 |
/images/archive/gallery/154/613.jpg אתר אל-תוואסול של משרד החוץ הישראלי.
צילומסך מהאתר  |
|
|
|
|
| גולשי ערב משתמשים באתר הערבי של משרד החוץ כדי לקבל מידע על גיור, לנסות להכיר ישראלית, ובאופן כללי לשבור את חומות השטנה |
|
|
|
 | דפדף בהרשת |  | |
ג'קי חוגי, המגזין
16/8/2004 9:00 |
|
|
|
|
|
|
|
מכתב מארץ זרה נחת לפני כמה שבועות באימייל של משרד החוץ בירושלים. "מסר מהמודיעין הלובי, אני מבקש לקרוא את זה", כתב הפונה. הוא וחבריו, 20 אנשי מודיעין לובים, הגישו למדינת ישראל הצעה שלא ניתן לסרב לה. "אנו קצינים בצבא הלובי המעוניינים לשתף פעולה עם מפקדת ההגנה הישראלית בתחום איסוף מידע, תוכניות, מחנות ומוצבים צבאיים אסטרטגיים", כתב . "אנו מוכנים למשימה זו, ומבקשים את תמיכתכם בנו. אנו מבקשים תגובה מהירה", האיץ בנמענים, "במיוחד בשל הצטרפותנו כגורם משתף-פעולה אליכם. אנו רוצים חירות לעם הלובי. נבקשכם להגיב
בדואר אלקטרוני".
זו לא הפנייה היחידה מארץ ערבית שהגיעה באחרונה לירושלים: גולש מתימן ביקש מידע על גיור ושאל אם גם הוא יכול; פלשתיני התלונן כי חיילים דרוזים קיללו אותו במחסום; גולש מרוקאי שיגר תנחומים "לעם שוחר השלום" בישראל על קורבנות הטרור; גולש אלג'יראי ביקש להכיר בחורות ישראליות; לבנוני קרא לצבא האמריקני להוציא את חיזבאללה מלבנון; ועיראקי תמים ממוסול ביקש לדעת מתי תיפתח שגרירות ישראל בעיראק.
כל הפניות הללו מתנקזות לאתר האינטרנט של משרד החוץ בערבית. האתר, ששמו "אל-תוואסול" (www.altawasul.net, "האינטראקציה" בערבית), עלה לאוויר בינואר השנה ומאז משמש כתובת נמרצת לפניות מכל מדינות ערב. האתר מספק לגולש הערבי מידע על מבנה הממשל בישראל, אישים ישראלים, קצת היסטוריה, מידע אקדמי, כלכלי וחברתי, ומגיש תרגומים של מאמרים מהעיתונות הישראלית. בעתיד מתכננים מפעיליו להוסיף שירים ישראליים, חידונים וסקרים, ראיונות עצמאיים עם אישים ישראלים ושירות לאנשי עסקים.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
צילום הדמיה: הרצל שפירא
|
|
|
 |
|
 |
|
600 כניסות ביום
|
|
|
 |
|
|
|
לידתו של האתר מחוץ למדינת ישראל. הוגה הרעיון, אמיר וייסברוד, לשעבר דובר שגרירות ישראל בירדן, עבד במשרדו בעמאן על פיתוח האתר במשך שנתיים לפני שעלה לאוויר. הרעיון נולד במוחו לאחר שהבחין כי קיים מחסור חריף במידע מהימן על ישראל בעולם הערבי, וכי ביכולתו של האתר לשמש כלי עבודה לאנשי עסקים.
"התגובות המיידיות היו מעניינות מאוד", הוא נזכר, "גולש ממצרים ביקש קלטת של הזמר דודו יסמין, עיתונאי פלשתיני ביקש תעודה של לשכת העיתונות הממשלתית. אדם בשם אחמד, שהציג עצמו כדיפלומט בשגרירות פלשתין בהודו, כתב: 'אמריקה לא תוכל להגן עליכם ביום שבו תעמדו לדין על פשעי מלחמה'. גולש ממצרים כתב לשר שלום: 'אבקש מכבודו לעשות ככל יכולתו כדי לחזק את הקליטה של קול-ישראל בערבית, שנחלשה בשנתיים האחרונות. התחנה זוכה להערצת כל הערבים'".
