 |
 |
|
|
|
|
|
|
|
|
 | דפדף בהרשת |  | |
יוסף מלר
29/8/2004 16:07 |
|
|
|
|
|
|
|
מיכלי משכה את השמיכה עד הצוואר ועצמה עיניים, אבל לא באמת. "איזה סיפור נקרא היום?" שאלתי. "לא, אל תקרא", היא אמרה.
"מה, בלי סיפור לפני השינה?"
"תספר לי שוב איך אתה ואמא נפגשתם".
זו כבר הפעם הרביעית שאני מספר את הסיפור, והאמת שלי כיף לספר את הסיפור לפחות כמו שלמיכלי שלי כיף לשמוע אותו. אז שוב צללתי לתוך הזכרון החמים והמתוק, והתחלתי לספר.
עמדתי בקפיטריה של הפקולטה שלי, מתלבט קשות בין קרואסון שוקולד (רמת סוכר גבוהה, טוב לערנות בהרצאה הבאה) לבין כעך עם זעתר בכמות מוגזמת (הרבה קלוריות, טוב ליום של תשע שעות). בעודי עומד מול מדף הקרואסונים, זחלה על שדה הראיה שלי מן הפרעה מוזרה כזו. גרוד בקצה תשומת הלב. בהתחלה הדילמה הקולינרית המשיכה לרתק את תשומת הלב שלי, אבל ההפרעה הלכה וגברה, ולבסוף הטתה את כפות המאזניים. נאלצתי להסתכל.
מה שראיתי היה אשה. עובדה זו כשלעצמה לא מפתיעה – אפילו בפקולטה להנדסה יש כמה מהזן הזה, ואני, על אף שאני באמת חנון מחשבים ברמה גבוהה, ראיתי כאלה בחיים, ואפילו מקרוב. אבל בזו היה משהו שונה. מפתיע. מפתיע, ועם זאת מרומם, מפיח תקווה. על החולצה שלה, חולצת טי שחורה פשוטה, נכתב בלבן מה שבתרגום חופשי ייקרא "חתיכות מתות על יוניקס".
נו, המוח התחיל לרוץ. מה ההפצה שלה? עד כמה היא מתעבת את ביל גייטס? היא יודעת להשתמש ב-strace? בטח פריקית של פורמטים פתוחים, אני יודע. היא בלונדינית, נו, אז KDE. היא מאלה
שאוהבים שהסמן עושה סלטות כפולות כל פעם שפותחים תוכנה. אולי היא בכלל BSD? לך תדע מה קורה עם "חתיכה שמתה על יוניקס".
להזדמנות כזאת לא נותנים לחמוק מהידיים. צריך לפתוח בשיחה. התקרבתי, עם בטחון עצמי של אחד שהתקין ג'נטו שלב 1 לא פעם, ואמרתי: "אני דווקא יותר אוהב את החולצה עם man woman".
יש מבטים שגורמים לך לרצות לקבור את עצמך. יש מבטים שגורמים לך לצאת מהצד השני של הרצון ולהגיע למין מציאות כזו, שבה אתה מרגיש קבור והנשימה באמת קשה. כזה מבט קיבלתי, בשילוב הצליל "הא?" בטון שאי-אפשר לטעות בו, שהפרוש היחיד שלו הוא "שמישהו ייקח מפה את הסיני לפני שאני קוראת למשטרה".
התעשתתי וניסיתי שוב: "man woman, לא מכירה?"
"אני צריכה להכיר?"
"זה מאותו מקום שעושה את החולצה הזאת," הסברתי.
"אה, לא יודעת, זה בדיחה של אח שלי. הוא קנה לי אותה אחרי שהוא התקין לי לינוקס". איזה strace ואיזה נעליים. ובינתיים היא המשיכה: "אז מה זה ה-man הזה?"
"את לא יודעת מה זה man?"
"זה איש, לא? אני לא מבינה מה הבדיחה. יש עם זה ציור?"
"את באמת צריכה סדרת חינוך לפני שאת תוכלי ללבוש את החולצה הזאת," חייכתי. "וזה גם לא לוקח הרבה זמן. משהו כמו קפה ועוגה".
הנשימות הקצובות של הילדה שלי סימנו לי שהגיע הקץ לנוסטלגיה הנעימה. מיכלי שלי ישנה יופי, היא יודעת ששום דבר לא יכול לקרות לה כשהאבא החכם שלה מגדיר בעצמו את חומת האש.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
על אודות הכותב
|
|
|
 |
|
|
|
יוסף מלר, "כבר די זקן" (22) ולומד לתואר ראשון. "הסיפור בדוי לגמרי, אבל יש בו השראה מסויימת מהחיים שלי. אני משתתף פעיל-למחצה בקהילת הקוד הפתוח (כולל קצת משלי) ואכן התקנתי ג'נטו שלב 1 – אבל לא יצא לי להשתמש ב-strace יותר מדי (-:"
סיפורו "הטעות" הגיע למקום השלישי בתחרות הסיפורים הקצרים שערך לינמגזין לקראת "יום חופש התוכנה".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
| |
|
|
|
