 |
/images/archive/gallery/166/248.jpg סינים מול מכולת. לעשות טובה לעצמכם וללחוץ להגדלה.
צילום: ניבה שרון  |
|
|
|
|
| הילה שרון נכנסה לאתר הקורא לבעלי המכולות להתאגד כדי לשרוד, ויצאה עם סיפור על הדהירה שתסחף את כולנו |
|
|
|
 | דפדף בהרשת |  | |
הילה שרון
8/9/2004 16:53 |
|
|
|
|
|
|
|
האתר
"פורום מכולת" הוקם אד-הוק, או כך לפחות מתרשם הגולש. מאחוריו, קבוצה של בעלי מכולות, החשים עצמם נפגעים מרשתות השיווק הגדולות, וקוראים לעמיתיהם להתארגן ולהתאגד כדי להוות להן אלטרנטיבה. יש להם מודל גרמני, יש ניתוחי "לפני" ו"אחרי", יש רטוריקה כלכלית – ימנית ("רווח לצרכן הסופי", "תחרות אמיתית") ושמאלית ("שלוש משפחות", "התעשרות פרועה של בעלי המניות"), דרכי פעולה (סטנדרטיות: "תביעה ייצוגית", ופחות: "נתמודד במכרז הממשלתי להשבת מסכות האב"כ") וגם לוביסטית (ח"כ רוחמה אברהם, "הידועה בקשריה הענפים" – אהלן ביבי – "ובפעילותה המסורה למען המגזר").
כל הנ"ל מופיעים שורות-שורות, בפונטים וגדלים משתנים, חלקן ממוספרות (שנים של רשימות מכולת לא הולכות ברגל כנראה), כולן נטולות קריצה גרפית. חבל על המקום, אין זמן. זה לא זלזול, זו בהילות. או השתייכות לז'אנר "קול קורא" של עצומות התמיכה והפשקווילים. הזמן היחיד שבו משחררים מעט בעלי המכולת את העניבה (שהלא פורום), הוא "העתיד". מינימום שני שלישים מהאתר מוקדשים לו: "בעתיד", מתברר תחת הכותרת "מבצעים", בפונט אחיד, "תופיע כאן רשימה של ספקים שיעניקו בלעדיות לבעלי מכולת". "בעתיד", הפעם תחת הכותרת "הערכת ספקים", "ניצור כאן גליונות ציון לספקים" (במקום לרוץ אחריהם כל הזמן כמו היום, ובסוף למכור קולה שקנינו בסופר. יותר זול). כמו במציאות המגוללת בו, גם באתר, ההווה נאחס דחוק ומכוער, אבל, לפחות באתר, יש עתיד.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
...
|
|
|
 |
|
|
|
קונבנציה ספרותית, ואפשר לראות באינטרנט סוג של ספרות, גורסת שהזמן בשכונה (ואפשר לראות במכולת ייצוג של שכונה) הוא מעגלי. הווה נצחי, המורכב מרוטינות – אותם אנשים, אותם הרגלים, אותם מצרכים שנרכשים באותן שעות, רשומים באותו כרטיס ומשולמים פעם בחודש. ושוב, בחודש שלאחריו. ואותו שולחן עם שמשיה, וקרטיב לימון, וזקנים שתופסים שמש או מתווכחים בלהט ביום שישי, במה שמכונה לעתים, אהמ, "פורום המכולת". ילדים רואים בזה גן-עדן. מבוגרים, לפעמים, מושא נוסטלגי. תיאוריות מזרחיות, שדווקא בזות לנוסטלגיה, רואות בכך אמת. הזמן כשלעצמו, לפיהן, לא הולך לשום מקום, רק נמצא, וכל ניסיון לתפוס אותו אחרת הוא עיוור. להכיר במעגליות, הן ממשיכות, ולא "לצאת" ממנה, כי אין יציאה, משחרר מהייאוש שטמון בה, כי הכרה, בהיותה יזומה, היא שליטה. אולי השליטה האנושית האפשרית היחידה בזמן.
הזמן המערבי, לעומת זאת, אחר. הוא דוהר, בנוי על התפתחות (או התפתחות לכאורה, יחייכו בסטואיות במזרח), ויש בו מאזנים ודוחות המתפרסמים מדי רבע שנה, ומושווים לרבעונים קודמים, ובמקביל כוללים הערכות וציפיות להבא. ההון המחליף ידיים מודד ונמדד, והקריטריון הוא העתיד: חייב להיות טוב יותר (או רע יותר ואח"כ טוב יותר. הכלכלה, בניגוד לביולוגיה האנושית, מושתתת על הפי-אנד). גם זה סוג של שליטה בזמן.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
...
|
|
|
|
|
|
|
העובדה היא, שבעלי המכולת יוצאים מהשכונה לגמרי בכיוון מערב: באמצעות בית-המשפט, הכנסת, "העתיד". במציאות, זה יכול לעבוד, מה שיהפוך אותם למקרה משמח ונדיר מדי שבו השיטה אכן פועלת לטובת כולם (אחרי ששיחקו לפי כלליה, כלומר הפכו מבעלי מכולות ל"רשת"), וזה יכול שלא. נניח, אם מביאים בחשבון את אי-חיבתו של ביהמ"ש לתביעות ייצוגיות, או מגלים שיש ח"כים חזקים מרוחמה.
באינטרנט – זה כבר עובד, מה שהופך אותו למנגנון החברתי הכי א-כוחני ומעמדי שיש. למעט זה: כדי שיספרו אותך היום, אתה צריך אתר אינטרנט. מהבחינה הזו, הרשת לא שונה מבית-המשפט או הכנסת, ובעלי המכולות יודעים את זה. לכן, כנראה, יותר מכל סיבה אחרת, הם כאן. קן לואץ' כבר לא יעשה מזה סרט. מצד שני, אולי יהיה ממה לקנות במכולת.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
על "אמש באינטרנט"
|
|
|
|
|
|
|
מדי שבוע נבקר כאן אתר אחר, ונפרק אותו משל היה תופעה תרבותית, ולא רק ממשק ועיצוב. המדור יתפרסם מדי יום רביעי. | | | | | |
|
|
| |
|
|
| |
|
|
|