מדי יום נרשמות באתר כ-600 כניסות, מספר גבוה יחסית לאתר שאינו חדשותי, ושלא זכה ליחסי-ציבור בקרב קהל היעד. קללות ונאצות כמעט שאין. רוב הפונים סתם מתעניינים, אבל יש גם כאלה שמבקשים עזרה. למשל נ', סטודנטית ממרוקו, שביקשה מידע על עמדתה של ישראל בתהליך השלום לצורך הכנת סמינר. "התחלתי לעבוד בשבילה", אומר בחיוך ליאור בן-דור ממשרד החוץ, המפעיל את האתר כיום.
עכשיו כבר ברור כי "אל-תוואסול" הוא ערוץ קשר של ערבים מכל העולם עם הגורם הכי רשמי של מדינת ישראל. שמונה חודשים לאחר שעלה לאוויר, אפשר לדבר על אתר משרד החוץ בערבית כעל הצלחה אופטימית קטנה בזירה שבה ישראל נוחלת בעיקר מפלות. "האתר הזה הוא השגרירות הווירטואלית של מדינת ישראל", אומר בן-דור. "יש כאן פוטנציאל לדיאלוג עם העולם הערבי, ואנו מגלים שיש בצד השני צימאון לכך. ההידברות נעשית עם אזרחים, עם העם עצמו, ולא עם ממשלים, תוך שימוש בדיסקרטיות שהאינטרנט מספק, והפרויקט עוד בחיתוליו".
בן-דור (36), לשעבר דובר שגרירות ישראל בקהיר, מכהן רשמית כסגן מנהלת המחלקה לתקשורת ערבית במשרד החוץ. המחלקה, בראשות אמירה אורון, לשעבר הנספחת הכלכלית של ישראל במצרים, הוקמה על ידי שר החוץ סילבן שלום כדי לחזק את הקשר עם העיתונות בעולם הערבי. המחלקה מספקת תגובות ומידע לתקשורת הערבית, ובראשה ערוצי הלוויין הפופולריים כדוגמת אל ג'זירה, אל-ערבייה והעיתונים המובילים, המיוצגים היטב על-ידי כתבים בישראל.
חלק מזמנו כדובר המשרד בערבית מקדיש בן-דור להפעלת אתר האינטרנט, ונראה שהוא נהנה מכל רגע. "אזרחים מצרים המבקשים מידע על ישראל חוששים לבקר בשגרירות ישראל בקהיר, כי מיד לאחר מכן הם ייקראו לחקירה", אומר בן-דור. "האתר מספק להם אופציה. הם פונים בחופשיות, בלי לחשוש, ושואלים מה שהם רוצים". לדבריו, מטרת המגע היא ליצור דיאלוג, לשמוע דעות וללמוד איך חושבים בצד השני. לא מדובר באף צורה של גיוס. לגולש שיציע מידע צבאי או ביטחוני יובהר כי אין זה המקום: "אני לא משרד הביטחון, מי שרוצה שיפנה לאחרים".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
צילום: GPO
|
|
|
|
|
|
|
הקשר העיראקי-ישראלי
|
|
|
|
|
|
|
בחודשים האחרונים שכלל בן-דור את השיטה, והחל ליזום בעצמו פניות לכותבים ערבים מכל העולם. "אני מחפש אותם באתרים ליברליים בערבית, ויש כמה ידועים כאלה. מי שכותב מאמר בעל דעה מעניינת או חופשית, אני פונה אליו", הוא אומר. "אני לא מסתיר את זהותי ואת המקום שבו אני עובד, פונה אליהם ומציע לעמוד בקשר. לפעמים יש הסתייגויות, אבל לרוב הם נענים. אין גוף רשמי במדינת ישראל שמקיים קשרים כאלה עם אזרחים ערבים. שאר הארגונים הממלכתיים שעוסקים במגע עם ערבים נתקלים רק בצד השלילי שלהם. זהו מגע ראשוני, גלוי וישיר מאוד. לכולם ברור מי אנחנו".
