 |
|
|
|
|
המשפחה שלי ספאמרית |
|
|
|
|
"מאיה ועמוס היקרים: עם כל הכבוד לספאם, האנשים ששולחים לי מיילים עם גדול!!!:FW הם הבעיה האמיתית. איך עוצרים את גל הזבל בלי לפגוע ברגשות השולחים?" |
|
|
|
|
|
 |
|
|
|
מאיה ועמוס
13/7/2004 17:29
|
|
|
|
|
|
|
|
מאיה ועמוס היקרים,
כמו כולם, גם אני קורבן ספאם. עם ההצעות להגדלת הפין אני עוד איכשהו מתמודדת, אבל מה שמציק לי באמת הם המיילים ששולחים לי חברים וקרובי משפחה, בדרך כלל שבע פעמים כל הודעה: בדיחות jpg איומות במשקל 300K הבדיחה, סיפורי זוועה על חתולים מוזנחים שזקוקים לאימוץ, בקשות קורעות לב לתרומת דם או כסף, עצומות בעד ונגד גדר ההפרדה וכו'. לא נעים לי להישמע ביצ'ית קרת לב, אבל אני לא יכולה לסבול את הזבל הזה יותר. פעם אחת ביקשתי מדודה שלי שתפסיק לשלוח לי בדיחות והסברתי שזה חוסם לי את המייל, והיא נורא נעלבה. מאז אני לא מעזה להגיד כלום לאף אחד, אבל עם כל מייל אימתני כזה שנוחת לי בinbox, בא לי להרוג. יש עצה?
שלכם,
המוצפת.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
מוצפת יקרה,
|
|
|
|
|
לא מזמן כתב פה עמוס דברים לא קלים – גם אם נראה שהיו חייבים להיאמר – אודות קבוצת האוכלוסיה שאינה מבינה דבר באינטרנט. בין היתר, כינה את אנשי הכת "חסרי סקרנות", ונאלץ לספוג נאום מלא השראה (וברק, אם יורשה לי) אותו נשאתי בפניו, הקורא למכורי הרשת המיזנטרופים להרפות מנפשם הרכה של אלו אשר טרם נואשו מהעולם בגרסתו התלת מימדית.
הרי אם נודה באמת, לולא אותם קלולסי אינטרנט המחממים את לבנו, היינו נותרים להתבסס בעולמנו הווירטואלי המנוכר והאפל, מנותקים לגמרי מיצירות המופת של מיטב ההומור העולמי ומהדיווחים החמים מהשטח בגזרת החתולים הנפלאים שמחפשים בית.
אין להכחיש שבימים אלו הרשת נמצאת במצב ביניים מעיק – מצד אחד, כולם כבר פה. לסבא שלי בן ה-80, למשל, יש כבר שלוש תיבות אינטרנט והתמכרות במצב מתקדם לסוליטייר. מצד שני, עבור אותם משתמשים חדשים, נובו-וירטואלים פעורים שכמותם, הרשת לא מהווה אמצעי תקשורת חיוני, אלא לא יותר ממגרש שעשועים להפגת רגעי השעמום במשרד. "תראי, זו הקלטת הלוהטת", הצטווחה השבוע בהתרגשות הקולגה מהמחשב השכן, כשפתחה את תיבת המייל המתפקעת מ-FW שלה וגילתה שם סרט חובבני, בו הודבק פרצופה של הזוהרת השדודה לגופה של כוכבת פורנו. לפני שהספקתי לגחך בהתנשאות, היא מיהרה להבטיח: "אני שולחת לך גם".
אכן, אין נדיבים יותר ממפרוורדי האימיילים. אין סיכוי שתנחת אצלם בתיבה בדיחה הורסת מסוג "לחפש את שווילי" (ר' תמונה לעיל), מבלי שימהרו לחלוק אותה עם כל מכריהם. דבר אינם שומרים לעצמם. והאמת היא שקל להבין אותם. לשבת כל היום מול המחשב זו חוויה מבודדת למדי, ואין כמו הומור אוניברסלי, או – להבדיל – פנייה לעזרה הנשלחת היישר ללב היהודי החם, כדי להזכיר לנו שאנחנו בעצם לא לבד, שגם מאחורי כל מסכי הזכוכית ועכברי הפלסטיק, נמצאים אנשים. ועכשיו, כ-ו-ל-ם ביחד, לפתוח רמקולים!!!!!!
על הרקע הזה, אפשר בהחלט להבין את תגובתה הוורשאית של דודתך. היא מבקשת להתחבר אלייך, ואילו את, ברשעותך, מתעקשת להתנתק. לא בטוח שתצליחי לשכנע אותה שחייך יהיו טובים כמעט באותה מידה גם בלי שתדאג לחלוק איתך איזה אימייל "ענק!!!1!!" ששלח לה בדיוק הבוקר יוסי ממחלקת רכב. מוטב, אם כן, שתאמצי את הפתרון הטכני לבעיה: נצלי את היכולת שמעניקות לך תוכנות המייל וחסמי את המיילים מראש. פשוט הזיני את כתובות המייל של החשודים המידיים בצירוף הביטוי FW משורת הנושא של המייל. אף אחד לא ידע שאת לא מקבלת את המיילים ולכן גם לא ייעלב, ואת תוכלי לחזור לנשום לרווחה, לפחות לבינתיים, עד שהנובו-וירטואלים יגלו גם את ה-ICQ.
בהצלחה,
מאיה.
| | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
