הרשת NRG - "לא שווה שידברו עליו, החלאה"

ראשי > הרשת > אל ערב com

"לא שווה שידברו עליו, החלאה"

גולשי פלסטין שוברים את הקונצנזוס ופותחים פה על ערפאת הגוסס. "אם הוא יילך, נוכל לנשום"

דפדף בהרשת

איתמר ענברי
1/11/2004 15:44

כלפי חוץ, כל פלשתין מאוחדת בדאגה לגורלו של יאסר ערפאת, המאושפז בפאריז, נלחם על חייו או מריץ דאחקות עם רופאיו. גם יריביו המרים מהחמאס קראו לאחדות שורות ממלכתית. אבל מה מבעבע מתחת לפני השטח? כיצד הגיבו הגולשים בפורומים הפלשתיניים על ההתדרדרות במצבו הרפואי של היו"ר? האם בדומה לבכירי הרשות מביעים חברי הפורומים דאגה לגורלו של ה"ראיס" או שמא בחדרי חדרים מקווים הגולשים למותו של מי

ששלט ללא מיצרים בעמו ועדיין מסתיר את כספם בבלטות שמתחת למוקטעה?

התגובות בפורומים מתחלקות פחות או יותר לפי הזדהותם הפוליטית של חברי הפורומים. בעוד שחברי ותומכי הפת"ח עוקבים בנשימה עצורה אחר כל בדיקת אק"ג או סי-טי שעובר ה"ראיס", מתייחסים חברי החמאס באדישות, שלא לומר בשמחה לאיד, לאותה מחלה מסתורית שפקדה את יו"ר הרשות.

חברי תנועת הנוער של הפת"ח, ה"שביבה", הפכו את הפורום שלהם ל"חדר מצב" שמוקדש לנושא אחד בלבד: מעקב אחר מצבו של ערפאת. כבר בכניסה לפורום נתקל הגולש בדגל פלשתין שמתבדר ברוח ולשמאלו ערפאת מחייך בגאון, כאילו סרטן הדם היא מילה שנתקל בה רק בביטאון "מכבי".


מבסוט מהתמיכה. צילום: אי-פי


	הפסטיגל ע"ש אבו עמאר


	הכתובת שבין תמונת ערפאת ובין דגל פלשתין אומרת כך: "כל הברכות לסמל, סמל החירות, המפקד יאסר ערפאת. אנחנו מאחלים לו החלמה מהירה והמשך בריאות". במבזקים הרצים אפשר לקרוא איחולי ברכות לבביים לנשיא המאושפז. "קראו לאללה הכל יכול שבמרומים שיביא ברכה על אבינו, הגיבור, הלוחם מלחמת קודש, המפקד, סמל החירות, המפקד יאסר ערפאת", כותב בקיצור נמרץ הגולש "אל-קרמוטי". "אנו מאחלים לו החלמה מהירה והמשך בריאות. קראו לאללה הכל יכול היושב במרומים שישחרר את מולדתי האהובה ואת מולדת האומה הערבית והאיסלאמית (ירושלים) מהיהודים הגזלנים ואמרו אמן". מחלתו של ה"ראיס" סיפקה ככל הנראה מוזה ל"אל-צקר אל-פתחאווי" (נץ הפת"ח) שכתב שיר הלל פסטיגלי ליו"ר ערפאת. "בכל זמן ובכל מקום, נפוצה קרן מבריקה של תהילה ברקיע בשם יאסר: אמיץ, נוקם, לא מעניין אותו המצור. קולו גומל החסדים מצוי בכל מקום. אביר האומה הערבית, מוכר, לבוש בכאפייה. השביבה היא הזרוע של בני הנוער שלו. קולו עוטף את היקום. צעירים ונערים, נפדה אותו ברוח ובגוף. אנחנו, מלב השביבה של הפת"ח, שולחים מכתב אהבה ושלום. "בראשיתו אומר המכתב: אבו-עמאר, למענך ולמען המולדת, אנחנו מוקשים נגד האויב. אנחנו האש שלך, השמש והצל שלך, אנחנו השלום על פי מילה שלך ובאותו הזמן הר געש שמצפה למבט מעיניך. אבו-עמאר, אנחנו בשביבה קיבלנו החלטה: להיות מעל לראשך מגן. זוהי שבועה בריבון העולמים. כמו שאמרת, גם אנו אומרים: לירושלים צועדים מיליוני שאהידים. זוהי הבטחה, ריבון העולמים".


אנחנו מוקשים נגד האויב. צילום: רויטרס


	"אל תמות אדוני"


	בפורום נוסף המזוהה עם הפת"ח חוששים הגולשים להעלות על דל שפתיהם את המילה "מוות" בהתייחס לערפאת. תחת הכותרת "אל תמות", כותב הגולש "אבו אל-אמג'ד": "אני חושב שהשימוש במילה 'מוות' לאיש עצום כזה בתקופה זו אינו במקום. תואר כזה אינו מתאים לאדם כה עצום בהיסטוריה כמו ה'ראיס' הנצחי אבו-עמאר, שאפילו וייפרד מהחיים על מיטתו, הרי שהוא בחיי אללה שאהיד, שהאיד, שאהיד. כמה שמפקדנו ביקש את מות הקדושים וכמה שפעל למענו. אנחנו כמוסלמים מאמינים שהמוות הוא צודק, אבל אדם כמו מפקדנו העצום, אפילו אם הוא נפרד מהחיים, ויעזוב אותנו בגופו, רוחו לא תעזוב אותנו והיא הדם שזורם בעורקינו והוא השכל שאנחנו חושבים באמצעותו, הוא היד שבאמצעותה נשבור את אויבי השמש, והוא יישאר נצחי, לעולם ועד. "לא, אל תמות אדוני, לא אל תמות אדוני, לא אל תמות אדוני. אתה אבי ואמי, אתה העצום".