לפני מספר שבועות פרסם עיתונאי עיראקי צעיר המתגורר בדנמרק מאמר בגנותם של "הנאצים החדשים", כך כינה את חבורתו של אבו-מוסעב זרקאווי, מנהיג אל-קאעידה בעיראק. הוא זכה מיד לתגובה ממשרד החוץ הישראלי. "הופתעתי מן הגורם הפוליטי שאתה מייצג", השיב לבן-דור. במייל הבא כבר שלח לו את תמונתו והוסיף: "הודעתי לרבים מחברי, משכילים עיראקים, על הקשר עימך. הם שמחים מאוד ומציעים להקים עמותה תרבותית משותפת עיראקית-ישראלית".
אזרח מרוקאי, נוצרי אוונגליסטי, פנה לאתר בבקשה להכיר ישראלים. רופא מצרי הציע פעילות משותפת למען השלום. בן-דור פנה ביוזמתו לסורי מהעיר לאדקייה, שהעז לפרסם מאמר ביקורת על תפקודה של הדיפלומטיה הסורית במשבר עם ארה"ב. הוא הזמין אותו לבקר באתר והציע לעמוד בקשר ואף לשוחח בטלפון. "אין לי בעיה מוסרית לעמוד בקשר, אבל לא בטלפון", השיב הסורי. "ראיתי את האתר שלכם, ואני מאחל לכם הצלחה ומקווה שזה יהיה ברוח דמוקרטית ולא ציונית".
גם ד"ר שאכר נאבולסי, מרצה והוגה ירדני ממוצא פלשתיני בן 64 המתגורר בדנוור, קולורדו, שמח על פנייתו של ליאור בן-דור, ואף הפנה אותו להופעה שלו בערוץ אל-ג'זירה. בתוכנית, שעסקה בזרם הליברלי הערבי, הגדירו המנחה "שיח' הליברלים", ושאל אם דעותיו מגיעות לכך שהוא תומך בציונות. "איזו שאלה טיפשית זו?", נזף נאבולסי בתגובה, "התנועה הציונית היא אידיאולוגיה, כמו המרקסיזם. אין לשאול אדם אם הוא אוהב תנועה לאומית. איני מתנגד לציונות כל עוד היא לא תפגע באינטרסים של העם שלי".
התגובה המרגשת ביותר הגיעה מעיתונאי עיראקי מוסלמי המתגורר בהמבורג, שביקש עזרה מיוחדת: הוא סיפר כי סבתו היא יהודייה, סמיחה חנו, בת לאחת המשפחות הידועות בבצרה. "יש לה שני אחים ואחות", סיפר, "מאגי, מוריס ונאג'י, שהיה ממקימי המפלגה הקומוניסטית בעיראק. סבתי מתה במלחמת המפרץ בשנת 1991, בין ידי. מילותיה האחרונות היו: 'חפש את אחי ואחותי'. אנא סייעו לי להגיע למידע שיגרום לסבתי לנוח בשלום בקברה".
על-פי סקרים שערכו מכוני מחקר במדינות ערב, מספר המשתמשים באינטרנט בעולם הערבי נע בין 25 ל-30 מיליון, שהם כעשרה אחוז מן האוכלוסייה. לדברי אורון, האתר הוא אחד האמצעים של משרד החוץ לפנות אל הקהל הזה ולהכשיר את הקרקע לשלום העתידי.
|
|
|
|
|
|
|  | | צילום: פלאש 90 | |
|
|
| |
|
|
| |
|
|
|
