 |
/images/archive/gallery/159/120.jpg
צילומסך מהאתר  |
|
|
|
|
| הילה שרון חושבת שאתר מקדונלדס ישראל הוא משל מצוין לתפקידה התרבותי-חברתי של הרשת עצמה |
|
|
|
 | דפדף בהרשת |  | |
הילה שרון
25/8/2004 17:44 |
|
|
|
|
|
|
|
צעד נוסף במהפכת החסה של מקדונלד'ס
ישראל הושלם השבוע, עת הושק אתר האינטרנט שלה, משל לא הייתה זו בכלל עונת המלפפונים. העיתוי, ימים ספורים לפני צאת הסרט "לאכול בגדול" לאקרנים, עורר ציפייה לאתר מחץ; מה נרקח שם, בחמ"ל של פדן? קופונים לסלט צ'יקן סטייק להורדה מהרשת? שירות מבזקים על התנודות במשקלם של ידוענים? תצלומים לוהטים של דיאטנית המדינה ("הבשר היחיד שתראו אצלנו הוא של הגברת בתמונה")? שהרי מלחמה, כידוע, ואין חוסכים באמצעים.
בפועל, דומה האתר יותר לקו עורפי שהופקר לידיהם של מילואימניקים מנומנמים מאשר לחזית חיונית שאליה שולחים לכל הפחות סיירת. בעוד אחיו, הקמפיינים הטלוויזיוניים, צוידו בתנועות מצלמה מלטפות שנועדו להפוך את החסה דלעיל למזון-המלכות של המילניום השלישי; ובעוד אחיותיו, הפרסומות בעיתונים, נהנות מקופּי חותך, וולגרי במידה; האתר נראה כמו מגש של מקדונלדס אחרי ארוחה.
פה ושם דבוקות שאריות (הנעימה המעצבנת המתנגנת ברקע – שלא תחדל אם לא תאתרו את ה"השתק"; מי אמר שמקדונלדס מחנכת לפסיביות – לקוחה מהפרסומת בטלוויזיה, ויש כאן גם "ארכיון פרסומות" למתגעגעים לדבר האמיתי), כאן וכאן יש הבטחה לעתיד (תפריטים; פונקציונליים ובלתי מעוררים, כאחרון הקומוניקטים), והשאר פלסטיק, אוסף הגיגים על יתרונותיהם של סיבים תזונתיים, קורות החברה בארץ ובחו"ל ומיזמיה של "קרן רונלד מקדונלד".
את משבצת האינטראקטיביות – יפה שמישהו נזכר שאנחנו באינטרנט – מאיישים שניים: אפשרות לשלוח קורות חיים אונליין, ומחשבון לחישוב ערכם הקלורי של המוצרים, המתגלה כגימיק חביב (ביג מק + פוטטוס + דיאט קולה, לדוגמא, שווה 500+250+1), אבל ספק אם יהפוך לסוליטר הבא.
לנוכח אלה, ובגיבוי "פינת הסטודנטים", "פינת הילדים" ושלל התמונות של בני-המצווה המעטרות את האתר, צריך אולי לשוב לשאלת העיתוי וקהל היעד. ייתכן כי לנגד עיניה של מקדונלדס כלל לא עמדה שורת המלעיזים – ה-FDA, פסטיבל סאנדאנס, התקשורת.
צריך להביא בחשבון את מעמדה המיוחד של החברה: מצד אחד, קונגלומרט ענק שהפך זה כבר לנייר הלקמוס של הקפיטליזם (ראו "מדד הביג מק"). מנגד, רשת שנושאת עימה אפשרות תמידית לפריעת הסדר. היא שייכת לצעירים; הארוחות שלה לא משפחתיות-בורגניות, לא מאוזנות, ובניגוד לטענות מכאן-ועד-ארה"ב של המנכ"ל עמרי פדן, אי אפשר לחיות עליהן לאורך זמן. היא מיטיבה לקלוע לצרכיהם של הצעירים – על ילדים היא מהלכת קסם כי היא מספקת הישנות וחזרה נחשקות ומרגיעות (הנה אותה ארוחה, עוד פעם ועוד פעם), ועל בני נוער צעירים היא מהלכת קסם כי אפשר לאכול בה ארוחה בלי אמא, ובלי לשלם על כך יותר מדי בשום מובן.
והיא לא צופה פני עתיד, מספקת חוויית חאפ-לפ, וגם מלכלכת. המבוגרים שסועדים בה באקראי נקראים – באמצעות כסאות הפלסטיק, רשרוש הניירות והאכילה בידיים – להשהות לזמן מה את בגרותם. יושבי מקדונלד'ס הם מה שאנחנו לא רוצים להיות. מה שהחברה שסביבנו לא רוצה שנהיה. אבל הרשת היא תחנה, אולי תחנה חשובה, בדרך.
מהבחינה הזו, האתר, שהושק שבוע לפני תום החופש הגדול, נראה כמו מטלה לחופש, שנזכרו בה ברגע האחרון ואלתרו. לא אחראי במיוחד, לא מושלם. משל מצוין.
אז כתבו "אולימפידה" במקום "אולימפיאדה". אז מה.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
תגדיל אותי. מתוך אתר הסרט "לאכול בגדול"
|
|
|
 |
|
 |
|
על "אמש באינטרנט"
|
|
|
 |
|
|
|
מדי שבוע נבקר כאן אתר אחר, ונפרק אותו משל היה תופעה תרבותית, ולא רק ממשק ועיצוב. המדור יתפרסם מדי יום רביעי. | | | | | |
|
|
| |
|
|
| |
|
|
|
