 |
/images/archive/gallery/186/390.jpg אורבלון, יצירה של האמן קרלוס גומז דה ליארנה.
צילומים מאתר האמן  |
|
|
|
|
| "אורבלון" הוא כדור פורח שמקרין על הקרקע מסרים לציבורים עירוניים. עמי בן בסט מוקסם ומודאג כאחד |
|
|
|
 | דפדף בהרשת |  | |
עמי בן בסט
17/10/2004 18:14 |
|
|
|
|
|
|
|
בסוף השבוע שעבר התקיים בניו
יורק אירוע אמנותי שנקרא ספקטרופוליס. במסגרת האירוע, שנמשך שלושה ימים, הוצגו פרויקטים של אמנים ואנשי טכנולוגיה שנגעו בטכנולוגיות תקשורת ניידות ובהשפעה שלהם על החיים האורבאניים. דגש מיוחד הושם באירוע על טלפונים סלולריים, מחשבים נישאים, אינטרנט אלחוטי, PDA ורדיו, והאינטראקציות החברתיות שניתן לקיים באמצעותם.
הפרויקט היותר מעניין לטעמי היה האורבלון (Urballoon) – הבלון האורבני. דמו לעצמכם בלון הליום פשוט, באורך של כשלושה מטרים, הקשור בחבל ומיתמר לגובה של כארבע קומות. הבלון מחובר בקשר אלחוטי לרשת האינטרנט ונושא מקרן גדול מתחתיו. זה הכול. אין כאן טכנולוגיה יוצאת דופן, אין כאן חדשנות גדולה, אבל יש פה בהחלט כמה צירופים נאים, ומערכת שמרמזת על אפשרויות עתידיות מעניינות. הרעיון של יזם הבלון, אמן אמריקני בשם קרלוס גומז דה ליארנה, הינו להפוך את הבלון למעין אתר אינטרנט מרחף, שיתעופף, כל פעם במקום ציבורי אחר, וישדר טקסטים ותמונות שיועברו אליו, אונליין, מגולשים בכל העולם.
"הבלון ממולא אוויר, אבל גם נתונים", אומר גומז באתר שלו, ותוכנו הוא מטאפורה לתכנים הנמצאים ברשת. הבלון משמש פלטפורמה ניידת וזמינה ליישומים שונים, לרבות, הקרנת טקסטים ותמונות בזמן אמיתי, שידור מסרים פרסומיים, ובעיקר ערוץ תקשורת, ללא צנזורה, של אזרחים שיבקשו להעביר מסרים לציבורים עירוניים.
בשידור שכבר נערך הוקרנו אמירות, סיסמאות, פרסומות, תמונות, ומה לא. את כל אוסף הפוסטים שהוקרן, שוב ושוב, ניתן לראות בארכיב הבלון. העובדה שהבלון, כמו באינטרנט, מציג כל דבר שנשלח אליו, משווה לו קסם מסוים. "כל דבר?", אני שואל את קרלוס שמשיב לי באימייל: "כן. כל מה שאנשים שולחים לבלון, כאשר הבלון נמצא למעלה בהקרנה, ישודר לפחות פעם אחת, אם לא יותר. תמיד אני יכול ללכת לבסיס הנתונים ולהסיר חומר פוגע וגס. זה מה שעשיתי גם בשידור האחרון. מתוך 1000 פוסטים, רק 3 היו בעייתיים – חומר פורנוגרפי, והסרתי אותם".
|
|
 |
|
 |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
 |
|
שמיים דסקטופ
|
|
|
 |
|
|
|
העתיד? אין לי מושג לאן קרלוס רוצה ללכת, או לעוף, עם הבלון שלו. ברור שיש כאן כלי שמאפשר להוציא את חוויית הגלישה ברשת, מהמחשב בחדר, החוצה, ולהציג את ההתרחשות הווירטואלית בצורה שונה. השאלה היא כמובן, בשביל מה צריך בלון? סביר להניח שלא ירחק היום וניתן יהיה להשתמש באוויר כמדיום, ולהקרין בשמיים טקסטים ותמונות באמצעות מקרני לייזר מיוחדים. התשובה היא שהפתרון של גומז טוב לשנים הללו, והוא פשוט נראה מדליק. יש הרבה קסם בחיבור שבין טכנולוגית האינטרנט לבין טכנולוגיות ישנות, במקרה זה בלון פורח.
דמו לעצמכם כדורים פורחים שמשייטים במרחבים הפתוחים, בין שמים וארץ, ומשדרים חוויות שקורות אונליין, בהשתתפות גולשים בכל העולם. צ'טים, פורומים, תמונות, וידאו, מה לא. לא מן הנמנע שיראו, פה ושם, גם מה שניתן יהיה אולי לכנות "באלוגים" (Ballogs) – יומני בלון שישדרו טקסטים אישיים.
הצד הפחות סימפטי של התסריט העתידי הזה, במידה ואכן יתממש, היא העובדה שחלק מהשמיים שלנו בערים הגדולות יכול להפוך למסכי מחשב ושלטי חוצות. בן אדם שיבקש לצאת החוצה, לאוויר הפתוח, עשוי למצוא את עצמו במקומות אולי אווריריים יותר, אבל עם נוף שמזכיר לו את הדסקטופ בחדר העבודה שלו.
הכתבה פורסמה לראשונה בבלוגו המקרין למרחוק של עמי בן בסט, "קצה"
| | | | | |
|
|
| |
|
|
| |
|
|
|
