 |
/images/archive/gallery/183/836.jpg בועות
דייויד גוליאמו  |
|
|
|
|
| TiddlyWiki הוא אתר משעמם, חמוד, מרגש, מרתק וחסר תועלת שכבר גורם לאנשים להתרוצץ סביבו. צביקה בשור על פסיכולוגיית האשליות של הרשת |
|
|
|
 | דפדף בהרשת |  | |
צביקה בשור
13/10/2004 15:02 |
|
|
|
|
|
|
|
מנקודת מבט של הגולש המחפש משהו
לקרוא, משהו לעשות עם עצמו, TiddlyWiki של ג'רמי ראסטון הוא אתר משעמם. שהרי האתר עצמו אינו אלא אבטיפוס ניסיוני לעשות אתר אחרת, וכל התוכן שבתוכו מתייחס ומסתובב סביב האבטיפוסיות עצמה, כל כולו ניסיון להסביר לגולש התמה את הטידליווידליות. סביר להניח שהגולש הרגיל, המזפזפ, אם יגיע בכלל לאתר, יסתלק ממנו בתוך לא יותר משתי דקות.
אלא שאפילו אותן שתי דקות יעבירו במוחו המשועמם איזה משהו. איזושהי תמצית זורמת וכייפית תפעפע לתוכו למרות התוכן הגיקי האטום שלו. כמו מכונית ללא כביש המצליחה להרשים בעצם סיבובם המואץ של גלגליה, כך מצליח הטידליוויקי להציף איזה רפרוף של התרגשות מעצם האפשרות שהוא מציג.
מהו אותו טידליווידלי? מדובר בגישה חדשה לאתר, שמושפעת משתי התצורות השמחות יותר של אתרים בימינו – הבלוג והוויקי. האסתטיקה הבלוגית, המושתתת על קטעים מלאים, לרוב קצרים, המופיעים זה מתחת לזה, היא זו השולטת במראה. המכניקה של הוויקי, זו המאוהבת בלינקים פנימיים, זו המאפשרת לכל אחד להוסיף ולהוריד תוכן כרצונו, זו המאפשרת לכל אחד לדרוש מחבריו לקהילה לייצר תוכן הקשור לערך מסויים, היא זו השולטת בגלישה עצמה.
התוצאה היא מעין בלוג הנבנה תוך כדי גלישה, בו כל לינק "מייצר" את הפוסט הבא (באתר מכונים הפוסטים "טידלרים"). וכל פוסט הוא פתוח, וניתן לערוך אותו, לשנות את תוכנו, ולייצר בו קישורים לפוסטים נוספים בתוך המערכת הגדולה. כשכמות סבירה של אנשים אקטיביים יפתחו טידליוויקי שכזה בנושא שיעניין אותם, החוויה יכולה להיות תנועת בנייה בלתי פוסקת, בה גם הגולש הקורא בונה וגם הגולש הכותב בונה. התנועה היא למעלה, למטה, לעומק, החוצה. הזמן של הטידליוויקי הוא זמן לא ליניארי, וכל פוסט שתוסיפו לתוכו יחכה בתוך המערכת כדג בתוך הים המחכה להשלכת חכה מכוונת אך בלתי צפויה שתשלה אותו החוצה. לאדם המרגיש בנוח בתוך הטידלי שלו (שהרי לא נעים להיכנס ולשנות למר ראסטון את האתר) יכולה הגלישה בתוכו להיות עניין משחרר ויצירתי להפליא.
עכשיו יתחילו הניסויים. עוד כישלון ועוד כישלון לקחת את הדבר החדש הזה ולעשות ממנו משהו, למצוא לחומר החדש הזה שימוש. הנה סיפור קצר ו"שטוח" עובר טידלריזציה, ודווקא מאבד את הזרימה הטבועה בתוך הטקסט. הנה ניסיון יפני לבחון את העיכול שעוברים ביטויים בתוך המערכת החדשה.
אבל האם יש בכלל מה לעשות עם הטידלי הזה? הנה לכם חוויה נפוצה כל כך ברשת. משהו קופץ עליכם, נראה מרהיב לגמרי, כיפי ומבטיח. האופטימיסט שבכם כבר רואה את העתיד מול עיניו. הנה, זה מאפשר... לבנות... אתר... בגלישה! ומה אז? אז נותר לשבור את הראש אם תת הסעיף הזה שתולדות תצורת האתרים יש לו סיבה בכלל, או שהוא סתם יופי דינמי שפגע לכם בעין.
וסביר להניח שאין לזה שימוש אמיתי. סביר להניח שאין כאן פריצת דרך שתישא עליה אמנות אחרת, סביר להניח שאפילו חוויה של יעילות מוגברת לא תביא לנו ההמצאה החדשה הזו. סביר מאוד להניח, שאם משהו אמיתי ייצא מהטידליוויקי הוא עוד שיעור ביכולת של הרשת לייצר בועות התרגשות ריקות.
|
|
 |
|
 |
|
|
|
|
|
 |
|
 |
|
על "אמש באינטרנט"
|
|
|
 |
|
|
|
מדי שבוע נבקר כאן אתר אחר, ונפרק אותו משל היה תופעה תרבותית, ולא רק ממשק ועיצוב. המדור מתפרסם מדי יום רביעי. | | | | | |
|
|
| |
|
|
| |
|
|
|