טוב, אז אולי לא אמות. צילום: אי-פי


	"החלאה הזאת"


	בפורומים אחרים, המזוהים עם תנועות האופוזיציה ברשות, קשה למצוא הודעות רגשניות בנוסח "כל טוב לאדוני". בפורום של החמאס נעשה תחילה ניסיון לפנות למצפונם של ה"אחים" ולבקש מהם להתייחס באיפוק לנושא. "טבעי מאוד שהרחוב והרשת ידברו בימים אלו על אבו-עמאר בשל המשבר הבריאותי שפוקד אותו ובשל המשבר שפוקד את הרשות הפלשתינית כתוצאה טבעית של העדרו (הזמני) ממוקד קבלת ההחלטות", כותב "עאיד" (שב). "מה שחשוב לנו כאן הוא שיהיו חילופי רעיונות באווירה מחשבתית פתוחה שייקחו חלק בהתגברות על המשבר הזה שיש שטוענים כי הסיבה העיקרית להיווצרותו הוא שלטון היחיד בהנהגת אש"ף והרשות הפלשתינית. על חילופי הרעיונות להיעשות בצורה מועילה, שמי וייתנו לאחים מהפת"ח רעיונות חדשים בנוגע לאבו-עמאר ושיקצו מקום לדיון בנושאים פתוחים". הניסיון ליצור קונצנזוס מזויף לא פועל על Abu Malek שמגייס את כל אוצר המילים בשפה האנגלית כדי להשמיץ את ערפאת. "למה שלא פשוט נמחק את כל הנושאים שקשורים לחלאה הזאת", הוא מציע בלגלוג, "בגלל שהוא לא יותר חשוב מפלשתין. במקום לבזבז זמן ומקום בשבילו, נשתמש במקום ובזמן לחדשות אחרות על פלשתין ועל הסבל הפלשתיני שגורמים הציונים על בסיס יומי". בהודעה אחרת הוא כותב: "פלשתין היא לא ערפאת. פלשתין היא עם שלם שנלחם נגד הציונים. לכן אני חושב שאנחנו צריכים להקדיש יותר תשומת לב לאחרים ולא לערפאת עצמו. אישית אני חושב שהבחור הזה לא שווה אפילו שידברו עליו. בנוסף, אני לא מבין למה אנשים מודאגים מה יהיה אחרי מותו של ערפאת. אם הוא יילך, זה ייתן לנו הזדמנות לנשום אוויר נקי. אני לא חושב שמגיעה לו כל כך הרבה תשומת לב בגלל שבסופו של דבר הוא לא יותר מבנאדם אחד, ואנחנו לא יכולים לבסס את העתיד של עם שלם על הבחור הזה".


למה מי זה האבו מאלק הזה? מהים של עזה הוא שתה? צילום: אי-פי


	עוד אבינו חאג'


	ואם כבר במתים-חיים עסקינן, את פניהם של הנוסעים בכביש חוצה שומרון מלווה בשנים האחרונות שלט גדול מימדים. לא מדובר בשלט חוצות נוסף של חברת האופנה "קסטרו" או בקמפיין של חוות הדגים באילת (מתברר שדליק צדק). על השלט מככבים באופן מפתיע פניו של מנהיגה המיתולוגי של חסידות חב"ד, הרבי מילובביץ', שמזמין ממקום שבתו בגן העדן את הפלסטינים לאתר אינטרנט, רובו באנגלית אך חלקו בערבית. מה לפלסטינים, שמרביתם מוסלמים, ולרב הישיש, שחזון ארץ ישראל השלמה היה תמיד לנגד עיניו? בחב"ד לא מצפים כנראה לזרם המוני של מוסלמים לישיבות ההסדר, אך מקווים ככל הנראה שצאצאיו של ישמעאל יקבלו עליהם לפחות את שבע מצוות בני נוח, כפי שהן מוצגות באתר בערבית צחה. להלן שבע המצוות לפי סדר הופעתן באתר: 1. אמונה באל אחד – איסור על עבודת אלילים. 2. מתן כבוד לאללה. 3. מתן כבוד לאדם – איסור על שפיכת דם. 4. כיבוד רכושו של הזולת. 5. כיבוד מוסד המשפחה. 6. כיבוד היצורים החיים. 7. הקמת מוסד שיפוטי – מינוי שופטים. ערבי שבמקרה והשתכנע משבע המצוות ורוצה להיכנס לאוהלה של תורה מוזמן ליצור קשר עם נציג חב"ד באזור מגוריו. לחיצה על ההזמנה מפנה את הגולש לאתר חב"ד.נט, שבו מופיעות סיסמאות בנוסח "להשמיד את המחבלים" ו"לכבוש את השטחים". ערבי שבכל זאת מתגבר על שטף הסיסמאות הימניות ומשתכנע שהרבי הישיש הוא המלך המשיח מוזמן להיכנס לרשימת הארצות(את פלסטין הס מלהזכיר) ולרשימת הערים, בהן מופיעות התנחלויות רבות דוגמת אלקנה, איתמר, אלון שבות ואלון מורה.