 |
/images/archive/gallery/118/909.jpg
אילוסטרציה: אודי יונש  |
|
|
|
|
| עם תום שבוע הספר, מספרות שתי בלוגריות ספרותיות על הרומן המרפרף שלהן עם תעשיית הנייר |
|
|
|
 | דפדף בהרשת |  | |
עידו קינן
17/6/2004 19:02 |
|
|
|
|
|
|
|
"מה בין בלוג לדפוס?
אולי זה החופש לפרסם ככל העולה על רוחך. לא צריך כתבי יד ולא מקבלים מכתבי דחייה, גם אם אתה כותב חרא. אם זה מסריח באמת אנשים פשוט יסתובבו וילכו למקומות אחרים". כך מנמקת הבלוגרית ליתוס מדוע לא קפצה על ההזדמנות שלכאורה כל כותב מחכה לה בכיליון עיניים: הצעה להוציא ספר.
"'ליתוס בכריכה רכה', הוא כתב לי", מספרת ליתוס (25), סטודנטית שמעוניינת לשמור על עילום זהותה הפיזית. "איש אחד שאמר שהוא מו"ל ואני לא האמנתי. ככה זה ברשת. המילים נכתבות מהר והאמון נבנה לאט. אחר כך הסתבר שהוא באמת, והנה כבר שם וכתובת וטלפון, ואוסף פרסומים, ופתאום מחלחלת לי להכרה ההצעה ההיא שלו. 'ליתוס בכריכה רכה'. כריכה? אני?"
רוני גלבפיש, בלוגרית ב"רשימות", עיתונאית (גם ב-NRG מעריב) וסופרת בהתהוות, נמצאת בהתלבטות אחרת: האם לפרסם באינטרנט את ספרה, שנדחה על ידי הוצאות הספרים בארץ? היא גם מתלבטת אם לגבות עליו כסף ("אם הוא יהיה בתשלום תלוי בגודל האגו שלי, ואתה יודע שיש לי אגו גדול"), אבל מה שעשוי להיראות כמו הדילמה הכי קיומית שיש – פרנסה – יכול גם להתפרש כניסיון לקבל הכרה: האם הספר שלי טוב מספיק כדי שאנשים ישלמו עליו?
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
"ככותבת, הפידבקים מלמדים אותי". גלבפיש. צילום: נעם וינד
|
|
|
 |
|
 |
|
"מי מהמו"לים קורא את הבלוגים? כולם"
|
|
|
 |
|
|
|
"הכרה" היא מילת מפתח אצל אנשים שבחרו לתעל את היצירתיות הספרותית שלהם אל האינטרנט, שהרי הבלוג פתוח לכל ומאפשר דיאלוג בין הכותב לבין קוראיו. שם, לכאורה, אפשר לקבל את הביקורת הכי כנה, שמגיעה מקהל הקוראים ולא מהוצאות הספרים, שבסופו של דבר צריכות לקבל החלטה מסחרית.
גלבפיש חושבת שזו אשליה: "בזמן שאני כותבת, אני כותבת בשביל הכיף והעינוי של הכתיבה. אחרי שאני מסיימת לכתוב אני רוצה שהעולם יעמוד לידי וימחא כפיים, והבלוג הוא חרב פיפיות. לכל בלוגר יש אנשים שכבר אוהבים אותו – זה מאוד מרגש, אבל זה לא הכרה, ואז צריך שיבואו אנשים חדשים".
"הכרה זה חשוב", היא מודה. "הבלוג של הוצאת כנרת שם לינק לבלוג שלי, ושבעה מו"לים בארץ הגיבו בו. מי מהמו"לים קורא את הבלוגים? כולם. רחלי אידלמן, בעלת הוצאת שוקן, הגיבה אצלי בשמה. השאלה היא מה קורה בתוך הרעש הזה. ב'רשימות' עוד רואים אותי, אבל ב'במה חדשה' נורא קשה ליצור נִיראוּת".
ליתוס כותבת על התשוקה לתקשורת עם הקוראים: "אני לא יודעת אם לכולם זה ככה בבלוג, שכותבים וכותבים ופתאום יש ספק, שאולי מישהו קרא ושתק, או קרא והשתתק. אצלי זה תמיד, התהייה הזו. מי קורא אותי עכשיו. מה המילים שלי לוחשות לעיניים זרות".
|
|
|
|
|
|
|  | | "הייתי רוצה לפעמים להיקרא בחוץ". ליתוס. צילום: נלוש | |
|
|
| |
|
|
| |
|
|
|
