אחת מהן אולי לא נתפסת כדרמטית בפני עצמה, אך ההצטברות שלהן "מלמדת שיותר מעשור וחצי אנחנו נמצאים בעידן של שיתוף פעולה ונורמליזציה שקטה ביחסים עם חלק מהמדינות הערביות. ההצהרות ש'יש לפתור את הסכסוך הישראלי־פלסטיני כדי להגיע לנורמליזציה מלאה', הן מס שפתיים. בפועל יש נורמליזציה שקטה, ובחודשים האחרונים זה מקבל ביטוי חיצוני".
על מה מדובר? על הרבה חלקי פאזל שקראנו עליהם בעיתון, או שחיטמן גילה בעצמו ועכשיו מחבר זה לזה. "משלחת אנשי דת מבחריין שהייתה פה רק לפני שבוע, אנשי עסקים ישראלים רבים שפועלים במפרץ הפרסי - אחד מהם קיבל בדובאי את פרס היזם המצטיין ל־2017, וגם ראיונות של הרמטכ"ל איזנקוט ושר התחבורה ישראל כ"ץ לעיתונות הסעודית".
למען הסר ספק, הוא מסכים לקביעה המקובלת שרק הסכם עם הפלסטינים יביא להפשרה מלאה של הקשרים. אך הסכם כזה להערכתו איננו קרוב, והשאלה אם הוא עדיף על פני המצב הנוכחי היא בכלל פוליטית ולא אקדמית. "נכון שאין נורמליזציה כפי שהיא מובנת במערב, של כינון יחסים, החלפת שגרירים ותליית דגלים. אבל אני לא מקבל את הטיעון שאם אין נורמליזציה כזו אין נורמליזציה בכלל. תקרא לזה דו־קיום או יחסים שקטים - יש נורמליזציה אחרת עם מדינות ערב והיא תואמת את הבנת התרבות הערבית מצדנו ואת הבנת היתרונות שלנו מצדם. אינטרסים משותפים גוברים על יריבויות עתיקות".
אקו"ם