 |
/images/archive/gallery/112/587.jpg מי היהודי? מי הערבי?
(צילום: דניאל וי)  |
|
|
|
|
| היהודים לא מוכנים להשקיע ביזמי היי-טק ערבים, שמצדם מפחדים מהמשקיעים היהודים. חממת היי-טק יהודית-ערבית חדשה מנסה להפשיר את הקרח |
|
|
|
 | דפדף בהרשת |  | |
דרור גלוברמן
25/5/2004 9:28 |
|
|
|
|
|
|
|
כשתגיע סוף-סוף הפריחה המיוחלת בענף הטכנולוגיה, תהיה כנראה קבוצה די גדולה של אנשי היי-טק-עובדים, יזמים ומשקיעים - שלא תיהנה במיוחד. לא מדובר במעוטי השכלה או בעובדים בעלי מקצועות לא רלוונטיים. המכנה המשותף שלהם הוא, שגם מגל הגאות הקודם של ההיי-טק הם לא נהנו במיוחד, אם בכלל. כן, ושהם ערבים.
זה לא שאין אנשי היי-טק ערבים. יש, ורבים. אלא שהחברות בענף, שמבוססות במקרים רבים על רעיונות ועל קשרים אישיים שצמחו בצבא, לא ששות להכניס עובדים ערבים לקבוצה הסגורה שלהן. הצבא והקשרים גם משמשים לא פעם כתירוץ נהדר למי שמתקשה להודות בגזענות. גם הממסד הממשלתי לא שש לשלב אותם
בתוכניות העידוד והסיוע שלו.
היזמים הערבים, מנגד, חוששים מגניבת רעיונותיהם, וככלל אינם מנוסים ביזמות ובהפיכת רעיון לתוכנית עבודה עסקית. הם חסרי אמון במערכת הכלכלית הישראלית, ולא נהנים מרשת של קשרים במגזר הפרטי.
על הרקע העגום הזה החלה להירקם לפני כ-3 שנים הקמתה של חממה בשם NGT, הפועלת בנצרת כחממה משותפת יהודית-ערבית. למעשה, הרקע להקמת החממה היה עוד הרבה יותר עגום - ענף ההייטק, שגם בשיא פריחתו לא שילב ערבים בשורותיו, נכנס לסחרור לקראת סוף שנת 2000 והחל בתהליך של התרסקות. במקביל, החלו היהודים ללכת מכות, במה שכונה 'אירועי אוקטובר 2000'.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
ישראל ישראלי גם הוא במשקיעים
|
|
|
 |
|
 |
|
מוכנים להפסיד כסף
|
|
|
 |
|
|
|
במבט רטרוספקטיבי, אפשר היה כבר אז לקבור את היוזמה היפה, יחד עם שורה ארוכה של יוזמנות דו-קיום אחרות, שעובדות הרבה יותר טוב כהודעות לעיתונות מאשר בחיים. האווירה העסקית והפוליטית, יחד ובנפרד, משולות לחבל תלייה ליוזמות רגישות כאלה. מה גם שבנצרת פועלת כבר חממיות ניות המצליחה של האחים עופר, שקוטפת את הפרויקטים המוצלחים באזור.
אז למה בכלל צריך את NGT? ד"ר שרון דביר, מנכ"ל החממה: "עצם העובדה שקיימת חברת השקעות, בעלת זיכיון מהמדינה להפעלת חממה טכנולוגית, ושמאחוריה עומדים משקיעים יהודים וערבים יחד, נותנת בטחון ליזמים ערבים לבוא ולעבוד בשיתוף עם מוסדות המדינה ולהרגיש נוח. במשך 12 שנה קיימות 23 חממות שהפעילו 1,400 פרויקטים, שבהם היו מעורבים רק 8 יזמים. מאז ש-NGT התחילו לפעול, לפני כ-19 חודשים, פנו אלינו יותר מ-150 יזמים ערבים. הסטטיסטיקה הזו היא התשובה האמיתית"
"כנראה שהבאנו משהו חדש", אומר העסקים כאיד אבו-עייאש, יו"ר דירקטוריון החממה ואחד מהמשקיעים בה. "כנראה שליזם הערבי חסרו המודעות או הביטחון להגיע, או שלא ניתנה לו ההזדמנות. מעבר לזה, הנושא החברתי היה חשוב לי מאוד - השותפות עם יהודים בימים קשים, צמוד למאורעות 2000. עבור שתי המטרות הללו, בכיף אהיה מוכן אפילו להפסיד קצת".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
הקץ לסטריאוטיפים
|
|
|
|
|
|
|
מכשול פנימי ומכשול חיצוני
|
|
|
|
|
|
|
סעיד : "מדענים ערבים חוזרים ארצה מלימודים בחו"ל, יש להם את היכולות אבל הם חסרים את הנטוורקינג ואת הניסיון המצטבר. המערכת הכלכלית של ישראל לא נותנת לערבים את ההזדמנות לצבור ניסיון בעמדות הובלה וניהול, גם בתעשיה וגם באקדמיה. רק 9% מהסטודנטים ו-1% מאנשי הסגל הם ערבים. זה לא שחברות ההיי-טק אומרות, אנחנו לא רוצים ערבים. מערכת סינון העובדים ובחירת האדם המתאים לתפקיד עושה זאת אוטומטית, בלי שיבדילו בין ערבי ובין יהודי.
"אנחנו באיחור של 50 שנה משאר מדינת ישראל, והיא נושאת באשמה גדולה. ובכל זאת, אנחנו לא צריכים לראות בזה סיבה לעצור, אלא להפך, זה נותן לנו מרץ להמשיך הלאה. יש פה ושם כמה הצלחות ואנשי מפתח ערבים, אבל המגזר נשאר בחוץ. הוא יכול לתרום, אבל יש לארגן אותו ולהשקיע בו. זה מה ש-NGT עושה .
"המכשול השני הוא פנימי", ממשיך סעיד, "והוא קשור במנטליות. האוכלוסיה הערבית היא עדיין אוכלוסיה כפרית ופריפריאלית, לא של היי-טק. הבן אולי למד מקצוע טכנולוגי, אבל אבא שלו עובד באדמה. העניין הזה מחייב השקעה".
" כשחזרתי לכפר, לבנות בית, רציתי אינטרנט מהיר", אומר אבו-עייאש. "בזק אמרו,'יפה מאוד, אבל אין תשתית'. טוב , זה לא ירדן או לבנון! ", הוא מתרתח. "אמרו לי בבזק, תחתים כך וכך תושבים שמעוניינים בזה. אני הפכתי למשווק של בזק! הבן שלי, שיהיה הכי גאון בעולם, יש לו אינטרנט צולע. אני מקווה שזה יתוקן, כי אני מאמין ששותפות עסקית תעשה הכל, כולל שלום".
| | | | | |
|
|
| |
|
|
| |
|
|
|
