 |
|
|
|
|
היה טוב, טוב שהיה |
|
|
|
|
דביר וולק, העורך השני של נענע, דופק מבט חמוץ-מתוק על חמש שנות קיומה וארבע וחצי שנות קיומו בה, ומודה - כבר החלפתי הומפייג' |
|
|
|
|
|
|
|
|
בואו נודה בזה. איש תקשורת שמרגיש שהוא עושה מה שהוא אוהב ומייצר מוצר שהוא עצמו היה צורך, הוא אחד משניים: או אליטיסט שאף אחד לא קורא – או אידיוט שעושה מוצר נמוך ומצליח. מאוד קשה לעשות מוצר תקשורתי שיהיה גם מוצלח וגם חף מהנמכת מצח ומציניות מצד עורכיו.
כנראה שזה אומר שאני אידיוט, כי לעזאזל, חלק מאוד גדול ממה שעשיתי בנענע – לא הכל, ומיד נגיע גם לזה – אהבתי מאוד. נענע היתה ההומפייג' שלי, לא רק בגלל שביליתי חלק ניכר מהערבים שלי בתוך האדמין – אלא בעיקר כי היה לי כיף להיכנס אליה. ומהנתונים נראה היה שאני לא היחיד, איך לומר.
חמוץ מתוק. זו נענע (נענע היא נקבה. זה ברור, לא?). אלה עבורי חמש השנים של נענע, ארבע וחצי השנים שלי בה, ושלוש ומשהו השנים בהן ערכתי אותה, וניסיתי קצת לאלף אותה. מצד אחד זו היתה אהבה גדולה, ולקחתי איתי משם המון ניסיון, זכרונות מצחיקים ואפילו חברים טובים; מצד שני, את הקדנציה שלי סיימתי בתחילת השנה בתחושה של החמצה – לא רק שלי אישית, אלא בתחושה שנענע היתה יכולה להיות הרבה יותר ממה שהיא; וגם קצת מרירות – עם ההכרה שחלק גדול מהפספוס הזה היה מעבר ליכולת שלי לשנות את מהלך העניינים, גם אם הייתי עושה סלטות באוויר על השולחן של הנהלת נטוויז'ן כל שבוע.
את נענע קיבלתי לידיים בשנת 2000. בערך חמש דקות אחר כך התפטר המנכ"ל, זאב אלון, התקציב קוצץ לכלום ועשרים אגורות ונאלצתי לפטר חלק גדול מהעובדים. נענע למעשה נסגרה והמשיכה לפעול כאופרציית אנדרגראונד במחלקת השיווק של נטוויזן. את התוכן עשינו – שלושה-ארבעה עורכים ועוד שלושה ארבעה פרילנסרים – מחלל תעשייתי מוזנח באזור התעשיה של אזור. שלוש ומשהו שנים אחר כך, עזבתי מחלקת תוכן של למעלה משלושים איש במשרדים מפוארים בגורד שחקים בסיטי של
תל-אביב, ואתר עם מאות אלפי גולשים ומקום קבוע בין שלושת האתרים הפופולריים בארץ. ועדיין, נענע תמיד היתה נראית עניין נזיל למדי, שלא לומר מודבק עם סלוטייפ ושני מסטיקים ישנים – אבל עובד.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
מזל טוב נענוצ'קה
|
|
|
 |
|
 |
מאבקים אבודים
|
|
 |
|
|
חמש השנים של נענע היו מצד אחד כיפיות, פרועות, מצחיקות, ומוצלחות בחלקן הגדול. אבל היו גם הרבה מאבקים אבודים, תסכול, כשלונות ודמעות – כולם מילאו את האופּן-ספייסים שאיכלסו אותנו בשנים האלה. היה לי דימוי מצויין על זה, אבל טורקי זקן אחד גנב לי אותו.
האם היה שווה? בטח שהיה.
אבל עם כמה שמקום עבודה כמו נענע חודר לך לתוך העצמות, מדהים עד כמה קל היה להיפרד. אולי זה היה כי באמת הבשילה השעה, ואולי כי עם כל הפרופגנדה של זהות תאגידית, זה רק מקום עבודה? כמעט כל האנשים שהשארתי אחריי בנענע כבר לא שם (רובם נמצאים באתר שאתם קוראים הרגע, אגב. רואים, לא?), המשרדים עברו ממגדל מפואר אחד למשנהו, ויש לי וידוי – החלפתי הומפייג'.
שיהיה במזל טוב, נענע. חמש השנים הבאות יהיו מעניינות לא פחות, אני מקווה.
דביר וולק היה עורך החדשות הראשון של נענע, סגן העורך שלה ולבסוף עורכה
עוד יומולדת 5 לנענע:
גדי שמשון, העורך המייסד של נענע
רונן שמיר, העורך הנוכחי של נענע
| | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
