 |
/images/archive/gallery/141/887.jpg מסך הפתיחה של הקומדיה האינטרנטית קוויקי
אתר אינטרנט זהב  |
|
|
|
|
| הילה שרון צפתה בסיטקום האינטרנטי העברי "קוויקי", נכנסה לעולם של מין וגסות, והצליחה אפילו לחלץ אמירה |
|
|
|
 | דפדף בהרשת |  | |
הילה שרון
21/7/2004 15:25 |
|
|
|
|
|
|
|
יותר משמה הכה-לא-אקדמי, "קוויקי", או מבט ה"גברת-תפתחי-זה-אני"
של הגיבורה, תפסה אותי השורה המסולסלת "עונה חדשה לסדרת הסיטקום באינטרנט". אחרי ההקלקה התברר, כי מאחורי המינוח השעטנזי אכן ניצבת אסופת סרטונים (14 פרקים, 2.6-3.4 דקות האחד), להלן "סדרה", הנראית כמו סדרת טלוויזיה (יש נעימת פתיחה, כתוביות, עלילונת), מתנהגת כמו סדרת טלוויזיה (הפרקים עולים אחת לשבוע, ואחרי 12, חרף המדיום הא-זמני, הוכרז על "עונה חדשה") ואף אימצה לעצמה גינונים של סדרת טלוויזיה (יש פרק "פספוסים", שבו נראים הגיבורים, רוחם טובה עליהם, מתפוצצים ומתלוצצים עם המצלמה, אבל אלה חדשות מהעונה הקודמת). הייתכן שהיא גם שואפת אל הטלוויזיה?
ההבדל הבולט, כאמור, בינה לבין האבטיפוס הטלוויזיוני הוא אורכם של הפרקים. ייתכן שמלכתחילה נועדה להיות אוסף סיטואציות קומיות דחוסות ומהירות פאנץ', שדומות יותר לבדיחה או לקריקטורה, או שזו דלות המשאבים של ההפקה – בכל מקרה, התוצאה היא פחות צפייה ויותר הצצה. הגולש, אם ירצה, מוריד את פרקי הסדרה (ובסדרתיות, שכן הם נגמרים מהר), והדמויות משחקות לפניו. אין אקספוזיציה, יש מצבים, והגיבורים מגוייסים להצחקה-הנאה. טוני סופרנו לא היה מוכן לאכול את זה. גם איליין וג'רי, כך נדמה, נמצאים ב"סיינפלד" קודם כל בשביל עצמם. האם מובלעת כאן הנחה סמויה על הרשת? מאגר של מפגשי קרטון, אתם אומרים? אהה.
לגיבור, אנו למדים בפרק החמישי או השישי, יש עיסוק, ולגיבורה, מתברר בפרק הרביעי, יש שם משפחה, אבל מבחינת הגולשים, הם יאיר28 ורוני90-60-90. דמויות-אמצעי, שחשיבותן בסחורתן, ובהבטחה המרחפת בחלל דירתן (הם שותפים, אבל זה ממש לא חשוב), שהן יעשו הכל, אבל הכל – כולל התפתלויות גופניות (יאיר כמובן), רגשיות (רוני כמובן) וטוויסטים מופרכים בעלילה – כדי שנצא מבסוטים. במקומות מסוימים, קוראים לזה פורנוגרפיה.
להתחלה דווקא היה פוטנציאל אחר (במחשבה שנייה, אולי אנחנו עדיין בהתחלה. לזמן, כאמור, אין כל-כך חשיבות באינטרנט). משוחרר משיני הקונצנזוס או המפרסם, ובמה שנשמע כמו התחלה של בדיחה, התנהל בפרק השני הדיאלוג הבא: "היטלר או גולדה מאיר?", "היטלר". למה? "יותר אסתטי". "גולדה, או מרגרט תאצ'ר?". "תאצ'ר?". "???". "אירופה". בסופו של אותו פרק הבדיחה קמה לתחייה, עם ועל הגיבורים – במה שסימן אותם, שומו שמיים, כקוקואים עם אמירה. לא ברור מה הפחיד יותר את היוצרים, אבל בהמשך נוצר היפוך ברור: יאיר ורוני נעשו לאי של שפיות בסביבה ביזארית, סקסואלית וגסה, ובמקביל, פיתחו כישורי חמיקה מכל ניסיון לומר משהו – על שותפויות, על ערמות כלים זוללות אנרגיות, על סקס.
ואולי כן: גיבורי הסדרה עובדים בלספוג. יאיר רוצה סקס, רוני רוצה בן-זוג; בינתיים, הם בעיקר תועים, ומעבדים, בלי לחרוק שיניים, את כל מה שסביבתם המתעמרת מטיחה בהם. האם הסבלנות משתלמת, והסדר הטוב ישוב יושב? האם יאיר ורוני הם סמל - לספקים אידיאליים, נניח, שמוכנים להתאים עצמם (מראש) לכל גחמה, או לצרכנים אידיאליים, שפותחים את דלתם בצייתנות לכל חפץ?
שמא הם מנסים, בהשתדלותם הבלתי נלאית בעבור הקוקואים מסביב, ולמעשה בעבור הגולשים, לרמוז שהתהליך עצמו קצת קוקואי? שעבודת השחקן היא תמיד קצת פורנוגרפית, ושצריכה – וצפייה וגלישה הן צורות של צריכה – תמיד קצת מחפיצה?
ואולי הם מוכנים לעבוד כה קשה כדי להצחיק את הגולשים, כי הם יודעים שזו רק עבודה זמנית. פעם, הרבה לפני שיעשו סקס, ימצאו בני-זוג או יחדלו מלמלא את פיהם מים כנראה, הם כבר לא יעשו סיטקום באינטרנט. הם יעברו לטלוויזיה, יעשו ימבה כסף – ואז נראה מי יצחק.
___
ועוד משפט: המשחק טוב, השחקנים מעוררי אמפתיה (בעיקר הוא), התסריט חביב, ותגובות הגולשים הן מהאוהדות שתמצאו. אבל זה, כאמור, ממש לא חשוב.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
על "אמש באינטרנט"
|
|
|
 |
|
|
|
מדי שבוע נבקר כאן אתר אחר, ונפרק אותו משל היה תופעה תרבותית, ולא רק ממשק ועיצוב. המדור יתפרסם מדי יום רביעי. | | | | | |
|
|
| |
|
|
| |
|
|
|
