 |
/images/archive/gallery/144/418.jpg קלינטון מנופף בועידת המפלגה הדמוקרטית בבוסטון.
צילום: רויטרס  |
|
|
|
|
| הילה שרון הלכה לחפש את הבחירות ברשת, ומצאה שגם שם, כמו בכל מקום, מתעלמים מהבוחרים (ובטח שמאיתנו) |
|
|
|
 | דפדף בהרשת |  | |
הילה שרון
2/11/2004 12:28 |
|
|
|
|
|
|
|
"ארה"ב צפתה הערב בשני חזונות שונים לארצנו, וגם בשתי תסרוקות" (ג'ורג' בוש)
על כישוריו הפואטיים של נשיא ארה"ב המכהן נכתב רבות, כולל באתר הבית של האיש, ועדיין – ספק אם תמצאו ניסוח ממצה יותר לבחירות: חזונות, תסרוקות,
טלוויזיה. הרשת, שלא נפקדה מאף רשימת "משפיעים" בשנים האחרונות, ביום טוב תוך היא עוקפת את בן-לאדן, נשארת הפעם בחוץ, כך נראה, לפחות כגורם עצמאי. לא שלא תרמה למרוץ שני חידושים חשובים: אתרים רשמיים של המועמדים, ובלוגים פוליטיים. רעיונית, לפחות, היה בכוחם ליצור הבדל; דמיינו איך היתה נראית מערכת בחירות שדומה יותר ל"שיחת ועידה" מאשר ל"שואו", ושבה נבחר "האיש המתאים יותר" במקום "האיש הטוב באמריקה" (תואר סקסי לאין שיעור, כמובן). אבל העובדה היא, שלא האתרים הרשמיים ולא הבלוגים עוררו תהודה מחוץ לרשת. יותר מזה: גם היא עצמה נשאבה למשולש חזונות-תסרוקות-טלוויזיה. כשכבר הוזכרה במהדורות החדשות, היה זה תמיד בהקשר של "היום שבו תצביע אמריקה באינטרנט", או של התסרוקות – חלק לא רעות – שהופיעו בה. את העימותים הנחשבים, "שמכריעים בחירות", עדיין מקיימים אתם יודעים איפה.
חלק מהסיבות לצמצום הנ"ל נמצאות ברשת. האתרים הרשמיים של המועמדים לנשיאות לא כל-כך נגישים ולא כל-כך מרתקים, אבל לא זה חסרונם העיקרי. בהיותם "אתרים מטעם", הם מלכתחילה מכניסים למגננה, וריבוי הסבתות המתכוונות להצביע "לראשונה" (לבוש) לא מקל. במקום "שיחת ועידה", נוצרת תחושה של צפייה בסרטון-תעמולה ללא פס-קול; אפשר אולי להעניק פשר לתמונות הרצות, אבל לא לדעת אם לכך התכוון (ומוכן להתחייב) המועמד. התוצאה המיידית כמעט היא מעבר לאתרי החדשות. או, בן-לאדן הוציא קלטת חדשה. מה זה אומר על בוש או קרי? כלום כנראה. אבל את זה לפחות אפשר להבין.
כיוון שאין בכוחה של הרשת לשנות את הכללים, לא כרגע, היא נופלת לכללים הישנים – ושם מפסידה. למה לקרוא באתר של בוש ש"הוא אולי לא הכי חכם, אבל הכי אמריקאי", כשאפשר לראות את זה בטלוויזיה? ואת מי מעניינים מאות אלפי הבלוגרים, הכבר מעורבים פוליטית ולפיכך "במשחק", כשמאות אלפי תושבים מאוהיו כן-או-לא ישתתפו בו? דומה שעיקר הכוח במערכת-בחירות טמון במעבר מאי-ביטחון לביטחון . ומי שיכול לשכנע שהמעבר יתרחש אצלו – באוהיו או בעימות הטלוויזיוני (שבסופו נדע "מי ינצח") – הבחירות שלו.
העגום הוא, שהבוחרים – גם אלה המחוזרים, ש"יקבעו מי יהיה הנשיא הבא" – לא מרוויחים מכך. ארה"ב אולי צפתה פה ושם ב"שני חזונות שונים לארצנו", אבל במערכת בחירות משמש רק חזון אחד: להעביר הלאה את השלטון, ובצורה החלקה ביותר. לצורך כך, הבוחרים הם לא יותר או פחות ממספרים, ואמצעי התקשורת – המקום שבו נערך החשבון. כל השאר, מ"אמינם נכנס בבוש" ועד "קרי הודיע על רפורמה בביטוח הלאומי", הם רק תסרוקת.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
***
|
|
|
 |
|
|
|
ואפשר כנראה לסיים בלי פוליטיקה, אבל למה. לכאורה, היום 2 בנובמבר, יסתיימו הבחירות, ואפשר יהיה לפשוט את כל הדיגיטליות הזו. ובכן, תזכורת: בשנת 2000 נפתח בישראל תיק חקירה אחד בעוון של סחר בנשים. ב-2001 איימה ארה"ב להכניס את ישראל לרשימה השחורה של מי שאינן עושות די כדי למגר סחר כזה. משמעות מספרית: לפי החוק האמריקאי, החל ב-2003 לא ניתן היה להעביר כספים לישראל (אם לא תוצא מהרשימה). תוצאה מספרית: ב-2001 כבר נעצרו בישראל כ-50 אנשים בעוון של סחר בנשים, ב-2002 נעצרו 351, ובארגוני הנשים עדיין מתרפקים על מהירות "השדרוג".
העובדה שהתקשורת לא קשרה בין המספרים של לפני ואחרי, והעדיפה להתרפק על אמינם נניח, היא עוד עדות לקלות שבה נשכחים הבוחרים. כשמדובר בארה"ב, רוב אזרחי העולם לא יכולים להרשות את זה לעצמם.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
על "אמש באינטרנט"
|
|
|
|
|
|
|
מדי שבוע נבקר כאן אתרים ונפרק אותם משל היו תופעה תרבותית, ולא רק ממשק ועיצוב. המדור מתפרסם מדי יום רביעי (אלא אם בוחרים נשיא אמריקני בשלישי)
| | | | | |
|
|
| |
|
|
| |
|
|
|
